פסוק ב:ויאכלני. במקצת ספרים נמסר עליו לית חסר וי"ס מלא ונמסר עליו ל' ומלא:
פסוק ג:ואכלה. בכל ספרים מדוייקים הה"א רפה שהיא נוספת ובנסחה כ"י נמסר עליו לית וחד וְאֹכְלָה מציד בני. וחד אחרי אָכְלה בשילה. וחד וְאָכלה מצידי:
פסוק יא:ולך בא אל הגולה. במקצת ספרי' ולך בסגול הלמ"ד ואולם מצאתי מסורת כ"י האומרת ולך י"א בקריאה והם כתובים במ"ג ובסוף הסימן מסיימת וכולם קמץ בר מן חד בסגול אל ארץ המריה:
פסוק טו:אל נהר כבר ואשר. ואשב קרי:
פסוק טז:ויהי מקצת שבעת ימים ויהי דבר ה' אלי לאמר. במקצת ספרים יש פסקא באמצעות פסוק ובספרי ספרד אין כאן פסקא כלל:
פסוק יט:ומרשעו ומדרכו. בנביאים עם פירוש הריא"ה וגם בדפוס ישן מויניציאה כתוב מדרכו בלא וא"ו בראש מלה כדרך שכתוב בפסוק הקודם ובכל שאר ספרים זה השני בוא"ו:
פסוק כ:צדקתו. צדקתיו קרי:
פסוק כז:ובדברי. הוא"ו במאריך בס"ס:
פסוק כז:והחדל. ברוב דפוסים אחרונים הה"א בצירי וכן ראיתי בס"א כ"י ובכמה ספרים כ"י מדוייקים בסגול וכן בדפוסים קדמוני':