פסוק ד:ופחזים. בהולים במעשיהם לעשות בלא תבונה:
פסוק ו:עם אלון מצב. (תרגום:) מישר קמתא - מישור שהיו בו מצבות:
פסוק ח:הלוך הלכו העצים. משל הוא:
פסוק ח:לזית. עתניאל בן קנז (שופטים א יג), הבא משבט יהודה שנקרא זית, שנאמר (ירמיהו יא טז): זית רענן יפה פרי תואר וגו':
פסוק יא:את מתקי. דבש דבורים:
פסוק יב:לגפן. גדעון, שהוא מזרע יוסף (שופטים ו יא), שנאמר בו (בראשית מט כב) בן פורת, (ותרגם שם אונקלוס:) כגופן דנציב וכו':
פסוק יג:המשמח אלהים. שאין אומרים הלוים שיר של הקרבן אלא על הנסכים:
פסוק יד:אל האטד. ספינ"ה בלע"ז:
פסוק טו:אם באמת. שאני הגון למלכות:
פסוק כב:וישר. על כרחם נהג רבנות ובגאוה:
פסוק כג:רוח רעה. שנאה, שלנ"ש מלטלינ"ט בלע"ז:
פסוק כו:געל בן עבד. מאומה אחרת היה:
פסוק כז:ויעשו הלולים. (תרגום:) ועבדו חנגין:
פסוק כח:מי אבימלך ומי שכם. מי אבימלך להיות שר על שכם ומי שכם להיות עבדים לאבימלך, הלא בן ירובעל היה אבימלך מן עפרת אבי העזרי (לעיל ו יא):
פסוק כח:וזבל פקידו. וזה פקיד העיר ששמו 'זבול', פקידו של אבימלך הוא, ואדוניו אין לו משפט מלוכה בעיר ואף פקידו אינו כלום:
פסוק כח:עבדו את אנשי חמור. אם באתם לקנות לכם אדונים, באו ועבדו את אנשי חמור, שהיה נשיא הארץ מקדם (בראשית לד ב):
פסוק כח:ומדוע נעבדנו. לאבימלך:
פסוק כט:ויאמר לאבימלך. ויאמר געל בפני זבול, הודיע לאבימלך:
פסוק כט:רבה צבאך וצאה. מן המקום שאתה שם, ונראה את גדולתך:
פסוק לא:בתרמה. כמו במרמה, בתרמית, כלומר: בלט ובסתר:
פסוק לד:ארבע ראשים. ארבעה כתות:
פסוק לז:מעם טבור הארץ. (תרגום:) מן תוקפא דארעא, מהר הגבוה שבכולם:
פסוק לז:אלון מעוננים (תרגום:) מישר מעוננים:
פסוק מב:ויצא העם השדה. אנשי שכם:
פסוק מב:ויגידו. המגידים לאבימלך, שיצאו בני העיר אל השדה לעשות חפציהם:
פסוק מד:פתח שער העיר. שלא יוכלו ליכנס:
פסוק מו:צריח. יער שכפו אילנות ופסגים סביב סביב, וקורין אותו פלייש"ר בלע"ז:
פסוק מו:בית אל ברית. אותו צריח היה של בעל ברית, שם של עבודה זרה שלהם, וצלמון (פסוק מח), יער היה שם ויש פותרין: צריח, וודוו"י בלע"ז שעושין בקרקע:
פסוק מח:שוכת עצים. ענף עצים:
פסוק נג:פלח רכב. חתיכת אבן של ריחים העליונה הקרויה רכב:
פסוק נד:פן יאמרו לי. פן יאמרו עלי: