תחילת החורבן
בעקבות אי ציותו של צדקיהו המלך לדבר ה', עלה מלך בבל לארץ והחלה סדרת פורענויות, שימיה הכאובים מלווים את ישראל לאורך הדורות. בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים, ובי"ז בתמוז הובקעו חומותיה בפני צבא האויב. בתשעה באב נחתם הגולל על מלכות ישראל המוארת באור העליון. הבבלים נכנסו למקדש, העלו אותו באש, החריבו את ירושלים כולה, והגלו את כל העם לבבל.
הסיבה שנקבעה הגלות בארץ בבל מובאת בחז"ל. הטעם שנתנו הוא כי לשון הבבלים, הארמית קרובה ללשון התורה. היה רצון א-לוהי לשמור את מטבע הלשון אצל הגולים, ובאופן זה להכין את הנפשות לקראת העת בה ישובו אל הארץ הקדושה.
מאז לא זכה עם ישראל להשראת שכינה, כפי שהייתה בתקופת בית ראשון. חורבן זה היה נורא ביותר, עד שנקבע על ידי עם ישראל לדורות כיום זכרון לכל האסונות שארעו לישראל. ביום זה נאספו קינות הנאמרות על חורבן המקדש, סילוק המלכות, הריגת חכמי ישראל, חרפת הארץ וישראל בידי הגוים ועוד מאורעות קשים שעברו על כנסת ישראל, שירדה והתפלשה בעפר. יום זה היה גם סופה של מלכות בית דוד, שטרם זכתה לשוב אל מקומה.
הרס המקדש וסילוק המלכות גרמו להיעלמותם של שני עמודים נוספים, אשר בית ישראל נשען עליהם: עמוד הנבואה ועמוד הכהונה הגדולה. מתוך פרפורים אחרונים הלכה הנבואה ונעלמה מישראל, ורוח הקודש דעכה. גם הכהונה הגדולה, שחזרה בבית שני, לא זכתה לאורה הקודם שהיה בזמן בית ראשון. שמן המשחה שבו נמשחו הכהנים נעלם. מאז נותרו הכהנים ללא השפע העליון שבגינו נקרא הכהן הגדול בשם "כהן משיח".
למרות האמור, אין זה חורבן מוחלט. במסתרים ניצב אורם של ישראל במלוא עוזו. כך מביא הרמב"ם שהנכנס להר הבית, גם בזמן הזה, חייב כרת מפני שקדושתו היא מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה. כמו כן, גם על הנבואה הודיעו חז"ל, כי אף על פי שנסתלקה הרי היא קיימת בצורה נעלמת אצל חכמי ישראל. גם למלכות בית דוד נותר שריד בדמותם של נשיאי ישראל מבית הלל, ובראשי הגולה שבבבל.
הבכי והצער של ימי החורבן הם מכשירים חשובים לתקומת ישראל, בכלל ובפרט. מובטחים ישראל על ידי הנביאים שדבר אחד מדברם לא ישוב ריקם; ירושלים תיבנה ההיכל ייווסד, ימלוך מלך מבית וישוב הכהן והאורים והתומים, "ויהודה לעולם שב וירושלים לדור ודור"(יואל ד כ) "והיתה ירושלים קודש וזרים לא יעברו בה עוד"(יואל ד יז).
כמו כן, אף בשעת החורבן היתה ניכרת ההשגחה הא-לוהית וכוונתה הטובה. בתלמוד הירושלמי(כלאים ט ג) מתואר כי באותם השנים בערה אדמת הארץ בגפרית ואש וכיפרה על נפשות המלכים הרעים. בעירה זו אפשרה את עלייתם מתהומות הגהינום אל האחיזה מחדש בכנסת ישראל, הדבוקה באהבת ה' היפה בתענוגים.