האם ירמיהו הסתפק בנבואתו?!
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ד' בשנה העשִרית לצדקיהו מלך יהודה, היא השנה שמֹנה עשרה שנה לנבוכדראצר.
ב. ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלם, וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית מלך יהודה.
ג. אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה לאמר: מדוע אתה נבא לאמר: כה אמר ד': הנני נֹתֵן את העיר הזאת ביד מלך בבל ולכדה.
ד. וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים, כי הִנָתֹן יִנָתֵן ביד מלך בבל, ודִבר פיו עם פיו ועיניו את עיניו תראינה.
ה. ובבל יולך את צדקיהו, ושם יהיה עד פקדי אֹתו, נְאֻם ד', כי תלחמו את הכשדים לא תצליחו.
ו. ויאמר ירמיהו: היה דבר ד' אלי לאמר:
ז. הנה חנמאל בן שלֻם דֹדך בא אליך לאמר: קנה לך את שדי אשר בענתות, כי לך משפט הגאֻלה לקנות.
ח. ויבא אלי חנמאל בן דֹדי כדבר ד' אל חצר המטרה, ויאמר אלי: קנה נא את שדי אשר בענתות, אשר בארץ בנימין, כי לך משפט הירֻשה, ולך הגאֻלה, קנה לך. וָאֵדַע כי דבר ד' הוא.
יש לשאול: האם ירמיהו היה מסופק בנבואתו ולכן אמר: "וָאֵדַע כי דבר ד' הוא"?
הסבר המלבי"ם
כתב המלבי"ם:
ויבא אלי כדבר ד' וכו' ואדע כי דבר ד' הוא - אין הפירוש שירמיה היה מסתפק בנבואתו עד עתה, ולא ידע שהוא דבר ד' עד שראה שבא אליו חנמאל, כי הנביאים לא היה אצלם שום ספק בעת הנבואה, וידעו בבירור שד' מדבר עמם, וזה עיקר גדול בנבואה (עיין 'מורה נבוכים' לרמב"ם ח"ג סוף פרק כד). רק שירמיה היה עד עתה מסתפק בפירוש דברי ד' מה שאמר אליו: 'הנה חנמאל' וכו' ויאמר לך: 'קנה לך את שדי אשר בענתות, כי לך משפט הגאולה', אם זה כולו סיפור דברי חנמאל, שד' הודיע לו שחנמאל יאמר לו בלשון הזה: 'קנה וכו', כי לך משפט הגאולה לקנות', ולפי זה לא ציוהו ד' שיקנה את השדה, רק ספר לו שחנמאל יבקש זאת, ויאמר לו כן, והברירה בידו לקנות או שלא לקנות. או יש לומר שמה שאמר: 'כי לך משפט הגאולה לקנות', אינו מסיפור דברי חנמאל, רק הוא דבר ד', שד' אמר לו: אחר שחנמאל יאמר לך: 'קנה לך את שדי אשר בענתות', אני אומר לך שתקנהו, מפני שלך משפט הגאולה לקנותו, ולפי זה הוא מצוה לקנותו.
והבחינה לזה היה לירמיה מדקדוק דברי חנמאל, שאם מה שאמר: 'כי לך משפט הגאולה' אינו דבר ד' לירמיה, רק סיפור דברי חנמאל, היה ראוי שחנמאל יאמר לו כלשון שאמר לו ד': 'כי לך משפט הגאולה לקנות', בלא שום שינוי. אבל הוא לא אמר בלשון זה, רק בלשון אחר: 'כי לך משפט הגאולה, ולך הירושה, קנה לך'. ובזה נודע לו שמה שאמר ד': 'כי לך משפט הגאולה לקנות' אינו סיפור דברי חנמאל, רק: 'כי דבר ד' הוא', שד' ציוהו לקנות, מפני שלו משפט הגאולה.
וזהו שאמר: 'ויבא אלי חנמאל כדבר ד'', רצונו לומר: ביאתו היה כדבר ד', אבל: 'ויאמר אלי' לא כדבר ד', רק בלשון אחר: 'קנה נא וכו' כי לך משפט הירושה, ולך הגאולה, קנה לך', ששינה בלשונו:
א) במה שהוסיף: 'ולך הירושה'.
ב) לא אמר: 'לך משפט הגאולה לקנות', רק: 'קנה לך'.
ואדע כי מה שסיים [ד']: 'כי לך משפט הגאולה לקנות' דבר ד' הוא, כי ד' אמר שמחויב לקנותו, מצד שלו משפט הגאולה, ומצוה עליו, כמו שנאמר: 'ובא גואלו וגאל את ממכר אחיו' (ויקרא כה, כה). וחנמאל אמר לו שיקנהו מצד הרווח, כי איש אחר לא ירצה לקנותו מצד שני דברים:
א) מצד שתשוב ביובל אל היורשים, אבל אתה 'לך משפט הירושה' וישאר שלך לעולם.
ב) איש אחר יתירא מלקנותו, פן יבא גואלו ויגאלהו, אבל אתה: 'לך משפט הגאולה', ולכן: 'קנה לך', כי תרויח בזה נגד אחר.
יהי רצון שנזכה לראות בשוב הנבואה לעמנו.