פסוק א:ויוסף הורד מצרימה עד שלא נולד שעבוד ראשון נולד גואל אחרון תחלה נולד פרץ שעתיד מלך המשיח לצאת ממנו, ואחר כך ויוסף הורד מצרימה שהוא שעבוד ראשון של ישראל.
פסוק ב:ויהי ה׳ את יוסף הוצרך סיוע וסעד כדי שלא יטמע לבין הגוים.
פסוק ה:[בבית ובשדה שנה עמד בבית המצרי, בבית אלו ימות הגשמים ובשדה אלו ימות החמה].
פסוק ו:כי אם הלחם אשר הוא אוכל כדכתיב בפרשת מקץ כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים, לפי שהם גסי הרוח כדכתיב גבי מצרים לכן קראתי לזאת רהב הם שבת, ולכך לא מינהו על הלחם. ד״א לא היה עוד פוטיפר יודע על יוסף שום דבר גנאי רק מהלחם שהיה יוסף אוכל עמו, וכתיב לא יוכלון המצרים וגו'.
פסוק ט:וחטאתי לאלקים אפילו יסתר הדבר מן הבריות אי אפשר שיסתר מלפני הקב״ה.
פסוק יא:ויהי כהיום ויהי יום כשאר הימים לשבחו של צדיק ולגנותה של הארורה נכתב מקרא זה שאין דרך לשמש ביום לפיכך דבר גלוי הוא שלא נתכוין אלא לעשות מלאכתו ממש והיא אע״פ כן ותתפשהו בבגדו, רבי ישמעאל אומר יום מבול נילוס היה והלכו כולם לראות שכך היה המנהג כשנילוס מתגדל המלך והשרים הולכים לראות ולשמוח בנהר והיא והוא לא הלכו.
פסוק יא:[ויבא הביתה אפי׳ לא בא אלא מן החוץ יאמר ויבא].
פסוק יד:[לצחק בנו צחוק שלפני הבעילה].
פסוק טו:ויעזב בגדו אצלי שהסיר מעליו כדי לאנסני ולא הספיק לקחתו עד שצעקתי והניחו וברח.
פסוק כ:ויתנהו אל בית הסהר לא היה בן מות כי לא היו עדים בדבר רק להניחו במשמר.
פסוק כ:אסורי המלך כתיב אסירי קרי. ונמצא באגדה שהביאו יוסף לפני המלך בא גבריאל כדמות איש ויאמר אם על המלך טוב יצוה לבדוק בבגדיהם אם בגדי האשה נקרעים בידוע שהחזיק בה יוסף לאנסה ואם בגדי יוסף נקרעים החזיקה היא לאנסו ויבקש הדבר וימצא שהיו בגדי יוסף קרועים ובשביל כך לא דנוהו להריגה ומ״מ לא נפטר מיד כדי שלא לבייש אשת פוטיפר לאמר אכן נודע הדבר כי היא אנסה את יוסף. וכהני מצרים דנו דין זה ולכן לא קנה יוסף אדמתם בשני הרעבון.
פסוק כב:[ואת כל אשר עשים שם הוא היה עשה פי׳ את כל המעשה אשר היו עושים].