תנ"ך על הפרק - מלכים ב כה - מתי נבקעה החומה / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים ב כה

334 / 929
היום

הפרק

וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֖יהָ דָּיֵ֥ק סָבִֽיב׃וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר ׀ בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל־כַּשְׂדִּים֙ אַחַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥גוּ אֹת֖וֹ בְּעַרְב֣וֹת יְרֵח֑וֹ וְכָל־חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵעָלָֽיו׃וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֥וּ אֹת֛וֹ אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָ֑תָה וַיְדַבְּר֥וּ אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּֽט׃וְאֶת־בְּנֵי֙ צִדְקִיָּ֔הוּ שָׁחֲט֖וּ לְעֵינָ֑יו וְאֶת־עֵינֵ֤י צִדְקִיָּ֙הוּ֙ עִוֵּ֔ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְבִאֵ֖הוּ בָּבֶֽל׃וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבוּזַרְאֲדָ֧ן רַב־טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־בָּתֵּ֧י יְרוּשָׁלִַ֛ם וְאֶת־כָּל־בֵּ֥ית גָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וְאֶת־חוֹמֹ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר רַב־טַבָּחִֽים׃וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָפְלוּ֙ עַל־הַמֶּ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הֶהָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִֽים׃וּמִדַּלַּ֣ת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֖יר רַב־טַבָּחִ֑ים לְכֹֽרְמִ֖ים וּלְיֹגְבִֽים׃וְאֶת־עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר בֵּית־יְהוָ֗ה וְֽאֶת־הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת־יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית־יְהוָ֖ה שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה׃וְאֶת־הַסִּירֹ֨ת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַֽמְזַמְּר֣וֹת וְאֶת־הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כָּל־כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר יְשָֽׁרְתוּ־בָ֖ם לָקָֽחוּ׃וְאֶת־הַמַּחְתּוֹת֙ וְאֶת־הַמִּזְרָק֗וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַאֲשֶׁר־כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב־טַבָּחִֽים׃הָעַמּוּדִ֣ים ׀ שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם הָֽאֶחָד֙ וְהַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה לֹא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֹ֖שֶׁת כָּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃שְׁמֹנֶה֩ עֶשְׂרֵ֨ה אַמָּ֜ה קוֹמַ֣ת ׀ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֗ד וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֥יו ׀ נְחֹשֶׁת֮ וְקוֹמַ֣ת הַכֹּתֶרֶת֮ שָׁלֹ֣שׁאמהאַמּוֹת֒וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמֹּנִ֧ים עַֽל־הַכֹּתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י עַל־הַשְּׂבָכָֽה׃וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖הוּ כֹּהֵ֣ן מִשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲ‍ֽשֶׁר־ה֥וּא פָקִ֣יד ׀ עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵרֹאֵ֤י פְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת הַסֹּפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בָּעִֽיר׃וַיִּקַּ֣ח אֹתָ֔ם נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אֹתָ֛ם עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃וַיַּ֣ךְ אֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִיתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֥ם בֶּן־שָׁפָֽן׃וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֜ים הֵ֣מָּה וְהָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־הִפְקִ֤יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶת־גְּדַלְיָ֔הוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑ה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֡ה וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָ֠רֵחַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן־תַּנְחֻ֜מֶת הַנְּטֹפָתִ֗י וְיַֽאֲזַנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־הַמַּ֣עֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם׃וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֙הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מֵעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם׃וַיְהִ֣י ׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְ֠תַנְיָה בֶּן־אֱלִ֨ישָׁמָ֜ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַעֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֥וּ אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ וַיָּמֹ֑ת וְאֶת־הַיְּהוּדִים֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁר־הָי֥וּ אִתּ֖וֹ בַּמִּצְפָּֽה׃וַיָּקֻ֨מוּ כָל־הָעָ֜ם מִקָּטֹ֤ן וְעַד־גָּדוֹל֙ וְשָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם כִּ֥י יָרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י כַשְׂדִּֽים׃וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מָלְכ֗וֹ אֶת־רֹ֛אשׁ יְהוֹיָכִ֥ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה מִבֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֗ל כִּסֵּ֧א הַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃וְשִׁנָּ֕א אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם תָּמִ֛יד לְפָנָ֖יו כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַ֨ת תָּמִ֧יד נִתְּנָה־לּ֛וֹ מֵאֵ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽו׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט
מאת:

מתי נבקעה החומה

הקדמה

בתחילת פרקנו נאמר:

א. ויהי בשנת התשיעית למלכו [-של צדקיהו], בחדש העשירי בעשור לחדש, בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם, ויחן עליה, ויבנו עליה דַיֵק סביב.
ב. ותבא העיר במצור, עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו.
ג. בתשעה לחדש, ויחזק הרעב בעיר, ולא היה לחם לעם הארץ.
ד. ותבקע העיר, וכל אנשי המלחמה הלילה, דרך שער בין החֹמֹתים אשר על גן המלך, וכשדים על העיר סביב, וילך דרך הערבה.
ה. וירדפו חיל כשדים אחר המלך, וישִׂגו אתו בערבות ירחו, וכל חילו נפֹצו מעליו.
ו. ויתפשו את המלך, ויעלו אֹתו אל מלך בבל רבלתה, וידברו אתו משפט.

פסוקים א-ב מובנים. אבל פסוק ג' קשה: לא כתוב בו באיזה חדש מדובר!

א. באיזה חדש נבקעה החומה?

התשובה נמצאת בפרק המקביל בסוף ספר ירמיהו - פרק נ"ב. כך נאמר שם:

ד. ויהי בשנה התשִעית למלכו, בחדש העשירי בעשור לחדש, בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם, ויחנו עליה, ויבנו עליה דַיֵק סביב.
ה. ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו.
ו. בחדש הרביעי, בתשעה לחדש, ויחזק הרעב בעיר, ולא היה לחם לעם הארץ.
ז. ותבקע העיר, וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך, וכשדים על העיר סביב, וילכו דרך הערבה.

וכן נאמר בספר ירמיהו פרק ל"ט:

א. בשנה התשעית לצדקיהו מלך יהודה, בחדש העשִׂרי, בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל ירושלם, ויצֻרו עליה.
ב. בעשתי עשרה שנה לצדקיהו, בחדש הרביעי בתשעה לחדש הָבקעה העיר.

אם כן החומה נבקעה בחדש הרביעי, הוא חדש תמוז.

יש לשאול: מדוע הדברים אינם כתובים בפרקנו? על שאלה זו נענה בס"ד בהמשך המאמר.

ב. כמה זמן ארך המצור?

יש לשאול על פסוקים אלו שאלת בירור, ושאלה נוספת ממה שאנו נוהגים כיום.

שאלת הבירור היא: כמה זמן ארך המצור? מקובל שהוא ארך שלש שנים. אבל כיון שהמצור התחיל בעשרה בטבת, ונמשך עד תמוז, הרי שאין מדובר בשלש שנים מדויקות, אלא בחצי שנה נוספת. אם כן מהו משך הזמן המדויק שארך המצור: שלש וחצי שנים? או שנתיים וחצי?

התשובה מפתיעה: המצור ארך שנה וחצי!

אם כן מדוע מקובל שהוא ארך שלש שנים?

כיון שעברו שלש שנות מלכות: השנה התשיעית למלכות צדקיהו, השנה העשירית למלכותו, והשנה האחת עשרה למלכותו. אבל לפי מנין החדשים המצור ארך שנה וחצי, כלומר: שמונה עשר חדשים. כיון שהוא התחיל בסוף השנה התשיעית למלכות צדקיהו, נמשך במשך כל השנה העשירית, והמשיך בתחילת השנה האחת עשרה.

יש להדגיש שמצור במשך שמונה עשר חדש הוא דבר איום ונורא, וכפי שיתבאר בהמשך.

ג. מתי נבקעה החומה: בתשעה בתמוז, או בי"ז בו?

יש לשאול: נאמר בפרקנו, וכן נאמר גם בשני הפרקים בספר ירמיהו: "בתשעה לחדש הבקעה העיר", אבל כידוע, כולנו צמים בי"ז בתמוז, ולא בתשעה בו!

שאלה זו שאלה הגמרא במסכת תענית.

במשנה שם (בדף כו ע"ב) נאמר שהחומה הובקעה בי"ז בתמוז. והגמרא (בדף כח ע"ב) שאלה על כך:

הובקעה העיר בשבעה עשר הוה? והכתיב: 'בחדש הרביעי בתשעה לחדש, ויחזק הרעב בעיר' (ירמיהו נב, ו), וכתיב בתריה: 'ותבקע העיר' וגו' (שם, ז)!

1. הסבר הגמרא

ענתה הגמרא:

אמר רבא: לא קשיא. כאן - בראשונה, כאן - בשניה.
דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו.

אם כן בקיעת החומה בימי בית המקדש הראשון היתה בתשעה בתמוז, ואילו בקיעת החומה בימי בית המקדש השני היתה בשבעה עשר בתמוז, ואנו צמים בשבעה עשר בתמוז, על מה שקרה בחורבן בית המקדש השני.

כן כתבו התוספות במסכת ראש השנה (דף יח ע"ב). הגמרא שם דנה בפסוקים העוסקים בצומות ואמרה: "חדש הרביעי - זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר". כתבו על כך התוספות: "היינו בראשונה, אבל בשניה הובקעה בי"ז, ומשום הכי עבדינן בי"ז תענית".

2. הסבר הירושלמי

התוספות שם כתבו הסבר נוסף:

והך ברייתא מתנינן בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה), וגרסינן בה: "י"ז בתמוז"!

כלומר: בירושלמי הסבירו שגם בחורבן בית המקדש הראשון נבקעה החומה בשבעה עשר בתמוז, ולא בתשעה בתמוז!

שאלו על כך בירושלמי: "ואף על גב דכתיב בקרא: 'בתשעה לחדש'"!

כלומר: הרי מפורש בפסוק שהחומה נבקעה בתשעה לחדש, ולא בשבעה עשר בו!

וענו: "קלקול חשבונות היה שם".

מה כוונת הירושלמי?

כתבו התוספות:

ופליג אש"ס דידן. ורוצה לומר דמתוך טרדתם טעו בחשבונם, ולא רצה הפסוק לשנות מכמו שהיו סבורים.

הרשב"א, הריטב"א והר"ן שם הסבירו יותר:

קלקול חשבונות היה שם, כלומר: ודאי בי"ז היה גם בראשונה, כמו בשניה, אלא מפני רוב הצרות והמלחמות טעו בחשבון, ונתקלקלו בו, וחשבו שהיה בט' לחדש. וקרא כי כתיב לחשבון העם כתיב.

כלומר: התאריך הכתוב בנביא אינו התאריך האמיתי, אלא התאריך שאנשי ירושלים הנצורים חשבו שהוא הנכון. והקב"ה אמר לירמיהו הנביא לכתוב את התאריך השגוי, כדי ללמדנו עד כמה היה המצור קשה, שהאנשים טעו בחשבון.

יש לציין שההבדל בין ט' בחדש לי"ז בחדש הוא גדול, כיון שבין שני הימים הללו חל ט"ו בחדש, שבו הירח מלא. ואף על פי כן הנצורים טעו, מתוך שהם היו בצרה כל כך גדולה, שאפילו לא הסתכלו על הירח לדעת מה התאריך הנכון.

ד. מדוע לא נאמר בפרקנו באיזה חדש נבקעה העיר?

נשאלה השאלה: מדוע לא כתוב בפסוק ג' באיזה חדש מדובר!

יש להוסיף שאלה: גם פסוק ד' קשה: הוא נראה קטוע, וחסרות בו מלים.

כך נאמר בו: "ותבקע העיר, וכל אנשי המלחמה הלילה, דרך שער בין החֹמֹתים אשר על גן המלך, וכשדים על העיר סביב, וילך דרך הערבה".

לכאורה היה צריך להיות כתוב בו: "ותבקע העיר, וכל אנשי המלחמה [ברחו] הלילה דרך שער בין החֹמֹתים אשר על גן המלך, וכשדים על העיר סביב, וילך [המלך] דרך הערבה".

או שיהיה כתוב בסוף הפסוק: "וילכו דרך הערבה".

במקבילה, בספר ירמיהו (נב, ז), הדברים כתובים בצורה ברורה:

ותבקע העיר, וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה, דרך שער בין החֹמֹתים אשר על גן המלך, וכשדים על העיר סביב, וילכו דרך הערבה.

גם בפרק ל"ט שם כתוב בצורה ברורה:

ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכל אנשי המלחמה, ויברחו ויצאו לילה מן העיר, דרך גן המלך בשער בין החֹמֹתים, ויצא דרך הערבה.
(ד)

מה הסיבה לסגנון הכתוב בספרנו?

על פי מה שלמדנו בירושלמי על קלקול החשבונות, ניתן לענות שאכן יש קלקול גם במבנה הפסוק, כמו בחשבונות, כדי לבטא את עוצמת הכאב והבלבול שבו היו נתונים אנשי ירושלים הנצורים ברעב.

על פי זה יש לומר שלכן גם לא נכתב בפרקנו באיזה חדש נבקעה החומה, כדי לבטא את עוצמת הכאב והבלבול שבו היו נתונים אנשי ירושלים הנצורים ברעב.

יש להוסיף שגם הבבלי, שלא אמר שהיה שם קלקול חשבונות, יסכים שאכן יש קלקול במבנה הפסוק, כדי לבטא את עוצמת הכאב והבלבול שבו היו נתונים אנשי ירושלים הנצורים ברעב.

סיום

בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) נאמר:

כה אמר ד' צב-אות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמֹעדים טובים, והאמת והשלום אהבו.

יש לשאול: מדוע אמר להם הנביא: "והאמת והשלום אהבו" באותו פסוק שבו אמר להם שהצומות יהפכו לימים טובים?

שאלה מעין זו שאל האלשיך הקדוש שם: "הנה ראוי לשים לב, מה ענין אומרו אמת ושלום יותר מכל שאר תורה ומצוות"?

וענה:

כי הלא צומות אלו על חרבן בית המקדש היו, וידוע כי בית ראשון על ביטול תורה הנקראת 'אמת' נחרב, כמאמרם ז"ל (במדרש איכה רבה פתיחתא ב): 'ויתר הקדוש ברוך הוא על עבודת אלילים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, ולא ויתר על ביטול תורה'. וכן בית שני ידוע שנחרב על שנאת חנם. ולכן, כדי שיתהפכו הצומות למועדים טובים, צריך שסיבות החורבנות לא תהיינה עוד, על כן אמר: 'צום הרביעי וצום וכו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולימים טובים', אך בזאת ש'האמת', היא התורה, שעל העדרה נחרב בית ראשון, ו'השלום', שעל העדרו נחרב השני, 'אהבו'.

במהרה בימינו, אמן.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך