מדוע אלישע הנביא ממאן לקחת מתנה מנעמן שר צבא ארם

מדוע נסמך עניין מתנת עשרים לחם ביכורים מבעל שלישה בסוף הפרק הקודם, אל רפואת צרעת נעמן בטבילה בירדן בפרקנו?

נראה שהכתוב בא לנגד את סירובו של אלישע לקחת תשורה מנעמן עם הסכמתו ברצון לקבל את תרומת הנדיב מבעל שלישה בסוף הפרק הקודם. ואכן סירובו של הנביא מצריך הסבר. נכון שראוי לאדם שלא להזדקק למתנת בשר ודם, וכך מברכים אנו ומבקשים "ונא אל תצריכנו ה' א-להינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלואתם"(מתוך ברכת המזון). הגמרא אף מחמירה ודורשת "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות"(שבת קיח.); אבל כנגד זאת התורה מצווה "ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך"(דברים טו ז-ח), ובני הנביאים כפי שראינו היו במצב קשה מאד עד שאלישע נזקק לניסים ולשדד חוקי הטבע כדי לשבור את רעבונם(נס השמן בתחילת הפרק הקודם, נס הקמח בסוף הפרק הקודם). מה רע במתת החסד של נעמן שנתנה בלב שמח ואוהב,

מאדם מאמין בנביא ובניסי ה', המתחנן לתת את תשורתו, ומדוע באמת תיגרע מתת נעמן מתת האיש מבעל שלישה?

[סיפור חסידי מפורסם מתאר אדמו"ר שסרב לקבל "פדיון" מאחד החסידים. לשאלת משמשו ענה האדמו"ר, אם היית רואה באיזו שמחה לקח הלה את הכסף בחזרה, גם אתה לא היית נוגע בו.]

ושמא תאמר, זה בן ברית וזה אינו בן ברית, השאלה מתחזקת למקרא דברי הרמב"ם בעניין היחס לגויים:

אין כורתין ברית לשבעה עממים כדי שנעשה עמהם שלום... ואסור לרחם עליהם שנאמר "ולא תחנם"... מכאן אתה למד שאסור לרפאות עכו"ם אפילו בשכר, ואם היה מתיירא מהם או שהיה חושש משום איבה – מרפא בשכר, אבל בחינם אסור.
(הלכות עכו"ם י א-ב)

דומה, שכאן היה ודאי מקרה של אונס, אמנם לא לאלישע באופן פרטי, אלא לעם ישראל ומלכו, שהרי מלך ישראל נדהם ונרעש כשקרא את ציווי מלך ארם לרפא את נעמן: " וַיְהִ֡י כִּקְרֹא֩ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־הַסֵּ֜פֶר וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ הַאֱ-לֹהִ֥ים אָ֨נִי֙ לְהָמִ֣ית וּֽלְהַחֲי֔וֹת כִּי־זֶה֙ שֹׁלֵ֣חַ אֵלַ֔י לֶֽאֱסֹ֥ף אִ֖ישׁ מִצָּֽרַעְתּ֑וֹ כִּ֤י אַךְ־דְּעוּ־נָא֙ וּרְא֔וּ כִּֽי־מִתְאַנֶּ֥ה ה֖וּא לִֽי׃"(מלכים ב ה ז). רק בגלל הלחץ/האונס/החשש נכנס אלישע לעובי הקורה, אבל משהוצעה לו תמורה, היה על אלישע לקחתה לפי פסק הרמב"ם!

חז"ל ירדו לסוף דעתו של אלישע:

"וימאן" – למה? לפי שכתוב "ולא ידבק בך מאומה מן החרם"(דברים יג יח) והיה מלך ארם ונעמן שר צבאו עובדי עבודה זרה וכתיב "ולא תביא תועבה אל ביתך"
(תנחומא מצורע א).

וכן פירש רש"י כאן:

"אם אקח" – שדמי עבודת גילולין מעורבין בו.
(רש"י מלכים ב ה טז)

וממילא מובן מדוע הסכים אלישע לקבל את מתנת הביכורים של היהודי מבעל שלישה.

פירוש זה טעון בירור בשתי נקודות:

  (א) יש לדון(ועיין נ"ך עם תורה שבע"פ מלכים ב עמוד ס בהגהה) אם לא היה על נעמן דין של גר תושב, שהרי הבטיח "כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה'"(מלכים ב ה יז), וככזה מותר לרפאותו ומצוה לעשות זאת בחינם, שנאמר "לא תעמוד על דם רעך"

  (ב) הקושי השני עולה משבועתו של אלישע. הנביא נשבע לנעמן "חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח"(מלכים ב ה טז), ודרשו חז"ל:

מכאן היה ר' יאשיה אומר, צריך להשביע אדם את יצרו, שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שהשביעו את יצרם... באלישע הוא אומר "חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח"(מלכים ב ה טז).
(ספרי)

ואם היה כסף נעמן מעורב בעבודה זרה ממש, האם יש ספק לאלישע שאין לגעת בו? האם בכסף כזה יש לו הוה אמינא להשתמש? הירצה קרבן תועבה?!(אולם אפשר לומר שהיה ספק אם מותר במצב של הרעב הכבד).

שמא יש לפרש את מיאונו של אלישע לקבל שכר מנעמן על רקע אחר. אם היה אלישע מקבל דורון ממלך ארם או משר צבאו בעקבות התרפאותו של נעמן, היה הדבר מתפרש כאילו אלישע הוא רופא מהולל או שהוא בעל נס ומקור כח פלאי. וכך כתב המהרש"א:

ולא רצה לקבלן, להורות שמתפילתו נתרפא בנס, ואסור לו לקבל שכר על זה כדרך שנותנין לרופאים.
(מהרש"א סנהדרין קז: ד"ה "ההיא וביתא")

כיון שאלישע רוצה ללמד את נעמן שה' הוא הא-להים, וכי ה' הוא גורם הנס, הוא אינו יוצא אליו כלל ואינו מדבר עמו ישירות. התנהגות זו מעוררת את תמיהתו ואת כעסו של נעמן, ורק אחרי שאלישע דחה את המתת, סירוב המוכיח שאלישע למעשה לא פעל שום דבר, מבטיח נעמן "כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים כי אם לה'".

אבל ייתכן שגם בלי ריפוי הצרעת היתה לאלישע סיבה טובה לדחות את מתנתו. כך על כל פנים נהג אבי האומה. כשהוצעה לו מתת נכבדה על ידי מלך סדום, כסף שהגיע לאברהם בדין, "והרכוש קח לך"(בראשית יד כא) – עונה אברהם "הרמותי ידי אל ה'... ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם"(בראשית יד כב-כג). חילול ה' העקיף שהיה יכול להיגרם עקב מחשבה מוטעית של נכרי שהוא העשיר את אברהם ולא הקב"ה, דיו כדי לותר על מה שמגיע בדין. וכך נאמר במדרש: 

"אין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם. בנביאי שקר מה הוא אומר? – "ותחללנה אותי אל עמי, בשעלי שעורים ובפתותי לחם להמית נפשות"(יחזקאל יג יט), אבל בנביאי אמת מהו אומר? – "ויאמר חי ה'... אם אקח"(מלכים ב ה טז)
(במדבר רבה י יח)

ובהתיחסות לאלישע מדגיש המדרש:

אלישע קידש שמו של הקב"ה שלא רצה ליטול מנעמן כלום.
(במדבר רבה י יח)

שיקול זה של חילול ה' גובר אף על ספק הרמב"ם שאסור לרפא גוי בחינם.

אמנם במתנה הבאה מלב טהור של יהודי נהג אלישע בדרך שונה. על כן הוא הסכים לקבל את מתנת האישה הגדולה שעשתה לו עליית גג. ודרשה הגמרא:

אמר אביי ואיתימא ר' יצחק, הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו", ואמר ר' יוחנן שכל מקום שהלך שם – ביתו עימו.
(ברכות י:)

ופירש רש"י:

שלא ליהנות מן האחרים.

לתרומה שקיבל אלישע מבעל שלישה בסוף הפרק הקודם יש להעיר שאלישע לא נטלה לעצמו כלל, התרומה הייתה מיועדת לבני הנביאים. וכבר אמרו בעלי המוסר שהמשימה הרוחנית של אדם היא הדאגה לגשמיות של הזולת; ואלישע קיבל את דורון הלחמים כדי להשביע את תלמידיו הרעבים.