פסוק ב:הלך. בדור אצלנו מהמסורת שהוא חסר וא"ו וכן הוא בספרים מדוייקים ומצאם כי תדרשנה בסוף ויצא:
פסוק ב:וקראת. בספרים כ"י מדוייקים הוא"ו בגעיא.
פסוק ג:ראשית תבואתה. כתוב בה"א והתי"ו בחולם וכן חברו שבסמוך יחזקאל והיתה שבואתה ללחם ע' זהר פרשת משפטים דף קכ"א ופרשת האזינו דף ר"ז ותיקונים תיקון ט"ו:
פסוק ג:יאשמו. האל"ף בשוא לבדו רד"ק:
פסוק ד:וכל משפחות. בס"ס הכ"ף ומאריך כמו שכתבתי לעיל סימן א':
פסוק ז:ואביא אתכם אל ארץ הכרמל. מלא יו"ד ואל"ף כמ"ש בספר זה סימן ל"ה:
פסוק י:והתבוננו. בספרים מדוייקים כ"י המאריך בה"א לא בבי"ת ומכאן ראיה שאין אחריו מאריך כזה מגיע השוא הבא אחריו דאל"כ לא היתה הבי"ת דגושה ודומה לו אחר התגלחו דפרשת נשא התכבדי כארבה דסוף נחום ורבים כיוצא בהם בל' התפעלה שהם דגושים אחר התי"ו וכבר דברתי מזה במאמר המאריך ואין להאריך כאן:
פסוק יא:ההימיר. במקצת ספרים כ"י חסר יו"ד ראשונה ורד"ק כתב כתוב ביו"ד בין הה"א והמ"ם:
פסוק יא:ועמי המיר כבודו בלוא יועיל. זהו אחד מן י"ח תיקון סופרים שבמקרא והיל"ל כבודי אלא שכינה הכתוב מדרש ילמדנו ומכילתא פ' בשלח ומסורת ופי' ת"ס אבאר בארוכה בזכריה ב':
פסוק יב:ושערו. בשי"ן שמאלית כמו בסמ"ך ענין סערה:
פסוק יב:חרבו. החי"ת נקראת בקמץ חטוף והוא צווי מן הקל כמו שמו ושערו והמסורת עליו לית חטף וכתב ר' יונה בספר הרקמה כי יש אנשים שהיו קוראים אותו כמו חרבו פני האדמה והיו מפרשים אותו ג"כ צווי אבל מן הדגוש כמו פרקו נזמי הזהב והשיב הוא עליהם מפני המסרה הנ"ל ועוד המסרה על חרבו המים אומרת שהם שנים ובפסוק רד"ק בפ' ושרשים ומכלול דף י"ט:
פסוק יג:בארות בארת. כן ראיתי בספרים מדוייקים וגם במקצת דפוסים קדמאה מלת וא"ו תניין חסר ובמקרא גדולה כתוב שבספרים אחרים שניהם חסרים ויש מחלוקת בדבר:
פסוק טז:ותחפנס. ותתפנחס קרי:
פסוק יז:הלוא. מלא וא"ו ע"פ המסורת:
פסוק יז:עזבך. העי"ן בקמץ לבד והוא חטוף:
פסוק כ:אעבוד. אעבוד קרי ברי"ש והכתוב בדל"ת והם שנים במסורת וחברו בעזרא ח' כמ"ש שם:
פסוק כא:כלה זרע אמת. כתוב בה"א וכן ראוי ע"פ המסורת שנמסר בשמואל ב' סי' ב' דכל ספר ירמיה כתוב כלה בה"א בר מן תרין בחד פסוקא כי מקטנם ועד גדלם וגו' בסימן ו' ומאי דכתיב התם במסורה וסי' כי מקטנם ועד גדולם דירמיה סימן ו' צ"ל ב' בפסוק אבל אותה שבפסוק כי מקטן ועד גדול בירמיה סי' ח' שניהם בה"א ועיין מ"ש בסוף מלאכי בס"ד וברקאנטי פ' בראשית כלה זרע אמת כלה כתיב רמז לכלה הכלולה מן הכל שהיא זרע אמת כד"א תתן אמת ליעקב וגו':
פסוק כג:אחרי הבעלים. כן כתוב אחרי בלא וא"ו בראשית המלה וראיתי מי שנסתפק בזה וגם בס"א כ"י ובנביאים עם פירוש הרי"א כתוב ואחרי וכן נראה מהתרגום ובספרים אחרים אינו כן:
פסוק כד:בחדשה. אין בחי"ת מאריך:
פסוק כה:וגורנך. וגרונך קרי:
פסוק כז:ילדתני. ילדתנו קרי:
פסוק לא:מאפליה. במקצת ספרים כ"י מדוייקים המ"ם בפתח והאל"ף נחה בלי ניקוד ומקצתן האל"ף בשוא וכולן המ"ם בלא מאריך והפ"א בצווי ובדגש קל והיא מלה אחת בשקל מפעליה כמ"ש רד"ק בשרש אפל ושרש שלהם ובעל לוי חן בפ' י"א מהשער השמיני ובתרי טעמי ע"פ המסורת והה"א רפויה וכן נמסר במ"ג סוף פרשת בשלח וגם רד"ק כתב בפירוש ובשרשים שהמ"ם בפתח והאל"ף בשוא. עוד כתב שיש ספרים שנקוד בהם מאפליה המ"ם בשוא והאל"ף בפתח והפ"א בדגש חזק עכ"ל. עוד מצאתי במקצת ספרים האל"ף בחטף פתח ובדפוס אחר שתי מלות ואפלו ואין נוגה להם: