פסוק א:ויהי דבר ה' אלי לאמר הלוך וקראת וגומר עד סוף הנבואה. אחרי שצוה השם יתברך את ירמיהו בדבור הראשון מהנבואה הזאת שילך בשליחותו ולא ימנע מפני נערותו, והודיעו בדבור השני שאין ראוי לו שיתמהמה ויתעכב בשליחו' אבל שילך במהירות כי עת רעה היא, והודיעו בדבור השלישי מאין תבוא הרעה הזאת כל כך במהירות, ראה יתברך שהנה ישאר בלב הנביא ספק אחר והוא איך ילך להנבא ותהיה תחלת נבואתו ברעה אשר ימצא את עמו ושהיה יותר טוב שינבא ראשונה נבואה טובה איזו שתהיה ואחר כך יגיד הרעות כרצון השם באופן שלא תהיה תחלת דברי פיו ייעודים רעים, (ב) ולכן כדי להפיק רצונו בא לו הדבור האחרון על זה שילך ויקרא באזני ירושלם רוצה לומר בשווקים וברחובות בפרסום באזני כל העם הדברים הטובים והנחומים האלה שהם כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגומר, וענין זה המאמר שהשם יתברך היה זוכר להם שלשה זמני זכות וצדקה. האחד, הוא ימי האבות הקדושים והשבועה שנשבע להם על זרעם וזהו חסד נעוריך כלומר החסד והשבועה אשר עשיתי עמך בימי הנעורי' והם ימי האבות והוא על דרך תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז, כ). והזמן השני, הוא במעמד הר סיני שקבלו את התורה ונתקדשו לגבוה ככלה שתתקדש לחתן וע"ז אמר אהבת כלולותיך כלומר האהב' שאהבתי אותך שמה ככלה. והזמן ג', הוא לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה סובלת ייסורין רבים ומשגחת בנסים ונפלאו', והיה אם כן זמנה הא' דומה לנערות האשה קודם שתנשא והזמן השני דומה לבחרות הכלה בחופתה והזמן השלישי דומה לימות האשה בהיותה בעולת בעל וגם עד זקנה ושיבה, וי"ת דכירנא לכון טבוות יומי קדם רחמת אבהתכון דקיימינן במימרי דאזלו בתר תרין שלוחי בתר משה ואהרן במדבר ארבעין שנין בארעא דלא מזדרעא, וענין הזכירה הזאת הוא שאם ישובו בתשובה יקבל אותם ויכפר בעד חטאתם, (ג) ואמנ' אומרו עוד קדש ישראל לה' הוא כדמות תולדה כאומרו ומפני חסד נעוריך ואהבת כלולותיך ולכתך אחרי במדבר היה ישראל קדש לה' דבר קדוש ונבדל לו שכל זר לא יאכל בו כ"ש שישראל הוא ראשית תבואתה כי הוא העם שחל בתוכם שכינתו לא עשה כן לכל גוי, ומפני זה כל אוכליו יאשמו כי אף על פי שהם חטאים לפני לא ינקה כל הנוגע בם ועכ"פ רעה תבא אליהם נאם ה'. וי"ת קדש ישראל על התרומה וראשית תבואתה על הקציר קודם העומר שהאוכל ממנו מתחייב. הנה התבאר למה באו הדבורים הארבעה אלה זה אחר זה ולמה נאמר בכל אחד מהם ויהי דבר ה' אלי לאמר שהוא מפני היותם מאמרים כל אחד מפני עצמו ושהיה הדבור האחרון הזה מקום התחלה וראשית לנבואותיו, והותרה בזה השאלה הששית:
פסוק ד:הנבואה השנית תחלתה שמעו דבר השם בית יעקב וגומר עד ויאמר השם אלי בימי יאשיהו. ויש בנבואה הזאת שתי פרשיות. האחת, שמעו דבר השם בית יעקב. והשנית, למה תריבו אלי כולכם ושאלתי בה ששת השאלות:
פסוק ד:השאלה הראשונה באומרו ולא אמרו איה השם וכן הכהנים לא אמרו איה השם, כי הנה מלת איה תורה על המקום ולכן לא תפול אלא על הגשם כשנשאל אנה הוא אבל הקדוש ברוך הוא שאינו גשם ואינו נכלל במקום לא יאות לומר עליו איה השם והיה ראוי לומר ולא אמרו נעבוד את השם או נלכה נרדפה לדעת את השם וכדומה לזה מהלשונות:
פסוק ד:השאלה השניה באומרו ההמיר גוי אלקים וגומר, כי איך תמה על זה כאלו לא נעשה ככה מעולם כי הנה פעמים רבות מצאנו ראינו שהמיר גוי אלקיו שהיה עובד מימי קדם זמן רב וימירהו באלוה אחר שלא שערו אבותיו, וסופרי רומי יוכיחו כמה מהשנים עבדו לכוכב שבתאי ואחר כך המירוהו ועבדו לצדק ואחר כך המירוהו לכוכב נוגה וכן הישמעאלים היו זמן רב בארצות מזרח עובדים לשמש ואחר כך בימי קוסטנטינ"ו קיסר רומי המירו אלהיהם וקבלו כולם דת יש"ו הנוצרי ואחר כך כשש מאות שנה כשבא מחמאד נביא הישמעאלים המירו הדת הנצרית ולקחו להם דת מחמאד:
פסוק ד:השאלה השלישית באמרו העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז, כאלו העבדים וילידי בית מותר לבזות אותם ולגוזלם ואין הדבר כן כי התורה צותה שלא להונותם והמשפט שוה הוא לכל אדם ויושר הדין שוה הוא כעבד כאדון כפי חקו:
פסוק ד:השאלה הרביעית באומרו כי אם תכבסי בנתר וגומר נכתם עונך לפני, כי זה מורה מניעת התשובה מהם והפך זה אמר הנביא כסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי מורה שאם היו עושים תשובה היו נושעים, וחכמים ז"ל הקשו מאלה הפסוקים זה על זה ותרצו כי זה וזה אחר גזר דין אלא כאן בגזר דין שאין עמו שבועה וכאן בגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע אבל התנאי הזה לא נמצא בפסוקים וראוי לישבם על פי דרכם ומלותיהם:
פסוק ד:השאלה החמישית באומרו ראי דרכך בגיא דעי מה עשית, כי הנה ישראל על הגבעות היו עובדים לא בגיא ורד"ק פירש ראי דרכך בגיא שאתה עובר בגיא כדי לעבור ממנה לגבעה, ואין בפי' הזה טעם ולא ריח כי למה יזכור הגיא שלא עבדו שם ע"ז ולא יזכור הגבעות שעבדו בהם:
פסוק ד:השאלה השישית באומרו למה תריבו אלי כולכם פשעתם בי, כי הנה האל יתברך הוא היה מריב עם ישראל כמו שאמר לכן עוד אריב אתכם נאם השם ואת בני בניכם אריב וישראל לא היו מריבים עם השם יתברך ואיך הוכיחם אם כן על המריבה באומרו למה תריבו אלי וגומר, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
פסוק ד:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת הוא להוכיח את ישראל על הע"ז שהיו עובדים המה ואבותיהם ושהיו עוזבים את השם בעת צרותיהם ומבקשים עזר ממצרים ומאשור ואת אלהיהם לא דרשו ושעל זה מצאום צרות רבות ורעות וכמו שיתבאר בפסוקים:
פסוק ד:שמעו דבר השם בית יעקב וכל משפחות בית ישראל וגומר עד לכן עוד אריב אתכם בעבור שאמר למעלה שהיה קדש ישראל להשם מימי נעוריהם וממעמד הר סיני ומהליכתם במדבר הגדול והנורא ברוב המופתים לזה סמך אליו בתוכחה (ה) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי רוצה לומר הדורות הראשונים מאבותיכם שראו כל זה ומעת שנכנסו לארץ רחוק מעלי וילכו אחרי ההבל מהאלקים שעבדו האם מצאו בי עון שעשיתי להם שלא כהוגן אם בימי הנעורים ואם בימי כלולותם או בהליכתם במדבר יענו בי מה עול שמצאו בי שעל כן עזבוני ופרקו מעליהם חסד הנעורים ואהבת הכלולות והשגחת הליכתם במדבר, וענין ויהבלו פירוש כמו שהלכו אחרי ההבל כן נעשו הם עצמם הבלים לפי שרובם הלכו וילכו שבי לפני צר ומלכותם וממשלתם נעשה הבל והיה ראוי להם לחשוב שהש"י נתרחק מהם והסתיר פניו והשגחתו מעליהם, והיה ראוי שעל זה יחקרו וידרשו לאמר (ו) איה השם כלומר אין השם בקרבנו עזב השם את הארץ כי על זה תפול שאלת איה השם והוא ע"ד מה שאמר ישעיהו (ישעיה סג, יב) ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו מוליך לימין משה וכו' שהוא כולו לשון קינה על הרחקת השגחת השם ושמירתו מהם כי בעבור שהוא יתברך נודע מפעולותיו כשהם רואים שלא יעשה עמהם ככל נפלאותיו היה ראוי שיאמרו איה השם ויזכרו פלאיו כימי קדם וזהו המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר מ' שנה עם היות המדבר ארץ ערבה ושוחה וכו', וחכמים ז"ל דרשו (ברכות לא, א) ולא ישב אדם שם על אדם הראשון אמרו מאחד שלא עבר היכן ישב אלא כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישב נתישבה ושלא גזר עליה לישב לא נתישבה, (ז) והנה אחר ההליכה במדבר הבאתי אתכם אל ארץ הכרמל ואמר זה על ארץ ישראל שהיתה ארץ מעודנת ככרמל, וכן ת"י לארעא דישראל דהוה מנצבא ככרמלא לאכול פריה וטובה שהוא הפך המדבר, ובמקום שהיה לכם לתת שבח והודאה לשמי על כל הטובה הזאת עשיתם בהפך שבאתם ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה ואל יקשה בעיניך אומרו ותטמאו את ארצי בהיות הארץ ביד הכנעניים טמאה קודם בוא ישראל אליה כי הנה הארץ ההיא היתה מסוגל' להשגח' השם ית' והנהגתו הפרטית ולא היתה נמסרת להנהגת שרי מעלה כשאר הארצות והכנעניים להיום טמאים במעשיהם קאה אותם הארץ וינערו רשעים ממנה, ובצאתם ממנה נכנסה בה ההנהגה האלקית ובא שמה ארון האלקים ותורתו ועמו המיוחדים לקבל שכינתו ובזה היתה ארץ מטוהרת ונכנסת בהנהגת הסבה הראשונה יתברך, ולכן כאשר ישראל עבדו אלהים אחרים הנה טמאו את ארץ השם יתברך שהיתה כבר בהשגחתו והנהגתו וזהו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה שעבדתם בה אלהים אחרים שהוא תועבה לפני בארץ הקדושה ההיא, (ח) וביאר מפשעיהם שהכהנים לא אמרו איה השם רוצה לומר לא השגיחו בנסים שהיו נעשים בבית המקדש ולא ראוי שנעדרו מהם להוכיח את העם עליו ולומר איה השם כי אין עמנו נפלאותיו אשר היו מימי קדם, ותופשי התורה הם החכמים לא היו לומדים לשמה אלא מצות אנשים מלומדה או להשתמש בתגא כאלו לא ידעוני, והרועים והם המלכים והשרים פשעו בי כי גם היו במעל העבודה זרה, והנביאים שלהם הם נביאי שקר שנבאו בבעל באופן שבכל מעשיהם אחרי לא יועילו הלכו, וכן תרגם יונתן ומאלפי אוריתא לא אליפו למידע דחלתי ומלכיא מרדו במימרי, והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הראשונה:
פסוק ט:לכן עוד אריב אתכם נאם השם וגו' עד העבד ישראל אם יליד בית וגומר. בעבור שהתחיל תוכחתו מהאבות במה שאמר מה מצאו אבותיכם בי עול וגומר אמר עתה כיון שהפשע הוא דבר להם מירושת אבות לכן מלבד מה שהוכחתי האבות על רשעם הנה עוד אריב אתכם נאם השם וידעתי שגם את בני בניכם אריב כי תלך האשמה הזאת מהאב לבנים דור אחר דור באופן שכמו שהיו האבות ראוים לתוכחה כן יהיו הבנים והבני בנים, ועשה על רשעתם טענה חזקה מאד והיא אומרו (י) כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו והנה איי כתיים הם ארצות המערב כולם כי כתיים הם רומיים וכמו שתרגם אנקלוס וצים מיד כתים (במדבר כד, כד), וקדר הם בני ערב אשר הם בצד המזרח וכאלו כלל בזה היישוב כולו ממזרח ומערב והוא המושב היום המזרח לישמעאלים והמערב לנוצרים, ולכן אמר שיעברו איי הכתיים ויראו ענינם וכן ישלחו לקדר ויתבוננו מאד במנהגם ויראו הן היתה כזאת, (יא) ההמיר גוי אלקים ואין פירוש אצלי שלא המיר גוי אלקים מעולם כי זהו נגד המוחש אבל ענינו שאם המיר גוי אלקים הוא לפי שהמה לא אלקים והגוי והממלכה כבר יעבדו אלוה ואחר כך ירגישו בענינו ויבינו שאין בו צד אלהות וימרוהו ויקחו להם אלוה אחר יחשבו שהוא האלקים האמתיי, אבל עמי לא הי' כן שהמיר כבודו בלא הועיל כלומ' בדעתם שאלהיהם הוא אלקים חיים ומלך עולם הנה המירו אותו באלוה אחר שאין בו תועלת ולא שום אלהות אמתי, ועל זה אמר ההמיר גוי אלהי"ם וה"א של ההמיר היא ה"א השאלה יאמר אם המיר גוי אלהי"ם הנה לא ימיר אותו אלא לפי שהוא אינו אלקים בעינו ויעזוב אלוה הכזב ויבחר באלוה האמת, אמנם עמי לא עשה כן כי הוא המיר כבודו שהוא אלוה אמת ומלך הכבוד בלא יועיל והם הפסילים שהיו עובדים. והותרה בזה השאלה השנית.
פסוק יב:ועליו אמר שומו שמים על זאת ושערו חרבו מאד רוצה לומר שממה וסערה וחרבן ראוי שיבא בעולם על דבר רע כזה, (יג) והוא ששתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים וגומר, וכבר כתב הרב המורה בפכ"ט ח"ב ששוממות השמים והדומים ללשונות האלה נאמרו בדברי הנביאים עד"מ לחרבן האומות והשפלתם כי הגרמים השמימיים בטבע' לא יקבלו ההפסד והשממון, וקרוב לזה ת"י אתחבלו שמיא על כדין על ארעא דישראל העתידא להחרב ועל בית מקדשא דעתיד לאצטדאה ועל דעובדין בישין עבדין עמי לחדא אמר ה', והנה דמה האל יתברך למקור מים חיים לפי שהוא המשפיע הראשון והוא ישפיע על הכל ולא יקבל דבר מסבה אחרת כמו מקור המים חיים שמשם יבאו מים לכל המעינות והמקור לא יקבל המים ממקום אחר, אמנם כוחות הכוכבים והמשרתים דמה אותם בבארות נשברים כי הם בארות עשויים במלאכה ואין להם יכולת מעצמם להשפיע גם מאותם המים הבאים להם מהמקור ולזה קראם נשברים שלא יכילו ולא יחזיקו המים, הנה א"כ הדבר כולו תלוי במקור ולא בבארות ההם:
פסוק יד:העבד ישראל אם יליד בית הוא וגומר עד כי אם תכבסי בנתר וכו' לפי שרשעי אותו הדור היו מכחישים כל זה עשה להם הנביא טענה מהמאוחר אל הקודם רוצה לומר ממה שנראה בענשים ורעותיהם כי הוא המורה שגדול חטאם מנשוא ועל זה אמר העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה לבז רוצה לומר האם ישראל היה כעבד מקנת כספו של אדם או יליד ביתו בן שפחתו שמפני פחיתות מדרגתו יהיה נעזב למקרים ולא ישגיח בו האדון וימצא' צרות רבות ורעות להעדר ההשגחה ממנו האם היה ישראל בזה הערך ומדוע אם כן היה לבז, (טו) כי הנך רואה שעליו ישאגו כפירים ואמר זה על מלכות אפרים וגלות השבטים שבאו עליהם מלכי אשור והם הכפירים שזכר וישיתו ארצו לשמה עד שעריו נצתו מבלי יושב, (טז) גם בני נוף ותחפנחס רוצה לומר גם אלה שהם מצריים ואתה בוטח בהם ומבקש עזר מאתם גם הם ירעוך קדקד רוצה לומר יעשו רעה בקדקדך שהיא מכת מחצת הראש באמצע, ות"י ירעוך קדקד יקטלון גברך ויבזון נכסך כתיב תחפנס וקרי תחפנחס והיא עיר בארץ מצרים, הנה אם כן א"א ליחס זה אל המקרה וההזדמן והוא המוכיח שבא הכל ע"צ העונש והוא אמרו (יז) הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלקיך רוצה לומר לא היתה הסבה בכל זה אלא עזיבתך שעזבת את ה' אלקיך מלעבדו ולשמוע בקולו, ואמר בעת מולכיך בדרך שהיה הקב"ה הולך לפניהם להורותם את הדרך הישרה ילכו בה והם נעו ממנה, ולכן אמר בדרך רוצה לומר הידועה והוא ע"ד כי הם ידעו דרך ה' (לקמן ה, ה). והותרה בזה השאלה הג'.
פסוק יח:ואמר ועתה מה לך לדרך מצרי' כאומר נעזוב עתה הראשונו' ונעסוק בהווה מה לך לדרך מצרים רוצה לומר שאתה הולך לבקש עזר ממצרים ואשור ולשתות מים מנהרותיהם בהליכת' שמה הנה ה' יעזרך במקומך ולא תצטרך ללכת אנה ואנה אם תרצו ללכת בדרכיו ולא תטרח ללכת דרכים אחרי כאלו התאוית ללכת למצרים לשתות מי שיחור או לאשור לשתות מי נהרי ארץ אשור, ואפשר שאמר שתיית המים ד"מ על העזר שהיו מבקשים מהם, (יט) ואמר תיסרך רעתך כאלו אמר אם לא תביט אל מוסר החכמים והנביאים הביטה האל אל מוסר העונש תיסריך רעתך ומשובותיך שעשית עד כה המה יוכיחוך ותדע מהנסיון שראית שבא על השבטים כי רע ומר הוא עזבך את ה' אלקיך כי מאחר שראית שכל עושה רע בעיני ה' מקבל גמולו מהרה ואותם אשר עבדו אלקים אחרים ועזבו את ה' הלכו שבי לפני צר זה הנסיון ראוי שיוכיחך, ואומרו ולא פחדתי אליך אחשוב שהוא נאמר בתמיה ייאמר ואחר שאתה רואה כל זה בעיניך איך לא תהיה פחדתי אליך ולא תירא ממני, ואפשר לפרשו בניחותא יאמ' תיסרך רעתך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלקיך לפי שהוא מקור מים חיים ועזיבתו מפאת עצמה היא רע ומר לא מיראת העונש כי אם לשלמות מעלתו וזהו ולא פחדתי אליך כלומר איני אומר שרע ומר עזבך את ה' מפני פחד עונשו אבל להיותו ה' אלקינו היה רע ומר עזיבתו, (כ) והיה לך לזכור כי מעולם שברתי עולך אם בהיותך בבית עבדים במצרים ואם בימי השופטים כשהיית משועבד ונכנע לעמון ומואב ומדין וליתר האומות, נתקתי מוסרותיך רוצה לומר מוסרות הגוים מעליך ותאמרי לא אעבוד וכשהייתי מציל אותך היית מתודה חטאתיך ואומרת לא אעבור עוד על מצותיך וכפי הכתוב שהוא אעבוד בדל"ת יהיה פירוש לא אעבוד ע"ז, ונראה שהוידוי והתשובה ההיא היה בתנאי ושהיתה כוונתך לא אעבוד כי אם על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן ושם נדרת להיות צועה זונה, וצועה אפשר לפרשו מלשון תנועה והליכה כמו מהר צועה להפתח (ישעיה נא, יד) יאמר אתה כמו הזונה שחושקת באיש אחד ואחר כך תעתק ממנו ותלך לאחר וכן אתה הולכ' היום לגבעה פלונית ותחת עץ פלוני ומחר בגבעה אחרת ותחת עץ אחר, ואפשר לפרש צועה מלשון צעקה כמו צועה ברב כחו (ישעיה סג, ב) ייאמר אתה זונה במעשיך וצועה וצועקת כאילו אין בך מום האם תאמר שזה החולי היה ירושיי ולא תוכל להפרד ממנו כי בעון חוללת אין הדבר כן, (כא) כי אנכי נטעתיך שורק הוא הגפן המשובח, ורמז בזה שהיו זרע אברהם יצחק ויעקב כולו זרע אמת והיה ראוי שמגפן משובח כזה יצא פרי טוב ונבחר ואיך א"כ נהפכת לי סורי הגפן נכריה רוצה לומר הבדים הרעים שכורתים מהגפן שמזיקין בה ולא יועילו:
פסוק כב:כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית וגומר עד פרא למוד מדבר. אם אמרנו כדברי חז"ל (ר"ה יח, א) שאמרו נכתם עונך לפני לפי שהיה גזר דין עם שבועה שא"א שישוב אחור ולא שיקובל בתשובה הנה יקשה עלינו מאד שליחות הנביאים ותוכחותיהם השכם ושלוח ויהיו כל דבריהם שוא ודבר בטל כ"א הגזרה אמת חריצות הנביאים יהיה שקר, ומלבד זה הנה נחליש מאד בזה הדעת מעלת התשובה שקבלנו שאין דבר עומד לפניה ודברי יחזקאל מקיימים מעלתה האמנם כפי חלוקי הכפרה שהיה דורש רבי ישמעאל (יומא פו, א) ראוי ומתקבל הוא דעת הרד"ק שאם עשו ישראל שבאותו הדור תשובה היו נושעים מהאויב ולא היו הולכים בגלות, אבל היו מקבלים עונש עונותיהם אם בדבר או ברעב או ביתר הצרות בהיותם על ארצם כי יש עונו' שלא די בתשובה לבדה לכפר עליהם אלא עם ייסורין הממרקין או עם המות, ושעל אפשרות הצלת העם מהגלות באמצעות התשובה אמר כבסי מרעה לבך למען תושעי (לקמן ד, יד), ועל שאר העונשים ממרקים העונות נאמר כאן כי אם תכבסי וגומר, אבל לדעתי אין לשאלה מקום בפסוק הזה כי הנה לא נאמר כאן כי אם תכבסי מרעה לבך שהוא רמז לתשובה האמתית כמו שאמר בפסוק האחר כבסי מרעה לבך לא נאמר כזה בפסוק הזה לפי שלא כיון הנביא לומר בו שאע"פ שיעשו תשובה לא יועיל להם אבל היתה כונתו לומר שאנשי דורו היו רשעים בסתר ומראים עצמם חסידים בגלוי, ועל זה אמר כנגדם שאף על פי שיעשו בגלוי מעשה חסידו' שהקדוש ברוך הוא היה יודע מעשי סתריהם הרעים וזהו כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית שהם הדברים שיכבסו בהם הבגדים כדי ללבן אותם הנה עם כל המעשים הנגלים שאתה עושה במרמה והונאה נכתם עונך לפני רוצה לומר עונך הנסתר הלא הוא נכתם ורשום לפני, (כג) ולזה סמך איך תאמרי לא נטמאתי ואחרי הבעלים לא הלכתי כי זה היה באמת עיקר התוכחה שהיו מראים עצמן נקיים וטהורים ותחתיהם תעמוד הבהרת, ועל זה עצמו קראה צועה זונה כמו שפירשתי למעלה רוצה לומר זונה במעשיה וצועקת בפיה לא פעלתי און הנה אם כן לא דבר הכתוב כאן מהתשובה. והותרה בזה השאלה הרביעית.
פסוק כב:ואמנם אומרו ראי דרכך בגיא ראוי באמת לפרשו על דרך יונתן שתרגמו זקפא עיניך על ארחתך וחזית כדו הוית יתבא בחילתא לקבל בית פעור, אבל לא כיון השלם יונתן לפרש הכתוב על זה כמו שחשב ממנו הרב רבי דוד קמחי שיהיה ענינו ראי דרכך שהוא עתה דומה למה שהיה בגיא כשהלכת אחרי בעל פעור כי אין בכתוב ולא בתרגומו ענין מהדמוי ההוא, אבל פירושו איך תאמרי לא נטמאתי רוצה לומר עתה, ושמעולם אחרי הבעלים לא הלכת ראי דרכך בגיא מול בית פעור ששם עבדתם הבעל דעי מה עשית היום הזה, ותדע ותשכיל שאותו עון אשר התחלת' שם הוא עמכם עד היום הזה ושאתה כמו הבכרה קלה שמשרכת דרכיה ובכרה קלה והיא גמלה קטנה שהיא קלה מאד יותר מהזכר ומשרכת הוא מלשון שרוך נעל והוא הדבר הקשור היטב עם הרגל, יאמר שהגמלה קטנה היא מנערותה הולכת לרצונה לכאן ולכאן ונתקשרה עמה דרכה ומנהגה עד שכל ימיה תתמיד במנהג ההוא, כן היו ישראל התחילו לעבוד הבעלים ונדבקו במנהג ההוא תמיד כמו הבכרה הקלה שבקלות דעתה תעשה תמיד אותו דרך המוטעה שהתחילה בו. הנה התבאר למה זכר כאן הגיא והותרה בזה השאלה החמישית:
פסוק כד:פרא למוד מדבר וגומר עד למה תריבו אלי. לא ישרו בעיני דברי המפרשים בפירוש הפסוק הזה ויישובו ומה שנראה לי בו הוא שדמה ישראל בפרא למוד מדבר לפי שכתוב בו מי שלח פרא חפשי (איוב לט, ה) והקדוש ברוך הוא הוציא את ישרא' חפשי מבית עבדים ממצרים, ולפי שהלכו במדבר ארבעים שנה ושם קבלו תורה ומצו' לכן קראו פרא למוד מדבר, ואמ' באות נפשה שאפה רוח רומז לרוח נבואיי שקבלו בסיני יאמר באות נפשה כשנפשה היתה מתאוה וחושקת הדברים האלהיים הפרא היה שואף רוח עליון שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה, כי לתואר שלימותו ומעלתו קראו פרא למוד מדבר שבאות נפשו שאפה רוח נבואיי, והנה בא הפסוק הזה פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה לפי שפרא שם כולל לזכר ולנקבה כמו שור וחמור, ואומרו תאנתה מי ישיבנה אינו לדעתי מלשון והאלקים אנה לידו כמו שפירש הרד"ק אבל הוא מלשון תאניה ואניה (ישעיה כט, ב), ואנו ואבלו פתחיה (שם ג, כו) ואנו הדייגים (שם יט, ח), יאמר תאנתה ואבלה וחרבנה מי ישיבנה כי היא עתידה לבוא עליו מהרה, וכל מבקשיה רוצה לומר האויבים המבקשים את נפשה לא ייעפו כי במעט מהעמל ישיגוה והזמן המוכן לצרותיו הוא החודש הקבוע לרעתו חודש אב ועליו אמר בחדשה ימצאונה, הלא תראה שבאותו החודש נגזרה גזירה על דור המדבר ששם ימותו וליל ט' באב היה בו ביום נחרב בית ראשון בו ביום נחרב בית שני בו ביום נחרב אלכסנדריא קהל גדול מהיהודים שהיה שמה בו ביום נעשה גרוש אי קצה הארץ הנקר' אינגלה טיר"א ובו ביום נעשה גרוש צרפת בשנת כל"ה גרש יגרש אתכם מזה, וכמה עוד מהשמדות והגרושים היו בחודש ההוא לישראל ומה אוסיף עוד לדבר, והנה כשגזר מלך ספרד גרוש על כל היהודים אשר בכל מדינות מלכתו שיצאו כמשלש חדשים נשלם והיה יום היציאה ט' באב והוא לא ידע מזה הזמן דבר כאלו מן השמים הדריכוהו להגבלת הזמן הזה לקיים דבר הנביא שאמר בחדשה ימצאונה, לפי שהאומה פעמים תכונה בשם זכר להיות עם אחד ופעמים בלשון נקבה להיותה אומה נבדלת בעצמה, לכן בפסוק הזה כינה את ישראל בלשון זכר ובלשון נקבה וזהו פירוש הפסוק הזה על בוריו ועל אמתתו. ואפשר גם כן לפרש באות נפשה שאפה רוח לגנאי כלומר שישראל היה משולח לתאוותיו ולכן נתפתה ללכת אחרי אלקים אחרים שהם הבל ורוח ואין בהם ממש, ומפני זה תאנתה בחרבנ' מי ישיבנה כמו שפירשתי ולפי שאמר תאנתה מי ישיבנה בחדשה ימצאונה, לכן (כה) אמר אחריו מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה רוצה לומר הנה ההולכים בגולה ילכו יחפים מבלי נעלים והם צמאים שלא יתנו להם מים לשתות ועתה הלא תפחדי מכל הרעה הזאת שובי אל אלקיך ובזה תנצלי מהגלות ותמנעי רגלך מהיות יחף וגרונך מהצמא. וי"ת מנעי רגלך מלאתחברא לעממיא ובתר פולחן טעוותהון איהך ואמר שהיה מרשעתם ג"כ שהיו משיבים על דבריו נואש רוצה לומר כבר התיאשתי מהתשובה לא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך והם האלוהות שהיו עובדים, אבל כאשר יראו עצמם בגלות ושלא יצילום אלהיהם הנה יבשו ממעשיהם (כו) כבשת גנב כי ימצא וענינו כמו שת"י כמו שיבוש האיש המוחזק באדם נאמן כשימצא גנב כן הובישו בית ישראל מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם המשקרי' שהיו מוחזקים בעם ה' לעיני האומות בני האבות הקדושים ונמצאו עובדי עבודה זרה ופונים אל האלילים, (כז) עד שהיו אומרים לפסל שהוא עץ אבי אתה ולאבן הצלם את ילדתנו כאילו הפסילים היו בוראי העולם כי פנו אלי עורף ולא פנים ביחסם האלהות והבריאה לפסילי' ולא לי, ובעת רעתם יאמרו ויתפללו לפני קומה והושיענו והיה לכם להתבייש מזה, (כח) ואיה אלקיך אשר עשית לך עץ ואבן כסף וזהב יקומו נא ותראה אם יושיעוך בעת צרתך ורעתך ואין לך להכחיש דבר מזה כי הנה כמספר עריך היו אלקיך יהודה לפי שבכל עיר ועיר מערי יהודה היה ביניהם ע"ז מחולפת זו מזו:
פסוק כט:למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי וגומר עד גם בכנפיך לפי שהיו ישראל מריבים על הש"י ומתרעמים נגדו מדוע לא היה מושיעם בעת רעתם והתרעומת יקרא ריב שנאמר על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' (שמות יז, ז), לכן הוכיחם למה תריבו אלי רוצה לומר למה תתרעמו ממני על אשר אינני מציל אתכם מרעתכם הלא ידעתם שכלכם פשעתם בי רוצה לומר המלכים והשרים והכהנים והנביאים ואיך אציל אתכם בהיותכם פושעים בי. והותרה בזה השאלה הו'. ולפי שכבר קדמו להם עונשים אחרים ממיתת הבנים בעונות אבותיהם (ל) אמר לשוא הכיתי את בינכם כיון שמוסר לא לקחו רוצה לומר האבות, ואמר אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית להוכיחם על מיתת זכריהו הנביא בן יהוידע הכהן, וישעיהו ג"כ שהרגו מנשה הרשע כאלו אמר ואם הרגתי את בניכם אתה הרגתם את נביאיי שהיו מנבאים לכם בשמי. והרד"ק פירש בשם אביו נביאיכם נביאי שקר כאילו אמר אתם הרגתם אותם בשמעכם דברי נבואותיהם וגרמתם איבוד נשמתם כאריה משחית שמשחית הבשר כן אתם השחתם אותם, ואינו נכון כי אם הם היו הגורמים עונש נפשותם איך ייחס המיתה הזאת לחרבם באומרו אכלה חרבכם נביאיכם כי חרבם לא הרגום ואם גרמו רעתם בשמוע דבריהם היה לו לומר אכלה אזניכם לא חרבכם, ולפי שברבוי האנשים ימצא השגת האמת יותר מבאיש אחד כמו שנאמר בא' ממה שאחר הטבע (לא) לכן אמר הנבי' כאן הדור אתם ראו דבר ה' כיון שאתם דור אנשים רבים הביטו וראו המצות האלהיות שהם דבר ה' אם יש בהם עמל וטורח ומעמס וזהו המדבר הייתי לישראל כלומר האם הייתי אני לישראל כמו המדבר ארץ מאפליה שלא ימצא האדם שם כל צרכו הלא כל צרכם וספוקם מצאו בהליכתם אחרי במדבר, וכיון שהדבר כן מדוע אמרו עמי רדנו כלומר יש לנו ממשלה מלכים ושרים ולכן לא נבוא עוד אליך ואין אנו צריכים להשגחתך. וי"ת רדנו אטלטלנא כלומר באנו בירידה ושפלות ולכן לא נבוא עוד אליך לבקש ממך עזרה בצרות ומלת מאפליה ענינו ארץ אפל מופלג כי להפלגתו בחשך יוחס לאל מאפליה כמו שלהבת יה הררי אל נפתולי אלקים ודומיהם, וחכמים ז"ל דרשו (במדבר רבה א, ב) ראו דבר ה' שהיתה להם צנצנת המן לפיכך אמר ראו ולא אמר שמעו, וכפי מה שפירשתי יאמר ראו דבר ה' הביטו מצותיו ותורות' אם יש בהם מעמס וטורח לבעלי התורה ואיך תאמרו שיש לכם ממשלה ושלא תבאו עוד אלי רוצה לומר שאינכם צריכים להשגחתי ושמירתי, (לב) התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה כן ישראל עם כל ממשלתם הם כבתולה הכלה ביום חתונתה ואיך תשכח עדיה וקשוריה שהם המתנות וההשגחות האלהיות כמו שעמי שכחוני ימים אין מספר מבלתי פנות אל עבודתי והלכו אחרי אלהים אחרים, ואם את שכחת אותי האם תחשוב שתצליחי במעשיך ודרכיך וזהו (לג) מה תטיבי דרכך לבקש אהבה רוצה לומר איך תחשוב להטיב דרכך לבקש אהבת האומות שיעזרוך כי הנה הנערה הצריכה ללכת אחר מאהביה תצטרך לעדיה ולקשוריה ואם את שכחת עדיך וקשוריך שהם ההשגחו' האלהיות מה תטיבי דרכיך לבקש אהבה, לכן גם את הרעות למדתי את דרכיך רוצה לומר גם אני למדתי את דרכיך את הרעות שעשית הרעות מצרניות וקשורות בדרכיך שלא יפרדו מהן:
פסוק לד:גם בכנפיך נמצאו וגומר עד סוף הנבואה. יאמר ומלבד מה שנמצא בך מפשעי הע"ז שהלכת אחרי אלהים אחרים עוד נמצא בך שפיכות דמים, ולפי שרשעי אותו הדור היו מתהללי' בשפכם דם אחיהם ומביאים דמם על מלבושיהם ע"ד מה שנאמר ביואב (מלכים א' ב, ה) ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו לכן אמר גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים שהיה הדם מהם על כנפי בגדיהם לכבוד ולתפארת, ולכן אמר לא במחתרת מצאתים רוצה לומר לא בסתר כמו המחתרת מצאתים כי אם בפרסום וגלוי, ואמר כי על כל אלה פירשו בו המפרשים כי על כל אלה אני מוכיחך על ע"ז ועל שפיכות דמים, והנה כפי פירושם העיקר חסר מן הספר והוא אנכי מוכיחך ולכן אחשוב שאמר כי על כל אלה רומז לכנפים שזכר בכתוב יאמר גם בכנפיך נמצאו נפשות אביונים נקיים ולא נמצא זה בסתר כי לא במחתרת מצאתים אלה על כל אלה רוצה לומר על כל אלה הכנפים מצאתי הדמים ההם שאתה מביא אותם לעד כאיש מתהלל במתת שקר. וי"ת גם בכנפיך אף בסתרא יפרש כנפיך מלשון ולא יגלה כנף אביו (דברים כג, א) שהו' סתר אביו, ואמר דם נפשות אביונים כאלו אמר דמי נפשות אביונים נקיים, והנה לא במחתרת מצאתים שאמרה תורה אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים (שמות כב, א) וכיון שלא במחתרת מצאתים א"כ למה הרגת אותם כי על כל אלה אני מוכיחך, והיותר זר שבכל זה הוא שבהיותך נכשל בע"ז וש"ד (לה) תאמרי כי נקיתי ר"ל שאתה נקי מכל פשע אך שהשי"ת מעצמו נתכעס עליך כמ"ש ישעיהו (ישעיה סד, ד) הן אתה קצפת ונחטא ולכן שב אפו ממך אבל אתה לא עוית ולא פשעת ומפני זה הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי.
פסוק לד:ולפי שהיו מלכי יהודה שואלים עזרה ממצרים להנצל מכף מלך בבל הוכיחם על זה באומרו (לו) מה תזלי מאד לשנות את דרכך רוצה לומר ללכת אנה ואנה ולבקש עזר ותשני דרכך פעם לאשור פעם למצרים תדע לך כי גם ממצרים תבושי שלא יעזרוך כאשר בושת מאשור ששלח לו אחז שוחד ויצר לו ולא חזקו, (לז) גם מאת זה תצאי רוצה לומר גם מאת זה שהוא מצרים תצאי וידיך על ראשך כאשה הצועקת על רעתה ואין מציל אותה, ובזה הגיד ירמיהו שיואחז נתן שוחד לפרעה נכה והעריך את הארץ לתת השחד כדי שיעזרהו ממלך בבל ולא הועיל לו כי באו גדודי כשדים ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת כי לקח מלך בבל מנחל מצרים, ובכלל אמר כי מאס ה' במבטחיך והם אשור ומצרים שהובטח בהם ולכן לא תצליחי להם. והרד"ק פירש גם מאת זה תצאי שרמז בלשון זה על ירושלם כלומר כמו שיצא מלכות ישראל משמרון כן גם מזה העיר ירושלם תצאי אתה יהודה וידיך על ראשך כאשה הצועק' על אידה וגם נכון הוא וראוי שימאס השם במבטחיך ולא תצליחי להם:
