בני דן ופסל מיכה
בפרקנו עוברים בני דן לנחלה נוספת בצפון הארץ. חמשה סיירים בודקים את כדאיות המעבר ומתוודעים ליהונתן בן גרשום בן משה העובד ככהן לעבודה זרה של מיכה. במקום לחסל את העבודה זרה הם גוזלים את כל מפעלו של מיכה, את הפסל ואת הכהן, ומעניקים לכהן קידום לכהן גדול לשבט שלם ולא כוהן זוטר לאיש אחד. כך מתקבעת נחלת דן בצפון כאתר הפולחן לעבודה זרה עַד גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ.
מתי נחלו בני דן?
דן הוא המאסף לכל המחנות במדבר, וכן בארץ ישראל נחל אחרון. בספר יהושע (יט נ-מו) מתוארת נחלתו ובסמוך (יהושע יט מז) מסופר אודות עלייה להרחבת השטח, כנראה לעבר הצפון, לעיר ששמה לֶ֜שֶׁם.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל...
(שופטים יח א)
הרד"ק מפרש שפרקנו התרחש בתפר שבין תקופת שמשון לעלי, זמן שהיה בבחינת וואקום שלטוני ולכן התאפשרו חטאים גדולים כמו פסל מיכה:
בימים ההם - גם זה הפסוק מוכיח כי לא היה זה בימי עתניאל בן קנז כי שופט היה לישראל וכל ימי השופט לא היו עושים איש הישר בעיניו כמו שאמר: "וְהֽוֹשִׁיעָם֙ מִיַּ֣ד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם כֹּ֖ל יְמֵ֣י הַשּׁוֹפֵ֑ט..."(שופטים ב יח), ואומר: "וְהָיָ֣ה ׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם...".
נראה כי בימי השופט לא היו עושים איש הישר בעיניו ובשלשת הענינים האלה: (1) בדבר מיכה (2) ובדבר בני דן (3) ובדבר פלגש בגבעה אמר: "אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים יח א; שופטים יט א). ואלו העניינים היו בין שמשון לעלי שהיה שופט ישראל, והיה הזמן ביניהם כמו שהיה שלא היה להם שופט בישראל והיו עושים איש הישר בעיניו.
(רד"ק שופטים יח א)
לשם או ליש?
"לשם" הוא שמה של האבן המייצגת את שבט דן בחושן שעל לב הכוהן הגדול. כך מסביר רש"י את הקישור הנפשי של בני השבט דווקא לנחלה הצפונית:
ליש - שם העיר. ובספר יהושע קורא שמה "לֶ֜שֶׁם" (יהושע יט מז) על שם שמצאו שם אבן טובה ששמה לשם, והיא הייתה על החושן לשבט דן. שמו כתוב על לשם וידעו שבאמת היא נחלתם!
(רש"י שופטים יח כז)
אופיו של שבט דן מתגלה בכיבוש הנחלה הצפונית
...וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת כִּי֩ לֹֽא־נָ֨פְלָה לּ֜וֹ עַד־הַיּ֥וֹם הַה֛וּא בְּתוֹךְ־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּנַחֲלָֽה׃ וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵי־דָ֣ן ׀ מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים מִקְצוֹתָם֩ אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי־חַ֜יִל...
(שופטים יח א-ב)
הנחלה הראשונית של שבט דן היא כמובן גוש דן הצמוד לנחלת בנימין. אבל כבר אז הצפיפות בגוש דן הייתה גדולה. הלחץ היה בעיקר מהאמורי, כמו שכתוב בתחילת הספר: "וַיִּלְחֲצ֧וּ הָאֱמֹרִ֛י אֶת־בְּנֵי־דָ֖ן הָהָ֑רָה כִּי־לֹ֥א נְתָנ֖וֹ לָרֶ֥דֶת לָעֵֽמֶק׃" (שופטים א לד) ולכן נאלצו לחפש נחלה נוספת הדומה באקלימה הלח לנחלתם שמול חוף הים.
דן – גור אריה
האפשרות של נחלה זו אף מוזכרת בנבואת משה בברכתו בסוף ספר דברים, "דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן־הַבָּשָֽׁן׃" (דברים לג כב), נחלה הנמצאת מתחת לבשן, בצפון עמק החולה מתחת לרמת הגולן.
דן – נחש עלי דרך
לפי נבואת יעקב החיה המסמלת את דן היא הנחש: " יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ" (בראשית מט יז).
האם דן הוא שמשון הנחש או דן הם בני אריות? אולי שילוב והכלאה של השניים?
בלכידת העיר ליש, שם נרדף לאריה, מתגלים הצדדים השונים באופיים של בני דן. צדדים המתאימים לחיות המסמלות את שבטם. התגנבות נסתרת אל העיר השאננה, כמו הנחש המתפתל בהסוואה והזינוק הקטלני של האריה, תוך מחיצת הטרף במכת כף אחת.
עד גלות הארץ
וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
(שופטים יח ל)
רש"י מביא את הדעה כי הפסל נשאר עד גלות סנחריב.
לעומת רש"י, דעת הרד"ק שי֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ זהה עם היום האחרון של בית הא-להים בשילה, והיינו ביום מותו של עלי הכוהן הגדול ובניו, וגלות הארון לשדה פלישתים (שמואל א ד). סברת הרד"ק היא שלא יתכן שמלכים כמו דוד ושלמה יניחו לעבודה זרה ממש להיות פעילה בתחום שלטונם.
הרד"ק מסביר איך דוד ושלמה לא היו נותנים לעבודה זרה להמשיך ואילו עלי הצדיק כן; כוחו של עלי לא עמד לו מול בניו, לכן סביר להניח שגם נגד פסל מיכה לא הצליח להילחם. אבל אין הדעת סובלת שכל ימי ספר שמואל ומלכים לא הצליחו שמואל ואחריו המלכים הצדיקים להיפטר מהפסל שהאפיל על עבודת הא-להים.