פסוק ד:ריקים. ריקנים מכל מעלה:
פסוק ד:ופחזים. מהירים במעשיהם מבלי דעת, כמו (בראשית מט ד) פחז כמים, והוא הפוך מן חפזון:
פסוק ה:נחבא. מלשון מחבואה, רוצה לומר, נטמן:
פסוק ו:עם אלון. סמוך לאלון:
פסוק ז:בעלי. ענין אדון, וכן (יהושע כד יא) בעלי יריחו:
פסוק ט:החדלתי. ענין מניעה:
פסוק ט:דשני. מלשון דשן ושמן:
פסוק ט:לנוע. מלשון תנועה:
פסוק יא:מתקי. מלשון מתוק:
פסוק יא:תנובתי. פריי, כמו (איכה ד ט) מתנובת שדי:
פסוק יד:האטד. מין קוץ, וכן (בראשית נ י) גרן האטד:
פסוק כ:אש. רוצה לומר, להב המחלוקת:
פסוק כב:וישר. מלשון שררה:
פסוק כג:רוח רעה. רוצה לומר, שנאה ומריבה:
פסוק כז:ויבצרו. הוא תלישת הפרי, כמו (דברים כד כא) כי תבצר כרמך:
פסוק כז:וידרכו. להוציא היין מן הענבים, דורכים והולכים על גביהם:
פסוק כז:הלולים. שמחות, ובדברי רבותינו זכרונם לברכה (כתובות א) מחמת הלולא:
פסוק לא:צרים. מלשון מצור:
פסוק לג:ופשטת. ענין פזור, כדרך הנלחמים:
פסוק לז:טבור. מיצוע הארץ וגבהו נקרא ׳טבור׳, על שם שהטבור והוא השרר שבאדם הוא בגובה הגוף ובאמצעיתו, וכן (יחזקאל לח יב) על טבור הארץ:
פסוק לח:איה אפוא. הוא כפל ענין במלות שונות:
פסוק מו:צריח. מגדל גבוה יקרא ׳צריח׳, וכן (שמואל א יג ו) ובסלעים ובצריחים, והוא מלשון הרמת קול, כמו (ישעיהו מב יג) יריע אף יצריח, כי הצופה העומד על מגדל גבוה צריך להשמיע דברו בהרמת קול:
פסוק מח:הקרדמות. גרזן שמבקעין בו עצים, כמו (שמואל א יג כ) את קרדמו:
פסוק מח:שוכת. ענף גדול ובמשנה (בבא קמא י ב) לא יקוץ את השוכה, והוא מלשון סכך:
פסוק מט:ויציתו. מלשון הצתה והבערה:
פסוק נא:ומגדל עז. ומגדל חזק:
פסוק נג:פלח. כן נקרא אבן הרחיים, כמו (איוב מא טז) כפלח תחתית:
פסוק נג:רכב. הוא האבן העליון מהרחיים, הרוכב על התחתית:
פסוק נג:ותרץ. מלשון רציצה ושבירה:
פסוק נג:גלגלתו. ראשו, כמו (דברי הימים א י י) ואת גלגלתו:
פסוק נד:וידקרהו. ענין תחיבה בגוף, וכן (ישעיהו יג טו) כל הנמצא ידקר: