תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך
בפרקנו ממשיך ירמיהו בדברי תוכחתו לעם ישראל. בין השאר אומר הנביא לאומה הסוררת, "תיסרך רעתך ומשובותייך תוכיחוך"(ירמיה ב יט). לארבע מילים אלו ולרבדים השונים בפירושן נייחד הפעם את מאמרנו.
רוב המפרשים מתייחסים לייסורים ולרעות כאל תוצאה וסיבה; בגלל הרעות שישראל עשו באים עליהם ייסורים. כך בלשון רש"י: " 'תיסרך רעתך' - סוף שרעתך תביא עליך ייסורין", וכן במצודות: "הרעות שאת עושה - המה ייסרו אותך במוסר ייסורין, רצוני לומר, בעבורם תייסרי (=תתייסרי) בייסורין". מלשון המצודות עולה שהפועל "תיסרך" מכוון אמנם לייסורין, אבל גם ל"מוסר", ללקח שישראל אמורים להפיק מן הייסורים. הרד"ק מדגיש פירוש זה ביותר: "רעתך ומשובותייך יהיו לך מוסר ותוכחה ליסרך שלא תשובי עוד בדרך הרעה". וכך ראוי שהייסורים יהפכו למוסר על מנת להחזיר את האדם לדרך הישר, ומי שלא לומד מוסר מהייסורים הוא חוטא (ראה ויקרא כו כג).
הצד השווה בפירושים אלה הוא שאף שיש קשר ברור בין הרעה [החטא] ליסורים [העונש], עדיין אין בהם זהות. בספר נפש החיים מאריך ר' חיים להסביר שהעונש אינו "תוצאה מחושבנת" של החטא, אלא שהחטא יוצר את העונש מבחינה ממשית. טעות הוא לחשוב שגן עדן וגהינום קיימים מימי בראשית, ובשעת פטירתו של אדם מבררים לאן ילך או איזה חלק בהם יקבל. כשאדם נולד אין לו גן עדן ואין לו גיהנום! הוא יוצר את גן העדן שלו על ידי מעשיו הטובים, והוא הוא היוצר את הגיהנום שלו על ידי חטאיו. "אבל האמת שהעולם הבא הוא מעשה ידי האדם עצמו שהרחיב והוסיף והתקין חלק לעצמו במעשיו... וכן עונש הגהינום עניינו גם כן שהחטא עצמו הוא עונשו".
לפי יסוד זה מסביר ר' חיים פסוקים רבים ומאמרי חז"ל שונים: "כי פועל אדם ישלם לו"(איוב לד יא), "שהפעולה עצמה, הטובה היא אם רעה חס ושלום, היא תהיה עצמה התשלומין שלו". וכן את הפסוק: "עוונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו ייתמך"(משלי ה כב). וכך פירש [שלא כמקובל] את דברי חז"ל שרשעים "מעמיקים להם גיהנום"(ערובין יט.); שלא מלאכי חבלה מעמיקים את הגהינום לרשעים, אלא הרשעים מעמיקים לעצמם את הגהינום. וזו כוונת ישעיהו: "לכו באור אשכם ובזיקות בערתם"(ישעיהו נ יא), שהרשעים הם הם המבעירים את אש הגהינום שלהם. וזה שאמרו: "שכר מצווה - מצווה, ושכר עבירה - עבירה"(אבות ד ב).
פירושים אלו מביא ר' חיים בנפש החיים(שער א פרק יב), ושם מביא גם את פסוקנו "תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך", שהייסורים אינם רק תוצאה נלוית לרעת החטא. הרעה היא המייסרת, והמשובה היא היוצרת את התוכחה, כשני צדדים של אותו מטבע ממש!
אבל ישנו רובד שלישי עמוק יותר בהסברת הפסוק. לפירוש בעל נפש החיים, אין זהות מוחלטת בין הייסורים לבין הרעה, אבל בתורת כהנים מבואר שיש זהות בין החטא לעונש. על הפסוק: "לא תגנובו, ולא תכחשו... ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם א-להיך אני י-הוה"(ויקרא יט יא-יב), דרשו בתורת כהנים: " 'וחללת' - נעשה אתה חולין לחיה ובהמה". ופירש נצי"ב: "וחללת את שם - עם שם. שהוא עצמו מתחלל ומעביר מעליו צלם א-להים ונעשה כקוף. ואין שום בריה נחות ממנו" (והשווה רש"י בראשית א כח).
לדברי הנצי"ב העונש הגדול ביותר של הגנב, או של הפושע, הוא שבמקום אדם-המעלה שנאמר בו "ותחסרהו מעט מא-להים" הוא "נעשה חולין", "כקוף", "שאין שום בריה נחות ממנו". "שכר עבירה - עבירה" יתפרש איפוא שהעונש של העבירה הוא היות האדם עבריין! מעשה הגניבה הופך את האדם לגנב! היש עונש גדול מזה?! כל העונשים שבעולם, קנסות, מלקות, מאסר וכדומה הם חיצוניים; אבל מעשה העבירה משנה את האדם עצמו, את מהותו. הוא נהפך מאדם ישר לפושע, וזה בעצמו העונש היותר גדול.
[סיפור ידוע על מחנכת דגולה (פרופ' נחמה ליבוביץ'?): באחת הפנימיות נגנבו פריטים שונים, וניסיונות ההנהלה להפסיק את התופעה עלו בתוהו. נשקלה אפשרות להזמין שוטרים, להציב מארבים וכדומה. לפני נקיטת צעד דרסטי, נתבקשה המחנכת לעשות ניסיון אחרון בדרכי שלום. וזה מה שאמרה לבנות: דענה בנות, שרוב הגנבות אינן נתפסות, והתלמידה הגנבה בפנימייה שלנו, כנראה, תוכל להמשיך במעשה בלי שאף לא אחד ידע על רשעותה, לא המנהל, לא המורות ולא התלמידות. היא תגדל ותתחתן, ובעלה לא ידע שהיא גנבה, ילדיה לא ידעו, נכדיה לא ידעו... אף אחד! רק היא תדע!. כל בוקר וכל ערב כשתסתכל בראי, היא תראה גנבה!! כשתהיה בת עשרים, בת שלושים, כשתהיה סבתא ישישה – בראי תמיד תחייך אליה גנבה!! זה שווה כמה לירות?? – הגניבות פסקו.]
הד לרעיון זה יש למצוא בעובדה שהמילה "רעה" משמשת בשתי הוראות. גם כתיאור לחטא וגם כתיאור לעונש. מחד גיסא: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ"(בראשית ו ה), "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד"(בראשית יג יג), ומאידך גיסא: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו"(שמות לב יד), "ומצאוהו רעות רבות וצרות"(דברים לא יז). כי התנהגות רעה יוצרת רעה.
זה הפירוש העמוק של דברי ירמיהו "תיסרך - רעתך"! אשרי אדם שמתייסר מעובדת היותו רע, כי בכך ראשית דרכו לתיקון מעשיו.