כי בו נתן ה' תשועה לארם. שהוא הרג לאחאב מלך ישראל:
פסוק ב:
נערה קטנה. אמרו רז"ל ריבה אחת קטנה מעיר נעורן:
פסוק ה:
לך בא ואשלחה ספר וכו'. אפשר דחש מלך ארם דשמא אם ילך נעמן אצל הנביא בראותו אור פניו וקדושתו וגם יאסוף אותו מצרעתו. אז נעמן יעזוב הע"ז לכן חשב שהוא לא ילך רק יהיה ע"י מלך ישראל. וזה רמז לך בא רצוני שתלך ותבא מקיש הליכה לביאה להיות עע"ז ואלישע הנביא שידע מחשבתו. אמר שילך נעמן אצלו למרות עיני מלך ארם ומ"מ לא יצא כי כן ציוהו מלכו שלא יתערב עם הנביא ויתקיים רצונו במקצת:
פסוק י:
הלוך ורחצת ז' פעמים בירדן וכו'. י"מ שהנביא רצה לעשות דרך טבע במקצת כי ידע דהצרעת באה לו מרוב גאותו. לכן לא יצא אצלו ושליח דיבר לו וזה להכניע ולהשפיל גאותו. ואמר הלוך ורחצת כלומר תלך פשוט בלי גדולות ורכב ופרשים ורמז לו שישפיל זדונו וגאותו:
פסוק יג:
אבי דבר גדול הנביא דיבר אליך הלא תעשה. אפשר דעבדיו הבינו מאי דמחוי ליה הנביא במחוג דישפיל גאותו וזו רפואה דרך טבע ולכן אמרו לו ברמז ובלישנא דמשתמע לתרי אנפי ורמזו לו דע שדבר גדול דיבר הנביא אליך שתשפיל רוח גבוה. הלא תעשה. וגם מ"ש דרך סגולה לרחוץ בירדן:
פסוק יד:
וירד ויטבול. אפשר שגם הוא הבין ולכן וירד ר"ל שהשפיל עצמו וגם ירד לטבול:
פסוק יח:
לדבר הזה יסלח ה' לעבדך וכו' והשתחויתי וכו'. שהוא אנוס בהשתחואה ההיא ולבו חלוק אך הוא אנוס:
פסוק יט:
ויאמר לו לך לשלום. דב"נ אינו מצווה על קדוש ה'. ואנוס אתה ושלום לך:
פסוק כז:
וצרעת נעמן. פירוש שהוסרה ממנו והיא מזומנת לאחר תדבק בך: