ועוד כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר. אבל בתחלת הפר' הזאת לא נתן הטעם להפסקת הפרש' אלא על שהורידוהו מגדולתו מפני שעדיין לא פי' שמלת ממני הוא מאמר השם שיצא' בת קול ואמר' ממני ומאתי יצאו הדברים כמו שדרז"ל ולא יתכן לומר שם מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים:
שם שמים שגור בפיו. בב"ר אמרו ר' נחוניא בשם רבי אחא מלחש ונכנס מלחש ויוצא הוה אמר ליה אדוניו מזוג רותחין והיו רותחין מזוג פושרין והיו פושרין א"ל יוסף מה תבן בעפריי' אתה מכניס וקדרות בכפר חנינ' וגוזזין בדמש' וחרשים במצרי' באתר חרשי' חרשים אתמהה עד היכן ר' חוניא בשם רבי אחא אמר עד שראה שכינ' עומדת על גביו הה"ד וירא אדוניו כי ה' אתו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף פי' מלחש ונכנס מלחש ויוצא שהיה מזכיר שם שמים בפיו ואדוניו היה חוש' שהוא חרש ואמר לו באתר חרשין חרשי' בתמיהה כלומר וכי במצרים שהיא מלאה חרשין אתה מביא חרשות ועד היכן היה טועה אדוניו בזה עד שראה שכינה עומדת על גביו פי' עד ששמע שכל אותן הלחישות שהיה לוחש בפיו לא היו אלא שם שמים שהיה שגור בפיו וזו היא השכינה העומדת על גביו זהו הפי' הנראה מלשון הב"ר אבל הרמב"ן ז"ל כתב שם שמים שגור בפיו לשון רש"י ואינו נראה והוצרך לפרש לשון הב"ר באופן אחר ואמר בעבור היות אדניו מצרי ולא ידע את ה' אמרו כי בראותו הצלחתו הגדולה היה חושב שבדרך כשפי' הוא נוהג כאשר בבני ארצו עד שראה שהוא מאת עליון במרא' שנראית לו בחלום או בהקיץ בעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק. ומה יעשה במאמר לוחש ונכנס לוחש ויוצא אותן הלחישות מה היה אם לא שהיה שם שמים שגור בפיו כדברי הרב והרי בתנחומא אמרו בהדיא שכשראהו פוטיפר מתפלל א"ל מה אתה מלחש שמא כשפי' אתה עושה השיבו אני מתפלל לפני הקב"ה למצא חן בעיניך לפיכך כתב וירא אדוניו כי ה' אתו:
כי אם הלחם היא אשתו. ב"ר וכן כתב אחר זה כי אם אותך באשר את אשתו ופי' אשר הוא אוכל שהיה אוכל טרם קחתו את יוסף כי לא נסתרס רק אחר לקיחתו כדאיתא בב"ר ומלת הוא איננה מלת המציאות המורה על הזמן ההווה כי אם על הכנוי ופי' הלחם אשר הוא היה אוכל ותסר מלת היה המורה על הזמן העובר כמו ופרע' חולם היה חולם ומה שפרש"י גבי כדברים האלה עשה לי עבדך בשעת תשמיש אמר' לו כן צריך לומר שהיה משתמש עמה במעשה חדודין כמו הנשים המסוללות וכן נראה ממה שאמ' אחר זה וזהו שאמרה כדברים האלה עשה לי עבדך ענייני תשמיש כאלה וענייני תשמיש הן החדודין לא התשמיש עצמו. ולכן מה שהקש' הרמב"ן ז"ל על דברי רש"י ז"ל שהוא מב"ר באומרו בשע' תשמיש אמרה לו כדברים האלה ענייני תשמיש ואמ' ואני תמה כי אדוני יוסף סריס היה ואשתו בנעוריו נשא' והן דרשו בב"ר שלא לקח את יוסף אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו ועוד איך תפגו' את עצמה ותמאס בעיני בעלה לאמר לו כי זנתה באונס או ברצון וראוי היה שיהרגנה כי למה לא צעקה מתחלה ויברח כאשר עשת' בסוף והנה לאנשי ביתה לא אמרה רק בא אלי לשכב עמי לא ששכב עמי אלא שבא לעשות כן וצעקתי וברח וכ"ש שהיה ראוי להסתיר הדבר מבעלה. אינו כלום כי פי' בשעת תשמיש מעשה חדודין כדרך הנשים המסוללות ופי' ענייני התשמיש חדודין לא תשמיש עצמו ולכן לא יחוייב מאמרה כדברים האלה עשה לי עבדך אלא שעשה לי ענייני תשמיש שהם חבוק ונשוק וכיוצא בהן וזהו שאמר' לאנשי ביתה בא אלי לשכב עמי ולא ששכב ממש עד שיתמה איך תפגום את עצמה ותמאס בעיני בעלה לאמר לו שזנתה. וכן מה שטען החכם ר' אברהם ן' עזרא ז"ל ואמר י"א כי פי' כי אם הלחם אשר הוא אוכל הוא כנוי לשכיבת אשתו וזה רחוק כי אדוני יוסף סריס היה. אינה טענה כלל כי על דרך הדרש י"ל שפי' אוכל היה אוכל טרם קחתו את יוסף ועל דרך הפשט י"ל שפי' סריס פרעה כתרגום רבא דפרעה וכמוהו והיו סריסים בבית מלך בבל או שהיה סריס בצים לא סריס הגיד כמו שפי' הרד"ק ז"ל:
ויהי יוסף יפה תואר כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. ב"ר דאל"כ מה ענין זה לכאן א"ת משום ותשא אשת אדוניו הבא אחריו לומר שבעבור יופי חשקה בו כדפירש הרמב"ן ז"ל לא היה לו לומר אחר ויהי יוסף יפה תואר ויהי אחר הדברים מאחר שאין יופיו מכלל הדברים שעברו אבל לפי רבותי' ז"ל שהיה אוכל ושותה ומסלסל בשערו אתיא שפיר כי גם זה מכלל הדברים שעברו הוא:
כל מקום שנאמר אחר סמוך. כלומר ואל יקשה עליך ממה שאמרו רז"ל אמר הקדוש ברוך הוא אביך מתאבל ואתה מסלסל בשעריך אני מגרה בך את הדוב מיד ותשא אשת אדניו וכאן כתוב אחר הדברים האלה ותשא דמשמע שעבר זמן רב ולא ותשא מיד שכל מקום שנאמר אחר סמוך הוא:
וחטאתי לאלהים בני נח נצטוו על העריות. ויהי פי' וחטאתי לאלהים ועוד כי אחטא לאלהים על דבר העריות חוץ מהבגידה אשר אבגוד לאדני כי לא יתכן לומר שמאמר וחטאתי לאלהים הוא מפני הבגידה הנז' כי לא יתכן שיאמר לה הפחד שיש לו מהשם מצד הבגידה ולא הפחד שיש לו מהשם מצד גלוי העריות שהוא בחיוב מיתה ומה שתלה חטא העריות בצווי בני נח ולא בצווי ישראל בהר סיני שהיה נוהג בו הוא וכל אחיו על פי קבלת אבותיו אברהם ויצחק ויעקב הוא מפני שהספור הזה היה לאשת אדניו שאינה יודעת רק העריות שנצטוו בם בני נח לא שנצטווי בם ישראל:
לשכב אצלה אפילו בלא תשמיש. דאל"כ לשכב עמה מבעי ליה כמאמר' שכבה עמי:
להיות עמה לעולם הבא. בתנחומא פירש לעתיד לבא ובב"ר שלא יהיה עמה בגיהגם לעתיד לבא להיות עמה בעולם הבא בגיהנם בחלקה:
כהיום הזה כלומר כאשר הגיע יום מיוחד כו'. תנחומא כלומר כהיום הזה הראוי לזה הפועל:
עבדי מעבר הנהר מבני עבר. אבל מעבר הנהר שלא מבני עבר או מבני עבר שלא מעבר הנהר אינו נקרא עברי ומפני שאין משפחה שיש בה שניהם חוץ ממשפחת אברהם אבינו ע"ה לפיכך לא נקראת שום משפחה עברי חוץ ממשפחת אברהם אבל משפחת נחור אף על פי שהיתה מבני עבר לא נקראת בשם עברי שלא יצא מעבר הנהר ומשפחת ישמעאל ובני קטורה לא נקראו עברי אף על פי שהם ממשפחת אברהם מפני שלא נקרא זרע אברהם אלא יצחק לבדו שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ומשפחות עשו ג"כ לא נקראת עברי אע"פ שהוא מזרעו של יצחק הנקרא זרע אברהם מפני שכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע ודרז"ל ביצחק ולא כל יצחק:
אדניו של יוסף. לא של בגדו הסמוך לו כי אחריו ותדבר אליו וגו' בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו וי"מ בעבור שהוא ספו' של אשת אדניו כדכתיב ותנח בגדו אצלה והיה ראוי לומר עד בא אדניה או עד בא בעלה ואמר עד בא אדניו והיה עולה על הדעת לומר שבא אדניו פה במקום אדניה הוכרח לומר שכנוי אדניו שב אל יוסף ואם לא נזכר פה:
בא אלי לצחק בי העבד העברי. פי' לצחק בי דבקה עם בא אלי לא עם אשר הבאת לנו כי לא הביאו לצחק בה:
כתרגומו במימריה הוה מתעביד. לא שהיה עושה הוא מה שהיו רוצים הם לעשות שאם כן היה הוא המשרת להם ומאי ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר דקאמר ופי' הוא היה עושה הוא היה המצוה לעשות כי המצוה לעשות יקרא עושה כמו ועשית שולחן ועשית מנורת זהב:
באשר ה' אתו בשביל שה' אתו. ובי"ת באשר כבי"ת ויעבוד יעקב ברחל כי לא יתכן לפרש הבי"ת כמשמעו כמו באשר תלכי אלך שפירושו במקום אשר תלכי אלך אף כאן בדבר אשר ה' אתו כי אחריו ואשר הוא עושה ה' מצליח בידו שפירושו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו לא שיש מהם שה' אתו ויש מהם שאין ה' אתו:
