פסוק ג:ואוכלה ותהי בפי וגו'. וקבילתה' והוו פתגמה' בפומי כדבש חלי:
פסוק ה:עמקי שפה. שיהא להם לשון עמוק שאינך מכיר בו:
פסוק ה:אל בית ישראל. כי אל בית ישראל אני שולחך אשר לשונם כלשונך:
פסוק ו:אם לא אליהם שלחתיך וגו'. ל' שבועה היא אם אליהם שלחתיך חי אני אם לא המה ישמעו אליך ומקרא מסורס הוא:
פסוק ט:כשמיר. מין תולעת הוא שמראין אותו על האבן והיא נבקעת כנגדו (הג"ה ל"א שמיר ל' סלע חזק ובתרגום ירושלמי הוא תרגום של צור וכן תרגום מצור החלמיש (דברים ח׳:ט״ו) שמיר טנרא ויש משמע שמיר הברזל החזק כי כמו שנקרא הצור החזק שמיר כמו כן נקרא הברזל שמיר בשביל חזקו סא"א):
פסוק יא:כה אמר אדני אלהים. הנבואה הזאת לאומרה אליכם:
פסוק יא:אם ישמעו. או ישמעו או יחדלו אתה אמור אותה אליהם:
פסוק יב:ותשאני רוח. לאחר שגמר דבריו צוה אל הרוח לשאתו אל המקום אשר בני הגולה שם:
פסוק יג:משיקות. נשיקה מקישות זו אל זו ושיר נשמע בהקשתן כמו שאומר למעלה ואשמע את קול כנפיהם:
פסוק יד:ואלך מר. שהיה קשה בעיני לקנתר את בני עמי:
פסוק יד:ויד ה' עלי חזקה. אכפו וכחו להוליכני על כרחי:
פסוק טו:תל אביב. לתל אביב שם מקום:
פסוק טו:משמים. משתומם אדם משותק מלדבר:
פסוק יז:צופה נתתיך. למה אתה שותק הלא כצופה שמעמידים על המגדלים לראות אם יבאו גייסות לעיר יתקע בשופר להזהיר את העם שיתכנסו ויתחזקו כן נתתיך להזהירם להשמר מן הפורענות שלא אביאנו עליהם:
פסוק כ:ונתתי מכשול לפניו. כשהוא עושה דבריו בהצנע ומראה עצמו כצדיק אני נותן עבירה מפורסמת לפניו כדי לגלות מעשיו וכשאביא רעה עליו לא יהרהרו אחרי:
פסוק כ:ולא תזכרנה. צדקותיו פירשו רבותינו בתוהא על הראשונות שמתחרט על הצדקות הראשונות שעשה:
פסוק כג:והנה שם כבוד ה' עומד. הקדים על ידו לילך שם מדת ענוה יתירה מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן התלמיד ממתין לרב וכאן הרב ממתין לתלמי':
פסוק כד:הסגר בתוך ביתך. להראותם שאינם ראויין לתוכח':
פסוק כה:הנה נתנו עליך עבותים. הוי אסור בביתך כאילו נאסרת בעבותים וכן ת"י הא גזירת פתגמי עליך כאסור גדילן וגו':
פסוק כז:ובדברי אותך. כשאחפוץ לדבר אתך אשלחך אליהם:
פסוק כז:ואמרת אליהם כה אמר אד' אלהים. את כל דברי שליחותי:
פסוק כז:השומע ישמע. אין זה מן השליחו' אלא הרוח הקודש אמר לנבי' אתה אמור אליה' שליחותי והם השומע ישמע והחדל יחדל כי ידעתי כי לא כולם ישמעו כי בית מרי המה: