הנופלים. הם היוצאים מעצמן, למסור עצמן ולשכון בינותם, וכן (ירמיהו לז יג): אל הכשדים אתה נופל:
פסוק יא:
ההמון. העם הרב:
פסוק יב:
לכורמים. לעבוד הכרמים:
פסוק יב:
וליוגבים. ענין בורות, כמו (לעיל ג טז): עשה הנחל הזה גבים גבים, ורוצה לומר לעבוד השדות בחפירות ובורות. או הוא כמו ליוקבים, מלשון יקב היין, כי גיכ״ק מתחלף, ורוצה לומר, לדרוך ולהמשיך היין אל היקב:
פסוק יג:
בית ה׳. בבית ה׳:
פסוק יג:
המכונות. הם כני ובסיסי הכיורות:
פסוק יג:
ים. כעין גיגית גדולה, עשויה לרחוץ בה:
פסוק יד:
הסירות. הקדרות:
פסוק יד:
היעים. המכבדות והמגרפות, עשויים לגרוף בהם הדשן:
פסוק יד:
המזמרות. כלי זמר:
פסוק יד:
הכפות. הבזיכים:
פסוק טו:
המחתות. כלים לחתות בהן האש:
פסוק טו:
המזרקות. הספלים:
פסוק יז:
ושבכה. עשויה היא כרשת:
פסוק יז:
ורמונים. עשויים מנחושת:
פסוק יח:
כהן הראש. זה כהן גדול:
פסוק יח:
משנה. שני לו, זה הסגן:
פסוק יח:
שומרי הסף. הם השוערים, כי מזוזת השער יקרא סף, כמו (יחזקאל מ ז): וסף השער:
פסוק יט:
סריס. שר:
פסוק יט:
פקיד. ממונה:
פסוק יט:
המצבא. מלשון צבא:
פסוק כ:
על מלך. אל מלך:
פסוק כב:
ויפקד. מענין מנוי וגזברות:
פסוק כג:
החילים. צבאות עם:
פסוק כז:
נשא. הגביה והרים:
פסוק כז:
מבית כלא. מבית המאסר, כמו (ישעיהו מב כב): ובבתי כלאים החבאו:
פסוק כח:
מעל. ממעל:
פסוק כט:
ושנא. כמו ושנה בה״א, והוא מענין חלוף ותמורה:
פסוק כט:
כלאו. מאסרו:
פסוק ל:
וארחתו. הוא ענין פרס קבוע, וכן (ירמיהו מ ה): ארחה ומשאת: