בשנת שתים עשרה לאחז כו'. מלך הושע בן אלה כו' ויעש הרע רק לא כמלכי ישראל כו' עליו עלה שלמנאסר כו' בשנת הט' להושע בן אלה לכד כו' ויגל את ישראל אשורה וישב אותם בחלח כו' והלא כמו זר נחשב וכי מפני שלא היה כל כך רע כאשר לפניו גלו ישראל בימיו אך הנה רז"ל פירשו כי מה שלא עשה כיתר מלכי ישראל הוא כי בטל המזמרות והכריז כל מי שירצה לעלות לירושלים יעלה כי שמט קולר מצוארו ונתנו בצואר הרבים ואינו דומה עון יחיד לעון רבים כי מתחלה היה האשם על מלך ישראל המעכב ועתה על כל ישראל על כן בימיו באה עליהם הרעה ולבל יבא איש להרהר אחר מדותיו יתברך כי לא הכם בחמלה על כן בא וסיפר את כל רוע מעלליהם ואיך התרה יתברך ביד כל נביא כל חוזה ועל כל זה האריך עד נתמלאה סאתם ויתאנף ה' מאד בישראל ויסירם מעל פניו ולא נשאר רק שבט יהודה לבדו והנה היה פתחון עה לומר כי גם יהודה התעיבו ולמה לא הסירם מעל פניו כאשר עשה לישראל ואמרו רבותינו ז"ל ג"כ שי' השבטים היו אומרים משוא פנים עשה לבני היכלו עד שראו חורבן הבית וגלות יה דה אז שתקו והודו וזה אחשוב כיון הכתוב פה להשיב מעתה על זה ואמר גם יהודה כו' לומר אם תראו שלא השלכתי את יהודה ונשארו במקומותם אל תהרהרו במדותיו יתברך כי דעו נא כי הן אמת כי גם מיהודה לא שמר את מצות ה' אלהיהם וילכו בחקות ישראל אך לא תכבד אשמתם כי למדו מישראל אשר עשו תחלה וזהו וילכו בחקות הגוי אשר עשו כלומר אשר עשו ישראל הנזכר כי המה עשו תחלה ויהודה למדו מהם ועוד טעם שני והוא מה שוימאס ה' בכל זרע ישראל כו' עד אשר השליכם מפניו הלא הוא כי הם הסבו את כל הע"א במעלם אשר מעלו בבית דוד שמיהודה כי קרע ה' ישראל מעל בית דוד וימליכו את ירבעם ומהם נמשכ' כל הרעה כי וידח ירבעם את ישראל מאחרי ה' והחטיאם כו' נמצא שאל יאשם יהודה בישראל כי אדרבה על מאסם ביהודה סרו מאחרי ה' וילכו אחרי הע"א עד שלמדו גם ישראל ואם כן אחר שישראל חטא על מאסם ביהודה והם אשר עזבו את ה' בגלל הדבר והם המשיכו כל הרעה וע"כ אל יאשם יהודה כהם על כן ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה עד היום הזה:
פסוק כד:
ויבא מלך אשור כו'. ויהי בתחלת שבתם כו' וישלח ה' בהם את האריות כו' ראוי לשים לב מה איכפת ליה לקודשא בריך הוא אם לא יעשו הגוים ההם משפטיו ואם היה חושש למה כאשר את אלהיהם היו עובדים לא הקפיד עליהם ועוד אומרו אח"כ עד היום הזה הם עושים כמשפטים הראשונים אינם יראים את ה' ואינם עושים כחקותם כו' הרי כל זה נאמר למעלה באר היטב. ועוד אומרו ויכרת ה' אתם ברית כו' שחוזר עתה כמה פסוקים על אשר צוה יתב' את ישראל והזהירם ועברו ואח"כ חוזר אל ענין השומרונים ואומר ויהיו הגוים האלה יראים כו' למה מתחיל בגוים ומסיים בגוים ומכניס ענין ישר' בנתים. ועוד כי מה שנצטוו ישראל וכרת להם ברית והוציאם ממצרים ועכ"ז עברו הכל כבר נאמר כמה פעמים למעלה למה חזר לאמרו פה. ועוד שמזכיר אשמת ישראל ואינו אומר שום גזירה:
פסוק כד:
אך הנה ראה יתברך שאם הגוים האלה בעבדם ע"א שמה ובלתי יראים את ה' יהיו שם בשלוה הלא עתה יאמרו הגוים אם אלהי ישראל שונא ע"א ואינו חפץ כ"א ביראת ה' כל היום ועל כן השליך את ישראל מעל אדמתו א"כ איך הגוים האלה העושים כמעשיהם והותר איך מניחם בשלוה ומזה יבואו לומר כי יש ממש באלהיה' של אלו ח"ו שהם מגן להם נגד ה' אלהי הארץ ע"כ שלח גם את האריות עד יעשו משפט אלהי הארץ כנודע שלקחו תורה שבכתב ואת ה' היו יראים כו' ואחר אומר שעל ידי שאת ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים נחו מהאריו' ראה והנה יש עדיין פתחון פה לומר שהרי גם ישראל את ה' היו יראים ואת אלהי' אחרים היו עובדים ולמה לא הניחם הוא יתב' כ"א השליכם מעל פניו לעולם לז"א עד היום הזה הם עושים כמשפטי' הראשוני' כו' לומר מה שתראה שעד היום הזה הם עושים וגם את ה' אינם יראים ואינם עושים כחקותם כו' אשר צוה ה' את בני יעקב ועם כל זה עד היום הזה הם שם עם שגם את ה' כבר אינם יראים מה שלא עשה כן עם בני ישראל והשליכ' ממנה אך יש לזה טעמים רבים. א' כי ישראל נצטוו ולא אלו וזהו אשר צוה ה' את בני יעקב. שנית שהי' להם להדמות לאביהם כי הם בני אשר נקרא שמו ישראל לרוב שלמותו שע"כ יאות ידמו לאביהם מה שאין כן הגוים האל'. ג' כי הנה ויכרת ה' ברית ויצום לאמר לא תראו אלהים אחרים כו' ולאלו לא כרת ברית. רביעית כי לאלו לא היטיב אשר היטיב לישראל כי בכלל ציווי יתב' היה כי לא ייראו כי אם את ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים כו'. מה שא"כ לגוים האלו ולא עוד כ"א בין בצוות את ישראל על תורה שבכתב בין בצוות על תורה שבכל פה בכל א' היה מצוה על אלקי' אחרים וזהו ואת החקים כו' אשר כתב שהיא תור' שבכתב היה מסיים בה ולא תראו אלקים אחרי' וכן בצוות על תורה שבע"פ היה מסיים בה אזהרה מאלקי' אחרי' וזהו והברית אשר כרתי אתכם שהיא על תורה שבע"פ כד"א כי ע"פ הדברי' האלה כרתי אתך ברית שהיא תורה שבע"פ וסיים בלא תראו אלהי' אחרי' וגם אמר להם כי ע"י יראת ה' לבדו לא תראו מאויביכ' מה שלא הבטיח כן לגוים.
פסוק מ:
ועכ"ז ולא שמעו כ"א כמשפט' הראשון כו'. ועכ"ז אין אשמת השומרוני' האלו גדול' כאשמת ישראל כי לגוים האלה לא הבטיח' ביראת ה' לא ייראו מהאויבי' ע"כ בזה המעט שעשו הניחם ה' עד היום הזה כי ויהיו הגוים האל' יראים את ה' ואת פסיליה' היו עובדי' ועכ"ז גם בניהם ובני בניה' הם עושים עד היום הזה ולא השלכתים כאשר עשיתי לישראל מהטעמים הנאמרים: