משל יותם
יותם, השריד היחיד מבני גדעון רצה לדעת אם אנשי שכם שותפים למעשיו של אבימלך, או שמא הריגת אחיו ותפיסת המנהיגות הייתה יוזמה אישית של אבימלך מבלי שבעלי שכם נטלו חלק בכל המתרחש, לפיכך פתח במשל נאה ומושך אשר בהמשכו יאמר דברים גם על בעלי שכם וחבריהם.
יותם פתח במלים: "הָל֤וֹךְ הָֽלְכוּ֙ הָעֵצִ֔ים לִמְשֹׁ֥חַ עֲלֵיהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ" (שופטים ט ח). מסביר המלבי"ם ש"הָעֵצִ֔ים", הכוונה לבני אדם החיים בעולם, משום שהאדם נמשל לעץ, כדברי הכתוב: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ יט). נאמר, "הָעֵצִ֔ים", ולא 'עצים', כי מדובר באנשים חשובים ונכבדים המכירים את צורכי העם והם אשר הולכים להמליך עליהם מלך. אותם אנשים יודעים מי הם אשר ראויים להבחר לתפקיד כה רם.
תאנה, גפן וזית – שלושה סוגי אנשים
יותם מזכיר שלושה פירות, תאנה, גפן וזית, כנגד שלושה סוגי אנשים
גפן
הגפן מסמל דבר שבמהותו אינו חייב להיות טוב אלא שהוא מועיל לאדם. דוגמא לכך תרופה. כל אדם יודע שתרופה איננה טובה ואיננה טעימה, אולם היא מועילה, כי מביאה מזור לחולים. גפן הוא פרי טעים, הַֽמְשַׂמֵּ֥חַ אֱ-לֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים (יג), אך משמש כחרב פיפיות. מצאנו שהיין גרם נזקים גדולים אם לא השתמשו בו כהלכה.
זית
זית הוא הסוג הטוב של האנשים, כי זית מוציא שמן הרומז לחכמה שבאדם שנאמר בה: "חׇכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא׃"(קהלת ח א).
חז"ל אומרים שהזית רומז לשופט עתניאל בן קנז שהיה משבט יהודה, אדם גדול בתורה ומעביר את מסורת התורה שבעל פה לדורות הבאים. עתניאל בן קנז הזכיר את ההלכות שהשתכחו בימי יהושע, לאחר פטירת משה, עם כח פלפולו.
תאנה
התאנה מרמזת לסוג הֶעָרֵב. התאנה טעימה לחיך ומגרה את התאווה הגשמית בלבד. אין בה את החשיבות של היין ואיננה נמנית על הפירות המשמחים א-להים ואנשים, ובוודאי לא חשובה כמו הזית שמוציאים ממנו שמן זית זך למאור.
הפניה לזית, עתניאל בן קנז
...וַיֹּאמְר֥וּ לַזַּ֖יִת מלוכה (מָלְכָ֥ה) עָלֵֽינוּ׃
(שופטים ט ח)
העצים פנו אל הזית, עתניאל בן קנז, שהיה אדם משכמו ומעלה, בבקשה למלוך עליהם, כלומר לשפוט את ישראל.
סירוב הזית
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַזַּ֔יִת הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־דִּשְׁנִ֔י אֲשֶׁר־בִּ֛י יְכַבְּד֥וּ אֱ-לֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָעֵצִֽים׃
(שופטים ט ט)
הזית סרב להצעה ואמר כי משרת המלכות תובעת הרבה. המלך נקרא עבד לעם כי חייב לטפל בענייניו בכל לבו ובכל שעות היממה.
נאמר בגמרא:
תנו רבנן: "אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א"(ויקרא ד כב)... אמר רב אבדימי בר חמא פרט לנשיא שנצטרע שנאמר "וַיְנַגַּ֨ע יְ-הֹוָ֜ה אֶת־הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחׇפְשִׁ֑ית וְיוֹתָ֤ם בֶּן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־הַבַּ֔יִת" (מלכים ב טו ה). מדקאמר (=משום שנאמר) בבית החפשית מכלל דעד השתא (=שעד עכשיו) עבד הוה (=היה).
(הוריות י.)
משמע מדברי הגמרא שרק כאשר פרש המלך עוזיה מן המלוכה יכול היה להיות חופשי ולא משועבד לצבור, כי המלך חייב לעסוק בצרכי צבור. המלכות תובעת חובות מרובות מן המלך העוסק באמונה, כי הוא חייב לדאוג לאזרחי מדינתו.
לפיכך, הזית, הנקרא טוב, מסרב למלוך, משום שאינו רוצה לבזבז את זמנו היקר שיכול להיות מנוצל למטרה רוחנית טהורה ולהתעסק בעניינים קטנים שיכולים להיעשות על ידי אחרים.
הפניה לתאנה
וַיֹּאמְר֥וּ הָעֵצִ֖ים לַתְּאֵנָ֑ה לְכִי־אַ֖תְּ מָלְכִ֥י עָלֵֽינוּ׃
(שופטים ט י)
לאחר שהזית סרב לקבל את משרת המלך, נגשו "העצים" להציע את המשרה לתאנה, שטעמה מתוק ועָרֵב לחיך, כי רצו מלך שידאג לצרכיהם הגשמיים.
סירוב התאנה
וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַתְּאֵנָ֔ה הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־מָתְקִ֔י וְאֶת־תְּנוּבָתִ֖י הַטּוֹבָ֑ה וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָעֵצִֽים׃
(שופטים ט יא)
התאנה אף היא לא רצתה למלוך. כלומר, גם האנשים שאינם שואפים לחיים רוחניים טהורים ורודפים אחרי הֶעָרֵב והטעים, לא רצו לנטוש את מנעמי החיים ולְהֵרָתֵּם לעול הרבים. גם אנשים אלה הבינו כי הנהגת העם דורשת ותור על חיי נוחיות ושלוה והם לא הסכימו להנהיג את העם.
סירוב הגפן
וַיֹּאמְר֥וּ הָעֵצִ֖ים לַגָּ֑פֶן לְכִי־אַ֖תְּ מלוכי (מָלְכִ֥י) עָלֵֽינוּ׃
וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַגֶּ֔פֶן הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־תִּ֣ירוֹשִׁ֔י הַֽמְשַׂמֵּ֥חַ אֱלֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָעֵצִֽים׃
(שופטים ט יב-יג)
גם הגפן, המציע מיזוג בין הֶעָרֵב והטוב, הוא המועיל, כגפן שהוא מועיל, כי היין מועיל למטרות שונות, סירב להצעה למנות מלך משורותיו.
ההצעה לאטד
וַיֹּאמְר֥וּ כָל־הָעֵצִ֖ים אֶל־הָאָטָ֑ד לֵ֥ךְ אַתָּ֖ה מְלָךְ־עָלֵֽינוּ׃
(שופטים ט יד)
מאחר שכל העצים הנותנים פירות סרבו למלוך, כלומר, אנשים בעלי מעמד וכבוד לא רצו לנטוש את עסוקיהם ולקבל על עצמם עול מלכות, הלכו העצים לאטד והציעו לו למלוך עליהם. כלומר הציעו למנות מלך משורות האנשים הפשוטים.
מטבע הדברים, אם אנשים נכבדים מסרבים למלוך, קל וחומר שהפשוטים יסרבו לקבל עליהם עול מלכות, אך למרבה הפלא דווקא הם קפצו על ההצעה.
תגובת האטד
וַיֹּ֣אמֶר הָאָטָד֮ אֶל־הָעֵצִים֒ אִ֡ם בֶּאֱמֶ֣ת אַתֶּם֩ מֹשְׁחִ֨ים אֹתִ֤י לְמֶ֙לֶךְ֙ עֲלֵיכֶ֔ם בֹּ֖אוּ חֲס֣וּ בְצִלִּ֑י וְאִם־אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִן־הָ֣אָטָ֔ד וְתֹאכַ֖ל אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃
(שופטים ט טו)
יותם ממשיל את העץ שהסכים למלוך על העצים לאטד למרות היותו נטול צל וקוצני. יותם מתכוון לומר שכמו שלאטד אין צל ועשיר בקוצים דוקרנים ומכאיבים, והוא אומר לעצים הרמים והנישאים כמו ארזי הלבנון ועצי פרי אחרים לבוא לחסות בצל הלא קיים שלו, ואם יסרבו להשמע ינזקו על ידי הקוצים המכאיבים, כן אבימלך, בנמשל, מתנשא למלוך ופונה לבעלי שכם ובית מילוא לבוא ולחסות בצלו.
אזהרת יותם
וְעַתָּ֗ה אִם־בֶּאֱמֶ֤ת וּבְתָמִים֙ עֲשִׂיתֶ֔ם וַתַּמְלִ֖יכוּ אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ וְאִם־טוֹבָ֤ה עֲשִׂיתֶם֙ עִם־יְרֻבַּ֣עַל וְעִם־בֵּית֔וֹ וְאִם־כִּגְמ֥וּל יָדָ֖יו עֲשִׂ֥יתֶם לֽוֹ׃
אֲשֶׁר־נִלְחַ֥ם אָבִ֖י עֲלֵיכֶ֑ם וַיַּשְׁלֵ֤ךְ אֶת־נַפְשׁוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיַּצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד מִדְיָֽן׃
וְאַתֶּ֞ם קַמְתֶּ֨ם עַל־בֵּ֤ית אָבִי֙ הַיּ֔וֹם וַתַּהַרְג֧וּ אֶת־בָּנָ֛יו שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ עַל־אֶ֣בֶן אֶחָ֑ת וַתַּמְלִ֜יכוּ אֶת־אֲבִימֶ֤לֶךְ בֶּן־אֲמָתוֹ֙ עַל־בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם כִּ֥י אֲחִיכֶ֖ם הֽוּא׃
וְאִם־בֶּאֱמֶ֨ת וּבְתָמִ֧ים עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־יְרֻבַּ֥עַל וְעִם־בֵּית֖וֹ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שִׂמְחוּ֙ בַּאֲבִימֶ֔לֶךְ וְיִשְׂמַ֥ח גַּם־ה֖וּא בָּכֶֽם׃
וְאִם־אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מֵאֲבִימֶ֔לֶךְ וְתֹאכַ֛ל אֶת־בַּעֲלֵ֥י שְׁכֶ֖ם וְאֶת־בֵּ֣ית מִלּ֑וֹא וְתֵצֵ֨א אֵ֜שׁ מִבַּעֲלֵ֤י שְׁכֶם֙ וּמִבֵּ֣ית מִלּ֔וֹא וְתֹאכַ֖ל אֶת־אֲבִימֶֽלֶךְ׃
(שופטים ט טז-כ)
יותם אומר לאנשי שכם שאם באמת ובתמים החליטו להמליך את אבימלך, ויש להם מחויבות להמליך את אבימלך בגלל תכונת מיוחדת שיש לאבימלך, ורוצים לקנות אותה או ליהנות ממנה, או אם יש להם ענין להמליך את אבימלך בגלל מסירות נפשו להצלתם בימי מלחמה או מגפה, החרשתי, ושיִשמְחוּ באבימלך וישמח גם הוא בהם.
יותם מוסיף ואומר שהאמת ידועה לכל, כי אבימלך איננו דמות חיובית וכן לא פעל למענם מעולם. נהפוך הוא, בסיועם של בעלי שכם הרג את כל אחיו הראויים למלוכה ואיש מישראל לא מחה למרות שאביו, גדעון, מסר נפשו למען כלל ישראל ויצא למלחמה חסרת סיכוי טבעי לנצח בה, ובטח בה' למרות מצבם הרוחני הירוד של בני ישראל.
יותם אומר שעלייתו לשלטון של אבימלך הייתה רק בגלל אהבת השררה והנאות השלטון ולא בגלל דאגתו לעם ורצונו להטיב עמו. לפיכך אותם "ידידים" שהעלו את אבימלך לשלטון וגרמו למות ילדי גדעון, החפים מפשע, הם אשר ימרדו באבימלך ויביאו את הקץ לשלטונו.
יותם בורח
וַיָּ֣נָס יוֹתָ֔ם וַיִּבְרַ֖ח וַיֵּ֣לֶךְ בְּאֵ֑רָה וַיֵּ֣שֶׁב שָׁ֔ם מִפְּנֵ֖י אֲבִימֶ֥לֶךְ אָחִֽיו׃
(שופטים ט כא)
אחרי דברים כדרבנות שהשמיע יותם הבין שחייו בסכנה וברח מאזור שכם מחשש לחייו.