פסוק א:ותתפלל חנה כו'. ראוי לשים לב למה חילקם לשני חלוקו' ולא אמרה עלץ לבי ורמ' קרני ביי'. ב' איזה ייחס לתפלה זאת אל עניינ'. ג' אומ' רחב פי על אויבי כי הלא לא יאות לצדקת כמוה להרחיב פה על אויביה ומה גם כי לא היה לה אויב זולת פנינה ואין צריך לומ' לדעת האומ' שפנינה לשם שמים נתכוונה כ"א גם בלעדי זה לא יאות לעשות כן כי מישראל היא. ד' אומ' אין קדוש כיי' איך מתייחס אל הקודם. ה' כי טענת כי אין בלתך ג"כ היא טענה אל גבורתי ית' או אל גדולתו לומר אין גדול או אין גבור כה' כי אין בלתך ולמה ייחדה טענת כי אין בלתך אל הקדושה. ו' כי באומ' כי אין בלתך היה מובן כי אין קדוש כמוהו. ז' אומ' ואין צור כאלהינו כי כאשר אמרה טענה אל אומ' אין קדוש למה לא אמרה לאין צור ולמה שינה תואריו ית' שהיחל בה' ויצא באלהים. ח' אומרו אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה מה הוא הגבהות הזה ולמה כפל זה פעמים גבוהה גבוהה וגם מה ענין או' אל תרבו ולא אמר אל תדברו גבוה. ט' אומר יצא עתק מפיכם מה הוא העתק הזה אם הוא כי אל דעות ה' הלא טוב הדבר כי אל דעות ה' בלי ספק ואם או' כי אל דעות ה' הוא טענה שעל כן יצא עתק מפיהם א"כ העתק איננו בכתוב וגם איך ע"י היותו ית' אל דעות מתבטל העתק ההוא. י' אומ' ולא נתכנו עלילות מה הן העלילות שנתכנו לו וגם אם הוא באל"ף איך יפורש. י"א או' קשת גבורים חתים כי איך יאמ' קשת לשון יחיד וחתים לשין רבים. י"ב אומרו שבעים בלחם כו' ורעבים חדלו עד כו' יראה שרעבים חדלו מהיות נשכרים עד עקרה ילדה כו'. אך אחרי כן נשכרו והוא דבר משולל הבנה. י"ג כי כאשר אמר ממית ומחיה הל"ל מוריד שאול ומעלה. י"ד אומרו אף מרומם והל"ל משפיל ומרומם כאומרו מוריש ומעשיר. ט"ו אומרו מקים מעפר דל מאשפות ירים כו' כי אומ' עפר ואשפות מיותר. י"ו אומרו להושיב עם נדיבים כי הלא יראה דבר בלתי הבנה בכמה דורות שיברור א' מהם יקום אביון מאשפות ויושיבוהו עם גדולים. י"ז אומרו נדיבים ולא אמר גדולים כי נדיבים ימצאו בלתי בעלי מעלה ואינו מן התימא יעשיר אביון וישב אצלם. י"ח אומרו וכסא כבוד ינחילם ולא אמר ובכסא כבוד יושיבם ואיך הוא טענה לזה אומרו כי לה' מצוקי ארץ ואם הוא שבשביל כך יעשירם הלא גם אביונים יהיה עליהם תבל מבלי שיעשירום כרבי חנינא בן דוסא ודומים לו. י"ט אימ' ורשעים בחשך אינו מקביל אל אומרו רגלי חסידיו ישמור. כ' אומרו כי לא בכח יגבר בלתי מתקשר אל הקודם וכ"ש שאינו נראה נתינת טעם אליו. כ"א אומ' ה' יחתו מריביו איך מתקשר אל האמור. כ"ב אומרו עליו בשמים ירעם היעלה על לב יהיה עליו דבר בשמי' ואיך יתקשר לזה אומרו ה' ידין אפסי ארץ ומה עניינו ומה גם כי תמיד הוא ית' דן את העולם כלו ומהו או' ידין לעתיד:
פסוק א:אמנם יאמר עלץ לבי כו' אבית וגבורות וקדושת השם שני חסדים טובים קבלה א' לידת בנה שנית היותו שאול לה' בשילה בית עלי שהיא מעלה ועל שניהם אמר עלץ לבי ביי' לומר לא פגמתי החסד הזה ע"י כוונת הכעיס את צרתי או במה שארז"ל שבכל א' שהיתה יולדת חנה היה מת א' לפנינה כי מה שעלץ לבי לא היה רק בה' שהוא ברחמים שלי לא בצרה ורוגז של זולתי וכן בחסד השני לא כוונתי אל היות לו מעלת גדולת העה"ז כי אם רמה קרני בה' שהוא בתורת ה' שיהי' לשמים ולא בבחינת שררה כלל הרי כנגד ברכת אבית שהם חסדי'. וכנגד ברכת גבורות שהוא רב להושיע מחיה מתים שהושיע ה' את בנה מלמות על שהורה בפני רבו באומר זר שוחט כו' שנסתכן עד אומרה אל הנער הזה התפללתי שבפסוקים שבסמוך שהוא ענין ברכת גבורות שהיה ית' רב להושיע גם בזה לא חטאתי לומר כי אולי שמחתי בנפול אויבי בני פנינה וניצול בני כי מה שרחב פי על אויבי לא היה רק כי שמחתי בישועתך לא בהעדר ישועת זולתי ועל ברכת קדושת ה' אמרה אין קדוש כה' לומר הן אמת כי גם מלאכי השרת נקראו קדושים אך אין קדוש כה' כי אין קדושתו ית' דומה לזולתו והוא לבדו הראוי ליקרא קדוש והוא כ"א המלאך הוא קדוש הוא עודנו בעולם הרוחני אך ברדתו אל העולם השפל יתלבש מעין איכות העולם נמצא שאין קדושתו עצמיית כ"א כמושאלת אליו אך קדושתו ית' הוא כי אין דבר בכל העולמות גם בעה"ז מתקיי' ונמצא בלתו כי התפשטות כבודו מחיה את כל הנמצאי'. ועכ"ז לא ישתנה חלילה כי הוא בראם והכל משועבד אליו ית' וזו היא קדוש' עצמיית אשר לא תכילנה רעיון שלא יעצרנה הגשם המתקיי' בו ית' מלהיו' קדושתו בהוייתה וזהו כי אין בלתך שהוא כי אין דבר משולל ממך והווה בלתך וכן אין צור כאלהינו כי לא כצורנו צורם של כל אומה הוא השר שלה כי צורם משתנה וניתש כחו בנפול עמו אך צורנו ית' תמיד תוקפו בו גם כאשר אין אומתנו בתוקפ' בענין הגליות הוא ית' צור וחזק בלתי משתנה חלילה כי מה שסובל מאומות הן הן גבורותיו כאשר הודיעו מן השמים לנ"ל כי לא נשתנה ית' חלילה על גלות ישראל כ"א מלכותיה מלכות עולם ושולטניה עם דר ודר כמפורש אצלנו במקומו וזהו ואין צור כאלהינו. או אין צור כאלהינו כי הנה יש מלאכי' מכח הגבורה אך לא יעשו שני הפכים אך אלהינו עם היותו אלוה פועל דין הוא לנו וזהו אלהינו ועל ברכת חונן הדעת אמר אל תרבו תדברו גבוהה כו' כי אל דעות ה' כו' וגם הוא ענין נמשך מהקודם:
פסוק ג:אל תרבו תדברו כו'. הנה ידועה שאלת הרמב"ם ז"ל על הידיעה עליונה ית' לומר אם לא יעצרנו ית' הגשם של עולם הלזה מלהשגיח בכל פרטיו בטלה שכר ועונש ח"ו כי הלא כצדיק כרשע מוכרח במעשיו כי מי יוכל עשות הפך אשר ידע אל אשר יעשה והנה בשערים המצויינים לנו ייחדנו של זאת שער המיוחד ומה שהורונו מן השמים להעלות על זה הוא כי יש הפרש בין מחשבה לדבור כי הידיעה עליונה למה שהיא מחשבה דקת הרוחניות זכה ועליונה באיכות עד אין קץ אין לאיש הגשמי דרך להתפעל ממנה כל עוד שלא דברו ה' באופן כי גם שלא יעשה האדם הפך מהגלוי לפניו ית' לא יהיה מפאת הידיעה כ"א מבחירתו אלא שלא יבצר מדעת עליון לדעת אותו אך הדבור היוצא מפיו ית' שהוא רוחניות שנשתלשל מהמחשב' נתעבה הרוחניות מן הקודם בצד מה עד היות בו מבא לשיתפעל האדם ממנו וזה ענין רז"ל באומרם ואלו צדיק ורשע לא קאמר כלומ' כיון דלא קאמר אלא שנשאר במחשבה לא יוכרח האדם בה וביארנו שם בזה מאמר הנביא ירמיה באומרו מפי עליון לא תצא כו' ומאמר ישעיה הנביא באומר כה יהיה דברי אשר יצא מפי כו'.
פסוק ג:וזה אחשוב כיונה פה חנה והוא כי אחרי אומ' כי אין קדוש כה' כי אין בלתך כי אינו כקדושת המלאך שברדתו למטה יתלבש גשמיות כ"א שאין דבר בכל מה שלמענה ולמטה מתקיי' בלתו כי מלא כל הארץ כבודו ואלו יאבה ה' לסלק כבודו הכל יפסד ויאבד ואפילו מלאכים ממש לו יצוייר יסלק הוא ית' השגחתו מעולם המלאכים גם המה יחפרו ויאבדו כמאמרנו על מז"ל שאמר הב"ה למטטרון אם אינך מניח אותי לבכות אעלה למקום שאין לך רשות ליכנס שהוא שאסתלק מעולם המלאכים ותאבדו כלכם עם העולמו' שתחתיכם אמר עתה אל תרבו תדברו כו' לומר אל יעלו על רוחכם לרבו' שבחו של מקום, כ"כ שתדברו ותאמרו גבוה גבוה כי לפי קדושתו הוא גבוה מעולם השפל וגבוה מעולם הגלגלי' ואין כבודו כ"א על השמי' מעולם המלאכי' ולמעלה בזה אני צריך להזהיר ולא שלא תגבלוהו ותאמרוהו למזמה אך מהחלוקה שכנגדה שהיא לומר כ"א הוא ית' יודע ומשגי' בעול' השפל אם כן כל מעללי איש כצדיק כרשע מוכרחי' במעשיה' ובטלה מדת שכר ועונש זה אינו כלום ואינו צריך כל כך אזהרה כ"א לאמר שאם ימצא בפיכם לאמר שהידיעה תכריח אל פעולות האדם אם טוב ואם רע יצא העתק והסכלות הזה מפיכם שלא ימצא עוד בפיכם והעתק והבורו' הוא לומר כי אל דעות ה' שיודע דעות כל בני אדם אם ייטיבו או ירעו ותאמרו כי לו ית' נתכנו עלילות הבני אדם אשר יעשה ואם הוא באל"ף יצא עתק זה מלומר כי לא נתכנו עלילו' לעושה כ"א לה'. והעתק והבורות הוא לומר כי מהיותו ית' אל דעות שהוא מחשבה יתפעלו העלילות כי מה למחשב' עם פעולות גשמיות אשר לחומרי והוא הענין שכתבנו והזכירו עלילות ולא מחשבות אדם גם הן על כי אין הקב"ה מצרף מחשב' למעשה עם היות כי גם מחשבת האדם למה שהיא גשמי גם במחשבתו בלתי מוכרח כמדובר כלל הדברים כי אל ענין זה אין צריך ראיה כי הוא בעצמו עתק ובורו' לומר שהידיעה עליונה שהיא מחשבה יתפעל בה לפעול בהכרח אף מה שצריך להביא ראיה הוא אל החלוקה הראשונה לבלתי רוממו ית' עד סלק השגחתו מעולם השפל והגלגלי' לומר כי ע"פ הגלגלי' מתנהג העולם השפל כי הנה מה שתאמרו גבוה גבוה שהו' לסלק ההשגח' מלמטה אין לו שחר כי הלא תראו כי קשת גבורים חתים:
פסוק ד:ולבא אל הביאור נדקדק חו' קשת לשון יחיד וחתי לשון רבי'. אך יאמר דעו וראו ההשגחה עין בעין כי הלא תראו כי קשת גבורים לנצח בו הוא היותם חתים כי כלי הנצחון הוא ההכנעה אשר יכנעו בעה"ז כי בה ינצחו והוא כענין צאת ישראל ממצרים שבאו מצריו' עליהם בכח גדול בכל כלי מלחמה ויצעקו בני ישראל אל יי' בהכנעה גדולה ואז שקע צריהם בים וכיוצא בענין זה ולא עוד כ"א נראה לפעמי' נכשלי' כבר לפני אויביה' ויתהפך כי הם אזרו חיל ושכנגדם יפלו. או שעור הכתוב קשת הגבורי' הוא היותם חתים ונכשלים יהיו הגבורים הנז' לפני אויביה' כאשר אזרו חיל ובטחו באשר אזרו כלו מלחמה באומרם כי רמה קרנם בגבורתם וכלי מלחמתם כי אל יתהלל חוגר כמפתח וכן כמה שבעים שהם עשירים בלח' בלי מחיר כסף נשכרו שעושי' בסעודתם ולא עוד אלא בלחם לבדו בלי לפתן. או שעור הכתובים בשום לב אל או' עד עקרה ילדה שבעה כי אין זה תלוי בזמן לומ' עד לומ' הנה קשת הגבורי' להלחם ולנצח את שכנגדם היא היותם חתים ונכנעים לרבונם בוטחים בו בהכנעה ולא בקשתם אז נוצחים ונכשלי' כבר לפני אויביה' גם הם בהיותם חתים לפני ה' אזרו חיל והנה עם ראות בני האדם השגחה זו היה ראוי יכירו הכל שאין דבר מבלי השגחתו יתברך אך הנה הועיל לדלים ולא לעשירים כי העשירים בדמות רוחם ושטותם בחשבם כי כחם עשה להם את החיל ההוא לא יקנו דעת להכיר בהשגחה ומה עושי' בהיותם שבעים בלחם שוכרים עצמם לשמור ממונם שעולה על רוחם שהדבר טבעי אך רעבים מכוכי רוחא היקל להם להכיר ההשגחה בראות כי קשת גבורים חתים כו' ומה עשו חדלו מלהשכיר עצמם בלחם כי בטחו בהשגחתו ית' יפרנסם בעבדם אותו ועד איזה זמן היה שהעשירים לא הכירו ההשגחה ע"י ראות נכשלים אזרו חיל כי אם הדלים בלבד שהם לבדם הכירו הלא הוא עד עקרה ילדה שבעה כו' כי אז כלם הכירו כי הלא הוא דבר שלא השתדלות ולא מזל מועיל לפתוח רחם עקרה כי אם אשר בראה שחוזר ומחדשה כבריה חדשה כי על ידי זה יחד עשיר ואביון הכירו והודו ההשגחה וז"א עד עקרה ילדה שבעה כי אין לשון עד צודק בזה שהוא בהיות שעקרה היא חנה ילדה שבעה כמו שאמר בפסיקת' עד עקרה ילדה שבעה זו חנה ושהוא דבר בלתי אפשר זולתו בהשגחה אלהי' וגם בהיות דבר בהפכו כ"א כי אז רבת בנים אומללה כמ"ש ז"ל שכל בן שהיתה חנה יולדת היתה צרתה קוברת אחד מבניה:
פסוק ו:ה' ממית ומחיה כו'. הלא אמרתי שהכל בהשגחה והנה אפשר יאמר איש הלא נגד עינינו דברים הפכיים אל הראוי ואיך יתכן תפעל השגחתו הפך הראוי כי הנה נראה צדיקים ימותו בלי שבעי ימי' ומוריש צדיק ומעשיר רשע וכיוצא דע איפה כי אלהי עולם ה' אין חקר לתבונתו והוא פועל רחמים בדין ופועל רוגז והוא הרחמים הפך בני אדם כי הנה ה' בעל הרחמים ממית ומחיה כאחד כי אותה המיתה הוא חיים כי הוא לטובתו כי חיי הצדי' הם במותו ויודע בעל התאנ' מתי ילקט תאניו וכן מוריד שאול ויעל כא' כי אותה ההורדה היא כדי להעלותו כענין שאמר ר' מאיר על אלישע אחר מתי אלך ואעלה עשן מקברו ומה הטבה היא זו אלא שע"י כן יזכה לעלות לג"ע מש"כ אם לא היה כדון כלל שלא היה עולה לעולם נמצאת הורדתו עלייתו וזהו מוריד שאול ויעל כלומר כאלו עושה השתי פעולות כאחד וכן ה' הרחמים מוריש ומעשיר שמה שמתרושש הדל הוא עושר לו שמקבל ייסורי העוני בשמחה נמצא מנוקה האיש מעון ונקרא עשיר שהוא שמח בחלקו וזהו לצדיק אך לרשע עושרו הוא שפלותו כי הוא לרעתו וזהו משפיל אף מרומם כי ה' שהוא מדת הרחמי' כשממית הוא מחיה כמאמר ר' מאיר והנה טוב מות וכן מוריד שאיל ובזה ויעל וכן מוריש ובזה מעשיר אך לרשע שהאף הוא הפועל בו מרוממו האף להשפילו וזהו משפיל אף מרומם שמשפיל האף המרומם את האדם כי רוממותו הוא שפלותו לפי האמת:
פסוק ח:מקים מעפר דל כו'. מה שאמרתי שה' מוריש ואותו הרש הוא העושר שכשהוא מוריש הוא מעשיר הלא הוא כי הוא ית' מקים מעפר דל כי מהעפר שהוא בו ממנו בא לו הקימ' ומהאשפות שהאביון בהם זכה לו הרוממות כי הכנעתו תקרבנו אל החסידות וידבק בה ושמא תאמר הלא טוב טוב היה לו להקימו ע"י עושר שיפרנס סופרים ומשנים וכיוצא ולא עוני לז"א הנה גדול הוא באותו עולם מהנדיבים נותני צדקה עם שהוא מקבל צדקה מהם וזהו להושיב עם נדיבים כי בצל החכמה בצל הכסף וחלף מה שנתבזו בזה העולם שם וכסא כבוד ינחילם וטוב טוב הכבוד הנשאר לנחלה מהכבוד החולף ועובר של העה"ז ואל תתמה איך יזכו אלו יותר מהנדיבים נותני צדקה כי לה' מצוקי ארץ כי לה' המה המצוקים ודחוקי ארץ שע"י מצוקותיהם הם לה' מתדבקים בו יתבר' יותר מבעלי ממין המתנדבי' בעם ועוד כי הנה וישת עליה' תבל כי הם עמודי עולם המקיימים תבל ע"י דלותם שהייסורין ופרעניות הראויות לבא בעולם סובלים הם בעניים כמאמרנו על ר' חנינא בן דוסא שארז"ל שיצא בת קול מן השמים כל העולם כולו נזון בשביל חנינא בני והוא נזון בקב חרובין מע"ש לע"ש שהכונה אצלי שכל העולם נזון ומתקיים בשבילו ובמה הוא מקיימו במה שהוא נזון בקב חרובין כי בחבורתו נרפא למו שסובל ייסורין הראויים לבא בעולם בהרעיב עצמי וע"י משביע הוא יתברך את העולם ומקיימו וזהו וישת עליהם תבל:
פסוק ט:רגלי חסידיו כו'. אחרי או' כי הוא ית' מעני הצדיקי' לתועלתם ולהעמיד עליהם תבל להפליג אור אושרם בעה"ב והלא יאמר איש הלא נגד זה מעתדם לחטא בעניותם באמור זו תורה וזו שכרה אין פחד מזה כי הנה רגלי חסידיו ישמור מרחיקם מן החטא ומקרבם לידי זכות כי גם שהבחירה חפשית אחר שכבר הם חסידי' שומרם כמאמרנו על מאמר כפויי טובה כו' היה לכם לומר תן אתה, כי אחר ששני הלבבות טובים יסייעם להמשיך יושרם ושמא תאמר למה לא יעשה כן לרשעים לשמור רגליהם לז"א ורשעים בחשך ידמו והיא כי הצדיקים העוסקים בתורה ומצות מקדשים כל אבריהם כנודע כי אין אבר שאין נעשה בו מצות כי זהו כל עצמותי תאמרנה כו' נמצא כי אפילו ברגליהם יש אור וקדושה ועל כן גם רגליהם ישמור כי גם בם אור קדושה אך לא כן הרשעים כי כל איבריהם מלוכלכים במחשך טומאות שונות ואם בא הוא ית' לשומרם חשך אשמות' שמשוקעי' בהם מעכב כי הם בחשך עבירותיהם שהוא טומאה מקביל אל אורות זכיות הצדיקים ידמו וישתקעו באופן שאין העכוב מצדו ית' כי אם ממחשך מעשיהם או שבחשך שהוא מה שהם משוקעים בחשך מעשיהם אינו מניחים להיטיב כי בחשך שלהם ידמו כי עבירות גורמים עבירות ומה גם שיצרם נעשה בעל הבית ואינו מניחם לצאת ממחשך מעשיהם ולישמר מלחטא עוד. כלל הדברים כי לא בכח יגבר איש כאשר היה עולה על לב כי טוב לצדיק העושר שיהיה לו כח לעשות חיל מצות ומעשים טובים כי אדרב' טוב טוב הוא הדלו' ככל האמור:
פסוק י:ה' יחתו מריביו כו'. אחרי דברה על השגחתו יתברך ראתה והנה יש קושי מפורסם נגד אמיתת ההשגחה והוא למה יביט בוגדים הדוברים עתק על ה' ועל תורתו ולא יפקוד על כל אויביו על כן אמרה דעו איפה כי ה' שהוא בזמן שיהיה השם שלם בארבע אותיותיו אז יחתו מריביו שהוא בהנקם מעמלק עם כל ד' מלכיות כא' כד"א באדין דקו כחדא פרזלא וחספא ונחפא כספא ודהבא ואיך יהיה זה הלא הוא כי אשר הם עליו בשמים שהם השרים כד"א ויבא גם השטן בתוכם להתייצב על ה', שהוא שרו של עמלק וזולתו מהמנגדים את ישראל וזהו עליו בשמים ירעם תחלה למעלה כד"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום ולמה לא עתה הלא הוא כדי להמתין עד זמן כי ה' ידין אפסי ארץ שהוא יום הדין הגדול כי אז ע"י היותם חייבי' בדין אז ויתן עוז למלכו לפקוד על מלכי האדמה על האדמה ע"י המלך משיחנו ואח"כ וירם קרן משיחו שירום ונשא וגבה מאד אחרי הפיל כחדא פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא בעוז הנז' אז תרום קרנו דלהוי לטור רב ומלאת כל ארעא:
פסוק יא:וילך אלקנה כו'. ראוי לשים לב אל אומ' על ביתו ולא אמר אל ביתו. ב' כי גם באו' הרמתה ידוע הוא כי שם ביתו ואליו הלך ולא עוד כי אם שגם אומרו מציאות הליכתו הוא מיותר. ג' אומ' את פני עלי מלבד היתור גם היה יותר בודק יאמר לפני עלי ולא את פני עלי. ד' כי לפנים הוא אומר ושמואל משרת את פני ה' מה זה היה לשנות מאומרו את פני עלי לאמר את פני ה' וגם שם היה ראוי יאמר לפני ה'. ה' ראוי לשים לב כי אתה בלכת אלקנה מאתו אל ביתו ולא בירך עלי את אלקנה ואחר סיפור מעשה הרעה אשר עשו בני עלי וששמואל היה משרת את פני ה' כו' ושמעיל קטן תעשה לו אמו כו' אז ברכו דכתיב ובירך עלי את אלקנה כו':
פסוק יא:אמנם הנה בגמרא אמרו שר' אחא בר יעקב שלח את בנו ללמוד תורה והוא היה מטפל על עסקי הבית עד שראה שלא היה מצליח הרבה אמר לו תשאר אתה על הבית ואני אעסוק בתורה תמיד ע"ד זה יתכן יאמר פה כי ראה אלקנה הצלחת שמואל בתורה עם עלי על כן הניחו עוסק בתור' בהתמדה והוא הלך ליטפל על עסקי הבית וזהו וילך אלקנה הרמתה על ביתו שהו' על עסקי ביתו. והנער היה משרת את ה' שהוא קבוע בלמודו כי על שראה שכבר היה משרת כו' והוא כמ"ש ז"ל על פסוק האמור למעלה וישחטו את הפר ויביאו את הנער כו' שהורה הלכה כבר שאמר זר שוחט ואלעזר רואה. ושיעור הכתוב מה שוילך אלקנה על עסקי ביתו ולא קבע שם לימוד עם עלי שהיה ראש הקבלה היה על שכבר היה הנער משרת את ה' בקבע התורה את פני עלי הכהן.
פסוק יא:והענין אומרו את פני יהיה ע"ד מאמרנו על פסוק יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך שהלא יקשה שאם הכוונה היא שיראה כל ישראל לפני ה' הראוי יאמר לפני ה' ואם הוא שיראה ה' לפני ישראל הל"ל יראה בשב"א הרי"ש וכן ראוי לשים לב אל אומרו כי תבואו לראות פני מי בקש זאת כו' שהל"ל לראות לפני או לראות פני בשו"א הרי"ש. ועוד כי ראות ישראל פני ה' הוא דבר בלתי אפשר. אך הוא ענין ידועה מרז"ל ומה גם בספר הזוהר כי הצדיק נקרא אפי שכינתא ואין ספק כי אין תאותו ית' יעלו ישראל אל בית מקדשו ועבירות בידם כי אם שידעו לפני מי הולכים ויתקנו עצמם תחלה למען יראו בפנים קדושי' שיקראו פני שכינה וזהו יראה כל זכורך את פני ה' כלו' עם פני ה' כנודע ממשמעות את שהוא כמו עם במקומות אין מספר שהוא יראה עם פני ה' עמו שיקראו פניו פני שכינה ועל הכנסם ועבירות בידם הנביא דבר נגדם בשם ה' כי תבואו לראות פני כלומר כאשר תבואו הלא הכונה היא לראות פני שתהיו מראים פני שבכם לפני אך מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי שתבואו ועבירות בידכם ואות' העבירות נעשו כנודע כחות הטומאה והם דבקי' בעושם נמצא שבבואם אל בית ה' בלכתו ילכו אתו ורמוס חצריו ית' יקרא היות כחות הטומאה בחצרו בית ה'. ושעור הענין הופכתם כונתי כי כאשר תבואו כונתי הית' לראות פני של קדושה שבכם לפני ומי בקש זאת שיתהפכו ממה שהיא מידכם שהם המ"ח הנמשכים מידכם מעונות ידכם רמוס חצרי ולא אמר ביתי כי אין ספק שנשארים הכחות ההם חוצה בחצרות ולא יבאו פנימה כלל הדברים כי אומר את פני ה' הוא כאו' עם פני ה' ששכינה על פניו.
פסוק יא:וע"ד זה יאמר היה משרת את ה' אשר השם הנז' הוא עם פני עלי הכהן ובהיותו לומד תורה בפני עלי אשר ה' עם פניו נעשה כמשרת את ה' ומה גם למז"ל שלמדו מכאן מאומרו משרת כי גדולה שמושה כו' שיאמר לפי דרכנו שמשרת את ה' שעם פני עלו כלומר שע"י כן כמשרת את ה' יחשב והוא ע"ד מאמרם ז"ל על מאמר אליהו חי ה' אשר עמדתי לפניו וכי לפני ה' עמד אלא שעמד לפני אחיה השלוני כעומד לפני השכינה. אך הנה גדר זה לא היה כי, אם בתחילת שמושו שלא נתייחסו עדיין פני שמואל אל פני ה' כי אם פני עלי אך עוד מעט נתקדש יותר עד שפני שמואל היו פני שכינה וז"א אחרי כן ושמואל משרת את פני ה' שהוא שהיה משר' עם היות בו פני ה' ובזה יצדק שנותו את טעמו להוסיף שאם כפשוטו יותר היה נראה מעלת אומרו משרת את ה' מאומרו את פני ה' ואז בראות עלי הדבר הגדול הזה שפני שמואל היו פני שכינה כי בימים ההם הצדיקים כהם היו מכירים קדושת האיש בפניו אז ברך את אלקנה ואת אשתו לומר ברוך שזה ילד וברוך שזה גדל כאשר יתבאר ענין הכתוב ההוא בס"ד:
פסוק יב:ובני עלי כו'. זולת הכתוב למעל' בפסיק הקוד' יתכן עוד מקישי' אל פסוק זה יאמר כי הרבה זכות עושה והרבה תפלה עושה והוא הפך דברי בני האדם כי חינוך ולימוד הנער בתורה ומצות ודרך ה' תלוי באב כי הגדל עם אביו יגדל בשם טוב כי אביו מלמדו להועיל מה שאין כן אשר אין לו אב או שהוא רחוק ממנו ולא זו הדרך כי עינינו הרואות כמה שאביהם ואמם עזבום והמה חכמים שלמים וכן רבים גדלו את פני אביהם ולא למדו מטוב מעשיהם וילפתו אורחו' דרכם אך אין זה כי אם שבזכותא תליא מלתא ואשר ישחר אל אל ואל שדי יתחנן יתן לו זרע אנשים צדיקי' לעבוד את ה' יהי עמו ויעל במעלו' השלמות והכשרון וזה מאמר הכתוב וילך אלקנה שהוא אבי הנער הרמתה על ביתו ובלי אב הנער היה משר' את ה' בתורה ובכשרון את פני עלי הכהן אשר לא אביו הוא אך בני עלי הידוע שהוא צדיק היו בני בליעל עד גדר שלא ידעו את ה' עם היות שהיו אתו עמו כי לא פירשו מאביהם:
פסוק יג:ומשפט כו'. אמר כי דרך היצה"ר להחטיא חטא קטון תחלה והולך ומוסיף בגדול הימנו כי כן היה פה כי הוחלו לקחת מן המתבשל שאחר הקטרת אימורים והוסיפו לקחת טרם יקטירון את החלב שהוא איסור גדול הימנו שלא הותר הבשר' לא לכהנים ולא לבעלים:
פסוק יז:ותהי חטאת כו'. הנה הוזכרו למעלה נערים בפסול הקודם ובשלפניו וכן אנשים בשני הכתובים איש זובח זבח כו' ואמר לאיש הזובח ויאמר אליו האיש כו'. והנכון כי על שני הסוגים ידבר פה והוא כי רבה רעת האדם המחטיא את הזולת מהחוטא עצמו לבדו והנה אין ספק כי מלבד החט' מצד עצמו שחטאו הנערים באשר עשו גם היו מרפים ידי האנשים הזובחים אומרים בלבם אם כהני ה' משרתי פניו הם מבזים זבחי אלהים מה יעשו המון העם באופן שינאצו את קרבנות ה' בהבזות קרבנותיהם בעיניהם ויאמרו כי נבזה אכלו חלילה וזה יאמר ותהי חטאת הנערים הם נערי הכהנים המכים בכיור כו' ונוטלים כל אשר יעלה המזלג ולוקחים בשר חי טרם יקטירון את החלב ומה שאמרתי גדולה הוא כי זולת חטאם היו סבה כי נאצו האנשים הזובחים הנז' את מנחת ה' ע"י מעשה הנערים בקחתם מהם כל הנזכ' למעל' מאתם כי נמצאו חוטאים ומחטיאום.
פסוק יח:ועם כ"ז שחטאו נערים ואנשים לא למד שמואל ממעשיהם עם היותו נער ונמצא אתם וזהו שסמך ואמר ושמואל משרת את פני ה' עם היותו נער שלא למד ממעשה הנז' כי לא חשק בטובות ומותרות העה"ז שאם היות אביו עשיר לא חמד לבושי מכלול כי אם חגור אפוד בד וגם זה מתרבו' טוב' של אמו כי היתה עולה מימי' ימימה אל המקו' אשר הוא חונ' שם ודרך נשי' יקרו' כמוה לבן יקיר לה ילד שעועשיה להוליך לו מדי שנה בשנה בגדי חופש ורקמ' להקביל פניו בהם וזאת מעיל קטן תעש' לו והעלת' לו מימי' ימימ' בעלותה כו' ואין זה רק לבו לכן יתגאה בלבושי יקר.
פסוק כ:ובראות עלי שלמות הנער ההוא בירך את אלקנ' ואת אשתו כו'. וראוי לשים לב זאת הברכה אימתי נאמרה אם הוא קודם הריונה משמואל למה לא נאמרה למעלה ואם לא ברכם אלא עתה למה איחר עד כה. ועוד אמרו אשר שאל לה' שהיה ראוי יאמר שאלה כי נקבה היא וגם הראוי יאמר מה' ולא לה'. ועוד אומרו והלכו למקומו שהראוי יאמר למקומם. ועוד מה צורך להודיע שהלכו למקומו. ועוד אומרו כי פקד ה' כו' כי הנה מלת כי אינה צודקת כלל כי לא לתת טעם הוא בא כי אם להודיע אשר ברכם ה' והל"ל ויפקוד ה' את חנה כו' וכן או' ויגדל שמואל עם ה' יראה שהוא ענין אומרו ושמואל משרת את פני כו' ולמה נשנה ושינה.
פסוק כ:אמנם לבא אל הענין נזכירה ענין נודע מחכמי האמת והזכרנוהו למעלה והוא כי כל בן אשר יתן ה' מסטרא דנוקבא אינו מתקיים הרבה ועוד ענין רז"ל והזכרנוהו גם למעלה שבזכות מה שהיה מתמיד אלקנה לעלות לרגל אל מקום אשר בחר ה' לשכן שמו על כן ניתן לו שמואל. ונבא אל הענין והוא כי בראות עלי שלמות הנער כאשר רמזנו למעלה חש פן ישלוט בו עין כי קרוב הדבר לשלוט מטע' היותו ע"י חנה כמדובר שכל הבן הילוד מצד הנקבה אינו מתקיי' הרבה על כן ובירך עלי כו' ואמר ישם ה' לך זרע מן האשה כו' לומר הזרע אשר הוא מצד האשה שהוא מסטרא דנוקבא ישימנו ה' לך שייחסנו לך באופן יתמיד ושמא תאמר איזה הדרך ילך רוח חנה שבזכותה ניתן והיא נקבה להתייחס לסטרא דדכורא לז"א תחת השאלה אשר שאל לה' שהוא כי בברכה זו אשר ברכם כיוון יהיה להם בן תחת השאלה אשר שאל הוא שהוא באומרו ואלהי ישראל יתן את שלתך שהיא ברכת זכר ולא יהיה בעצם על זכותה ועוד טעם שני כי השאלה היתה יהיה הילד לה' כל ימי חייו ועל כן להיותו נתון לה' יגן ה' בעדו. עוד טעם שלישי והוא שיהיה להם בן בזכות עלייתם תמיד לרגל אשר עיקר זכות זה אל אלקנה יתייחס כמדובר למעלה שבזכות זה ניתן שמואל לאלקנה וזהו והלכו למקומו שהיה להם בן בזכות מה שהלכו למקומו של ה' הנזכר הוא שלא עלו לרגל כמדובר ושמא תאמר אם כן איפה מה הוא אשר יתייחס לה לז"א כי פקד ה' את חנה כלומ' מה שיתייחס שפקד ה' את חנה הוא מציאות ההריון כי ותהר ותלד שלשה בנים כו' שהוא מציאות הלידות אך לא כאלה חלק שמואל כי ויגדל שמואל עם ה' כי על כן הוצרכו כל הזכיות הנז' ויתכן כי ב' דברים היו א' כי ויגדל שמואל ולא נפקד מושבו על היותו מסטרא דנוקבא ועל הטעם הב' והג' שהיה לה' ושהיה בזכות שהלכו למקומו ית' על כל ויגדל עם ה' שהוא שם במקום אשר שם ה' הוא מקומו הנז':
פסוק כב:ועלי זקן מאד כו'. הקדמת אומ' שהיה זקן מאד יראה לבלי צורך. ב' אומרו למה תעשון כדברים האלה בכ"ף הדמיון. ג' אומרו אלא היא מלה יתירה. ד' או' אל בני יראו מלות יתירות ודוחקות ההבנה. ה' כי תחלה אמר דבריהם רעים בלשון חיוב ואח"כ אומר כי לא טובה השמועה שיורה שאינה אלא שמלת טובה בלבד. ו' או' מעבירים עם ה' הם מלות משוללי הבנה שאם הוא מעבירי' קול ממקום למקום הלא קרוב להיות משמעו כעין רכילות ואיך קוראם עם ה'. ז' אומ' אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים אם פירושו שישפטנו אלהים הלא יקשה שאין חפצו ית' כי אם שישפט למטה ואין אלהים שופט כי אם כשאין דין למטה. ח' שאם כן איך יאמר ואם לה' כו' מי יתפלל לו נראה שאומרו ופללו שהוא מקביל לזה גם הוא לשון תפלה ולא לשון משפט. ט' שאם אמרנו שגם אומרו ופללו הוא לשון תפלה ינגדנו הלשון והענין גם שלענין הלשון מצינו ויעמוד פנחס ויפלל ויש מרבותינו דורשים אותו לשון תפלה צריך לתת טעם אל השינוי שלא סיים ואמר מי יפלל לו. י' אומרו ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם היתכן חלילה שלא יקבלו מאביהם כדי להמיתם הלא טוב טוב הוא ישמעו וישיבו עד ה'. י"א כי הלא אחד מעיקרי הדת הוא לבלתי מנוע בחירת האדם ואיך ימנעם מלשמוע ולא עוד אלא שיענישם אחרי כן. י"ב איך יתקשר לזה אומרו והנער שמואל כו':
פסוק כב:אמנם הגיע הדבר אל אזני עלי אפשר בא' משני דרכים א' שיגידו לו את כל הקורות אות' עם בניו או שהי' מדברי' אלו עם אלו או האיש הזובח מספר דברי שאגתו אל זולתו וע"י כן יגיע הדבר אל אזני עלי והנ' אין ספק כי הדרך היות' קרובה היתה להודיע אל עלי יחלה יוכיחם וימחה בידם אך אמנה אין ספק כי להיותו זקן מאד ישמרו לבלתי דבר אליו דבר זה כי יצר לו מאד ולפי חולשתו בכובד זקנתו יסתכן או יחלה ומי האיש יחפוץ יגיע צער כזה לאיש זקן מופלג כמוהו ומה גם, בהיותו צדיק וראש הדור אך יגיע הדבר לאזניו בדרך השני וזה יאמר ועלי זקן מאד ועל כן ושמע על פי דרכו את כל אשר יעשון בניו כו' ואת אשר ישכבון כו' אך לא שיאמרו לו הדבר לבלתי צער אותו.
פסוק כג:אז ויאמר להם למה כו' לומר ידעתי כי תאמרו כי לא כן הדבר כדבריה' ומה גם אם שמע אשר ישכבון את הנשי' ואין הענין רק שהיו משהין את קניהן כלל הענין כי דרך העולם להפליג ברע' יות' מאשר הוא אך השומע אם בן דעת הוא אומר בלבו אם אין הדבר כ"כ חמור כאשר אמרו יהיה דומה לו וזה מאמר עלי אל בניו למה תעשון כדברי' האלה כלומר דומה אל הדברים האלה כי אשר אנכי שומע הוא את דבריכ' רעים ממש כי אם שאיני חושב כי אם דומה לכיעור ההוא ולא ממש שהוא כדברים בכ"ף הדמיון ואם היו האומרים ליצני הדור או קלים רקים ופוחזים החרשתי כי לא אאמין בדברים אך הוא מאת כל העם אלה כלומר העם אשר לפני שהם אנשי חיל חכמי הדור אשר בשער ראש הקבלה ואנשי אמת המה ואל יקל בעיניכם קול המון הלז.
פסוק כד:כי הלא אל בני כלומר אל בגדר בנים תחשבו לי כי אל ימעט בעיניכם שמועת קול המון כי הלא הדין הוא כי מנדין על לא טובה השמועה ולא נאמר אולי אויבים מוציאים את הקול כי הנה דעו נא כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע הוא כדאי שעליה מעבירי' עם ה' חכמי ישראל וגדוליהם הנקראים עם ה' מעבירים ובדלים מלפניהם את מי שנאמרה עליו והוא הנודע מרז"ל שמנדין על לא טובה השמועה כ"ש בדברים רעים הנאמרים שהם יותר מגדר לא טובה השמועה.
פסוק כה:והנה אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים והוא כי פלול הוא לשון בקשה אך אינו כך כלשון תפלה ממש והוא אם יחטא ראובן לשמעון ובא לוי ומחלה פני שמעון ימחול לו וכיוצא יקרא פלול שהוא לשון חלוי מה אך תפלה בעצם לא תצעק כי אם אם לה' לבדו.
פסוק כה:ונבא אל הענין אמ' יחטא איש לאיש התיקון והמחילה מחוייבת לאיש אשר חטאו לו כי הלא ופללו אלקים כי הוא ית' מבקש מהאיש ימחול לו באמור לו לא תקום ולא תטור את בני עמך לא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לו כמוך וכמו שאמרו ז"ל אם יד ימינך תבא לחתוך פת שביד שמאלך ותעביר הסכין אל ידך השמאלית ותכנה האם תבא ידך השמאלית לחתוך את הימנית על שעשתה לה רעה לא כן הוא כי אפי' היתה עושה בכונה לא היית עוש' כן כי שתיהן אחת וכאלו את עצמה עוש' רעה כך אם חברך היצר לך אל תשלם לו רעה כאלו אתה והוא שני אברי גוף אחד וזהו ואהבת לרעך כמוך כלומר ממך ובך כלל הדברים כי האלקי' יתבר' מבקש מאשר חטא לו חבירו ובכן יחוייב למחול באופן שהתיקון קל אך אם לה' יחטא איש שאין מספיק פילול קל כי אם תפלה לה' בעצם מי יתפלל לו כי איננו באופן שהתיקון קשה וצריך תשובה גדולה והכנעה רבה עד בלי די ואמר ולא ישמעו לקול אביהם כו'.
פסוק כה:ולבא אל הענין כתוב אצלנו באורך בביאור ספר משלי והוא כי אין תוכחת המוכיח מתקבלת אם יש פגם עון במוכיח ומה גם אם פגמו הוא בדבר אשר זדה החוטא שמוכיחים לו והביאנו ראיה מאמר הכתוב והיו הדברים אשר אנכי מצוך היום על לבבך שלמים בב' יצריך ואח"כ ושננתם לבניך איני אומר ולמדתם כי אם לשון שינון כי ע"י היות הדברי' שלמים בלבבך יתקבלו ויפלשו כחץ שנון בבניך כלל הדברי' כי כאשר המוכיח יש בו עון ומה גם באותו דבר עצמו לא ישמעו דברי תוכחתו והנה בנבואת אלקנה בסמוך יראה כי עיקר כעסו ית' היה על עלי עצמו על דבר בניו באמור לו בשם ה' ותכבד את בניך ממני להבריאכם כו' וכן אמר למה תבעטו בזבחי שכלל גם את אביהם אתם וכן בנבואת שמואל הוא אומר והגדת לו כי שופט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם הנה כי עיקר הכעס היה על אביהם ועל כן נגזרה גזרה על כל ביתו עד עולם ושלא יגיעו לזקני כל יוצאי ירכו עד עולם כי אם ימותו אנשים שהוא שלא יאריכו יותר מעשרים שנה ואין זה כי אם כאומר לו אני הארכתי את ימיך עד זקנה ושיבה ולא חסת על כבודי על כן תמנע זקנה מזרעך על כן אין ספק כי כאשר נגזרה מיתה על בניו כך נגזרה על אביהם אלא שמפני כבודו לא נגזר ימות בחרב אויב כבניו כי אם שיפול מעל הכסא ותשבר מפרקתו נמצא כי בן מות היה הוא על עון שלא כהה בבניו עד כה ואם כן איך ישמעו דברי תוכחתו זאת עתה אם גם חטא ועיקר העון תלוי על שעד כה לא מיחה בהם זמן רב והנה כתבנו שאין דברי המוכיח עושים רושם במי שנאמרים לו אם יש אשמת דבר על המוכיח וזה יאמר ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם שהוא לג' הנז' כי גם אביהן בן מות לה' על עון זה שעליו ואיך ישמעו דבריו להם וז"א ישמעו ולא אמר ולא שמעו שהוא כי מתחלה היה ידוע שלא ישמעו על כי כו' כמדובר.
פסוק כו:ושמא תאמר למה לא חש הוא ית' אל צורך הדור שהיו צריכים אליו שהיה ראש הקבלה לז"א אין זה כלום כי עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל כו' כי הנה הנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם אלקי' כו' שהוא טוב ועל כן כבר שתה עליו כוס תנחומין ואם יהיה כמו זר נחשב יוכלל גם עלי באומרו כי חפץ ה' להמית' אפשר לפרש ולא ישמעו לקול אביהם יען שכ"כ הושרשו בחטא עד נגזרה כבר מיתה בשניה' ועל כן המגיע לגדר זה ערלה אזנם מלשמוע ולא חש הוא ית' על מיתתם אולי ישובו וימלאו מקום אביהם ומה גם למשז"ל כי פנחס היה צדיק אלא שלא מיחה באחיו כי הלא כבר היה לדור מי שימלא מקים עלי כי והנער שמואל כו' ולהתכת הכתוב נשים לב אל אומר וטוב ולא ננקדה הוי"ו בשב"א אך הוא כי דרך העולם כי כשהנער הולך וגדל פונה אל הכבוד ולא קצת הנאות והשבח הגדול הוא שכאשר הוא גדל צדקתו גדלה עמו כאשר כתבנו על מאמר התנא גדל בשם טוב שהוא והשם טוב היו גדלים כאחד שנית צריך לשלמות הכשרון שאפי' במקום שאין אנשים יתנהג בכשרון כענין ריב"ז שאמר יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו שעיקר החסידות הוא בין אדם לקונו ועל שני הדברים האלה אמר על הא' הולך וגדל וטוב שהוא בוי"ו קמוצה כאומר והטוב לאמר שהיה הוא הולך וגדל והטוב גם הוא היה הולך וגדל עמו ועל הב' אמ' גם עם ה' גם עם אנשים כלו' גם בינו לבין קונו מקום שאין אנשים כ"א ה' בלבד עמו וזהו גם עם ה' גם עם אנשי' שיחדו יהיו תמים לפניו בין בהיותו הוא לבדו בין בהיותו עם אנשים וזה יורה אומרו עם ולא אמר לה' ולאנשים:
פסוק כז:ויבא איש אלקים כו'. אמר ראה כמה מעלות טובות עשיתי לבית אביך והגמול אתם משלמים א' הנגלה בתמיה האם גלוי שכינה היה ראוי הלא מי ראוי לכך וז"א הנגלה כלומר ההגלות במציאות האם היה ראוי ועכ"ז נגלתי לבית אביך שהוא כמשז"ל לאהרן ואפילו בארץ הקדושה הוא חסד גדול ומה גם שהוספתי שנגליתי לו בהיותם במצרים אדמה טמאה ועוד ג' והיא לבית פרעה מקום בלא טומאה יתירה ביתה פרעה כנודע מרז"ל כי נבואת עוד נגע אחת כו' היה בפלטין של פרעה כי שם היו משה ואהרן כשנאמרה נבואה זו.
פסוק כח:עוד ד' ובחור אותו מכל שבטי ישראל מה שמתחל' היו בכורות ש בכל שבט ראויים לכהן ובשבילו דחיתי את כל השאר ולא עוד אלא שגם על כל הבחירה תחלה היה במשה שהוא היה כהן ואהרן לוי אלא שבשבילי על שסירב משה בשליחותי מפני כבודי שהוא לא סירב החלפתי השיטה כמשז"ל על פ' הנה אהרן אחיך הלוי אתה היית כהן ואהרן לוי ועתה שסברת לא יהיה הוא הלוי אלא אתה והוא כהן וזה יאמר לי לכהן כלו' בשבילי היה לכהן ולא ללוי והיה די לו לעלו' על מזבחי להקטיר קטורת שהוא גדר כהן הדיוט כ"א גם כהונה גדולה שהוא לשאת אפוד לפני שהוא משמנה בגדים לפני ביום הכפורים הרי ששה מעלות טובות ועל כלן הוספתי עוד שביעית גדולה על כלנה והיא כוללת כי ואתנה לבית אביך את כל אשר בני ישראל והוא כי מאין ולאין יאכל איש מה שהיה לאיש של מעלה לאכול לריח נחוח לפני והוא יתברך מסירו משולחן גבוה מאש ה' הוא מהאש העליון הנקרא כביכול לחם אלקיו מקדשי הקדשים שהיא מעלה אשר אין לה קץ.
פסוק כט:ומדוע אתם תבעטון בזבחי שלי לקחת יותר ממה שלכם במזלג שלש השני' ובמנחתי הוא החלב הנקטר לי למזבחי שטרם יקטירון את החלב שהוא מנחתי תקחו בשר חי ואלו היה במשכן הגלגל או דומה לו לא תכבד אשמתכם כ"כ כאשר פה בשלה והוא כי שלש הדרגות היה משכן שבמדבר ובגלגל היו יריעות למעלה וקרשים סביב למעלה הימנו היה משכן שילה שהיה בנין אבנים למטה ויריעות למעלה אך ב"ה שבירושלים היה בנין למטה וגג למעלה והוא כי במדבר היה כדבר עראי בעלמא וכן בגלגל אך בשלה היה קצת קבע והוא כבוד אל השכינה יותר מהיות עראי המורה טלטול אך בית העולמים עולה על כלם שהוא קבע גמור והוא כבודו ית' בעצם ועל היות צד קבע בשלה וקבע גמור בבית עולמים נאמר בא' המנוחה ובשני הנחלה ובזמן שניהם בלבד נאסרו הבמות ובזה אומר הוא אלו במשכן המדבר או גלגל היה לא היה כ"כ כובד עון אך עתה במקום אשר צויתי מעון שהוא בנין ממש בכתלי' שבו קדושה יתירה הרבה על היות מעין בית עולמים זה עון כבד מאד.
פסוק כט:וכמתמיה אמר ותכבד את בניך ממנו האם ראוי תכבד את בניך ממני שטרם יקטירון את החלב הם יקחו חלקם ועוד כי הוא רעה כפולה כי בראות עמי ישראל אשר תזלזלו במנחתם שתאכלו טרם יקטירון את החלב יאמרו הם אם כן שאין העולה לגבוה עיקר כי אתם מקדימים לאכולכם אם כן הם גם הם שזולת חזה ושוק אוכלים הבעלים יאמרו כאשר טרם יאכל המזבח חלקו יאכלו הם חלקם החזה ושוק גם אנחנו טרם יקטירון את החלב יאכלו גם הם חלקם בראשונה נמצא שאתה בסבתכם מאכילם לעמי בראשית הכל חלקם וזהו להבריאכם כו' כלומ' כמתמיה האם להאכילכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי אתם חפצים כי או' להבריאכם הוא כמו להאכילכם כפר"שי מלשון אכילה כד"א ותברני לחם גם שלא פירש ענין הכתוב כפי דרכנו.
פסוק ל:לכן נאם ה' אלהי ישראל הנה אמור אמרתי שתי אמירות שהוא הנודע מרז"ל כי מתחלה נתן ית' הכהונה לאלעזר ועל דבר פלגש בגבעה על שלא הלך פנחס מעיר אל עיר להוכיחם ניטלה כהונה מהם וניתנה לבני איתמר ע"ב שנה עד שקלקלו בני עלי וחזרה לצדוק שבא מפנחס וזה יאמ' אמור אמרתי שהם שתי אמירות שתהיה הכהונה לבני אלעזר אמירה ב' שתהיה לבני איתמר והאמירה הזאת השנית היתה לבלתי חזור לבני אלעזר כי אם שביתך ובית אביך של איתמר יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם ה' חלילה לי כי מכבדי הוא פנחס שכבדני בשטי' אכבד יבוזו יקלו באסמתם והוא ענין מאמרם ז"ל על פסוק אמרו צדיק כי טוב כו' שמעשה הצדיקים עושה פירות שיש להם קרן ופירות ומעשה הרשעים אין עושים פירות אלא קרן בלבד וזה יאמר מכבדי אכבד בקום עשה יותר על מה שמעשיהם מכבדים אותם כנודע כי המצות בעצמן הן אורות שהן עצמם מאירות ומענגות את עושן וההפך בעבירות כי חשך טומאותם הנעשים כחות טומאה הן הם הממיגות את עושן כד"א ותמוגגנו ביד עונינו אך ובוזי לא אעשה להם קלון יותר על מה שיקלו ע"י אשמותם כי אין עושים פירות.
פסוק לא:וכאשר ביטלתי מבית אביך כהונה גדולה כך מלהיות מוסמך בסנהדרין כי הנה ימים באים וגדעתי את זרעך כו' מהיות זקן בביתך שהוא מוסמך כמ"ש ז"ל ולא בלבד בזמן הבית שהוא מעון רחב וגדול להיות מסנהדרין כי אם גם אחר והבטת צר מעון שלא יהיה רק מקדש מעט שהוא מעון צר אפילו אז תביט ליסמך עליו ולא יועיל לך גם שאינו סמיכה של סנהדרין במקדש כי אם צר מעון ולא תצליח כי לא יהיה זקן בביתך כל הימים והוא מעשה שהיה רב חנניה ורב הושעיה הוה קא משתקיד רבי יוחנן למסמכינהו ולא הוה מסתייעא מילתא הוה קא מצטער טובא א"ל לא תצטער מר דאנן מדבית עלי קא אתינן דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מנין שאין נסמכין לבית עלי שנאמר ולא יהיה זקן בביתך מאי זקן אלימא זקן ממש והכתיב וכל מרבית ביתך ימותו אנשים אלא סמיכה ע"כ. ואחשבה כי המעשה עצמו הוא מאמר הכתיב ויתיישב בזה אומרו פעמיים שלילת היות זקן בביתו וגם אומ' בשני כל הימים אך הוא כי הרעה נאמרת לאט לאט כי בכל צרת הצדיקים לו צר ותחלה אמר על זמן סנהדרין שלא יזכה מהיות מוסמך מזרעו בהם ולא עוד כי אם והבטת שיהיו עיניך צופות ומשתוקקות צר ומעון שהוא שלא יהיה הבית הגדול הוא בית המקדש, כי אם מעון צר הוא מקדש מעט או בית המדרש בכל אשר ייטב את ישראל שעד כאן מגעת כל טובות ישראל בגלות סמיכה בלבד כי תביט ותשתדל ולא תצליח ליסמך והוא עצמו מעשה שהעתקנו מר' חנניא ור' הושעיא וז"א פה כל הימים שבמדבר מאחר החרבן עד הסוף שלא תחשוב שאין הגזרה רק בזמן הבית אך לא בזמן שהוא צר מעון כי אחר שהוא זמן אשר ייטיב ה' בצד מה שהוא בסמיכה גם זה לא יהיה אך לגמרי איש לא אכרית לך כו' כי היה זה לכלות כו' וכל כך לא אעשה כי אם שימותו אנשים שהם בני עשרים כמ"ש ז"ל:
