תנ"ך על הפרק - שופטים יח - שבט דן - עבודה זרה עמהם ומנצחים במלחמה?! / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שופטים יח

229 / 929
היום

הפרק

בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת כִּי֩ לֹֽא־נָ֨פְלָה לּ֜וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַה֛וּא בְּתוֹךְ־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּנַחֲלָֽה׃וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵי־דָ֣ן ׀ מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים מִקְצוֹתָם֩ אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי־חַ֜יִל מִצָּרְעָ֣ה וּמֵֽאֶשְׁתָּאֹ֗ל לְרַגֵּ֤ל אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ וּלְחָקְרָ֔הּ וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם לְכ֖וּ חִקְר֣וּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֤אוּ הַר־אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁם׃הֵ֚מָּה עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶת־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽי־הֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם וּמָֽה־אַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַה־לְּךָ֥ פֹֽה׃וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם כָּזֹ֣ה וְכָזֶ֔ה עָ֥שָׂה לִ֖י מִיכָ֑ה וַיִּשְׂכְּרֵ֕נִי וָאֱהִי־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ שְׁאַל־נָ֣א בֵאלֹהִ֑ים וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣יחַ דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָ׃וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן לְכ֣וּ לְשָׁל֑וֹם נֹ֣כַח יְהוָ֔ה דַּרְכְּכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר תֵּֽלְכוּ־בָֽהּ׃וַיֵּלְכוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ לָ֑יְשָׁה וַיִּרְא֣וּ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבָּ֣הּ יוֹשֶֽׁבֶת־לָ֠בֶטַח כְּמִשְׁפַּ֨ט צִדֹנִ֜ים שֹׁקֵ֣ט ׀ וּבֹטֵ֗חַ וְאֵין־מַכְלִ֨ים דָּבָ֤ר בָּאָ֙רֶץ֙ יוֹרֵ֣שׁ עֶ֔צֶר וּרְחֹקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִצִּ֣דֹנִ֔ים וְדָבָ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם עִם־אָדָֽם׃וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם צָרְעָ֖ה וְאֶשְׁתָּאֹ֑ל וַיֹּאמְר֥וּ לָהֶ֛ם אֲחֵיהֶ֖ם מָ֥ה אַתֶּֽם׃וַיֹּאמְר֗וּ ק֚וּמָה וְנַעֲלֶ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֤י רָאִ֙ינוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּ֥ה טוֹבָ֖ה מְאֹ֑ד וְאַתֶּ֣ם מַחְשִׁ֔ים אַל־תֵּעָ֣צְל֔וּ לָלֶ֥כֶת לָבֹ֖א לָרֶ֥שֶׁת אֶת־הָאָֽרֶץ׃כְּבֹאֲכֶ֞ם תָּבֹ֣אוּ ׀ אֶל־עַ֣ם בֹּטֵ֗חַ וְהָאָ֙רֶץ֙ רַחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם כִּֽי־נְתָנָ֥הּ אֱלֹהִ֖ים בְּיֶדְכֶ֑ם מָקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־שָׁ֣ם מַחְס֔וֹר כָּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃וַיִּסְע֤וּ מִשָּׁם֙ מִמִּשְׁפַּ֣חַת הַדָּנִ֔י מִצָּרְעָ֖ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֑ל שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ חָג֖וּר כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה׃וַֽיַּעֲל֗וּ וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּקִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים בִּֽיהוּדָ֑ה עַל־כֵּ֡ן קָרְאוּ֩ לַמָּק֨וֹם הַה֜וּא מַחֲנֵה־דָ֗ן עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הִנֵּ֕ה אַחֲרֵ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃וַיַּעַבְר֥וּ מִשָּׁ֖ם הַר־אֶפְרָ֑יִם וַיָּבֹ֖אוּ עַד־בֵּ֥ית מִיכָֽה׃וַֽיַּעֲנ֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּל֮ אֶת־הָאָ֣רֶץ לַיִשׁ֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־אֲחֵיהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֗ם כִּ֠י יֵ֣שׁ בַּבָּתִּ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵפ֣וֹד וּתְרָפִ֔ים וּפֶ֖סֶל וּמַסֵּכָ֑ה וְעַתָּ֖ה דְּע֥וּ מַֽה־תַּעֲשֽׂוּ׃וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֔מָּה וַיָּבֹ֛אוּ אֶל־בֵּֽית־הַנַּ֥עַר הַלֵּוִ֖י בֵּ֣ית מִיכָ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּ־ל֖וֹ לְשָׁלֽוֹם׃וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ חֲגוּרִים֙ כְּלֵ֣י מִלְחַמְתָּ֔ם נִצָּבִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר אֲשֶׁ֖ר מִבְּנֵי־דָֽן׃וַֽיַּעֲל֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָרֶץ֒ בָּ֣אוּ שָׁ֔מָּה לָקְח֗וּ אֶת־הַפֶּ֙סֶל֙ וְאֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה וְהַכֹּהֵ֗ן נִצָּב֙ פֶּ֣תַח הַשַּׁ֔עַר וְשֵׁשׁ־מֵא֣וֹת הָאִ֔ישׁ הֶחָג֖וּר כְּלֵ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃וְאֵ֗לֶּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת־פֶּ֣סֶל הָאֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַמַּסֵּכָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַכֹּהֵ֔ן מָ֥ה אַתֶּ֖ם עֹשִֽׂים׃וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵ֜שׁ שִֽׂים־יָדְךָ֤ עַל־פִּ֙יךָ֙ וְלֵ֣ךְ עִמָּ֔נוּ וֶֽהְיֵה־לָ֖נוּ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵ֑ן הֲט֣וֹב ׀ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֗ן לְבֵית֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד א֚וֹ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֔ן לְשֵׁ֥בֶט וּלְמִשְׁפָּחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּיטַב֙ לֵ֣ב הַכֹּהֵ֔ן וַיִּקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת־הַפָּ֑סֶל וַיָּבֹ֖א בְּקֶ֥רֶב הָעָֽם׃וַיִּפְנ֖וּ וַיֵּלֵ֑כוּ וַיָּשִׂ֨ימוּ אֶת־הַטַּ֧ף וְאֶת־הַמִּקְנֶ֛ה וְאֶת־הַכְּבוּדָּ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃הֵ֥מָּה הִרְחִ֖יקוּ מִבֵּ֣ית מִיכָ֑ה וְהָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּבָּתִּים֙ אֲשֶׁר֙ עִם־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה נִֽזְעֲק֔וּ וַיַּדְבִּ֖יקוּ אֶת־בְּנֵי־דָֽן׃וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל־בְּנֵי־דָ֔ן וַיַּסֵּ֖בּוּ פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לְמִיכָ֔ה מַה־לְּךָ֖ כִּ֥י נִזְעָֽקְתָּ׃וַיֹּ֡אמֶר אֶת־אֱלֹהַי֩ אֲשֶׁר־עָשִׂ֨יתִי לְקַחְתֶּ֧ם וְֽאֶת־הַכֹּהֵ֛ן וַתֵּלְכ֖וּ וּמַה־לִּ֣י ע֑וֹד וּמַה־זֶּ֛ה תֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י מַה־לָּֽךְ׃וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ בְּנֵי־דָ֔ן אַל־תַּשְׁמַ֥ע קוֹלְךָ֖ עִמָּ֑נוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֣וּ בָכֶ֗ם אֲנָשִׁים֙ מָ֣רֵי נֶ֔פֶשׁ וְאָסַפְתָּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ וְנֶ֥פֶשׁ בֵּיתֶֽךָ׃וַיֵּלְכ֥וּ בְנֵי־דָ֖ן לְדַרְכָּ֑ם וַיַּ֣רְא מִיכָ֗ה כִּי־חֲזָקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִמֶּ֔נּוּ וַיִּ֖פֶן וַיָּ֥שָׁב אֶל־בֵּיתֽוֹ׃וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶת־הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָיָה־לוֹ֒ וַיָּבֹ֣אוּ עַל־לַ֗יִשׁ עַל־עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ׃וְאֵ֨ין מַצִּ֜יל כִּ֧י רְֽחוֹקָה־הִ֣יא מִצִּיד֗וֹן וְדָבָ֤ר אֵין־לָהֶם֙ עִם־אָדָ֔ם וְהִ֕יא בָּעֵ֖מֶק אֲשֶׁ֣ר לְבֵית־רְח֑וֹב וַיִּבְנ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ׃וַיִּקְרְא֤וּ שֵׁם־הָעִיר֙ דָּ֔ן בְּשֵׁם֙ דָּ֣ן אֲבִיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר יוּלַּ֖ד לְיִשְׂרָאֵ֑ל וְאוּלָ֛ם לַ֥יִשׁ שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ׃וַיָּשִׂ֣ימוּ לָהֶ֔ם אֶת־פֶּ֥סֶל מִיכָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כָּל־יְמֵ֛י הֱי֥וֹת בֵּית־הָאֱלֹהִ֖ים בְּשִׁלֹֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

שבט דן - עבודה זרה עמהם ומנצחים במלחמה?!

הקדמה

בפרקנו מסופר שבני שבט דן גנבו ממיכה את פסלו, והלכו להילחם עם ליש, וכבשוה ושרפוה, ואחר כך הקימו שם את הפסל, והוא היה שם זמן רב.

מלבד המסופר בפרקנו, ששבט דן לקח עמו את פסל מיכה, אמרו חז"ל ששבט דן עבד לפסל מיכה כבר במדבר ויש לעיין ביחס שבין המקומות.

א. שבט דן עבד עבודה זרה במדבר

1. שבט דן עבד לפסל מיכה עוד לפני מלחמת עמלק

כך נאמר בפסיקתא רבתי פרשת זכור:

זכור את אשר עשה לך עמלק... ויזנב בך כל הנחשלים אחריך - רבותינו אמרו: הענן היה פולט שבטו של דן, שהיו עובדי עבודה זרה, שכתוב בהם: 'לאחרונה יסעו לדגליהם' (במדבר ב, לא).

כעין זה נאמר גם בתנחומא ובתרגום יונתן בסוף פרשת כי תצא, וכן בתרגום יונתן בסוף פרשת בשלח.

אמנם במדרשים אלו לא נזכר פסל מיכה, אך בתרגום לשיר השירים (ב, טו) נזכר במפורש פסל מיכה, וכך נאמר שם:

והיה עמלק רשיעא גנב מתחות גדפי ענני יקרא נפשתא משבטוי דדן, ומקטל יתהון, על דהוה בידיהון פסלא דמיכה
[תרגום: והיה עמלק הרשע גונב מתחת כנפי ענני הכבוד נפשות משבט דן, והורג אותם, מפני שהיה בידם פסל מיכה].

ונראה שגם המדרשים האחרים כוונתם לפסל מיכה.

2. שבט דן עבד לפסל מיכה לפני קריעת ים סוף

אף קודם לכן, לפני קריעת ים סוף, כבר עבדו בני דן לפסל מיכה.

כך נאמר במכילתא בשלח (יד, כט):

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים - והיו מלאכי השרת תמהים לומר: בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכים ביבשה בתוך הים?! ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה? שנאמר: 'והמים להם חֹמה' (חסר וו), אל תקרי חומה, אלא חֵמה.

אמנם כאן לא כתוב שהיו אלה בני שבט דן שעבדו לפסל מיכה, אבל כתב "בעל הטורים" (שם):

חמה כתיב - חסר, שהקב"ה נתמלא עליהם חמה, על פסל מיכה שעבר עמהם בים, והיינו דכתיב: 'ועבר בים צרה', סופי תיבות רמ"ה, שהוא בגימטריא 'פסל מיכה'.
(ועיין שם גם בפסוק ח)

והאחרונים הסבירו שהכוונה לשבט דן, כמו שיבואר:

שאלו הגר"א [ב"קול אליהו" (מבלי להזכיר את "בעל הטורים")] והאדר"ת (בהגהותיו ל"בעל הטורים" "עטרות אדר") מדוע כתבה התורה רמז זה של "חֵמָה" בפסוק כ"ט, ולא כתבה זאת לעיל בפסוק כ"ב, שגם שם נאמר "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"? ותרצו שכיון שפסל מיכה היה אצל שבט דן, שהיה מאסף לכל המחנות (במדבר י, לה), לכן היתה חמה רק בסוף, כששבט דן עבר.

על פי זה גם הסבירו מדוע בפסוק כ"ב כתוב: "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", ואילו בפסוק כ"ט כתוב: "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים". בפסוק כ"ב מדובר על בני שבט יהודה, שכבר קפצו לים כששאר השבטים עדיין היו ביבשה, אך בפסוק כ"ט, כשמדובר על שבט דן כשנכנסו לים, כבר היו בני שבט יהודה ביבשה בצד השני.

3. האם שבט דן הלך אחרון גם בשנה הראשונה?

יש לשאול: גם המדרשים וגם האחרונים הסתמכו על הנאמר בספר במדבר "לאחרונה יסעו לדגליהם" (במדבר ב, לא) ו"מאסף לכל המחנות" (במדבר י, לה), וקשה שהרי פסוקים אלו נאמרו רק בשנה השניה, לאחר סידור המחנות, ואילו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק היו בשנה הראשונה, מיד בצאתם ממצרים!

יש ליישב שבני ישראל הלכו בסדר זה עוד לפני המנין וסידור הדגלים. שכך כתב רש"י בפרשת ויחי (נ, יג) ובפרשת במדבר (ב, ב), שיעקב אבינו קבע את סדר עמידת השבטים בנשיאת ארונו, ועל פי זה היה סדר המחנות, וכך הלכו מיד בצאתם ממצרים. ואכן כך כתבו החזקוני והרא"ם (ויקרא כד, י) לגבי המגדף, שאף על פי שהוא היה בשנה הראשונה, אמרו לו בני דן: "איש על דגלו", מפני שחנו בסדר שמסר להם יעקב.

ב. עבודה זרה עמהם ומנצחים?!

בפרקנו נאמר:

והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר לו, ויבואו על ליש... ויכו אותם לפי חרב.
(יח, כז)

והדבר תמוה: עבודה זרה עמהם ומנצחים?!

דבר דומה נאמר גם בתחילת הספר (א, כב):

ויעלו בני יוסף גם הם בית אל, וד' עמם.

וכתב רש"י שם:

ואף על פי שדמות מיכה עמהם, שהרי מיכה משבט אפרים, נאמר כאן: 'וד' עמם'.

ושוב נשאלת השאלה: עבודה זרה עמהם ומנצחים?!

במדרש תנחומא בפרשת כי תשא (יד) הביאו את שתי הפרשיות והוסיפו עליהן מהנאמר בקריעת ים סוף:

רבי יוסי אומר: יש בושה גדולה מזו? ישראל עוברין בים סוף ופסל מיכה עובר עמהם, שנאמר: 'ועבר בים צרה' (זכריה י, יא), והים נקרע לפניהם! הוי: 'לך ד' הצדקה, ולנו בושת הפנים' (דניאל ט, ז).
אמר רבי יודן: כתיב: 'ויעלו בית יוסף גם הם בית אל, וד' עמם' (שופטים א, כב), הולכין לעבוד ע"ז ואת אומר: 'וד' עמם'? וכי יש צדקה גדולה מזו? הוי: 'לך ד' הצדקה, ולנו בושת הפנים'.
כיוצא בו: 'והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו, ויבאו על ליש, על עם שוקט ובוטח' (שופטים יח, כז). 'והמה לקחו את אשר עשה מיכה' - צלמא. 'ואת הכהן' - כומרא... עובדין ע"ז והיא מצלחא בידהון?! יש צדקה גדולה מזו? הוי: 'לך ד' הצדקה, ולנו בשת הפנים'.

המדרש לא הסביר מה ההבדל בין מלחמת עמלק, שבה נהרגו אנשים משבט דן, לבין קריעת ים סוף וכיבוש הארץ, שהכתוב מדגיש את הצלחתם.

כיצד יתכן ששבט דן לא טבעו בים סוף וניצחו במלחמה אף על פי שעבדו עבודה זרה?

לגבי קריעת ים סוף נראה להסביר שאילו היו נהרגים אנשים מבני ישראל בקריעת ים סוף - היו הכופרים יכולים לומר שלא היה זה נס, אלא תופעה טבעית, כגאות ושפל וכדומה. וכמו שרואים שהתורה הדגישה חזור והדגש שמכות מצרים לא היו בארץ גשן (שמות ח, יח; כו; יא, ז ועיין במאמרי "לימוד עיקרי האמונה על ידי עשר המכות" בספרי "הדר התורה" שמות, בפרשת וארא), כדי להוכיח שד' הכה את מצרים בהשגחה מכוונת, ולא היו אלו אסונות טבעיים, כך ניתן לומר גם לגבי קריעת הים, שלכן לא מת אחד מבני ישראל, כדי שלא יאמרו שהיתה זו תופעה טבעית. ועיין בדבריו הנפלאים של ה"משך חכמה" בפרשת עקב על הפסוק "ואשר עשה לחיל מצרים, לסוסיו ולרכבו, אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם, ויאבדם ד' עד היום הזה" (יא, ד).

לגבי כיבוש הארץ נראה להסביר שכיון שהקב"ה רוצה לגאול את ישראל ולישבם על אדמתם, כל שבט במקומו הראוי לו, הוא אינו מסתכל בחטאים ובקלקולים שלהם.

כך אמרו חז"ל במדרש שיר השירים רבה (פרשה ב) על הפסוק "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות" (ב, ח):

קול דודי הנה זה בא - זה משה. בשעה שבא ואמר לישראל: 'בחדש הזה אתם נגאלין', אמרו לו: 'משה רבינו, היאך אנו נגאלין? וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו'! אמר להם: 'הואיל והוא חפץ בגאולתכם - אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם'.

רואים במדרש זה שלפעמים הקב"ה אינו מביט בחטאים של ישראל, אפילו כאשר הם עובדים עבודה זרה, כיון שהוא רוצה לגאלם!

סיום

במכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דשירה פרשה ח) נאמר:

עושה פלא - עושה פלא עם אבות, ועתיד לעשות עם בנים... שהרי נסים וגבורות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר הם ממה שעשיתי לאבות.

יהי רצון שלא יהיה בנו שום חטא ונזכה לראות ניסים ונפלאות בכיבוש כל ארץ קדשנו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך