ועתה לא היה במי לתלות
בתחילת הפרק כתוב:
בִּשְׁנַת֙... מָ֠לַךְ הוֹשֵׁ֨עַ בֶּן־אֵלָ֧ה בְשֹֽׁמְר֛וֹן עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל... וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְ-הוָ֑ה רַ֗ק לֹ֚א כְּמַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃
(מלכים ב יז א-ב)
ופירש רש"י:
הושע בן אלה... שביטל פרדיסאות(שומרים) שישבו מימי ירבעם על הדרכים לשמור שלא יעלו ישראל לרגל, וזה בטלן, לפי שגלו עגלי הזהב כבר בשתי גל[ו]יות:
בגל(י)ות ראשונה ויקח את עיון ואת דן הגלה עגל שבדן,
ובשניה כשגלו ראובן וגד נטל עגל שבבית אל לקיים מה שנאמר "גם אותו לאשור יובל"(הושע י ו).
ולפי שבטלו פרדיסאות והם נמנעו מלעלות לרגל לפיכך נחתם גזר דינם לגלות בימיו; שעד עכשיו תלו הקלקלה במלכיהם ועתה לא היה במי לתלות, וזהו שאמר הושע בן בארי: "כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל עתה נגלית רעתכם"(הושע ה ג)
(רש"י מלכים ב יז א-ב)
מדברי רש"י למדים שאם מאפשרים לאדם לקיים מצוה והוא נמנע מלעשותה, נענש בעונש חמור יותר מאחד שלא אפשרו לו לקיים מצוה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'