פסוק א:הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הִיא הַשָּׁנָה השְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה-שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר.
פסוק ב:וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל־יְרוּשָׁלִָם, מצור שהחל בעשרה בטבת של השנה התשיעית לצדקיהו, וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, בית המשמר אֲשֶׁר בבֵית־מֶלֶךְ יְהוּדָה,
פסוק ג:אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר, באומרו: מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר "כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וּלְכָדָהּ,
פסוק ד:וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד־הַכַּשְׂדִּים כִּי־הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל, וְדִבֶּר־פִּיו עִם־פִּיו, וְעֵינָיו אֶת־עֵינָו תִּרְאֶינָה. הם יראו זה את זה — שאר הדברים הנוראים שעתידים לקרות לו בפגישה זו אינם מפורטים כאן.
פסוק ה:וּלבָבֶל יוֹלִךְ אֶת־צִדְקִיָּהוּ, וְשָׁם יִהְיֶה עַד־פָּקְדִי אֹתוֹ ואטול את נשמתו, נְאֻם־ה', וגם כִּי, כאשר תִלָּחֲמוּ אֶת־הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ"?! למה אתה אומר זאת כעת?!
פסוק ו:וַיֹּאמֶר באותו זמן יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר־ה' אֵלַי בתוך כל מאורעות המצור, לֵאמֹר׃
פסוק ז:הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן־שַׁלֻּם-דֹּדְךָ בָּא, יבוא אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קְנֵה לְךָ אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר בָּעֲנָתוֹת. אף שההצעה למכור שדה במצב הנוכחי מוזרה, ינסה חנמאל לעשות זאת; אולי יצליח לקבל כסף כלשהו בעדו. הוא יפנה אליך כבן דוד כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת. חוקי הגאולה שבתורה קובעים שהמוכר שטח מנחלתו, אחד מקרוביו גואל את הנכס מיד הקונה. לקרוב ביותר במשפחת האב ניתנת זכות קדימה לקנות את השדה. חנמאל מציע לירמיהו לממש את זכות הראשונים הזו קודם מכירת השדה לאחר, שכן הוא הגואל הקרוב ביותר.
פסוק ח:ואכן — וַיָּבֹא אֵלַי לבקר אותי במעצר חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי שלֻם, כִּדְבַר ה' אֶל־חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי: "קְנֵה נָא אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר־בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה. אתה היורש הקרוב וּבתור שכזה לְךָ זכות הַגְּאֻלָּה. קְנֵה־לָךְ". וָאֵדַע כִּי דְבַר־ה' הוּא.
פסוק ט:וָאֶקְנֶה אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, וָאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ אֶת־הַכֶּסֶף שביקש בעד השדה — שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף.
פסוק י:וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר את הסכם הקניין, וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים, וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם. באותה תקופה עדיין לא השתמשו באזור הזה במטבעות, והשקלים היו גושים קטנים במשקל מסוים ולא יחידות מוטבעות.
פסוק יא:וָאֶקַּח אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה, חוזה המכר — אֶת־הֶחָתוּם, החלק בשטר שנשמר סגור, הכולל את הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים של המכירה, פרטיה ותנאיה, וְאֶת־הַגָּלוּי, החלק הפתוח לכול של החוזה, אולי העתק של החלק החתום.
פסוק יב:וָאֶתֵּן אֶת־הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה בֶּן־מַחְסֵיָה מזכירי-סופרי, לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל בן דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים את חתימותיהם בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה, לְעֵינֵי כָּל־הַיְּהוּדִים, בני יהודה הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. לאחר הכתיבה והחתימות ניתן הספר ביד ירמיהו כאישור המכירה, וירמיהו מסר אותו למזכירו למשמרת.
פסוק יג:וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר׃
פסוק יד:כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לָקוֹחַ, קח אֶת־הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה, אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה — וְאֵת, את הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה, וּנְתַתָּם בִּכְלִי־חָרֶשׂ, חרס לְמַעַן יַעַמְדוּ, יתקיימו יָמִים רַבִּים. הספרים באותם הימים היו מגילות כתובות על גבי עור או קלף. כדי שלא יתעפשו צריך להצניען במקום יבש. בכלי חרס סגור היטב הן עשויות להחזיק מעמד גם אלפי שנים.
פסוק טו:כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת. הקניין הזה לא נעשה לשם עסקה מסחרית, שהרי קיומה בנסיבות אלו מוזר, אלא כטקס הצהרתי. שמירת השטר הייתה פעולה סמלית שנועדה להפגין את ערכם של השטרות. כאמור, מחמת המצור לא הייתה דעתם של אנשים פנויה לעסקים ולהשקעות עתידיות. קניית השדה, שאיננה למראית עין בלבד, היא צעד נושא משמעות המבטא את הנבואה שעוד ייקנו קרקעות בארץ, וכי לחיים בה עוד תהיה תקומה.
פסוק טז:וָאֶתְפַּלֵּל אֶל־ה' אַחֲרֵי תִתִּי אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה לֵאמֹר׃
פסוק יז:אֲהָהּ, אוי, ה' אֱלוֹהִים! הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה, לֹא־יִפָּלֵא, ייבצר מִמְּךָ כָּל־דָּבָר. אתה יוצר הכול, יודע כול, וכול יכול.
פסוק יח:עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל־חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם, ככתוב בתורה, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
פסוק יט:גְּדֹל הָעֵצָה, מחשבותיך גדולות, וְרַב הָעֲלִילִיָּה, מעשיך רבים. אתה הוא אֲשֶׁר־עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל־כָּל־דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. אתה המתכנן, העושה והמשגיח,
פסוק כ:אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְיִשְׂרָאֵל וּבשאר בני אָדָם, וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה, כפי שברור עכשיו.
פסוק כא:וַתֹּצֵא אֶת־עַמְּךָ, אֶת־יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ, זרוע נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל,
פסוק כב:וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
פסוק כג:וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא־שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ וּבְתוֹרָתְךָ לֹא־הָלָכוּ. אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת — לֹא עָשׂוּ, וַתַּקְרֵא, זימנת, גרמת שתקרה אֹתָם אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת —
פסוק כד:הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ, נערמות ליד הָעִיר לְלָכְדָהּ. סוללות העפר היו אחד האמצעים להכניע עיר חומה הנתונה במצור. הן הורמו עד לגובה החומה, ובאמצעותן אפשר היה לחדור אל העיר מעל החומה. וְהָעִיר נִתְּנָה להיכבש בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ, מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר שבעיר, וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, ה', שיקרה אכן הָיָה, וְהִנְּךָ רֹאֶה.
פסוק כה:וְעם כל זאת, אַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי, ה' אֱלוֹהִים: "קְנֵה־לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים". מה פשר הדבר ומה משמעותו, והלוא הָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים?!
פסוק כו:וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃
פסוק כז:הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹהֵי כָּל־בָּשָׂר — הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל־דָּבָר?! לא ייבצר ממני כלום, כדבריך.
פסוק כח:ולָכֵן, כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּלְכָדָהּ,
פסוק כט:וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל־הָעִיר הַזֹּאת, וְהִצִּיתוּ אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ, וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ, העלו עשן בשר או קטורת עַל־גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִסִּכוּ, שפכו נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי.
פסוק ל:כִּי־הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ, רק עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם, מתחילת היותם לעם. או: כבר בגיל צעיר, כִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, נְאֻם־ה'.
פסוק לא:כִּי עַל־אַפִּי וְעַל־חֲמָתִי, למורת רוח הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת — ירושלים לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. אמנם בה בנוי מקדשי, אבל לרוב הכעיסה אותי העיר ולא צייתה לי עד כדי כך שאני מבקש לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי,
פסוק לב:עַל כָּל־רָעַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי — הֵמָּה, מַלְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם, כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם,
פסוק לג:וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא הפנו אלי פָנִים, וְלַמֵּד, ואני מלמד, מכוון אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד, וְאילו הם אֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר.
פסוק לד:וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם, צלמיהם ומזבח לעבודה זרה בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו, בתוך בית המקדש לְטַמְּאוֹ.
פסוק לה:וַיִּבְנוּ אֶת־בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן־הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת, לְמַעַן הַחֲטִיא אֶת־יְהוּדָה. הפולחן האלילי לא נעשה בסתר. הוא הוכנס אפילו אל המקדש, ובגיא בן הינום הסמוך הם הקימו מרכז שוקק של עבודה זרה.
פסוק לו:וְעַתָּה, הפנה דעתך — לָכֵן, כיוון שלא נבצר ממני כל דבר, כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל, על הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים עליה שהיא נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר —
פסוק לז:הוא אכן יכבוש אותה, אבל בסופו של דבר הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף, בכעס גָּדוֹל, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח, לָבֶטַח,
פסוק לח:וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. נשוב ונחדש את הקשר האמיץ.
פסוק לט:וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב, רצון אֶחָד וְדֶרֶךְ, אופן התנהגות אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל־הַיָּמִים, לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם.
פסוק מ:וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם, ברית קבועה שלא אסור ממנה, וְאֶת־יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר אף הם מֵעָלָי.
פסוק מא:וְשַׂשְׂתִּי, אשמח עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם, וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת, בְּכָל־לִבִּי וּבְכָל־נַפְשִׁי. על אף הגלות הקרבה עוד תהיה גאולה לישראל, והם ישובו אל ארצם ואל אלוקיהם.
פסוק מב:כִּי־כֹה אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל־הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם.
פסוק מג:וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים ששְׁמָמָה הִיא, מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה, זו הארץ שנִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים.
פסוק מד:כי עוד שָׂדוֹת — בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי, בסביבות יְרוּשָׁלִַם וּבְכל עָרֵי יְהוּדָה — וּבְעָרֵי, בערי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב שבנחלת יהודה – כִּי עוד אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּתָם. נְאֻם־ה'.
