פסוק א:את אשר תמצא. ר״ל כל הכתוב במגלה בין בפנים בין באחור:
פסוק א:אכול. ר״ל למוד וקבל האמרים:
פסוק א:אכול וגו׳. וכאשר תלמוד ותקבל את דברי המגלה אז לך דבר וכו׳ את הדברים אשר אצוך:
פסוק ב:ויאכילני. ר״ל שם בפי ולמדני את דברי המגלה:
פסוק ג:בטנך תאכל וגו׳. ואל תקיאם ר״ל קשוב הדבר ואל תסיחם מדעתך לשכחם:
פסוק ג:ואוכלה. קשבתי דברי המגלה והיתה בפי כדבש לענין המתיקות ר״ל ששמעם בלב רצון ובחשק נפלא על כי היו דבר ה׳ עם כי היו יעודים רעים ומרים:
פסוק ד:בדברי. באופן הדברים שאדבר אני ולא תשנה דבר כי יותר מקובל על הלב סדור הדברים עצמם האמורים מפי ה׳:
פסוק ה:כי לא וגו׳. אינך צריך לשנות אופן הדברים לפי ענין ההרגל שלך במליצת הלשון שתאמר אליהם לפי שלא אל עם שלשונם עמוק וכבד ממך שלא הורגלת בו אתה שלוח ממני כי הלא אל בית ישראל אתה שלוח ושפה אחת לכם ולכן דבר בזה הלשון ובזה הסדור שאומר לך:
פסוק ו:לא אל עמים רבים. אין אתה שלוח אל עמים רבים מתחלפי לשונות אשר עמקו וכבדו ממך אשר לא תשמע דבריהם בטוב לשיהא סיבה לשנות הסדר ולהרחיב הדבור בלשון המובן לכולם למען לא ימצאו מה להשיב ר״ל אין לך צורך לשנות הסדר לא בעבור מאמרך בלשון שלא הורגלת בו ולא בעבור שלא תבין בטוב תשובת השומעים:
פסוק ו:אם לא. הריני נשבע אילו שלחתיך אל העמים עם כי הייתי מוכרח לשנות סדר הדברים ואינם מקובלים כ״כ על הלב כסדר הדברים היוצאים מפי עכ״ז היו שומעים אליך:
פסוק ז:ובית ישראל. אבל בית ישראל לא יאבו לשמוע אליך כי אם תאמר להם כסדור מאמרי כי אינם רוצים לשמוע גם אלי ר״ל אף סדור הדברים אשר יצא מפי אינם מקובלים על לבביהם:
פסוק ז:חזקו מצח. כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר שהוא מרים מצחו ומחזקו וכן ומצחך נחושה (ישעיה מח):
פסוק ח:את פניך חזקים. להעיז לעולם ביותר בלי הראות להם הכנעה מה:
פסוק ח:ואת מצחך וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ט:כשמיר. כמו השמיר שהוא חזק מן הצור כן נתתי את מצחך חזק ממצחם:
פסוק ט:כי בית מרי המה. ר״ל המה בית מרי לבד אבל לא ירשיעו לעשות עמך רעה:
פסוק י:קח בלבבך. שמור בלבבך והשמירה בלבב תהיה על כי תאזין האמרים באזניך ודוגמתו הקיצותי ואראה (ירמיהו ל״א:כ״ו) ור״ל ההקצה היתה על כי ראיתי:
פסוק יא:אל הגולה. אל אנשי הגולה אשר ישבו במקום אחר על נהר כבר:
פסוק יא:ודברת אליהם ואמרת אליהם. ר״ל פעם אחר פעם תדבר אליהם ותוכיחם בדבר ה׳ לומר בכל פעם כה אמר ה׳:
פסוק יא:אם ישמעו. כאומר אתה אמור בשמי בין ישמעו לך בין יחדלו משמוע:
פסוק יב:ותשאני רוח. הרוח נשא אותי ממקום מעמדי ושמעתי מאחורי קול ברעש גדול אומר ברוך כבוד ה׳ ממקומו כאומר אל הנביא אל תחשוב שבסור השכינה ממקומו מבית קה״ק לא יהיה ברוך ומהולל כבוד ה׳ כמו שהיה בהיותו במקומו בבית קה״ק כי אע״פ שסר ממקומו הוא ברוך ומהולל אבל ישראל הם הם החסרים בהסרת השכינה מביניהם אבל כבוד ה׳ הוא תמיד ברוך ומהולל:
פסוק יג:וקול כנפי החיות. ר״ל ואז שמעתי קול כנפי החיות שהן נוגעות זו בזו כאלו מנשקות זא״ז וזה היה סלוק השכינה כאלו החיות מוליכי המרכבה עופפים משם ובפריחתן יגעו הכנפים זה בזה ומשמיעים קול:
פסוק יג:וקול האופנים לעומתם. גם שמעתי קול האופנים כשהם מתגלגלים והיה קולם לעומת קול כנפי החיות ושוה להם:
פסוק יג:וקול. והיה קול רעש גדול:
פסוק יד:ורוח נשאתני. חזר לדבריו לומר הרוח שנשא אותי ממקומו לקח אותי משם אל מקום אחר:
פסוק יד:ואלך. שם הלכתי במר נפש בחמת רוחי כדרך המיצר ודואג שהוא מלא חימה וכעס ודאגתו היה על כי ראה סלוק השכינה מבית קה״ק:
פסוק יד:ויד ה׳. כח חוזק הנבואה היתה עלי חזקה ללכת אל בני הגולה לנבאו׳ להם:
פסוק טו:אל הגולה תל אביב. אל בני הגולה אשר בתל אביב והוא שם מקום:
פסוק טו:היושבים. אשר היו יושבים על נהר כבר:
פסוק טו:ואשב. ישבתי במקום אשר המה יושבים שם והנה ישבתי שם שבעת ימים בתוכם תמה ונבהל ומושתק:
פסוק יז:צופה. כמו שהצופה הועמד לראות אם גייסות באים להזהיר בני העיר להיות נשמרים מהם כן העמדתיך להזהיר את העם על התשובה להיות נשמרים מן הפורעניות המעותדת לבוא:
פסוק יז:ושמעת. וכאשר תשמע מפי דבר פורעניות תזהיר אותם בשליחותי לעשות תשובה:
פסוק יח:באמרי לרשע. ר״ל באמרי לך על הרשע שימות ואתה לא הזהרתו ולא דברת להזהיר את הרשע לשוב מדרכו הרשעה למען ישאר חי:
פסוק יח:הוא רשע. הנה הרשע ההוא ימות בעבור עונו ואדרוש דמו מידך ר״ל תקבל עונש על מיתתו כי אם היית מזהירו אולי היה שב מדרכו ולא היה מת:
פסוק יט:ואתה. אבל אם אתה הזהרת את הרשע והוא לא שב מרשעתו:
פסוק יט:את נפשך הצלת. ר״ל לא תקבל עונש על מיתתו הואיל והזהרתו:
פסוק כ:ובשוב צדיק. כאשר הצדיק יחזור מצדקו ויעשה עול כי יטעה לחשוב שבעבור שהיה צדיק מימים רבים יכפר לו האלהים על העול שעושה עתה:
פסוק כ:ונתתי מכשול. אזמין לפניו מכשול צרה והוא ימות בה:
פסוק כ:כי לא הזהרתו. אם לא הזהרתו הנה הוא ימות בעבור חטאתו והצדקות אשר עשה מאז לא תזכרנה לא להגן עליו מן המיתה ואת דמו אדרוש מידך כי אם הזהרתו אולי עמד בצדקו:
פסוק כא:ואתה. אבל אם אתה הזהרת את הצדיק לבל יחטא בבטחון היותו צדיק עד הנה והוא שמע לך ולא חטא כפי מה שחשב:
פסוק כא:חיו יחיה. אף שחשב לחטוא הואיל ולא חטא חיה יחיה כי קבל את האזהרה:
פסוק כא:ואתה את נפשך הצלת. כי אם לא הזהרתו היה עושה כמחשבתו והיה מת בחטאו והיה דמו נדרש ממך:
פסוק כב:יד ה׳. כח חוזק הנבואה:
פסוק כג:ככבוד. כדמות מראה המרכבה אשר ראיתי וכו׳:
פסוק כג:ואפול וגו׳. להשתחות לה׳:
פסוק כד:רוח. ר״ל רוח התעוררות ומחוזק:
פסוק כד:ותעמידני. הרוח הזה החזיק אותי והעמיד אותי על רגלי:
פסוק כד:בוא הסגר וגו׳. לשבת מבלי חברת אנשים:
פסוק כה:הנה נתנו וגו׳. ר״ל תהא כלוא בביתך כאלו נתנו עליך חבלים עבות ואסרו אותך בהם לכל תוכל לזוז משם:
פסוק כה:בתוכם. בין אנשי הגולה:
פסוק כו:ולשונך אדביק. ר״ל לא תדבר עמהם כאלו הדבקתי לשונך אל חכך לבל תוכל לדבר:
פסוק כו:ונאלמת. תהיה כאלם ולא תהיה למולם לאיש מוכיח שדרכו למחות ולהוכיח מלבו בעת יראה מי עושה הרע:
פסוק כו:כי בית מרי המה. לכן לא תוכיחם מלבך כי ימרו בך:
פסוק כז:ובדברי אותך. וכשאדבר אני בך לשלחך להתנבאות להם אז אפתח את פיך למהר לדבר צחות עם כי לא תהיה רגיל כ״כ לדבר עם אנשים ליישר דרכם:
פסוק כז:ואמרת. כאשר אשלחך תאמר להם כה אמר ה׳ ר״ל לא מלבי אני אומר כ״א דבר ה׳ המה:
פסוק כז:השומע. אתה אמור בשמי מי שירצה לשמוע ישמע ומי שיחדל לשמוע יחדל ואין עליך לכופם על השמועה כי בית מרי המה וימרו בך ולא ישמעו אליך אם תרצה לכופם ולכן הנח להם: