ויהי בשנת התשיעית. במ"ג כתוב בשנת ומסור עליה בשנה כתיב למדנחאי וכן בנסחאי כ"י נכתב כן בצדם ובחילופי דידן ליתיה ומ"מ כבר איבטילא ההיא נסחא דכמערבאי נקטינן ובנסחא עתיקא כ"י בשנת כתיב בשנה קרי ולפום מאי דחזי לי לאו דסמכא היא דאי הכי הוהליה לבעל המסורת למיחשבי' בהדי ז' מלין דכתיבין תי"ו ולא קרינן כמ"ש לעיל בהאי סיפרא תניינא דמלכים סימן י"א ואיכא נוסחא אחרינא דכתיב בשנה וקרי בשנת וליכא למסמך נמי עלה דא"כ ה"ל למימניה עם י"א מלין דקריין תי"ו ולא כתבן ואינון כתיבין בריש שופטים ובריש קהלת וכיון דאיתבטילו כולהו נסחידאמרן אית לן למימר על כרחין דנסחא דילן עדיפא טפי הילכך לא נעדי מינה:
ולא היה להם. בס"א כ"י היה מלרע ובספרים אחרים שלפני מלעיל ובמכלול משקל פעל מנה ולא היה להם לעם הארץ דירמיה עם דומים אחרים שבאומלרע שלא כמנהג וכתב אח"כ ודמלכים פליגין עליה וכן כתב המכלול יופי יש אומרים שהוא מלעיל כמנהג ויש אומרים שהוא מלרע שלא כמנהג ועיין במסרה גדולה אות הה"א ומ"ש במלכים א' י"ז:
וירדפו חיל כשדים אחר המלך. כן כתיב לא אחרי:
בערבות ירחו. הרי"ש בצירי וחסר יו"ד ובמקצת ספרים הוסיפו יו"ד. ולפי מה שכתוב כאן במסורת חסר דכללא כייל וכל אורייתא דכוותיה. וכן כתב הרמ"ה ז"ל גבי פ' מעבר לירדם ירחו פ' חקת חסר יו"ד קדים לחי"ת וכל אורייתא דכוותיה:
וידברו אתו משפט. ובירמיה (נ"ב ט"ו) וידבר אתו משפטים:
ויאסרהו. בס"א ישן ויאסרהו הרי"ש בשלש נקודות ומשקלו בצדו ויביאהו בבל ושני טעיות הן שכל א' גורם לחברו טעות ראשון מבואר ממה שנמסר במסורת ויאסרהו ג' בקריאה וסימן ויאסרהובשנים עבתים חדשים (שופטים ט"ו) וינקרו את עיניו (שם סי' ט"ז) וילכדו את מנש' בחוחי' דד"ה (ב' ל"ג) למדנו מכאן שזה כתוב ויאסרהו בצירי וכיון שכצ"ל ג"כ ויבאהו בצירי כמ"ש בסוף ירמי' וכמ"ש כאן בספרים כ"י מדוייקי' ודפוסי' ישנים לא בשלש נקודות כמו שהוא בדפוסים חדשים ומי שלא יתפייס בזה יעיין במסורת ירמיה סוף סי'כ"ד שנמסר ז' ויביאהו ואין זה ממניינם וכן תרגם יונתן ואסריה ואוביליה וכן הם במאיר נתיב ובפי' רלב"ג:
בנחשתים. הנו"ן בלא דגש והבי"ת במאריך כמ"ש בשופטי' ט"ז וכן הוא במדוייקים:
ויביאהו בבל. בתרתי דפוסי כתוב בבלה ואינהו אטעו אנפשייהו במאי דאשכחו במ"ר סימנה מן עשרים ותשע בבלה וחד וחד מינייהו ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו סברי דהדין הוא ולא היא דהתם בסוף ירמיה קיימא ואזלא:
ובחדש החמישי וגו' למלך נבכדנאצר. חדא מלה כתיב כחביריו שבענין:
אשר רב טבחים. בספר אחד כ"י כתוב אשר את רב וגם בדפוס ישן מויניציאה יש הערה מזה החילוף ואין כן בשאר הספרים:
ואת יתר העם הנשארים וגו' ואת יתר ההמון. ובסוף ירמיה הוא אומר יתר האמון וסימן הא לכם זרע. ובמלכים ומדלת הארץ ובירמיה ומדלות הארץ וסימן עניותא בתר עניותא אזלא פירש ירמיה שמדבר מעניו' החרבן נכתב ומדלות לשון רבי'. ובמלכי' שה'עשירי' נכתב ומדלת לשון יחיד:
ולגבים. וליגבים ק' ובמקצת ספרים כתיב וליגבים ואין הפרש בין ק' לכתיב ובאחד מהם נכתב בכחוץ ולגבי' כתוב למדנחאי וליגבים קרי. ובחילופים שלנו שבין מערבאי למדינחאי לא נזכר מזה כלל ומה שכתבתי בתחלה הוא דעת רד"ק שכתב זה לשונו וכתב ולגבים בלא יו"ד פ"א הפעל:
ואת המכנות. הוא"ו בגעיא בס"ס:
המזמרות. הה"א סמוכה במאריך והמ"ס רפה ובמקצת ספיר' הה"א בלא מאריך והמ"ס דגושה:
וכתרת עליו וגו'. בספרים מדוייקים חסר וא"ו אחר כ"ף וכן שנים אחרים שבפ':
שלש אמה. אמות ק' ובמלכים א' ז' כתוב חמש אמות. עיין שם במפרשי' וכלי יקר:
שמרי הסף. הסמ"ך בפתח במדוייקים ועיין מה שכתבתי בשופטים סימן י"ט (עיין מסר' ריש (ויקרא) ובפירוש הרב מנ"ש שם שלפי גודל בקיאתו לא עיין כאן (ובשופטים שם):
אשר הוא פקיד. ב' פסוקים מטעים וסימן אשר הוא פקיד דסוף מלכים. ירמיה ואת ספר שר הצבא. וחד פסוק סי' וזה פרשגן הנשתון עד כאן לשון המסורת. פי' שבאותו פסוק כתיב לעזרא הכהן הספר ספר דברי וגו' (עזרא ז'):
וחמשה אנשים. חלוף. מלכים וחמשה אנשים. ירמיה ושבעה אנשים. וכן צריך לגרום במדבר רבה פרשת י"א והכי איתא בירושלמי פרקא קמא דסנהדרין סי' ד' עיין כלי יקר. מלכים מבית כלא. ירמיה מבית הכליא. מלכים מעל כסא המלכים ירמיה ממעל לכסר המלכים:
על מלך בבל רבלתא. זהו א' מן ט"ו על הסמוך למלת מלך וסימנם במקרא גדולה יחזקאל כ"ח ודניאל י"א ובנביאים עם פירוש הרי"א כתובאל מלך ואיחלף ליה נביא בנביא:
ויגל יהודה. היו"ד בחירק על פי המסורת וכמ"ש במלכים ב' י"ז וכן כתב רש"י שם אע"פ שלא כתב כן בריש פרשת שמות על פסוק וייטב אלהים ובאיכה על פסוק וירב בבת יהודה:
אל גדליהו המצפה. בספר א' כ"י המצפתה ושמא נתחלף לו בין זה דמלכים ובין זה דמלכים ובין אותו של ירמיה בסימן מ' ובמקרא גדולה כתוב על זה בס' מוגה. וכלשון הזה מצאתי בספר כ"י ור"ל שכן ראוי להיות המצפה ולא המצפתה עוד יש ראיה ממסרה הגדולה שבמערכת מ"ס נמסר ו' המצפתה ולא נמנה זה בתוכם. והוי יודע שמסרה זו צריכה תיקון מחסרון יוכל להמנות שהרי בירמיה סי' הנ"ל יש עוד ב' המצפתה ויבאו ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה והסימן צ"ל ח' המצפתה וכן על אחד מהם נמסר ח':
ושנא. באל"ף (ודירמיה) בה"א מסורת תילים יו"ד ומכלול דף ק"י קע"ד ובשרשים שרש שנה:
ואכל לחם. ואכל מלרע שלא כמנהג. מכלול שקל פעל וכן חברו דירמיה:
כל ימי חיו. ביו"ד אחת בלבד והוא חד מן ד' חסרים על פי המסורת אבל כל ימי חייו שבפסוק הקודם בשני יודי"ן כי לא בא במנין החסרים. וכן מצאתי במקצת ספרים ובמקצת שניהם מלאים והמסורת חולקת עליהם. ה' יקיים בנו מקרא שכתוב יחיינו מימים ביוום השלישי יקמנו ונחיה לפניו ונדעה ונרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו וגו':
סדרן של נביאים אחרונים כפי מה שאמרו בבתרא פרק השותפין. ירמיה. יחזקאל. ישעיה. תרי עשר. ונתנוף טעמים וסברות נכונות על זה הסדר כדאיתא התם בגמרא. ובעלי המסורת סדרום כפי זמנם כמו שכתב רד"ק בהקדמת ירמיה. והחכם אברבנאל הוסיף טעמים אחרים בהקדמתו לנביאים אחרונים וכתב עוד רד"ק שבניאים של תרי עשר אף על פי שיש מהם נביאים קדמו לירמיהו ויחזקאל לפי שנבואתם קטנה לא כתבו כל ספר וספר לבד כדי שלא יאבד במיעוטו כמו שאמרו ז"ל איידי דזוטר מרכם. והחכם אבן עזרא בסוף צפניה כתב שקדמונינו ז"ל חברו אלה השנים עשר ספרים ושמוה ספר אחד בחשבון כ"ד ספרים בעבור היות הספרים קטנים והם מטעם א' כי כולם נבואות עתידות ואין ככה החמש מגילות כי איכה הפך שיר השירים: (א"ה אבל אנחנו סדרנום כפי הנהוג בכל המקראות):
