פסוק א:וספר איך היה זה והוא שהלך אבימלך אל שכם ודבר עם אחי אמו שידברו ויפתו את כל בעלי שכם, והיה הפתוי באומרו (ב) מה טוב לכם המשול בכם שבעים איש כל בני ירובעל וגו', ר"ל מה הוא היותר טוב ומובחר אצלכם אם משל בכם שבעים איש (ואם תאמרו שלא ימשול כי אם אחד אינו כן, כי כלם בני ירובעל ולכלם יש משפט בממשלה, אחרי שהוא לא נתנה בימיו לאחד מהם) או הוא יותר טוב משול בכם איש אחד לבד, ואמנם אמרו עוד וזכרתם כי עצמכם ובשרכם אני, ר"ל כי הוא היה בן גדעון כמו הבנים האחרים, ואם היה נופל מצד אמו שהיתה פלגש, הנה זה אין ראוי שיהיה אצלם כי אמו היתה מביניהם, ולכן מאותו צד שחשבו האחים שהוא יותר פחות מפאת האם, מאותו צד עצמו מפאת אמו ראוי שיהיה הוא יותר משובח אצל בעלי שכם:
פסוק ג:וזכר שנטו אחריו כל בעלי שכם, לא מפאת אביו (מהנדר שעשו לו בענין הממשלה) כי אם מפאת אמו, וזהו כי אמרו אחינו הוא, (ד) ושנתנו לו שבעים משקלי כסף מבית הבעל וישכר בהם אנשים ריקים ופוחזים, (ה) ויבא בית אביו, שהיו שם אחיו כלם, ואולי היו נקבצים להתאבל על אביהם, או כדי לבאר הממשלה עם מי תהיה, ואבימלך בא על הבית והרג את שבעים איש ויותר יותם, ואין הכוונה שהרג שבעים מלבד יותם כי הם כלם היו שבעים לא עוד, אבל רצה שנותר יותם ממספר השבעים, ושלא נשאר להיותו מרחם עליו בהיותו נער כי אם לפי שנחבא, ומזה יתבאר רוע אנשי שכם שנתנו לאבימלך שבעים כסף כמספר בני גדעון לבשרו על הריגתם כמו שעשה, ומיד אחרי זה (ו) נאספו כל בעלי שכם ובית מלוא וימליכו את אבימלך במקום האלון המוצב אשר בשכם, שהיה מקום מוכן להקבץ שם אנשים רבים, ומה שראוי שתדע הוא, כי עם היות שאמר כאן וימליכו את אבימלך הנה לפי האמת לא היה מלך ולא מנאוהו עם מלכי ישראל, והכתוב אמר (פסוק כ"ב) וישר אבימלך על ישראל, כי היה ענינו ממשלה ושררה לא מלכות, וזה כי המלכות לא תאמר בעצם ואמת כי אם כאשר יהיה שם משיחה, והמלך הראשון שנמשח בישראל היה שאול, אבל נאמר כאן ובספר שופטים כלו מלך על צד ההעברה לכל שופט שוטר ומושל:
פסוק ז:ויגידו ליותם וילך ויעמוד וגו'. זכר שכאשר שמע יותם בן גדעון הקטן שבעלי שכם לא די להם שלא נתעצמו על אבימלך לנקום נקמת אחיו אשר הרג, אבל גם המליכוהו עליהם, הלך ויעמוד בהר, להיותו מקום מוכן לדבר עליו דברי תורה ושמשם שמעו ישראל הברכה והקללה, ואמר שישמעו אליו בעלי שכם, ולא אמר אנשי שכם, כי אם בעלי שכם, לומר כי הם בעיניהם אדוני העיר, ושיהיה שכרם אם ישמעוהו שישמע אלהים אליהם, ורמז בזה שעוד מעט יקראו אל אלהים ויצעקו אליו מאבימלך כאשר הוא יותם היה אז קורא וצועק ממנו:
פסוק ח:וישא משלו ויאמר (ח) הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך, וכתב רש"י שזכר הזית משל לעתניאל בן קנז שבא משבט יהודה שנאמר עליו (ירמי' י"א ט"ז) זית רענן יפה פרי תואר, והביא התאנה רמז לדבורה הנביאה, ולזה אמר בה את מתקי שהוא דבש הדבורים, ושזכר הגפן רמז לגדעון שהיה משבט יוסף, שנאמר (בראשית מ"ט כ"ב) בן פורת יוסף בן פורת וגו', ומתרגמינן כגופן דנציב על עינא דמיא. ויקשה לזה כי עתניאל ודבורה וגדעון לא שאלו מהם ישראל שימלכו עליהם, ולא אמרו הם שלא ירצו בממשלה כדרכי המשל, אבל בפעל משלו בישראל, ואחשוב אני בזה שיותם כיוון לומר במשליו שהממשלה והמלכות ראוי שתנתן בעצם ובראשונה לנכבדים ממשפחת רם, כי היחס הוא הראוי למלוכה ולממשלה, ושכאשר לא ימצא אדם נכבד ומיוחס למשול ראוי שיבחרו באדם עשיר, כי עם היות שעשרו בידו ולא יועיל ממנו לאחרים, אין ספק שמפני עשרו הוא הראוי למלוכה, וכמ"ש (ישעיה ג' ז') ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם, וכאשר לא ימצא אדם נכבד בטבעו ולא ג"כ אדם עשיר ראוי שיבחרו באיש המשמח והמקבל כל אדם בסבר פנים יפות מפאת מדותיו, אם הוא טוב ומטיב במזגו, כי הנה העם ראוי שימשך אז אחריו, (ט) ולכן הביא ראשונה הזית שהוא משל לאיש הנכבד המיוחס במשפחתו, כמו השמן הטוב היורד על הזקן העולה למעלה מכל המשקים העומד שנים רבות בלי הפסד והשחתה, ולכן אמר בשם הזית דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים, להגיד שהכבוד ממנה וכמו שאפרש.
פסוק י:ואחר זה זכר התאנה משל לעשיר, ולכן לא אמר בה כבוד ולא שמחה, (יא) כי אם תנובתי הטובה, שהיה העשיר מתהלל בעשרו וכי כביר מצאה ידו, עם היות שלא ישליטנו אלהים לאכול ממנו ולהועיל לאחרים. (יב-יג) וזכר אח"כ הגפן שהוא משל לאנשים בעלי הסברא ושמחים ומשמחים לאחרים, ולכן אמר בה המשמח אלהים ואנשים.
פסוק יד:והביא אחריהם האטד שאין לו כבוד ויחס, כי הוא הפחות שבקוצים ואין לו פרי ותנובה ועושר כלל, והוא המעציב גם כן ומדאיג תמיד לכל אדם אם יפגע בו ואינו משמח כלל, וכמו שאמר דוד בדבריו האחרונים (שמואל ב' כ"ג ו', ז') ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו, ואיש יגע בהם ימלא ברזל וחנית וכאש שרוף ישרפו בשבת: והנה כל זה היה משל לבני גדעון ולאבימלך שהם היו נכבדים מצד אמותיהם, והיו עשירים אשר כל טוב אביהם בידיהם, והיו בעלי מדות טובות לשמח אלהים ואנשים, ואבימלך היה הפך כל זה כי הוא היה בן פלגש ומנעו ה' מכבוד, והיה עני ורש והם בעלי שכם נתנו לו הכסף לשכור אנשיו, והוא בעל מדות רעות אכזרי ורע המזג שהרג שבעים איש בני אביו על אבן אחת, והיה ענין המשל לא להגיד שהעצים הלכו למשוח עליהם מלך אבל הוא כאלו אמר, באמת אינו ראוי שהמלך יפתה האנשים להמליכו כאשר עשה אבימלך לכם, אבל האנשים ראוי שיבקשו המלך ויבחרוהו להם, ובבחירת המלך אין ראוי שיבחרו ביותר פחות כי אם ביותר הגון וראוי למלוך מכל הבחינות, ולכן אמר עם היות שהעצים אין להם נפש שכלית ולא חיונית, הנה עם כל העדרם אלו הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך, אין ספק שבראשונה יאמרו לזית מלכה עלינו, כי לה ראויה הגדולה והגבורה להיות הכבוד לפניה. ואמר עוד שבקשת הגדולה הוא מופת סכלי שאין המבקש ראוי אליה, וכאמרם (חכמי המדות) הרודף אחר השררה שררה בורחת ממנו, ולכן הזית תהיה תשובתה החדלתי את דשני, רוצה לומר הנה המושל והמלך באמת ובתמים אין ראוי שיחוש לעניניו הפרטיים כי אם לעניני המלכות, ולכן היה המלכות בעניני הקדמונים עבדות ועמל מכאיב ולא תועלת ולא ממשלה, ולכן נזכר בספר מלכים (מלכים ב' ט"ו ה') שעזריה מלך יהודה כאשר נצטרע ישב בבית החפשית ויותם בנו שפט את עם הארץ, ר"ל שישב בביתו חפשי מעמל המלכות ומעבודתו (שהוא באמת עבדות ולא שררה) והיה בנו שופט את העם והוא לצרעתו היה בן חורין וחפשי מזה, הנה יראה מזה שהמלך הוא עבד עמו, וכמו שאמר הקיסר אוקטאביאנ"ו, כאשר הביאו עטרת מלכות להמליכו ברומה לקח העטרת בידו ואמר עטרת עטרת אלו ידע האדם העמל והכאב אשר תחתיך, אעפ"י שימצאך בחוץ מושלכת ארצה לא יקחך בידיו, וכמו שזכר זה המדיני וואליריו"ס מאקסימו"ס בספרו, ולזה כיוונה הזית הנה באמרה החדלתי את דשני, רוצה לומר מחוייב הוא אם אמלוך שאחוש לעניני המלכות ולא אחוש לעניני הפרטיים, באופן שתחדל דשני בהכרח עם טורח ועמל המלכות, ואמרה אשר בי יכבדו אלהים ואנשים, לומר שאם חשבו שהמלכות כבוד גדול הנה אינו כן, כי כבר אמר הפילוסוף (אריסטו) בספר המדות שהכבוד הוא אצל הנותן לא אצל המקבל, ואחרי אשר עם השמן יכבדו אלהים ואנשים במה שידליקו הנרות במקדש ובמשיחת הכהנים והכלים והמלכים, והיה השמן פרי הזית היוצא ממנה, הנה אם כן הכבוד תמיד עמה בטבעה אעפ"י שלא תמלוך, ולכן לא היתה רוצה בעמל המלכות וטרחו, שלמה תפסיד את אשר לה ותלך לנוע על העצים? רוצה לומר מתנועעת ומתטלטלת עליהם, כי המלכות אינו כי אם טלטול ותנועה ועמל. וזכר שאין ספק שהעצים לא ילכו אל התאנה אם לא אחרי שהזית לא תאבה ולא תשמע אליהם, ואז יאמרו לתאנה לכי את מלכי עלינו, הנה אמרו באלו האחרונים כלם לכי את, הוא לפי שהזית ביאר אליהם ואמר לנוע על העצים, ולכן קבלו אותה הקדמה שהמלכות הוא טלטול ותנועה מתמדת מבלי השקט ומנוחה, ואמרו לכי את, רוצה לומר אעפ"י שתתנועע ותנוד מולכי עלינו, כלומר הואיל ולא רצתה הזית לכי את. וזכר שגם העשיר עם היותו כוסף הכבוד, פעמים ישנא את הרבנות, וז"ש ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה, רוצה לומר האם ראוי שעושרי אשר הוא מתוק לחכי ולא אכל זר ממנו, האם החדלתי אותו ותנובתי הטובה? כי באמת תחדל עם עמל ויגיעת המלכות. ואמר שאחרי שאלה הנכבד והעשיר לא ירצו במלוכה אז יבאו אל הגפן, שאין לה כי אם חברה רצויה עם האנשים, ושעכ"ז פעמים לא תבחר ברבנות, ותאמר החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים בנסוך היין ובהסברת פני האוהבים ביין ותירוש, האם אפסיד כל זה? שבאמת יפסיד עם יגיעת המלכות. וזכר שאחרי שכל העצים האלה הראוים למלוך לא יבחרו במלוכה, אז יבאו העצים היבשים נעדרי השכל והכחות כלם אל האטד שאין בו לא כבוד ולא מתק עושר ולא תירוש משמח להמליכו, ואמר שהשלמים לא יבחרו השולטנות אבל יברחו ממנו (כמו שעשו הזית והתאנה והגפן) אבל הפחות הנבזה הוא אשר יבחר המלכות וירדוף אחרי השררה, ולזה האטד מיד לקח הממלכה, (טו) ויאמר אם באמת אתם מושחים אותי, רוצה לומר איני יודע אם תעשו זה לצחק בי, אבל אם באמת אתם עושים זה באו וחסו בצלי (והוא כדמות לעג שאין צל לאטד) רוצה לומר חסו בצל אשר יש לכדומה לי, כי כל עץ יעשה צל דמות גופו ואני אין לי צל ולא טעם ולא פרי ולא ריח, ואם אין תצא אש מן האטד, רוצה לומר אם תבחרו אותי לצחק בי ולהקל בכבודי אח"כ תצא אש מן האטד העץ הנבזה, כי אינו טוב כי אם להדליק בו את עצים אחרים, ואמר אל תחשבו שאדליק פחותים כמוני כי האש אשר אדליק תאכל עצי הלבנון שהם היותר גדולים ומשובחים מכל העצים. הנה התבאר המשל על מה יורו העצים האלה וענינם, והותרו בזה השאלות שנית שלישית ורביעית:
פסוק טז:ועתה אם באמת ובתמים עשיתם וגו'. זהו הנמשל, יאמר שישראל טעו במה שעשו בזה משני צדדים. האחד באופן הממלכה שלא עשו אותה כראוי ובדרך העצים, השני מאשר גמלו רעה לבית גדעון. והנה אמר כנגד הראשונה אם באמת ובתמים, רוצה לומר שאם הם עשו באמת ובתמים הממלכה הזאת, רוצה לומר שבקשתם ראשונה האנשים הראויים למלוך בדרך העצים ותמליכו את אבימלך, רוצה לומר ותמליכו את האטד באחרונה אחרי אשר לא רצו האחרים למלוך, שזהו הצד הראשון, וגם הצד השני והוא ואם טובה עשיתם עם ירובעל ועם ביתו ואם כגמול ידיו עשיתם לו (יז) שהוא נלחם להושיעכם ושם נפשו בכפו להצילכם, וכל זה הוא דרך שאלה, האם עשו ההמלכה כהוגן? האם גמלו לבית ירובעל כמעשה ידיו? והשיב לשניהם שעשו בכל זה שלא כהוגן, וזהו (יח) ואתם קמתם על בית אבי ותהרגו את בניו שבעים וגו', וזהו כנגד צד הגמול, ואמנם בענין ההמלכה ג"כ פשעתם, כי המלכתם את אבימלך בן אמתו, לא להיותו נכבד כי בן פלגש היה, ולא להיותו עשיר כי אתם נתתם לו את הכסף, ולא לשמחת חברתו וטוב מזגו כי הרג את כל אחיו, כי אם להיות אמו מעירכם, וזהו רמז באמרו כי אחיכם הוא:
פסוק יט:ואמנם אמרו עוד (יט) ואם באמת ובתמים עשיתם עם ירובעל ועם ביתו יראה שאין לו צורך, אבל הוא מה שזכר למעלה לתת עליו הפסק וגזרת המאמר, ולפי שארכו הדברים חזר לאמרו, וזהו ואם באמת ובתמים עשיתם עם ירובעל ועם ביתו, רוצה לומר בענין ההמלכה הזאת בשני הצדדים הנזכרים, הנה אז שמחו אתם באבימלך וישמח גם כן הוא בכם, (כ) ואם אין תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם הנמשלים כארזי הלבנון, וכאשר יהיה זה באמת לא ימלט גם הוא, אבל יצא אש מבעלי שכם ותאכל את אבימלך, כי כן דרך האטד להדליק בו שאר העצים שג"כ ישרף גופו. הנה התבארו הפסוקים והותרה השאלה החמשית:
פסוק כב:וישר אבימלך על ישראל וגומר. זכר שאבימלך התמידה ממשלתו ג' שנים לבד, (כג) כי שלח אלהים רוח רעה ושנאה ומריבה בין בעלי שכם שבגדו בו, והיה זה משפט אלהים (כד) כדי שיבא עונש על אבימלך על החמס אשר עשה בהריגת שבעים בני גדעון ועל בעלי שכם שחזקו את ידיו בזה הפעל הרע. והבן כי לא נאמר באבימלך וישפוט את ישראל כמו שאמר בשאר השופטים, אבל אמר וישר כי היה ענינו שררה לא דבר אחר:
פסוק כה:וזכר שבהיות שנאה בין בעלי שכם ובין אבימלך שמו הם מארבים על ראשי ההרים, והיה זה לראות אם יבא אבימלך כי היו יראים ממנו מאד, והמארבים בהיותם שמה היו גוזלים את כל אשר יעבור עליהם בדרך, ויגד הדבר לאבימלך שהיו להם מארבים ושהיו אותם המארבים גוזלים העוברים בדרכים ולא שת לבו גם לזה:
פסוק כו:וזכר שבהיותם בזה בא געל בן עבד ואחיו ועברו בשכם ובטחו בהם אנשי שכם, (כז) באופן שיצאו לבצור כרמיהם ולהלוך בדרכים מה שלא היו עושים קודם זה, כי מפחד אבימלך היו אנשי שכם נחבאים וסגורים בעיר לא יצאו משם הנה והנה, ובשמחת התשועה והבטחון הזה בצרו את כרמיהם ובאו לבית אלהיהם ויאכלו וישתו ויקללו את אבימלך, (כח) ואמר געל בן עבד מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו הלא בן ירובעל וזבל פקידו עבדו את אנשי חמור אבי שכם ומדוע נעבדנו אנחנו, והפסוק הזה פירש רש"י מי אבימלך להיות שר על שכם ומי שכם להיותם עבדים לאבימלך, הלא בן ירובעל זה אבימלך וזבול פקידו פקיד של אבימלך, והוא ואדונו אין לו משפט מלוכה בעיר ואף פקידו אינו כלום, ואם באתם לקנות לכם אדונים מירושת אבותיהם הקדומים עבדו את אנשי חמור שהיה נשיא הארץ מימי קדם, ומדוע נעבדנו אנחנו לאבימלך? ורד"ק פירש מי אבימלך ומי שכם לגנות, רוצה לומר מי אבימלך המולך עתה ומי שכם בן חמור שמשל בימים הקדמונים? הלא אם שכם היה שר העיר, אם כן עבדו את אנשי חמור אביו. ורלב"ג גם כן פירשו קרוב לזה, וכלם בלתי מישבים הפסוק על פשוטו. והנכון אצלי בפירושו הוא, שאמר געל מי אבימלך שהוא באמת אדם פחות, ומי שכם שהיא עתה עיר גדולה לאלהים לשנעבדנו (כדברי רש"י בזה), כי מן הראוי שיהיה ערך בין העבד והאדון, מה שהוא כאן בחלוף זה, כי שכם ראוי שיעבד ולא שיעבוד את אבימלך, ולזה אמר כנגד אבימלך הלא (הוא) בן ירובעל וזבל פקידו, עבדו אתם את אנשי חמור שהיה אביו מושל בשכם, ואמר זה עליהם עצמם שהיו נכבדים כל כך שאבימלך וזבול פקידו היה ראוי שיעבדו את אנשי העיר, שהמה אנשי חמור אשר היה השר הראשון שהיה בשכם, ואם אבימלך וזבל פקידו הם הראויים לעבוד את אנשי שכם, איך א"כ נעבדנו אנחנו לאבימלך? כי (משלי ל' כ"א, כ"ב) רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך, וידבר אם כן הכתוב פעם בלשון נסתר ופעם לנכח, וכן מנהג הכתובים פעמים הרבה, ורצה ליחסם אל חמור להיותו שר הארץ הראשון: ואפשר עוד לפרש מי אבימלך ומי שכם כמו שפי', והשיב למה שאמר מי אבימלך באמרו הלא בן ירובעל, רוצה לומר אם תאמרו שנעבוד את אבימלך לפי שהוא בן ירובעל גדעון, וג"כ שזבול פקידו עומד בתוך העיר ומפחדו תעבדוהו, הנה א"כ מאותו צד עבדו את אנשי חמור שהיה אבי שכם אם בעבור האבות תעבדו את הבנים, ולקח דרך צחות שיעבדו את החמורים לפי שחמור היה אב ואדון לאותה עיר שכם, ולענין זבול פקידו אשר זכר השיב ואמר ומדוע נעבדנו אנחנו, ר"ל אנחנו אנשים גבורים למה נעבוד זבול פקיד אבימלך? ולענין כבוד שכם שאמר ומי שכם, אמר עוד (כט) ומי יתן את העם הזה בידי ואסירה את אבימלך, ר"ל אסירהו ממלוכה, ומיד אמר כנגד אבימלך (כאלו היה מדבר עמו) רבה צבאך וצאה, ר"ל הרבה צבאך כל מה שתוכל וצא למלחמה ואני אלחם עמך. או יהיה ויאמר לאבימלך מאמר העם שזכר מי יתן את העם הזה בידי ואסירה את אבימלך, ויאמר העם לאבימלך רבה צבאך וצאה למלחמה כי בעלי שכם יכולים הם להסירך ממלוכה. ורש"י פירש ויאמר לאבימלך ויאמר געל לזבול שיאמר, הנה א"כ כפי הפירוש האחרון הזה רשם שלשה דברים. האחד מי אבימלך? והשני ומי שכם למעלתו? והשלישי וזבול פקידו שעל ידו היתה ממלכת אבימלך בשכם. והשיב לשלשתם, למה שאמר מי אבימלך הלא בן ירובעל? היתה תשובתו עבדו את אנשי חמור אבי שכם, ולענין זבול פקידו אמר ומדוע נעבדנו אנחנו? שאנחנו נכבדים מזבול, ולענין אנשי העיר והעם אמר ומי יתן את העם הזה בידי:
פסוק ל:וישמע זבול שר העיר וגו'. זכר שזבול (שהיה שר העיר מתחת ידי אבימלך) שמע דברי געל בן עבד, (לא) ושלח לגלותו את אבימלך שהיה יושב במקום הנקרא תרמה, להודיעו שגעל ואחיו היו צרים העיר עליו, ר"ל היו עושים את אנשי העיר שיעשו מצור ביניהם בעבורו לשלא יכנס בתוכה ושיבא להלחם בם. והודיעו (לג) שהוא וכל העם אשר אתו יצאו אליו, לפי שהוא אמר ואסירה את אבימלך ושאר הדברים שאמר ולכן מפני כבודו יחוייב שיצא להלחם בו.
פסוק לד:(לד-מא) וזכר שבא אבימלך, ושיצא געל להלחם בו, ונפלו חללים רבים עד שער העיר, וישב אבימלך למקום מושבו ושזבול גרש געל ואחיו משבת בשכם, וידמה שכאשר יצא געל להלחם באבימלך ונס געל מפניו, זבול שנשאר בעיר סגר הדלת בעדו ואמר שלא יכנס געל עוד בעיר, כי הוא סבב את כל הרעה ההיא, ואנשי העיר בראותם חלליהם הסכימו עמו לגרשו בראותם שהוא היה סבת כל ההפסד ההוא.
פסוק מב:וזכר שביום המחרת יצאו העם משכם לשדה, כי נדמה להם שלא ישובו אנשי אבימלך יום אחר יום להלחם בם, (מג) ושהוא עשה שלשה ראשים ויארב בשדה ויקם עליהם ויכם, (מד) ואבימלך והראשים אשר אתו פשטו ויעמדו פתח שער העיר, ר"ל מהם פשטו ומהם עמדו פתח שער העיר. ואחר שזכר זה בכלל פרט ופירש איך קרה זה באמרו ואשר פשטו, הם שני הראשים שפשטו על כל השדה ויכום, ואשר זכר שעמדו פתח השער, הוא (מה) שאבימלך נלחם בעיר כל היום וילכדה ויתצה ויזרעה מלח, ואם כן בא בכתוב הזה כלל ופרט. או נאמר שאבימלך והראשים אשר עמו פשטו והגיעו עד שער העיר, ומשם הלכו שני הראשים על השדה ויכום, ושבו לפתח העיר ושם נלחמו כלם כל היום עד שלכדוה וזרעוה מלח, ואולי עשה זה כדי שלא יועילו עוד שם הכרמים, שהיו אנשי שכם עשירים בסבת הכרמים, כמ"ש (לעיל פסו' כ"ז) ויבצרו את כרמיהם, או עשה זה להפחיד ערים אחרות שלא יבגדו עוד במלכם ולא ידברו נגדו תועה, כי כן מנהג המלכים לעשות לערים המורדים לזורעם מלח:
פסוק מו:וזכר שאנשי מגדל שכם (והוא המגדל אשר היה סמוך לעיר שלא יכול אבימלך לתפשו) שמעו זה, כי לא היו בעיר בעת לכידתה, ובאו אל צריח בית אל ברית כדי להמלט שמה, והוא מגדל לדעת רד"ק, או הוא שם מקום כדברי יונתן ב"ע, והיה שם בית ע"ז שנקרא אל ברית, או באו כדי לשאול ברית מאבימלך:
פסוק מח:ואבימלך עלה הר צלמון הוא וכל העם אשר אתו ויכרתו שוכת עצים (שהוא ענף גדול מהעצים) וישאוה על שכמם, (מט) וישימו כל הענפים וכל העצים על הצריח ויציתו בהם אש ומתו כל אשר בתוכה, ואם היה צריח מגדל נאמר שעשה האש נגדו כדי שעם העשן והחום הרב העולה אליהם ימותו כל אשר שמה.
פסוק נ:ולפי שהיה מהמשפט האלהי שההורג יהרג וששופך דם האדם באדם דמו ישפך, סבב האל ית' שאבימלך הלך ללכוד תבץ, (נא) ושאנשי העיר עלו על המגדל להנצל שמה, (נב) וכי הלך אבימלך לשרפו באש כאשר עשה אל צריח, (נג) ותשלך אשה אחת פלח רכב, ר"ל חתיכה אחת מהריחים מהתחתונה שנקרא רכב, כמו שנאמר (דברים כ"ד י') לא יחבול רחים ורכב, ונפלה על ראשו, (נד) והוא כיון שהרגיש מיתתו צוה לנערו שיהרגהו פן יאמרו אשה הרגתהו, וזה באמת סכלות גדול היה אליו, כי קלון אשה הרגתהו אינו כי אם בהיותו נלחם בשדה עם אשה יד ליד לא ינקה כי תגבר עליו האשה בכחה, אבל כאשר מן המגדל ישליכו אבן על ראשו, מה לנו שיהיה אשה או איש ומה הקלון אשר בזה? ונכלל הספור הזה בהודעת שיש אלהים שופטים בארץ, (נו) ושהוא השיב על ראש אבימלך כל הרעה אשר עשה (נז) ועל בעלי שכם גם כן, ושנתקיימה קללת יותם בן ירובעל:
