האם בני עלי חטאו בגילוי עריות
הקדמה
נאמר בפרקנו (בפסוק כ"ב): "ועלי זקן מאד, ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל, ואת אשר ישכבון את הנשים הצֹבאות פתח אהל מועד".
יש לשאול על כך: הרי בפסוקים הקודמים מתוארים חטאי בני עלי באריכות, ושם לא מוזכר חטא זה!
כך נאמר שם:
יב. ובני עלי בני בליעל, לא ידעו את ד'.
יג. ומשפט הכהנים את העם כל איש זֹבח זֶבח, ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו.
יד. והכה בכיור, או בדוד, או בקלחת, או בפרור, כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו, ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשִלֹה.
טו. גם בטרם יקטִרון את החלב, ובא נער הכהן ואמר לאיש הזֹבח: תנה בשר לצלות לכהן, ולא יקח ממך בשר מבֻשל, כי אם חי.
טז. ויאמר אליו האיש: קטר יקטירון כיום החלב, וקח לך כאשר תאוה נפשך. ואמר: לא, כי עתה תתן, ואם לא לקחתי בחזקה.
יז. ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ד', כי נִאצו האנשים את מנחת ד'.
בכל הפסוקים הללו מתוארים רק חטאים של אכילה מרובה וקודם זמנה של בני עלי, אבל אין כאן שום רמז לחטא גילוי עריות!
עוד יש לשאול: בהמשך הפרק (כז-לו) מוכיח איש האלקים את עלי, ואומר לו על חטאי בניו: "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון, וַתְּכַבֵּד את בניך ממני, להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי" (כט). התוכחה ארוכה, ומפרטת את העונשים שיבואו על בני עלי בגלל חטאיהם בזלזול בזבחים ובמנחות, אבל אין בה שום התיחסות לחטא גילוי עריות! מדוע?
יש להאריך הרבה בנושא, ובמאמר קצר זה נביא רק שיטה אחת פשוטה:
הסבר הרלב"ג
כתב הרלב"ג (בפסוק כ"ב):
עוד סִפֵּר כי עלי היה זקן ושמע החמס שהיו עושין בניו לכל ישראל מענין לקחתם מהם הבשר המבושל או החי באופן הקודם, ושמע גם כן את אשר ישכבון הנשים הצובאות פתח אהל מועד. וראוי שתדע שאין הכוונה בזה הענין המשגל, שאם היה הענין כן היה ראוי שיגנה הנביא שבא לעלי בני עלי על זה החטא העצום, ולא מצאנו שגנה אותם, רק על החטא שזכר תחילה!
ולזה יהיה הרצון בזה כי הנשים הצובאות פתח אהל מועד מצד הבאתם קניהן, והם הזבות והיולדות, הם היו מתעצלין בהקרבת קרבניהן, באופן שהיו שוכבין, וקניהן לא קרבו, ובזה האופן היו שוכבין את הנשים, שלא הקריבו קרבנותיהן בדרך שיכלו ללכת לבתיהן. וזהו פירוש נאות מאד לפי הלשון ולפי הענין, ובדרך זאת הבינו רז"ל זה הפסוק, רצוני לומר: שלא שכבו עמהן, אבל היו שוהין קניהן.
הרלב"ג כתב שבני עלי לא חטאו בגילוי עריות, אלא רק בשיהוי קרבנותיהן של הנשים, והוכיח את דבריו מכך שאיש האלקים לא הוכיח את עלי על חטא זה!
יסוד דבריו של הרלב"ג מופיע כבר בירושלמי במסכת כתובות (פרק יג ה"א):
'ועלי זקן מאד וגו' את אשר ישכבון'... אמר רבי: שהיו הנשים מביאות קיניהן ליטהר לבעליהן, והיו משהין אותן, ומעלה עליהן הכתוב כאילו הן שוכבין עמן.
אמר רבי תנחומא: הדא היא דו מקנתר לון: 'למה תבעטו בזבחי ובמנחתי'. אין תימר עבירה חמורה יש כאן, מבריחן מן החמורה ומקנתרן בקלה?!'.
הסביר "קרבן העדה" שם: "תדע שלא שכבו ממש, שזו היא שהקב"ה מקנתר להן: 'למה תבעטו בזבחי ובמנחתי'. ואי סלקא דעתך כפשטא דקרא, ששכבו ממש, ועשו עבירה חמורה. וכי כך דרך המקנתר שבורח מן החמוּר ומוכיח חבירו בעבירה קלה?! אלא ב'למה תבעטו' נכלל גם את זו: 'אשר ישכבון את הנשים'.
יהי רצון שנעמיק תמיד בלימוד התורה, ונפענח את סודותיה.