פסוק א:כי לא נפלה לו. ירושה כפי הראוי להם בארץ מכובשת, כמו שנאמר ביהושע (יט מז): ויצא גבול בני דן מהם, ואף מכאן יש ללמוד שהיה מעשה זה בתחלת השופטים מיד:
פסוק ג:מי הביאך הלם. יש כאן תמיהות הרבה, (בבא בתרא קי ב) לא מזרעו של משה רבינו אתה, שנאמר בו (שמות ג ה): אל תקרב הלם, (שם ד יא): מי שם פה לאדם, (שם שם ב): מה זה בידך:
פסוק ה:שאל נא באלהים. בתרפים שמדברים על ידי מכשפות:
פסוק ו:נוכח ה' דרככם. נוכח הקדוש ברוך הוא גלוי, כי זה אין בו ממש:
פסוק ז:ואין מכלים דבר. אין אחד מהם צריך לחבירו שיחזירנו ריקם ויכלימנו, כמו שנאמר בסוף הענין (פסוק י): אין מחסור כל דבר, כך שמעתי:
פסוק ז:יורש עצר. יורשים מועטים, שאם יהרגו את אלו, אין עוד עוררין נלחמים עם המחזיקים בנחלה:
פסוק ז:ורחוקים המה. מעזרת צידונים:
פסוק ז:ודבר אין להם עם אדם. שום ברית כרותה שיבאו לעזרתם לעת הצורך:
פסוק ח:מה אתם. כלומר מה אתם משיבים דבר, מה מצאתם במקום שנפל לנו גורלנו, מה העם, החזק הוא הרפה:
פסוק ט:ואתם מחשים. מתעצלים:
פסוק כא:ואת הכבודה. משאות, כל דבר שהוא כבד בהליכתו שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם:
פסוק כא:הכבודה. פיזנטו"מא בלע"ז:
פסוק כג:ויסבו פניהם. בני דן אל הקוראים אליהם:
פסוק כד:ומה לי עוד. ומה נשאר לי עוד:
פסוק כה:אנשים מרי נפש. כעסנים שיש בסיעתנו:
פסוק כז:ליש. שם העיר, ובספר יהושע (יט מז) קורא שמה 'לשם', על שם שמצאו שם אבן טובה ששמה 'לשם', והיא היתה על החשן לשבט דן, שמו כתוב על 'לשם', וידעו שבאמת היא נחלתם:
פסוק ל:בן מנשה. מפני כבודו של משה כתוב נו"ן לשנות את השם, ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה:
פסוק ל:עד יום גלות הארץ. בימי סנחריב בגלות ראשונה: