פסוק א:הדבר. מבואר הוא וטעמו נמשך עד ויאמר ירמיהו כי דבר חננאל הוא שהיה אליו בשנה העשירית ואחרי השלימו הדבר ספרו ירמיהו לאנשי המטרה:
פסוק ב:בחצר המטרה. בחצר שהיו נשמרים שם האסורים מטרה שרשו נטר ענין שמירה כמו הינטור לעולם ותרגום ויאסוף אותם למשמר לבית מטרא:
פסוק ד:הנתון. מקור בחולם וכן הנתון תנתן ואם האכול יאכל:
פסוק ה:עד פקדי אותו. רוצה לומר שאקח נשמתו:
פסוק ו:ויאמר ירמיהו. חנמאל בן שלום דודך, שלום היה דוד ירמיהו אחי אביו כמו שאומר חנמאל בן דודי בא אליך שהוצרך למכור שדהו והנה הוא בא אליך ויאמר לך שתקנהו:
פסוק ז: משפט הגאולה. אם מכרתיו לאחר לך משפט הגאולה שתגאלהו מידו אף כי אתה ראוי לקנותו מידי:
פסוק ח:כדבר ה'. כמו שאמר ה' שיבא אלי כן עשה:
פסוק ח:כי דבר ה' הוא. ידעתי כי מהשם הוא שאקנהו כי אם לא היה מאתו למה אמר אלי שיבא חנמאל אלי למכור שדהו ויש מפרשים כי חנמאל בא ע"פ הדבור לירמיהו:
פסוק ט:ואשקלה לו. הקו"ף בשוא ופתח:
פסוק ט:את הכסף. הכסף שהתנתי עמו שבעה שקלים ועשרה הכסף, השקלים הם מנים והכסף הוא סלעים וכן תירגם יונתן שבעה מנין ועשר סלעין דכסף:
פסוק י:ואכתוב בספר ואחתום. כתבתי דברי המקנה בספר ואחר כך חתמתי הספר בחותם:
פסוק י:ואעד עדים. במקנה שקניתי העדתי עדים כלומר בפני עדים שזמנתי לכך קניתי השדה והם היו חותמים בספר המקנה:
פסוק י:ואשקול הכסף במאזנים. וכבר אמר למעלה ואשקלה לו אלא רוצה לומר שבפני עדי המקנה שקל לו הכסף משקל ישר במאזנים כדי שלא יוכל להיות ביניהם דברים על משקל הכסף:
פסוק יא: ואקח, את החתום. ר"ל ספר המקנה החתום כמש"א ואחתום:
פסוק יא:המצוה והחקים. ר"ל ספר המצוה והחקים וספר שזכר עומד במקום שנים וספר זה הוא תנאי המכירה כמו מספר שני תבואות שהיא מצוה בתורה והחקים מנהגים שהיו נוהגים בזמן ההוא בענין המכירה וכל זה כתוב בספר אחד:
פסוק יא:ואת הגלוי. רוצה לומר ספר הגלוי כי שני ספרים כתב במקנה האחד שהיה חתום ואחד שהיה גלוי כשירצו לראותו ולקרותו שיעשו כדי שלא יפתחו החתום והנה הם שלשה ספרים ואדוני אבי ז"ל פירש הגלוי ספר שכתב בו שגלה אזן הגואלים אם ירצו לקנות כמו שעשה בעז וי"ת ית שטרא דזביני וגו' כבעמוד:
פסוק יב:ואתן את הספר המקנה. בא בה"א הידיעה עם הסמיכות כמו ממלכות הארץ כמו שכתבנו למעלה:
פסוק יב:לעיני חנמאל דודי. רוצה לומר בן דודי כי בן דודו היה כמו שאמר למעלה וכן ואת לוט אחיו רוצה לומר בן אחיו או חנמאל זה היה אחר שהיה דודו אחי אביו והמוכר היה בן דודו אבל חנמאל זה שהיה דודו היה שם בעת המקנה ובאמרו שנתן לו ספר המקנה ר"ל עם הספרים האחרים אלא שזכר ספר המקנה שהיא העיקר:
פסוק יב:הכותבים בספר המקנה. ר"ל שחתמו בו שמם לעדות:
פסוק יד:לקוח. מקור במקום צווי כמו זכור את יום השבת הלוך וקראת והדומים להם:
פסוק יד:ואת החתום. ספר המצוה והחקים וגם הוא היה חתום:
פסוק יד:למען יעמדו ימים רבים. עד שוב הגולה שאז תתקיים נבואת עוד יקנו בתים ולהיות לאות לשיבת הגלות צוה האל לקנות השדה לנחמם לישראל שלא יחשבו שאבדה תקותם אם יגלו:
פסוק יז:אהה, אתה עשית את השמים ואת הארץ. וכיון שעשית אותם לא יתכן שיפלא ויעלם ממך כל דבר הנעשה בהם בין בשמים בין בארץ ואם תנתן העיר ביד הכשדים אתה ידעת וחשב ירמיהו כי אולי שב אפו מהם מרוב חסדיו וזכר להם חסדי אבות הראשונים לפיכך אמר עושה חסד לאלפים שאם לא כן למה אמר שיקנה השדה והעיר קרובה להכבש וזהו ענין תפלתו:
פסוק יח:אל חיק בניהם אחריהם. כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כמו שכתוב בתורה לשונאי:
פסוק יח:האל הגדול הגבור. אמרו רז"ל למה לא אמר ירמיהו והנורא אמר כשדים מרקדין בהיכלו ואיה נוראותיו:
פסוק יט:גדול העצה. שעצותיו גדולות ומעשיו רבים מהשיגם:
פסוק יט:על כל דרכי בני אדם. לא כמו שאמרו אין ה' רואה אותנו:
פסוק יט:לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ואשר בפרשה ה' עזי למעלה ולתת כפרי וזה לתת וכפרי והסימן וכלו:
פסוק כ:עד היום הזה. פירוש עד היום הזה הם ידועים בבני אדם:
פסוק כ:ובישראל ובאדם. ובישראל עושה אותות ומופתים ובשאר בני אדם בעבור ישראל:
פסוק כ:ותעשה לך שם. אתה נודע באותות ומופתים ובהם ידעוך בני אדם על כרחם ובמדרש ובישראל ובאדם ובישראל ובמצרים עשית מופתים כאחד לזה טוב ולזה רע והוא שאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה אותו מזל ששמש חשך למצרים שימש אור לישראל וי"ת ולישראל עבדת פרישן בגו בני אינשא:
פסוק כא: ותצא, ובאזרוע. באל"ף נוספת מאותיות אמתי"ן:
פסוק כג:ויבאו וירשו. ביו"ד איתן לבד ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב:
פסוק כג:ובתרותך. כתוב והוא דרך פרט על התורות וקרי ובתורתך דרך כלל כי כל התורה אחת:
פסוק כג:ותקרא. מן כי הקרה ה' אלהיך וכתוב באל"ף במקום ה"א ואמר כן להודיע כי המקרה הרע הבא להם איננו מקרה גמור הבא מאליו אלא הוא ית' הקרה אותו:
פסוק כד:הנה הסוללות. הם העצים שמשליכים בהם האבנים בחומות העיר להכותם ויונתן תירגם הא מליתא עלו על קרתא למכבשה והוא תל עפר שצוברין סביב החומה לעלות משם על החומה וכן בדרז"ל מליא בנצא:
פסוק כז:הנה, הממני יפלא. באמת לא יפלא וידעתי שהעיר תנתן ביד הכשדים כי לא שב אפי מהם כי רבו עונותיהם להכעיסני ואע"פ כן אמרתי לך לקנות השדה להיות להם נחמה שישובו מהגלות ויקנו שדות ובתים בארץ הזאת:
פסוק כט:ואת הבתים. כמש"א ואת כל הבית הגדול שרף באש כי היו מקטרים על הבתים הגדולים והגבוהים על גגותיהם:
פסוק ל:מנעורותיהם. מימי נעורים והם ימי המדבר כמו שפירשנו:
פסוק ל:כי היו בני ישראל. כי הם החלו להכעיסני תחלה ואחר כך בני יהודה וטעם אך לאמת הדבר כמו אך עצמי ובשרי אתה אך לשקר שמרתי והדומים להם:
פסוק לא:למן היום אשר בנו אותה. כי בימי שלמה שבנה את העיר והבית החלו לזבוח בבמות ונשי שלמה עבדו לאלהים אחרים למן היום ההוא היתה על אפי ועל חמתי כלומר היתה קיימת על אפי ועל חמתי כי באפי היה להסירה והארכתי אפי עד היום הזה ולא אאריך עוד, ובדרש ביום שהוסד הבית נשא שלמה את בת פרעה:
פסוק לב:ונביאיהם. הנביאים שלהם שהם נביאי שקר:
פסוק לג: ולמד אותם. ע"י נביאי האמת:
פסוק לד:וישימו שקוציהם. אחז ומנשה:
פסוק לה:אשר לא צויתים. בג' מקומות נאמר זה הענין במלות שונות ביניהם מעט והענין אחד הראשון בפ' גזי נזרך אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי, והשני בפ' וקנית בקבוק אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי, השלישי בזו הפרשה אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת:
פסוק לה:למען החטי את יהודה. עניינו פירשנו בפרשת גזי נזרך, החטי בחסרון האל"ף למ"ד הפעל וכן אשר החטי את ישראל בה הלך דאך לא סרו חסר אל"ף למ"ד הפעל:
פסוק לו:ועתה לכן כה אמר ה'. פרשה זו עתידה ומבוארת כי כה אמר ה', ופרשה זו לזמן שתשוב גלות בבל לשבעים שנה ומה שזכר ההר והשפלה והנגב כי חלק יהודה בשלשתן כמו שכתוב בספר יהושע:
