ונעמן שר צבא כו'. ראוי לשים לב אם הילדה לא אמרה כי אם על הנביא איך שלח מלך ארם אל המלך לאמר כבוא הספר הזה כו' ואספתו מצרעתו אך הנה על דעת מלך ארם כי הנערה לא ידעה כי אם להיות הדבר מפורסם שהנביא היה נוהג לאסוף אנשים מצרעתם מאסף ונוטל שכר כרופא אומן שבעיר ע"כ חשב שאינו כבודו כי מלך הוא לשלח שר צבאו אל הנביא כי אם אל מלך כמוהו והוא יצוה את הנביא כי חשב כי מפורסם הוא כי זה דרך הנביא ולא תבצר מהמלך ידיעת דבר זה ועל כן סתם אמר ואספתו שהוא על ידך כי שלוחו של אדם כמוהו אך שקר היה כי לא היה המלך מאסף אנשים מצרעתם מעולם ע"כ חרד ויירא פן מתאנה הוא לו ויקרע את בגדיו אז כשמוע איש האלהים אמר הנה אדוניו לא השיבני לשלוח אלי אך הנה יבא נא אלי כי אני לא אלך אליו ולא יתחרט על מה שיבא לכבודי כי על ידי מה שאעשה לו יראה וידע כי יש נביא בישראל כלומר כי לא על אשר הביא עמו כסף וזהב אני עושה כי אם לקדש שם ה'.
פסוק ט:
אז הלך עד ביתו ויעמד נצב מעומד פתח הבית לאלישע ולא החשיבו לא לצאת אליו ולא לאמר שיכנס ולא לדבר בעצמו מבפנים עמו כי אם וישלח מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע פעמים וטהר כו' אז ויקצף נעמן ויאמר חוששני בין מפני הכבוד בין מפני התועלת מפני הכבוד כי אמרתי אלי כי גדול אני לא בלבד לצאת מקרב ביתו לדבר אלי כי אם גם יצא מחצרו החוצה וזהו אומרו יצא יצוא שהוא יצא מהבית יצוא מהחצר וגם ועמד לפני מעומד וגם לענין התועלת חשבתי יקרא בשם ה' אלהיו ואחר קראו שיושפע שפע מהשם הנזכר אל ידיו תבצענה שאחר קראו יניף ידו אל המקום של נגעי הצרעת ועל ידי כן ואסף המצורע ואין לומר כי אחר שמבלי זה יש תיקון על ידי רחיצת מימי הנהר גם זה לא כן הוא כי אם שהלעיג עלי כי הלא טוב אמנה ופרפר נהרות כו' הלא ארחץ בהם האם וטהרתי מהצרעת על ידי רחיצה בנהרות ההם ודאי שלא אטהר ואם כן כ"ש בירדן וזהו אומרו וטהרתי בתמיהה כלומר כי אם טהרתי כשארחץ בהם לא כן הוא כמדובר.
פסוק יג:
ויגשו עבדיו ויאמרו אבי אלו מה שצוה לך היה דבר קשה לעשות וגם היה נראה לך שאין בו מועיל הלא תאמר לא אעשה דבר קשה לעשות בהיות שיראה שאין בו תועלת אך כשהדבר קל גם שיראה משולל תועלת למה תמנע מלנסות אותו אולי יועיל וזהו אומר דבר גדול קשה הנביא דבר אליך בתמיהה הלא תעשה ותנסה אולי יועיל וכ"ש שודאי יועיל וזהו אף כי אמר אליך רחץ וטהר כלומר אם היה אומר לך רחץ ותתרפא היית אומר כי הרחיצה עושה הרפואה והיית מקשה מנהרות דמשק ואפילו בלשון טהרה אם היה אומר רחץ ותטהר היית יכול לומר שהרחיצה עושה טהרת הצרעת אך רחץ וטהר אינו אומר שהרחיצה עושה כ"א שהנביא גוזר ואומר אל גופך וטהר מצרעתך כי דבורו בשם ה' גוזר בך הטהרה. או יאמר בשום לב אל אומ' דבר אליך אמר אליך והוא לא דבר אליו אך הוא לא אמר לשליח שיאמר אמור לו שירחץ בירדן ויטהר רק כמדבר לנוכח עם נעמן ורחצת וישוב בשרך וטהר יורה כממשיך שפע ממנו אליו וזה דבר גדול הוא שהנביא דבר אליך כלומר לנוכח אז וירד ויטבול וכו' כדבר איש האלהים כי כיוון לקיים דברו למה שהוא איש האלהים ויועילנו כי שב בשרו הנאכל ויטהר מבהרותיו אז וישב כו' ויבא אל תוך ביתו ויעמד לפניו כלומר עתה שהטהרתי אני בא ועומד לפניך לא בהיותי מצורע כי סורו טמא תאמר אלי ויאמר אל תתנני לחושב כי ע"מ לקבל פרס מנחתי עשיתי כ"א לקדש שם שמיה הוא כי מבלעדיו אין אלהים וזהו הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל כי למען זאת עשיתי וא"כ אחר שהמכוון נעשה קח נא ברכה ולא שכר מאת עבדך:
פסוק טו:
או יאמר אולי לבלתי ההנות מגוי תמנע ליקח ממני הנני מודיעך כי הנה נא ע"י מעשה זה ידעתי כי אין אלהים כ"א בישראל והרני כגר לכן ועתה קח נא כו' כי אינו כגוי ממש ויאמר חי ה' כו' ויאמר נעמן ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה מארץ ישראל לעשו' מזבח אדמת א"י לשם ה' כי לא יעשה עוד עבדך עולה כו' לאלהים אחרים והכונה לומר כי בזה לא יאמרו שבשכר תרופת הצרעת תקח ברכתי או מתנה כ"א חלופי משא צמד פרדים אדמה וכהתימו לדבר דבריו השיב ואמר לו לך לשלום לומר לא תבקש תואנה לשאקח ברכתך ע"י קחת צמד פרדים אדמה כ"א לך לשלום ואל תשית לבך לדבר אחר:
פסוק כ:
ויאמר גיחזי כו' כלו' אינני עובר על דברי אדוני כי הלא שבועתו היתה אם אקח דהיינו אם יקח בעצמו מידו וזהו והנה חשך כו' מקחת מידו שהוא הוא מידו אך לא אם אקח אני ואפי' לא יהיה מידו כ"א מאתו וזהו חי ה' כי אם כו' ולקחתי מאתו ובשובו אמר אליו לא לבי הלך כלו' אל תחשוב שבאומד לבי אני אומר כאשר עשית זאת כי לא לבי כלו' לא אומד לבי הלך כ"א מה' כאשר הפך נעמן מעל מרכבתו לפניך ומה ראית האם עתה עת לקחת בעת שהיה שם שמים מתקדש ולא על הכסף כ"א גם ולקחת בגדים כו' שהי' נותן לך גם אלה לא הי' לך לחלל במקום שיש קידוש השם ע"כ וצרעת נעמן כו':