פסוק א:עלץ. ענין שמחה, כמו (משלי כח יב) בעלוץ צדיקים:
פסוק ב:צור. ענין חוזק, והוא מלשון צור וסלע:
פסוק ג:עתק. דברי חזק, כמו (תהלים צד ד) ידברו עתק:
פסוק ג:נתכנו. ענין מנין, כמו (שמות ה יח): ותוכן לבנים:
פסוק ג:עלילות. מעשים, כמו (איכה א יב): אשר עולל לי:
פסוק ד:חתים. ענין שבירה, כמו (ישעיהו נא ו): וצדקתי לא תחת:
פסוק ד:ונכשלים. מלשון מכשול, והוא ענין רפוי הכח:
פסוק ד:אזרו חיל. חגרו כח, וכן (תהלים יח לג): המאזרני חיל:
פסוק ה:אמללה. ענין כריתה, כמו (שם ו ג): אומלל אני:
פסוק ו:מוריד. מלשון ירידה:
פסוק ז:מוריש. ענין עניות, כמו (שמואל ב יב ג): ולרש אץ כל:
פסוק ח:מאשפות. הוא מקום השלכת הזבל:
פסוק ח:אביון. התאב לכל דבר, כי אין לו מאומה:
פסוק ח:נדיבים. שרים וחשובים:
פסוק ח:מצוקי ארץ. מצבי ארץ, ודוגמתו (שמואל ב טו כד): ויציקו את ארון. ורצה לומר, היסודות והעמודים שהם מצבי הארץ ומעמידים אותה:
פסוק ח:תבל. מקום המיושב נקרא תבל:
פסוק ט:ידמו. יכרתו, כמו (ירמיהו נא ו): אל תדמו בעונה:
פסוק י:ירעם. מלשון רעם ורעש:
פסוק י:אפסי. קצות, כי בקצות הארץ היא אפס וכלה:
פסוק י:קרן. המלה ההיא הונחה על התגברות, כי בעלי חיים בעלי הקרן, יתחזקו בהם:
פסוק יא:על ביתו. אל ביתו:
פסוק יג:ומשפט. ומנהג, כמו (לקמן כז יא): וכה משפטו:
פסוק יג:והמזלג. שם כלי בעלת שינים, עשוי לתחוב בו בשר ולהוציא מהקדרה, וכן (שמות לח ג): את המזלגות.
פסוק יד:כיור דוד קלחת פרור הם כלי בשול, כיורה וקדרה וכדומה:
פסוק טו:חי. דבר שלא נתבשל קרוי חי:
פסוק טז:כיום. רצה לומר, כעת, וכן (במדבר ד וז): ביום הכותי:
פסוק טז:בחזקה. בכח ובעל כרחך:
פסוק יז:נאצו. הוא ענין כעס, כמו (נחמיה ט יח): נאצות גדולות, והושאל אל הבזיון, כי המבזה למי, הוא מכעיסו:
פסוק יז:מנחת. המלה ההיא כולל כל הקרבנות שהמה למנחה ולדורון:
פסוק יח:אפוד. מלבוש, דומה קצת לאפוד של כהן גדול, ויחגרו בו עובדי ה׳ להשתנות משאר בני אדם, וכן נאמר בדוד כשהלך לפני הארון (שמואל ב ו יד): ודוד חגור אפוד בד:
פסוק יט:ומעיל. מלבוש דומה קצת למעיל של כהן גדול:
פסוק כא:פקד. ענין זכרון והשגחה:
פסוק כב:ישכבן. רצה לומר משכיבין:
פסוק כב:הצובאות. מלשון צבא, ורצה לומר, הרבה כאחת:
פסוק כד:מעבירים. ענין הוצאות קול, כמו (שמות לו ו): ויעבירו קול במחנה.
פסוק כה:ופללו, יתפלל ענין משפט, כמו (שם כא כב): ונתן בפלילים:
פסוק כז:הנגלה. היא בה״א השאלה:
פסוק כח:אשי. הם מתנות כהונה, שהמה מותר מאש המזבח:
פסוק כט:תבעטו. הוא ענין בזיון, והמשיל לבהמה הבועטת ברגליה, וכן (דברים לב טו): וישמן ישורון ויבעט:
פסוק כט:מעון. במעון, רצה לומר במשכן מקום מדורי, כמו (תהלים כו ח): אהבתי מעון ביתך:
פסוק כט:להבריאכם. ענין שומן, כמו (שופטים ג׳:י״ז וז): ועגלון איש בריא:
פסוק ל:חלילה. חולין וגנאי:
פסוק ל:יקלו. הוא הפך הכבוד:
פסוק לא:וגדעתי. אכרית, כמו (דברים ז ה): ואשריהם תגדעון:
פסוק לא:זרועך. ענין חוזק, כי החוזק היא בזרוע:
פסוק לב:והבטת. ענין ראיה והסתכלות:
פסוק לב:צר. כמו ששתי נשים לאיש אחד תקראנה צרות, כמו כן יקראו שני כהנים גדולים זה לזה בלשון צר:
פסוק לג:לכלות. המצפה לדבר ואינו בא, קרוי כליון עינים בלשון מקרא:
פסוק לג:ולאדיב. הוא הפוך, כמו ולדאיב, והוא מענץ צער ותוגה, כמו (שם כח סה): ודאבון נפש:
פסוק לג:מרבית. ענין גדול, כמו (איכה ב כב): אשר טפחתי ורביתי:
פסוק לה:נאמן. מתקיים, כמו (ישעיהו כב כג): יתד במקום נאמן:
פסוק לה:והתהלך. ענין טיול, כמו (ויקרא כו יב): והתהלכתי בתוככם:
פסוק לו:לאגורת. האל״ף נוספת, והוא כמו גרה, שהיא מטבע של כסף, והוא מעה:
פסוק לו:וככר. כך נקרא לחם שלם:
פסוק לו:ספחני. ענין הקבוץ והדבוק, כמו (ישעיהו יד א): ונספחו על בית יעקב:
פסוק לו:פת. הוא פרוסה, כמו (ויקרא ב ו): פתות אותה פתים: