גלות עשרת השבטים

נאמר בתורה בפרשת ניצבים:

וַיֵּֽלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם׃
וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְ-הוָ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַהִ֑וא לְהָבִ֤יא עָלֶ֨יהָ֙ אֶת־כָּל־הַקְּלָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃
וַיִּתְּשֵׁ֤ם יְ-הוָה֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם בְּאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַיַּשְׁלִכֵ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(דברים כט כה-כז)

וכתב רבינו בחיי:

ואמר "ויתשם" [ו]"וישליכם" על עשרת השבטים, שמיום שגלו לא חזרו, והם נקראים "נדחים", ומזה אמר "כיום הזה", כלומר כיום הזה שאתם במדבר מקובצים במקום אחד אבל אתם נדחים, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה שאתם עתידין לבא שם, כך יגלו בניכם אל ארץ אחרת ויהיו מקובצים במקום אחד נדחים מארצם.
(רבינו בחיי דברים כט כז)

ובאמת הפועל 'לנתש', שמשמעותו עקירה, נאמר רק על עשרת השבטים, נבואת אחיה השילוני על בית ירבעם:

...אֲשֶׁ֥ר יַכְרִ֛ית אֶת־בֵּ֥ית יָֽרָבְעָ֖ם... וְהִכָּ֨ה יְ-הוָ֜ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָנ֣וּד הַקָּנֶה֮ בַּמַּיִם֒ וְנָתַ֣שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵ֠עַל הָֽאֲדָמָ֨ה הַטּוֹבָ֤ה הַזֹּאת֙ אֲשֶׁ֤ר נָתַן֙ לַאֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְזֵרָ֖ם מֵעֵ֣בֶר לַנָּהָ֑ר יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ אֶת־אֲשֵׁ֣רֵיהֶ֔ם מַכְעִיסִ֖ים אֶת־יְ-הוָֽה׃
(מלכים א יד יד-טו)

[ועיין בספר השרשים ותראה שפועל זה של נתישה נאמר על עקירה גמורה של עמים ממקומם, ולא נאמר על גלו ממלכת יהודה]

וכן מה שכתוב בפסוקים מספר דברים, "וישליכם", גם כן נאמר בעניין גלות ישראל כאן בפרקנו:

וַיִּמְאַ֨ס יְ-הוָ֜ה בְּכָל־זֶ֤רַע יִשְׂרָאֵל֙ וַיְעַנֵּ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־שֹׁסִ֑ים עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁלִיכָ֖ם מִפָּנָֽיו׃
(מלכים ב יז כ)

וכן כתב הרמב"ן על פסוקים אלו:

"ויתשם ה' מעל אדמתם" - כי יגלה השבט העושה הרע בעיני ה', כענין ויגלם לראובני ולגדי.
(רמב"ן דברים כט כז)

משמע שהפסוקים מדברים על גלות שבט או מספר שבטים מעם ישראל, וכמו שמתואר בפרקנו. [אמנם בהמשך כתב הרמב"ן שמרומזת כאן גלות כלל ישראל]

וכן כתב ר' חיים ויטל על פרשת ניצבים(עץ הדעת טוב רל⁞) שקללת ניצבים נאמרה על עשרת השבטים.

וכן הובא בגמרא כמו שכתב רבינו בחיי:

עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר: "וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה"(דברים כט כז), מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים דברי ר' עקיבא.
(סנהדרין קי:)

משמע מכל המקורות הנ"ל שרבותינו הבינו שפרשת ניצבים מדברת על גלות עשרת השבטים.

עיקר החטא - ע"ז ולא הקרבה בבמות

עוד אפשר לראות, מהפסוק הראשון שהבאנו מפרשת ניצבים:

וַיֵּֽלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם׃
(דברים כט כה-כז)

שהקללה מתייחסת לעבודה זרה כזאת אשר לא הכירו בני ישראל משכבר הימים, והיינו עבודת הבעל הצידוני והאלילה עשתורת שיובאו לממלכת ישראל על ידי איזבל. ועל כך הוזהרו במפורש בפרשת ניצבים.

ומכיוון שהקללה בפרשת ניצבים מתייחסת לעשרת השבטים, מובן מדוע האזהרה שם היא רק על עבודה זרה, שהייתה נחלת שבטי ישראל בלבד. לא מוזהרים שם שאם יקריבו לה' בבמות גם כן יוגלו מהארץ, שפגע זה היה עוד לפני העבודה זרה שהביאו אחאב ואיזבל, בימיו של אחאב, וכן פשה גם במלכות יהודה במשך השנים.

לכן רואים בפרקנו שעיקר הטענה על השבטים הגולים היא העבודה זרה:

וַיֵּֽלְכוּ֙ בְּחֻקּ֣וֹת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
וַיְחַפְּא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל דְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־כֵ֔ן עַל־יְהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיִּבְנ֨וּ לָהֶ֤ם בָּמוֹת֙ בְּכָל־עָ֣רֵיהֶ֔ם מִמִּגְדַּ֥ל נֽוֹצְרִ֖ים עַד־עִ֥יר מִבְצָֽר׃
וַיַּצִּ֧בוּ לָהֶ֛ם מַצֵּב֖וֹת וַֽאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כָּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַֽעֲנָֽן׃
וַיְקַטְּרוּ־שָׁם֙ בְּכָל־בָּמ֔וֹת כַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁר־הֶגְלָ֥ה יְהוָ֖ה מִפְּנֵיהֶ֑ם וַֽיַּעֲשׂוּ֙ דְּבָרִ֣ים רָעִ֔ים לְהַכְעִ֖יס אֶת־יְהוָֽה׃
וַיַּֽעַבְד֖וּ הַגִּלֻּלִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
וַיָּ֣עַד יְהוָ֡ה בְּיִשְׂרָאֵ֣ל וּבִֽיהוּדָ֡ה בְּיַד֩ כָּל־נביאו (נְבִיאֵ֨י) כָל־חֹזֶ֜ה לֵאמֹ֗ר שֻׁ֠֜בוּ מִדַּרְכֵיכֶ֤ם הָֽרָעִים֙ וְשִׁמְרוּ֙ מִצְו‍ֹתַ֣י חֻקּוֹתַ֔י כְּכָ֨ל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וַֽאֲשֶׁר֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם בְּיַ֖ד עֲבָדַ֥י הַנְּבִיאִֽים׃
וְלֹ֖א שָׁמֵ֑עוּ וַיַּקְשׁ֤וּ אֶת־עָרְפָּם֙ כְּעֹ֣רֶף אֲבוֹתָ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א הֶֽאֱמִ֔ינוּ בַּֽיהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם׃
וַיִּמְאֲס֣וּ אֶת־חֻקָּ֗יו וְאֶת־בְּרִיתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרַ֣ת אֶת־אֲבוֹתָ֔ם וְאֵת֙ עֵֽדְו‍ֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר הֵעִ֖יד בָּ֑ם וַיֵּ֨לְכוּ֜ אַֽחֲרֵ֤י הַהֶ֨בֶל֙ וַיֶּהְבָּ֔לוּ וְאַֽחֲרֵ֤י הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֹתָ֔ם לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֥וֹת כָּהֶֽם׃
וַיַּֽעַזְב֗וּ אֶת־כָּל־מִצְו‍ֹת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֛ם מַסֵּכָ֖ה שנים (שְׁנֵ֣י) עֲגָלִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֣וּ אֲשֵׁירָ֗ה וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לְכָל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַיַּֽעַבְד֖וּ אֶת־הַבָּֽעַל׃
וַֽ֠יַּעֲבִירוּ אֶת־בְּנֵיהֶ֤ם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶם֙ בָּאֵ֔שׁ וַיִּקְסְמ֥וּ קְסָמִ֖ים וַיְנַחֵ֑שׁוּ וַיִּֽתְמַכְּר֗וּ לַֽעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃
(מלכים ב יז ח-יז)

ורק בדרך אגב מוזכר בפסוק ט"ז עניין העגלים שעשה ירבעם. אך עיקר החטא העבודה זרה ממש, לבעל ולאשרה, של איזבל ואחאב.

גַּם־יְהוּדָ֕ה לֹ֣א שָׁמַ֔ר אֶת־מִצְו֖‍ֹת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ בְּחֻקּ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר עָשֽׂוּ׃
(מלכים ב יז יט)

מה שמזכיר פה הנביא באמצע חטאי ממלכת ישראל את ממלכת יהודה הוא מפני שהם הושפעו לרעה ממלכת ישראל. ונראה שהכוונה לנישואי יהורם בן יהושפט עם משפחת אחאב, והליכתו(מלכים ב ח יח) והמשך הליכת בנו אחזיה(מלכים ב ח כז) בדרכי בית אחאב. אם כן שוב רואים מפה שעיקר החטא הוא העבודה זרה, שעליו באים בטענות למלכות יהודה על אשר הושפעו מאחאב, ולא על שהושפעו להקריב מחוץ למקדש בעקבות ירבעם.

שוסים = גדודי ארם

וַיִּמְאַ֨ס יְהוָ֜ה בְּכָל־זֶ֤רַע יִשְׂרָאֵל֙ וַיְעַנֵּ֔ם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־שֹׁסִ֑ים עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁלִיכָ֖ם מִפָּנָֽיו׃
(מלכים ב יז כ)

נראה שכוונת הנביא בביטוי "שוסים" הוא למלחמת ישראל עם ארם. שכן נאמר בפרק ה':

וַֽאֲרָם֙ יָֽצְא֣וּ גְדוּדִ֔ים וַיִּשְׁבּ֛וּ מֵאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵ֖ל
(מלכים ב ה ב)

ופירש שם רש"י:

יצאו גדודים - כשהולכין מאה או מאתים מעצמן לשלול כאשר ימצאון הוא קרוי גדוד:
(רש"י מלכים ב ה ב)

ואלו מלחמות של שוד, ולא של כיבוש ממש.

מאז ירבעם - דין נפרד לשתי הממלכות

כִּֽי־קָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל מֵעַל֙ בֵּ֣ית דָּוִ֔ד וַיַּמְלִ֖יכוּ אֶת־יָֽרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט וידא (וַיַּדַּ֨ח) יָֽרָבְעָ֤ם אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַֽחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וְהֶֽחֱטִיאָ֖ם חֲטָאָ֥ה גְדוֹלָֽה׃
(מלכים ב יז כא)

הנביא בפסוק זה לא בא להדגיש את מעורבתו של ירבעם בהחטאת ישראל, אלא להבהיר שמאז ירבעם ממלכת ישראל נפרדה ממלכות יהודה, ולכן נידונים בנפרד על חטאם.