ויגל את ישראל אשורה. היו"ד בסגול וכ"כ רש"י כאן ובאיכה ב' כתב שהוא בצירי ויש שם ט"ס שכתוב ויגל מלך בבל את ישראל אשורה וצריך למחוק מלך בבל:
פסוק ו:
מחלח. בספרים מדוייקים החי"ת בשוא לבדו:
פסוק יב:
ויעבדו הגלולים. ובספרים שלנו אינו ובמקצת ספרים כתוב הגללים חסר וא"ו:
פסוק יג:
כל נביאו. נביאי ק' ויש בו דרש בפסיקתא עיין ילקוט ורד"ק וכלי יקר:
פסוק יג:
ושמרו מצותי חקותי. י"ס שכתוב וחקותי בוא"ו בתחלת המלה ושגגה הוא כי נמסר עליו ג' וסימנון עקב אשר שמע אברהם וגו'. אם שוב תשובון דמלכים א' ט':
פסוק יג:
ויעד ה'. וכן הוא בלא וא"ו בתחלה בספרים כ"י מדוקייים ודפוסים קדמונים. עוד באיזה ספרים חסר וא"ו שבאמצע אבל במדוייקים מלא וכן ראוי ע"פ המסורת דפ' תולדת יצחק:
פסוק טז:
שנים. שני קרי:
פסוק כא:
וידא. וידח ק':
פסוק כג:
ויגל ישראל מעל אדמתו. היו"ד בחירק וכ"כ רש"י ז"ל ובמסורת שלנו בסוף מלכים נמסר ויגל ד' וסימן יהודה מעל אדמתו וחברו דסוף ירמיה. ויגל השארית דד"ה. ויגל אזנם למוסר (איוב ל״ו:י׳). ומאי דמנו בהו ויגל את השארית דד"ה טעותא הוא דבכולהו ספרי בסגול וצ"ל ויגל ישראל דהכא. והכי אשכחנא בהדיא במס' כ"י:
פסוק כד:
ומעוא ומחמת. בכל הספרי' כתוב ומעוא באל"ף ומסור עליה לית כתיב אל"ף וקשה בעיני כי בחילופי המקרא כתוב למערבאי בה"א ולמדינחאי באל"ף:
פסוק כד:
וספפרוים. ומספרוים ק':
פסוק כד:
וירשו את שמרון. ביו"ד האיתן לבד ונעדרה היו"ד פ"א הפעל מהמכתב ובמסורת וירש ד' חסרין וסימנהון ואלה מלכי הארץ יהושע ריש סימן יב. ויצא גבול בני דן מהם שם סוף סימן י"ט. ויבא מלך אשור מבבל דמלכים ויבאו וירשו אות' (ירמיהו ל״ב:כ״ג) ואית דמסרי ז' חסרים בלישנ'. וכן נמסר ביהושע סימן י"ט וסימן כ"א במ"ג וליכא בינייהו פלוגת' ובספרי' כ"י מדוייקי' וגם בדפוס קדמון ישני' בשני יודין ובמאריך:
פסוק לא:
עשו נבחז. בנביאים עם פי' הרי"א כתוב עשו את נבחז והוא טעות:
פסוק לא:
והעוים עשו נבחז. כתב רד"ק בזי"ן וי"ס כתיב בנון וטעות הוא בספרים עכ"ל. ובמק"ג בגליון כתוב לית זי"ן רבתי ואולי זאת היתה סבת הטעות אך לא מצאתיה כן בשום נוסח מאלפ"א בית"א רבתית ובס"א כ"י נמסר עליו לית כתיב זיי"ן ומלת רבתי איננה. ובעל דרך אמונה במאמר א' ש' ב' כתב הפך זה וזל"ש ונכתב בנו"ן זעירא עד שרבים חשבוה לזי"ן וכו' ע"ש. ובנסחא כ"י מאותיות קטנות נמנה בתוכם שי"ן והעוים עשו נבחז ואין כן במסורת אחרות: