באזני ירושלים. באזני יושבי ירושלים: זכרתי לך. זוכר אני לך את החסד אשר עשיתי עמך בימי נעוריך בעת בחרתי אותך לי לעם כי מצאת חן בעיני: אהבת כלולתיך. האהבה שהיה לי עליך בעת היית ככלה בזמן חופתה וזהו במעמד הר סיני לקבל התורה: לכתך. ר״ל זכור לפני ההאמנה שהאמנת בי שהלכת אחרי במדבר בארץ שאין בה זרע זרוע ואין מה לאכול:
קודש ישראל. ולזה הוא קדש לה׳: ראשית. הוא המיטב שבכל תבואתו האומות: כל אוכליו. כל הגוזלים ומכלים את ישראל יהיו אשמים והרעה תבוא אליהם ר״ל אף שישראל יהיו נמסרים ביד האומות בעבור חטאם עכ״ז אהיה נפרע בסוף מן האומות על שהרעו להם: נאום ה׳. זהו מאמר ה׳:
מה מצאו וכו׳. מה דבר עולה מצאו בי אשר בעבורם רחקו מעלי: ההבל. זהו עכומ״ז שהוא הבל ואין בו ממש: ויהבלו. ובעבור זה נעשו גם המה הבל מבלי ממש כי נשפל ממשלתם עדי ארץ:
ולא אמרו. לא חזרו מדרכם לומר איה ה׳ ר״ל נשוב לעבוד את ה׳ אשר העלה אותנו מארץ מצרים: המוליך וכו׳. ר״ל ולא תעינו בדרך ולא חסרנו דבר: בארץ וכו׳. כפל הדבר במ״ש פעמים רבות להפלגת הענין וכדרך המליצה: לא עבר. בדרך העברה: ולא ישב. בקביעות מקום:
ואביא. הלא הבאתי אתכם משם אל ארץ הכרמל ר״ל מקום שדות וכרמים: ותטמאו. במה שעבדתם בה לעכו״ם: ונחלתי. ארץ ישראל שהיא נחלתי שמתם להיות מתועב לפני:
הכהנים. אשר עליהם להורות דרכי ה׳ כמ״ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב): לא אמרו איה ה׳. לא הזהירו לעם לומר איה ה׳ למה תעזבו אותו: ותופשי התורה. הם הסנהדרין אשר עליהם משפטי התורה: לא ידעוני. לא רצו לדעת ולהכיר גודל רוממותי: והרועים. המה מלכי ישראל מרדו בי: והנביאים. נביאי השקר מתנבאים בשם הבעל: ואחרי לא יועילו הלכו. הולכים אחר דברים שאין בהם תועלת והם הפסילים שאין בהם ממש:
לכן עוד אריב אתכם. מלבד מה שהוכחתי את אבותיכם על רשעם הנה עוד אריב אתכם וידעתי שגם את בני בניכם אריב כי האשמה הזאת תלך מהאבות לבנים דור אחר דור וכולם ראוים לתוכחה ומריבה:
איי כתיים. לאיי כתיים: וראו. משפט מנהגם: וקדר שלחו. שלחו מלאכים לקדר הם בני ערב אשר הם בפאת המזרח: והתבוננו מאד. חקרו מאד בתבונה יתירה: וראו הן היתה כזאת. ראו מעשה העכו״ם ההם וכי באמת היתה ביניהם כתועבה הזאת:
ההימיר. וכי גוי מהם החליף אלהיו באחר: והמה. ואף כי גם אלהיהם לא אלהים המה עכ״ז כיון שהחזיקו בהם לא החליפום: ועמי. אבל עמי החליף כבוד המקום בעכו״ם דבר שאין בו תועלת:
שומו שמים. ר״ל ראו שיהיה בעולם שממון ושערה וחורבן גדול בעבור התועבה הזאת:
שתים רעות. ר״ל רעה כפולה ותחשב לשתים: מקור מים היים. שאני כמעיין הנובע מים חיים ר״ל משפיע להם טובות בכל עת: לחצוב. למען לחצוב לעצמם בארות רבות נשברות כותליהם אשר לא יחזיקו את המים אשר נתנו בהם ר״ל עובדים למזלות השמים המקבלים ההשפעה מאת המקום ואף אין בידם להחזיק את ההשפעה ההיא בכל עת וכאומר הנה המחליף דבר בדבר השוה לו הנה לרע יחשב אף כי המחליף דבר בדבר הגרוע ממנו:
העבד ישראל. וכי ישראל הוא כעבד מקנת כסף או יליד בית בן השפחה כי אלו מפני פחיתותם לא ישגיח האדון עליהם בהשגחה פרטיות ולכן המה נעזבים אל המקרים ואמר וכי ישראל הוא כמותם להיות נעזב אל המקרים ומדוע א״כ היה לבז:
עליו. על ישראל ישאגו הכפירים לאיים עליו והם גבורי האומות: נתנו קולם. עליו נתנו קולם וכפל הדבר במ״ש: וישיתו. ישימו ארצו לשממה ועריו נעשו שממה מבלי איש יושב בהם ועל מלכות אפרים יאמר שגלו כבר מארצם:
גם בני נוף ותחפנחס. שהם מארץ מצרים אשר אתה בוטח בהם ותשאל מהם עזר גם המה ישברו אותך וחוזר ומפרש את הקדקוד ישברו וכאומר וכי זהו בעבור שנעזבו אל המקרים וכי מהראוי שיהיו נעזבים אל המקרים וכי המה כעבד או כיליד בית:
הלא זאת תעשה לך. ר״ל לא זהו בעבור שנעזבים אל המקרים אלא זאת היא הדבר העושה את הרעה והיא עזיבתך אשר עזבת את ה׳ ולא הלכת אחריו בעת שהיה מוליך אותך בדרך הישרה ובעונש בא מה שבא ולא במקרה:
ועתה. הואיל והכל בהשגחה למה לך ללכת לדרך מצרים ואשור לרוות צמאונך במי ארצם ר״ל לבקש מהם עזרה להיות נושע על ידיהם הלא הכל בהשגחה ומה יועילו לך:
תיסרך רעתך. הרעות שאתה עושה המה ייסרו אותך במוסר יסורין ר״ל בעבורם תיוסר ביסורין: ומשובותיך. מה שהלכת בדרכי לבך תוכיחוך במכאוב וכפל הדבר במ״ש: ודעי וראי. תן לב לדעת ועינים לראות אשר רע ומר דבר העזיבה אשר עזבת את ה׳ ולא היה פחד ה׳ אליך כאומר אין היה מהראוי לעזבו אם מפאת העזר הבאה ממנו אם מפאת יראת העונש:
כי מעולם. הלא מימות עולם הייתי לך לעזרה ושברתי העול אשר הכבידו עליך האומות: נתקתי. העתקתי מעל צוארך קשרי רצועות עולם: ותאמרי. ואז אמרת לא אעבור עוד על דבר ה׳: כי על כל גבעה. כאומר והנה לא קיימת כי על כל וכו׳ את זונה הולכת ונוסעת ממקום למקום ר״ל כמו הזונה אין דרכה לשבת במקום אחד וכמ״ש בה בביתה לא ישכנו רגליה וכו׳ (משלי ז) כן הלכת אתה מבית עכו״ם זו לבית עכו״ם זו:
ואנכי נטעתיך שורק. מתחילה נטעתיך מענפי גפן משובח וחוזר ומפרש הכל מזרע אמת הם אברהם יצחק ויעקב וא״כ ראוי היית להיות כמוהם ואיך נהפכת למולי להיות בדים רעים המוסרים מן הגפן אשר כל אחת נכריה וזרה מן הנטיעה ולא תשוה עליה:
ותרבי לך בורית. תרבי לעצמך בורית לצחצח עצמך ע״י ר״ל אף אם תראה לפני הבריות צדקות ומעש״ט הנה לא תועיל בזה כי עונך שאתה עושה בסתר נראה לפני ככתם כי לא העבירם הנתר והבורית כלומר הצדקה שאתה עושה לפני הבריות לא כפרו על העון שנסתר:
איך תאמרי. איך תכחשו לומר לא נטמאתי עתה בעכו״ם ומעולם לא הלכתי אחרי הבעלים: ראי דרכך בגיא. כאומר איך תוכל לומר כן הלא ראי דרכך בגיא מול בית פעור ששם עבדת הבעל ודעי מה שעשית היום הזה ותדע ותשכיל שאותו העון אשר התחלת שם הוא עמד עד היום הזה: בכרה קלה. והרי אתה כגמלה נקבה בחורה הקלה לרוץ יותר מהזכר אשר נתקשר עמה דרכה ומנהגה עד שכל ימיה תתמיד במנהג ההוא לרדוף ולרוץ בכל עת וכן אתה כאשר התחלת בעבודת בעל פעור נדבקת בעבודת הבעלים עד היום הזה ולא תעזבם:
פרה. הרי את כפרא הזה הלמוד והרגיל במדבר אשר באות נפשה שאפה רוח ר״ל אין מי מכריחה לרוץ ולרדוף אבל היא בחפצה תרוץ ותרדוף בכל עת ומשכת את האויר אל בית הבליעה כדרך הרצים מהרה: תאנתה מי ישיבנה. ר״ל בכל פעם תרוץ ותחזור במרוצה למקומה כאלו היה לה צער ואבלות ודאגה מי ישיבנה למקומה ולזה תרוץ מהרה והוא ענין מליצה: כל מבקשיה. כל המבקשים אותה לתפשה ביד אינם צריכים להתייגעות לרדוף אחריה כי בחדשה שנתמלאה הכיונה ימצאו אותה בקלות כי אז היא כבדה ואינה יכולה לרוץ וכן ישראל המה כפרא הזה כי ע״י מעשיהם אשר לא טובים בא עליהם האויב והמה משוטטים למצוא עזר ממצרים למען יוכלו עמוד בארצם אם כן כל הטרוד הזה בא באות נפשם וכן סופם יהיה כסוף הפרא כי האויב הבא עליהם לכבשם לא יהיה לו יגיעה רבה כי בקל יכבשם בחדש המוכן לפורעניות והוא אב שהוקבע בכיה לדורות בזמן המרגלים כמ״ש רז״ל:
מנעי רגלך מיחף. ר״ל ראה לתקן מעשיך ולא תלכי בגולה יחף וצמאה למים ותאמרי נואש. אמרת אני מתאייש מעבודת המקום ולא אשוב אליו כי אוהב אני את הזרים הם עבודת הבעלים: ואחריהם אלך. לעבוד אותם:
כבושת גנב כי ימצא. כמרבית בושת הגנב אשר היא בעת ימצא שהוא גנב אחר שהיה מוחזק לנאמן כן ירבה בושת בית ישראל בעיני העכו״ם על כי היו מוחזקים לעובדי ה׳ ונמצאו עובדי כוכבים ככל העמים: המה. המון העם: וכהניהם. כהני הבעל: ונביאיהם. נביאי הבעל:
אומרים. על אשר אומרים לפסל העשוי מעץ אתה אבי ולצלם מאבן יאמרו אתה ילדתנו כאלו הכוכבים בראו העולם ומלואה: כי פנו אלי עורף. ר״ל אינם שומעים לדברי כאדם המהפך עורף מול רעהו ולא יאבה לשמוע אמריו: ובעת רעתם. בעת בוא עליהם הרעה יתפללו אלי ויאמרו קומה והושיענו מן הרעה:
ואיה. ר״ל והנה אשיב לך איה אלהיך אשר עשית לך בפועל ידיך ינסו הם ויקומו אם יכלו להושיע לך בעת בא עליך הרעה: כי מספר עריך. לפי חשבון מספר עריך עשית צורות של כוכבים אתה יהודה א״כ רבים המה ואף אחד לא ימצא מהם שיוכל להושיעך:
למה תריבו אלי. למה תתרעמו למולי על שאין אני מציל אתכם מן הרעה הבאה הלא כולכם פשעתם בי איש לא נעדר ומהו הזכות הנמצא לכם:
לשוא. על חנם הכיתי את בניכם כיון שעכ״ז לא לקחו האבות מוסר ועדיין עומדים במרדם וכל עצם כוונת הכאת הבנים היה למען יוסרו האבות: אכלה. כי חרבכם הרגה את נביאיכם כי הרגו את ישעיה ואת זכריה: כאריה משחית. כאריה המשחית בני אדם:
הדור אתם. אתם בני הדור ראו בהבנת הלב את מצות ה׳ אשר יש תשלום גמול עליהם: המדבר. וכי עד הנה הייתי לישראל כמדבר וארץ מאפליה אשר לא ימצא שמה די צורך האדם ר״ל וכי לא היה ספוק בידי לשלם גמול טוב על המצות שעשו: רדנו. כבר נבדלנו ממך ולא נבוא עוד אליך:
התשכח. וכי הדרך הוא שתשכח הבתולה להשים עדיה עליה להתקשט בו וכי תשכח הכלה את קשוריה הם חוטי המשי שקושרת שערה בהם להתקשט וכאומר הלא אין דרך האדם לשכוח דבר הנצרך לו ביותר: ועמי. אבל עמי שכחו אותי ימים הרבה ואין מספר להם עם שזהו עיקר חייהם על האדמה:
מה תטיבי דרכך. מה תתקני מנהגך בעבודת הבעל לעשות בדמיון גמור אל מעשה העכו״ם לבקש מהם אהבה בעשותך כמעשיהם: לכן. באמת גם את העכו״ם הרעות למדת אתה את מנהגיך ר״ל אתה הרעות לעשות יותר מכולן ואף להרעות שבהן למדת להרשיע יותר כמוך:
גם בכנפיך. גם בכנפי בגדיך נמצאו דמי נפשות אביונים נקיים מעון מיתה ועל חנם הרגתם: לא במחתרת מצאתים. דמי הנפשות האלה לא מצאתים במחתרת ובמקום נסתר כי אם בגלוי: על כל אלה. הכנפים הנזכרים למעלה, ר״ל לא עשית הדבר בהסתר כי אם בפרסום רב מבלי בוש:
ותאמרי. ר״ל אם אמנם כל אלה עשית בפרסום איך תאמרי לא כן הוא כי נקי אני מעבירה ואין האמת עם הנביאים שאומרים שחרה בי אף ה׳ אך שב אפו ממני הואיל ואני מנוקה מעון: הנני נשפט אותך. לכן הנני מתווכח עמך גם על מה שתכחש לומר לא חטאתי ר״ל מלבד גמול החטא אוסיף עוד עונש על מה שתכחש חטאיך והעונש הזה תחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו בדבר הזה:
מה תזלי מאד. למה תרבי ללכת לבקש עזר מן המצרים: לשנות את דרכך. פעם לאשור פעם למצרים: גם ממצרים תבושי. על אשר לא תמצא עזר על ידו: כאשר בושת מאשור. כי אחז מלך יהודה שלח מלאכים למלך אשור לעזור לו והיצר לו עוד כמ״ש ויבוא וכו׳ מלך אשור ויצר לו ולא חזקו (דה״ב כח):
גם מאת זה. כמו שיצאת בדאגה וביללה מאת מלך אשור כן תצאי ממלך מצרים בדאגה וידיך יהיו מונחים על ראשך כדרך המקונן: כי מאס ה׳ במבטחיך. דבר שנאוי ונמאס בעיני ה׳ מה שאתה בוטח בעזרת המצרים ולכן לא תהיה לך הצלחה להם למצוא חן בעיניהם להיות לך לעזר מול הקמים עליך:
