ויבא הביתה לעשות מלאכתו
הקדמה
על הפסוק "ויהי כהיום הזה, ויבא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית שם בבית" (בראשית לט, יא) כתב רש"י: "לעשות מלאכתו - רב ושמואל, חד אמר: מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו', כדאיתא במסכת סוטה (דף לו ע"ב)".
נשאלת השאלה: מה ראו חז"ל לדרוש שיוסף התכוון לחטוא עם אשת פוטיפר? והרי חז"ל אמרו: "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה", "כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה", "כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה", "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", "כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה", "כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה" (שבת נה ע"ב-נו ע"ב), אף על פי שעל כולם כתוב בפשט הפסוקים שהם חטאו, ומדוע פה, כאשר לא כתוב בתורה דבר רע על יוסף, אדרבא, כתוב עליו שהוא לא שמע לאשת פוטיפר, דרשו חז"ל שביקש לחטוא?!
א. הסבר הריב"א
שאלה זו מעין זו שאל הריב"א על רש"י שם: "ואם תאמר: למה דאמרינן לעשות צרכיו נכנס, אמאי לא קאמרינן נמי: 'אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה עליו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק'! דכיוצא בזה אמרינן במסכת שבת (צו-צז) גבי הא דאמר 'מקושש עצים זה צלפחד'"!
ותירץ: "ויש לומר כיון שכבש יצרו אין זה כי אם שבח".
ב. הסבר הרלב"ח
בשו"ת הרלב"ח סימן קכו, האריך בזה והובאו דבריו בהרחבה בספר "מבוא התלמוד" למהר"ץ חיות (פרק עשרים):
אחר שראינו דרכם של חז"ל להרשיע רשע ולהכריע אותו לכף חובה.... גם על לבן ובלעם הרבו לספר גנות, וכן דרכם להצדיק צדיק להפך בזכותו תמיד, ראיה מכל אותם שאמרו חז"ל שלא חטאו, אף על פי שפשט הפסוקים מורה שחטאו. תמה אני זה ימים או זה שנים... ביוסף שהיה צדיק, והכתוב העיד עליו שלא שמע לאדונתו, וברח ונס מפניה, ולא רצה לשמוע אליה, איך דרשו חז"ל (סוטה לו ע"ב) שבקש לחטוא... אלא שראה דמות דיוקנו של אביו ...ולמה דרשו על צדיק כזה דבר זה מה שהעיד עליו הכתוב שהוא נקי? ולא אמר הכתוב אלא: 'מלאכתו', וכפי הפשט רוצה לומר מלאכתו ממש, כמו שתרגם אונקלוס: 'למבדק בכתבי חשבניה'. ...הנה מה שאמרו הכתובים גנאי על הצדיקים, אנו מהפכים בזכותן, ודורשים אותו לשבח, ואיך נהפך בחובתן ונדרוש הדבר לגנאי מה שלא גינה הכתוב?!.
המשיך המהר"ץ חיות וכתב:
והנה הרב הרלב"ח כתב לתרץ קושית השואל, שגם במקומות אשר גינו חז"ל פעולתם של צדיקים, היתה כוונתם לטובה, להלל מעשה הצדיקים! ...יוסף כבר היתה מחשבתו לרעה, ובא לעשות מלאכתו, ובכל זאת כבש את יצרו ולא חטא! וזו מעלה יותר עצומה, דאם לא התעורר אצלו היצר מפני שעבד שפל אינו נותן עיניו באשת אדוניו, אזי לא היתה פעולתו של יוסף ראויה להתפארות כל כך. אבל עתה, שכבר התגבר עליו יצרו, ובכל זאת היה אדון ושליט על מעשיו, זה דבר גדול, אשר בחרו חז"ל לשבח מעשה יוסף הצדיק, כי כבר היה הכל מוכן לרעה, וכמה גדול כחו על ידי יגיעותיו אשר טרח לכבוש את יצרו.
למדנו מתשובה זו כמה גדולה מעלתו של יוסף הצדיק!