תנ"ך על הפרק - מלכים ב כה - הוצאת יהויכין מבית הכלא ומשמעותה לדורות / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

מלכים ב כה

334 / 929
היום

הפרק

וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֖יהָ דָּיֵ֥ק סָבִֽיב׃וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכָל־אַנְשֵׁ֨י הַמִּלְחָמָ֤ה ׀ הַלַּ֙יְלָה֙ דֶּ֜רֶךְ שַׁ֣עַר ׀ בֵּ֣ין הַחֹמֹתַ֗יִם אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּ֖לֶךְ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל־כַּשְׂדִּים֙ אַחַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥גוּ אֹת֖וֹ בְּעַרְב֣וֹת יְרֵח֑וֹ וְכָל־חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵעָלָֽיו׃וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֥וּ אֹת֛וֹ אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָ֑תָה וַיְדַבְּר֥וּ אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּֽט׃וְאֶת־בְּנֵי֙ צִדְקִיָּ֔הוּ שָׁחֲט֖וּ לְעֵינָ֑יו וְאֶת־עֵינֵ֤י צִדְקִיָּ֙הוּ֙ עִוֵּ֔ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְבִאֵ֖הוּ בָּבֶֽל׃וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֞א נְבוּזַרְאֲדָ֧ן רַב־טַבָּחִ֛ים עֶ֥בֶד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלִָֽם׃וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־יְהוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־בָּתֵּ֧י יְרוּשָׁלִַ֛ם וְאֶת־כָּל־בֵּ֥ית גָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃וְאֶת־חוֹמֹ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כָּל־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר רַב־טַבָּחִֽים׃וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָפְלוּ֙ עַל־הַמֶּ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הֶהָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִֽים׃וּמִדַּלַּ֣ת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֖יר רַב־טַבָּחִ֑ים לְכֹֽרְמִ֖ים וּלְיֹגְבִֽים׃וְאֶת־עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר בֵּית־יְהוָ֗ה וְֽאֶת־הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת־יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית־יְהוָ֖ה שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה׃וְאֶת־הַסִּירֹ֨ת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַֽמְזַמְּר֣וֹת וְאֶת־הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כָּל־כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר יְשָֽׁרְתוּ־בָ֖ם לָקָֽחוּ׃וְאֶת־הַמַּחְתּוֹת֙ וְאֶת־הַמִּזְרָק֗וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַאֲשֶׁר־כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב־טַבָּחִֽים׃הָעַמּוּדִ֣ים ׀ שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם הָֽאֶחָד֙ וְהַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה לֹא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֹ֖שֶׁת כָּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃שְׁמֹנֶה֩ עֶשְׂרֵ֨ה אַמָּ֜ה קוֹמַ֣ת ׀ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֗ד וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֥יו ׀ נְחֹשֶׁת֮ וְקוֹמַ֣ת הַכֹּתֶרֶת֮ שָׁלֹ֣שׁאמהאַמּוֹת֒וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמֹּנִ֧ים עַֽל־הַכֹּתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַֽעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י עַל־הַשְּׂבָכָֽה׃וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖הוּ כֹּהֵ֣ן מִשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲ‍ֽשֶׁר־ה֥וּא פָקִ֣יד ׀ עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵרֹאֵ֤י פְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת הַסֹּפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בָּעִֽיר׃וַיִּקַּ֣ח אֹתָ֔ם נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אֹתָ֛ם עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃וַיַּ֣ךְ אֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִיתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֥ם בֶּן־שָׁפָֽן׃וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־שָׂרֵ֨י הַחֲיָלִ֜ים הֵ֣מָּה וְהָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־הִפְקִ֤יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶת־גְּדַלְיָ֔הוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑ה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֡ה וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָ֠רֵחַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן־תַּנְחֻ֜מֶת הַנְּטֹפָתִ֗י וְיַֽאֲזַנְיָ֙הוּ֙ בֶּן־הַמַּ֣עֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם׃וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֙הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מֵעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם׃וַיְהִ֣י ׀ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בָּ֣א יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְ֠תַנְיָה בֶּן־אֱלִ֨ישָׁמָ֜ע מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֗ה וַעֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֥וּ אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ וַיָּמֹ֑ת וְאֶת־הַיְּהוּדִים֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁר־הָי֥וּ אִתּ֖וֹ בַּמִּצְפָּֽה׃וַיָּקֻ֨מוּ כָל־הָעָ֜ם מִקָּטֹ֤ן וְעַד־גָּדוֹל֙ וְשָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם כִּ֥י יָרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י כַשְׂדִּֽים׃וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מָלְכ֗וֹ אֶת־רֹ֛אשׁ יְהוֹיָכִ֥ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה מִבֵּ֥ית כֶּֽלֶא׃וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֗ל כִּסֵּ֧א הַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃וְשִׁנָּ֕א אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם תָּמִ֛יד לְפָנָ֖יו כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַ֨ת תָּמִ֧יד נִתְּנָה־לּ֛וֹ מֵאֵ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽו׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט
מאת:

הוצאת יהויכין מבית הכלא ומשמעותה לדורות

הקדמה: סיום ספר מלכים

הפרק האחרון בספר מלכים (כה) מתאר את הפורענויות הנוראות שעברו על עמנו בסוף ימי בית המקדש הראשון: המצור על ירושלים ובקיעת חומתה, בריחת צדקיהו מלך יהודה ותפיסתו, הריגת בניו לעיניו וסימוי עיניו, שריפת בית המקדש וכל בתי ירושלים, שדידת אוצרות המקדש והגליית אנשי יהודה לבבל, רצח גדליה בן אחיקם וירידת שארית יהודה למצרים.

בפסוקים האחרונים של הספר נאמר:

כז. ויהי בשלֹשים ושבע לגלות יהויכין מלך יהודה ...נשא אויל מרֹדך מלך בבל... את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא.
כח. וידבר אִתו טֹבות, ויתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אִתו בבבל.
כט. וְשִנָא את בגדי כלאו, ואכל לחם תמיד לפניו, כל ימי חייו.
ל. וארֻחתו ארֻחת תמיד נִתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו, כל ימי חַיָו.

סיפור זה אירע כעשרים ושש שנה לאחר חורבן בית המקדש וגלות יהודה לבבל ולמצרים.

נראה שהנביא כתב סיפור זה בסיום הספר כדי לא לסיים בפורענויות הנוראות המתוארות קודם לכן, אלא בנחמה פורתא: יהויכין הוצא מבית הכלא, וזכה לחסד מאויל מרודך.

אולם מבט רחב יותר על יהויכין ומשפחתו מלמדנו שבסיפור זה ניתן למצוא רמז לדבר גדול הרבה יותר מאשר עצם הוצאת יהויכין מבית הכלא ודאגה לפרנסתו וכבודו.

כדי להבין ענין זה עלינו לראות גם מה היה לפני כן, בתקופת מלכות יהויכין, וגם מה קרה אחרי כן, אחרי הוצאת יהויכין מהכלא.

א. יהויכין ונבואות הפורענות שנאמרו עליו

יהויכין לא זכה למלוך על יהודה אלא שלושה חדשים בלבד (מל"ב כד, ח). אחריהם הוגלה לבבל על ידי נבוכדנצר, ובמקומו הומלך דודו צדקיהו, שמלך אחת עשרה שנה, עד חורבן הבית (שם, יז-כ).

בנוסף לכך שלא זכה יהויכין למלוך אלא זמן קצר מאד, בגלל רשעותו גם ניבא עליו ירמיהו נבואות פורענות נוראות:

כה אמר ד': כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו, כי לא יצלח מזרעו איש יֹשֵב על כסא דוד ומֹשֵל עוד ביהודה.
(ירמיהו כב, ל)

בתחילת אותה נבואה, מופיעה שבועה על כך בשם ד':

חי אני, נְאֻם ד', כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אֶתְּקֶנְךָּ.
(שם, כד)

לפי זה נראה שליהויכין לא יולדו ילדים.

ב. זרעו של יהויכין

בספר דברי הימים (א פרק ג), מופיעה רשימת היחס של מלכי בית דוד, מדוד ועד יהויכין וצדקיהו, ושם (פסוק יז) כתוב שליהויכין נולדו בנים: "ובני יכניה אַסִר שאלתיאל בנו"! שלא כפי שנאמר לו על ידי ירמיהו!

לא רק זאת, אלא שזרובבל בן שאלתיאל, שעמד בראש הגולים ששבו ארצה בעקבות הצהרת כורש והיה המושל ביהודה (עזרא א-ב) ועמד בראש הבונים את בית המקדש השני (חגי א-ב), היה מזרעו של יהויכין!

הדבר קשה ביותר, שכן ירמיה ניבא בשם ד' שיהויכין יהיה ערירי, כלומר שלא יולדו לו בנים, ולא יצלח איש מזרעו למשול ביהודה!

אמנם יודעים אנחנו שנבואה לרעה יכולה להתבטל על ידי תשובה (רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"י ה"ד), אבל כאן היתה לא רק נבואה לרעה, אלא שבועה בשם ד'! האם גם נבואת פורענות שיש עליה שבועה יכולה להתבטל?

ג. כיצד יתכן שד' חזר בו משבועתו?

אמרו על כך חז"ל שני הסברים:

1. הסבר הגמרא במסכת סנהדרין

במסכת סנהדרין (לז ע"ב - לח ע"א) אמרו:

גלות מכפרת על הכל, שנאמר: 'כה אמר ד': כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו, כי לא יצלח מזרעו איש יֹשֵב על כסא דוד ומֹשֵל עוד ביהודה' (ירמיהו כב, ל). ובתר דגלה כתיב: 'ובני יכניה אַסִר שאלתיאל בנו' (דבה"י א ג, יז). אַסִר - שעיברתו אמו בבית האסורין. שאלתיאל - ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין. גמירי שאין האשה מתעברת מעומד, והיא נתעברה מעומד.
דבר אחר: שאלתיאל - שנשאל על אלתו א-ל. זרובבל - שנזרע בבבל.

פירש רש"י:

והיא נתעברה מעומד - שהיה בית האסורין צר ואין מקום לשכב, ושילשלו שם אשה [את אשתו], ובאגדה דויקרא רבה (יט, ו) אמרינן לה.
על אלתו - להתיר לו גזירה שנשבע שלא יהא לו בן, והתירו לו פמליא של מעלה. ושבועה כתיבה בההיא פרשה ד'כתבו את האיש הזה' בספר ירמיה (כב, כד).

נאמר כאן שהקב"ה נשאל כביכול על שבועתו, וגם גרם ליהויכין להוליד בן בניגוד לדרך הטבע!

לפי הגמרא אפשר שנבואת פורענות שיש עליה שבועה אינה יכולה להתבטל, אלא אם כן היה יחד עם התשובה גם עונש של גלות. ואף על פי כן היה צריך שהקב"ה ישאל כביכול על שבועתו.

2. הסבר הפסיקתא

במדרש פסיקתא (רבתי פמ"ז) אמרו הסבר אחר:

התשובה מבטלת כל הגזירה, שכן אתה מוצא ביכניה מלך יהודה, שהקב"ה נשבע שימות בלא בנים, שנאמר: 'כתבו את האיש הזה ערירי' (ירמיהו כב, ל), וכיון שעשה תשובה ביטל הקב"ה את הגזירה. שנאמר: 'ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו' (דהי"א ג, טז).
וכן הוא אומר: 'ביום ההוא, נאם ד' צב-אות, אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ד', ושמתיך כחותם, כי בך בחרתי נאם ד' צב-אות' (חגי ב, כג).

מה כוונת המדרש בסיום דבריו "וכן הוא אומר"?

הסביר הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז ה"ז):

גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה... התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד.
וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים, בה מקרב את השבים, בין יחיד בין רבים, שנאמר: 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני א-ל חי' (הושע ב, א).
ונאמר ביכניהו ברשעתו: 'כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו' (ירמיהו כב, ל). 'אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני, כי משם אתקנך' (שם, כד). וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו: 'ביום ההוא נאֻם ד' צבאות אקחך זרֻבבל בן שאלתיאל עבדי נאם ד', ושמתיך כחותם' (חגי ב, כג).

לפי הפסיקתא גם נבואת פורענות שיש עליה שבועה יכולה להתבטל, אם האדם חוזר בתשובה!

ד. משמעות הוצאתו של יהויכין מבית הכלא

בהוצאת יהויכין מבית הכלא נאמר:

וידבר אִתו טֹבות, ויתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אִתו בבבל.

כתוב כאן שמעמדו של יהויכין הוא מעל כל מלכי הגויים!

נראה לומר שניתן למצוא כאן רמז שכשם שיהויכין שוב תופס את מעמדו החשוב כמנהיג עם ישראל והחשוב שבכל מנהיגי הגויים, כך גם זרעו אחריו יעמוד בראש השבים מהגולה.

ה. משמעות הולדת בן ליהויכין

יש להדגיש שמלבד הצד הפרטי של יהויכין, שזכה לצאת מכלאו ולקבל את ארוחותיו בכבוד, ומבניו היה זרובבל בן שאלתיאל מושל יהודה בשיבת ציון, היה בלידת בנו גם צד כללי של המשך מלכות בית דוד! שכן בני צדקיהו נהרגו באכזריות לנגד עיניו (מל"ב כה, ז), והיה חשש שלא יהיה ח"ו המשך למלכות בית דוד!

כך אמרו במדרש ויקרא רבה (יט, ו):

באותה שעה ישבה סנהדרי גדולה על דעתה ואמרו: בימינו מלכות בית דוד פוסקת?! אותו שכתוב בו: 'וכסאו כשמש נגדי' (תהלים פט, לז)! מה נעשה?

אבל כאמור, אף על פי שהקב"ה נשבע שלא יהיה בן ליהויכין, הקב"ה נשאל על שבועתו, וזיכהו בבן, שממנו נמשכה שושלת בית דוד (שם)!

סיום

כשם שזכה יהויכין לצאת מכלאו לאחר ששהה שם שנים רבות, כך זכה עם ישראל לצאת מגלות בבל בעקבות הצהרת כורש, וכך זוכים אנו בדורות האחרונים לצאת מגלות אדום.

כשם שזכה יהויכין שמזרעו עמד מנהיג מבית דוד שבנה את בית המקדש השני, כך נזכה אנו בעזרת ד' לחידוש המלכות על ידי משיח בן דוד ולבניית בית המקדש השלישי, במהרה בימינו, אמן.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך