תנ"ך על הפרק - יהושע כד - הבחירה בעם ישראל והכנת ארץ ישראל לעם ישראל בדברי יהושע אל העם / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע כד

211 / 929
היום

הפרק

וַיֶּאֶסֹ֧ף יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־כָּל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה וַיִּקְרָא֩ לְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל וּלְרָאשָׁ֗יו וּלְשֹֽׁפְטָיו֙ וּלְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ לִפְנֵ֥י הָאֱלֹהִֽים׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם תֶּ֛רַח אֲבִ֥י אַבְרָהָ֖ם וַאֲבִ֣י נָח֑וֹר וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃וָ֠אֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶ֤ם אֶת־אַבְרָהָם֙ מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר וָאוֹלֵ֥ךְ אוֹת֖וֹ בְּכָל־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַןוארבוָאַרְבֶּה֙אֶת־זַרְע֔וֹ וָֽאֶתֶּן־ל֖וֹ אֶת־יִצְחָֽק׃וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב וְאֶת־עֵשָׂ֑ו וָאֶתֵּ֨ן לְעֵשָׂ֜ו אֶת־הַ֤ר שֵׂעִיר֙ לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ מִצְרָֽיִם׃וָאֶשְׁלַ֞ח אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ וָאֶגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַחַ֖ר הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶֽם׃וָֽאוֹצִ֤יא אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַתָּבֹ֖אוּ הַיָּ֑מָּה וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵ֧י אֲבוֹתֵיכֶ֛ם בְּרֶ֥כֶב וּבְפָרָשִׁ֖ים יַם־סֽוּף׃וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְהוָ֗ה וַיָּ֨שֶׂם מַֽאֲפֵ֜ל בֵּינֵיכֶ֣ם ׀ וּבֵ֣ין הַמִּצְרִ֗ים וַיָּבֵ֨א עָלָ֤יו אֶת־הַיָּם֙ וַיְכַסֵּ֔הוּ וַתִּרְאֶ֙ינָה֙ עֵינֵיכֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֖יתִי בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּשְׁב֥וּ בַמִּדְבָּ֖ר יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ואבאהוָאָבִ֣יאאֶתְכֶ֗ם אֶל־אֶ֤רֶץ הָאֱמֹרִי֙ הַיּוֹשֵׁב֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ אִתְּכֶ֑ם וָאֶתֵּ֨ן אוֹתָ֤ם בְּיֶדְכֶם֙ וַתִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַרְצָ֔ם וָאַשְׁמִידֵ֖ם מִפְּנֵיכֶֽם׃וַיָּ֨קָם בָּלָ֤ק בֶּן־צִפּוֹר֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א לְבִלְעָ֥ם בֶּן־בְּע֖וֹר לְקַלֵּ֥ל אֶתְכֶֽם׃וְלֹ֥א אָבִ֖יתִי לִשְׁמֹ֣עַ לְבִלְעָ֑ם וַיְבָ֤רֶךְ בָּרוֹךְ֙ אֶתְכֶ֔ם וָאַצִּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃וַתַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֮ וַתָּבֹ֣אוּ אֶל־יְרִיחוֹ֒ וַיִּלָּחֲמ֣וּ בָכֶ֣ם בַּעֲלֵֽי־יְ֠רִיחוֹ הָֽאֱמֹרִ֨י וְהַפְּרִזִּ֜י וְהַֽכְּנַעֲנִ֗י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַגִּרְגָּשִׁ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃וָאֶשְׁלַ֤ח לִפְנֵיכֶם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה וַתְּגָ֤רֶשׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם שְׁנֵ֖י מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֑י לֹ֥א בְחַרְבְּךָ֖ וְלֹ֥א בְקַשְׁתֶּֽךָ׃וָאֶתֵּ֨ן לָכֶ֜ם אֶ֣רֶץ ׀ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָגַ֣עְתָּ בָּ֗הּ וְעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־בְנִיתֶ֔ם וַתֵּשְׁב֖וּ בָּהֶ֑ם כְּרָמִ֤ים וְזֵיתִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־נְטַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם אֹכְלִֽים׃וְעַתָּ֞ה יְר֧אוּ אֶת־יְהוָ֛ה וְעִבְד֥וּ אֹת֖וֹ בְּתָמִ֣ים וּבֶֽאֱמֶ֑ת וְהָסִ֣ירוּ אֶת־אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁר֩ עָבְד֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֜ם בְּעֵ֤בֶר הַנָּהָר֙ וּבְמִצְרַ֔יִם וְעִבְד֖וּ אֶת־יְהוָֽה׃וְאִם֩ רַ֨ע בְּֽעֵינֵיכֶ֜ם לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֗ה בַּחֲר֨וּ לָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־מִ֣י תַעֲבֹדוּן֒ אִ֣ם אֶת־אֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁר־עָבְד֣וּ אֲבוֹתֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר֙בעברמֵעֵ֣בֶרהַנָּהָ֔ר וְאִם֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְאָנֹכִ֣י וּבֵיתִ֔י נַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָֽה׃וַיַּ֤עַן הָעָם֙ וַיֹּ֔אמֶר חָלִ֣ילָה לָּ֔נוּ מֵעֲזֹ֖ב אֶת־יְהוָ֑ה לַעֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוּא֩ הַמַּעֲלֶ֨ה אֹתָ֧נוּ וְאֶת־אֲבוֹתֵ֛ינוּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים וַאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה לְעֵינֵ֗ינוּ אֶת־הָאֹת֤וֹת הַגְּדֹלוֹת֙ הָאֵ֔לֶּה וַֽיִּשְׁמְרֵ֗נוּ בְּכָל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְנוּ בָ֔הּ וּבְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָבַ֖רְנוּ בְּקִרְבָּֽם׃וַיְגָ֨רֶשׁ יְהוָ֜ה אֶת־כָּל־הָעַמִּ֗ים וְאֶת־הָאֱמֹרִ֛י יֹשֵׁ֥ב הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵ֑ינוּ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ נַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֔ה כִּי־ה֖וּא אֱלֹהֵֽינוּ׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם לֹ֤א תֽוּכְלוּ֙ לַעֲבֹ֣ד אֶת־יְהוָ֔ה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים קְדֹשִׁ֖ים ה֑וּא אֵֽל־קַנּ֣וֹא ה֔וּא לֹֽא־יִשָּׂ֥א לְפִשְׁעֲכֶ֖ם וּלְחַטֹּאותֵיכֶֽם׃כִּ֤י תַֽעַזְבוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֱלֹהֵ֣י נֵכָ֑ר וְשָׁ֨ב וְהֵרַ֤ע לָכֶם֙ וְכִלָּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֲשֶׁר־הֵיטִ֥יב לָכֶֽם׃וַיֹּ֥אמֶר הָעָ֖ם אֶל־יְהוֹשֻׁ֑עַ לֹ֕א כִּ֥י אֶת־יְהוָ֖ה נַעֲבֹֽד׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ בָּכֶ֔ם כִּֽי־אַתֶּ֞ם בְּחַרְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אֶת־יְהוָ֖ה לַעֲבֹ֣ד אוֹת֑וֹ וַיֹּאמְר֖וּ עֵדִֽים׃וְעַתָּ֕ה הָסִ֛ירוּ אֶת־אֱלֹהֵ֥י הַנֵּכָ֖ר אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהַטּוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּאמְר֥וּ הָעָ֖ם אֶל־יְהוֹשֻׁ֑עַ אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ נַעֲבֹ֔ד וּבְקוֹל֖וֹ נִשְׁמָֽע׃וַיִּכְרֹ֨ת יְהוֹשֻׁ֧עַ בְּרִ֛ית לָעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיָּ֥שֶׂם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט בִּשְׁכֶֽם׃וַיִּכְתֹּ֤ב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה בְּסֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת אֱלֹהִ֑ים וַיִּקַּח֙ אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֔ה וַיְקִימֶ֣הָ שָּׁ֔ם תַּ֚חַת הָֽאַלָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּמִקְדַּ֥שׁ יְהוָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם הִנֵּ֨ה הָאֶ֤בֶן הַזֹּאת֙ תִּֽהְיֶה־בָּ֣נוּ לְעֵדָ֔ה כִּֽי־הִ֣יא שָׁמְעָ֗ה אֵ֚ת כָּל־אִמְרֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עִמָּ֑נוּ וְהָיְתָ֤ה בָכֶם֙ לְעֵדָ֔ה פֶּֽן־תְּכַחֲשׁ֖וּן בֵּאלֹהֵיכֶֽם׃וַיְשַׁלַּ֤ח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶת־הָעָ֔ם אִ֖ישׁ לְנַחֲלָתֽוֹ׃וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים׃וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתוֹ֙ בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת־סֶ֖רַח אֲשֶׁ֣ר בְּהַר־אֶפְרָ֑יִם מִצְּפ֖וֹן לְהַר־גָּֽעַשׁ׃וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל ׀ יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַאֲשֶׁ֣ר יָדְע֗וּ אֵ֚ת כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל׃וְאֶת־עַצְמ֣וֹת י֠וֹסֵף אֲשֶׁר־הֶעֱל֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל ׀ מִמִּצְרַיִם֮ קָבְר֣וּ בִשְׁכֶם֒ בְּחֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָנָ֧ה יַעֲקֹ֛ב מֵאֵ֛ת בְּנֵֽי־חֲמ֥וֹר אֲבִֽי־שְׁכֶ֖ם בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה וַיִּֽהְי֥וּ לִבְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף לְנַחֲלָֽה׃וְאֶלְעָזָ֥ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן מֵ֑ת וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֗וֹ בְּגִבְעַת֙ פִּֽינְחָ֣ס בְּנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נִתַּן־ל֖וֹ בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

הבחירה בעם ישראל והכנת ארץ ישראל לעם ישראל בדברי יהושע אל העם

הקדמה

בפרקנו מסופר שיהושע אסף את העם לשכם, וסקר בפניהם את תולדות עם ישראל, מתרח ועד הכניסה לארץ (א-יג). אחר כך הוא אמר להם לעבוד את ד', ואחרי שהם קיבלו על עצמם לעבוד את ד', הוא כרת עמם ברית על כך (יד-כז).

בתחילת הפרק נאמר:

א. ויאסֹף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה, ויקרא לזקני ישראל וּלְראשיו וּלְשֹׁפְטיו וּלְשֹׁטְריו, ויתיצבו לפני האלקים.
ב. ויאמר יהושע אל כל העם: כה אמר ד' אלקי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים.
ג. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, וָאוֹלֵךְ אותו בכל ארץ כנען, וארבה את זרעו, ואתן לו את יצחק.
ד. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים.
ה. ואשלח את משה ואת אהרן, ואגֹף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו, ואחר הוצאתי אתכם.
ו. ואוציא את אבותיכם ממצרים, ותבֹאו הימה, וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב ובפרשים, ים סוף.
ז. ויצעקו אל ד', וישם מאפל ביניכם ובין המצרים, ויבֵא עליו את הים ויכסֵהו, ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים, ותשבו במדבר ימים רבים.
ח. ואביא אתכם אל ארץ האמֹרי היושב בעבר הירדן, וילחמו אתכם, ואתן אותם בידכם ותירשו את ארצם, ואשמידם מפניכם.
ט. ויקם בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל, וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם.
י. ולא אביתי לשמע לבלעם, ויברך ברוך אתכם, וָאַצִל אתכם מידו.
יא. ותעברו את הירדן ותבֹאו אל יריחו, וילחמו בכם בעלי יריחו, האמֹרי והפרִזי והכנעני והחִתי והגרגשי החִוי והיבוסי, ואתן אותם בידכם.
יב. ואשלח לפניכם את הצרעה, ותגרש אותם מפניכם, שני מלכי האמֹרי, לא בחרבך ולא בקשתך.
יג. ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה, וערים אשר לא בניתם, ותשבו בהם, כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אֹכְלים.
יד. ועתה יְראוּ את ד' וְעִבְדוּ אֹתו בתמים ובאמת, והסירו את אלהים אשר עָבְדוּ אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים, וְעִבְדוּ את ד'.

מאמר זה יעסוק רק בפסוקים ב-ד.

יש לשאול על פסוקים אלו מספר שאלות:

  1. כללית: מה מטרת הפתיחה של פסוקים אלו?
  2. מדוע מסופר על נחור? והרי הנאום סוקר את תולדות עם ישראל!
  3. מה היתה המטרה של לקיחת אברהם מעבר הנהר?
  4. מדוע נאמר: "ואולך אותו בכל ארץ כנען"?
  5. למי הכוונה במלים "וארבה את זרעו"? פשוט שהכוונה היא לישמעאל, ואולי גם לבני קטורה. אבל יש לשאול: מדוע לא נאמר בפירוש: "ואתן לו את ישמעאל", בדומה לנאמר על יצחק: "ואתן לו את עשו"?
  6. מדוע מסופר על הולדת ישמעאל (ואולי גם על הולדת בני קטורה)? והרי הנאום סוקר את תולדות עם ישראל!
  7. מדוע מסופר על הולדת עשו? והרי הנאום סוקר את תולדות עם ישראל!
  8. מדוע מסופר: "ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו"? והרי הנאום סוקר את תולדות עם ישראל!

המפרשים שאלו שאלות אלו, אם בפירוש ואם ברמז, וענו עליהן מספר תשובות, ויש ללמוד מהן לימודים גדולים לדורות.

א. מה מטרת הפתיחה

על השאלה הראשונה, מה מטרת הפתיחה, כתב הרלב"ג:

והנה זכר להם זה הנביא מה שאמר שהפליא חסדו ד' יתעלה לנו.

כעין זה כתב האברבנאל:

הנה יהושע במה שאמר בזה זכר מהחסדים הגדולים אשר עשה הא-ל יתברך לעמו.

וכן כתב ה"מצודת דוד":

בעבר הנהר וכו' - הזכיר החסדים שעשה עמהם.

כלומר: הסקירה אינה רק לשם סקירה בעלמא, שידעו מה היה, אלא הדגשת חסדי ד' על עם ישראל, שהוציא אותנו ממצרים, והציל אותנו מידם, ומקללת בלעם, ונתן לנו את עבר הירדן המזרחי, ואת ארץ ישראל, ומתוך כך נבין כמה אנחנו חייבים לעבוד את ד'.

אבל לפי זה מתחזקות השאלות על הזכרת ישמעאל ועשו: מה החסד שעשה ד' עִם עַם ישראל בנתינתו את ישמעאל לאברהם ואת עשו ליצחק?

ב. מדוע נזכרו נחור, ישמעאל ועשו?

שאלות אלו, השישית והשביעית, יחד עם השאלה השניה מדוע מסופר על נחור, והרי הנאום סוקר את תולדות עם ישראל, שאלו מספר מפרשים, וזו לשון המהר"ל בספרו "גבורות ד'" פרק נ"ד:

מתחילה עובדי עבודה זרה - יש לדקדק באלו הכתובים: למה הוצרך להאריך בכל זה מה שאמר: 'וארבה את זרעו', שנראה פירוש 'וארבה את זרעו' על שאר בני אברהם, למה הוצרך להזכיר אותם?
וכן מה שאמר: 'ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו', למה הוצרך להזכיר?
ועוד שאמר: 'בעבר הנהר ישבו אבותיכם, תרח אבי אברהם ואבי נחור', למה הוצרך להזכיר נחור בענין זה? ואין לו ענין כלל אל אברהם שאינו מזרעו!

ענה על כך המהר"ל:

אבל עיקר הכתוב בא להגיד איך קרב הקדוש ברוך הוא את ישראל ובחר בהם. ואילו לא היו שאר אומות גם כן, מה שייך בזה בחירה בדבר שאין שם אחר, אבל בודאי היו שם אחרים, והקדוש ברוך הוא בחר בהם. וזה כי היה אברהם ונחור, ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם. והיה יצחק וישמעאל ושאר זרע אברהם, ובחר הקדוש ברוך הוא את יצחק. ונתן ליצחק את יעקב ועשו, ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב ובניו. הרי שלש פעמים הוחזק לברר ולבחור דבר מדבר, עד שנעשה שלש פעמים טפה קדושה ברורה שאין בה פסולת. ולפיכך 'ויעקב ובניו', כלומר: שכל בניו היו נבחרים, אין בהם פסולת, ושלש פעמים זה אחר זה נתבררו.

כעין זה כתב גם המלבי"ם כאן:

כה אמר ד' - מאדם עד אברהם היה הסגולה והענין האלקי רק ביחידים, והיו הם כְּלֵב וּפְרי, וְיֶתֶר בני אדם כקליפות. ומעת זרח שמש צדקו של אברהם, רצה ד' שיחול הענין האלקי על רבים, שהם השבטים, ואחריהם שבעים נפש, ואחריהם אומה שלמה, אשר פנים בפנים דבר ד' עמהם. ועל ידי כך הוצרכו האבות ובניהם לכמה צרופים ונסיונות, שיזדככו השמרים ויסורו הקליפות, ויהיה הכל לב ופרי, ושמן מובחר, וכמו שכתב "הכוזרי" (א, צה) באורך. וזה מבאר פה. אמר להם: הנה אבותיכם לא היו ראויים אל הענין האלקי, לא מצד מקומם... לא מצד יחוסם ומחצבם, כי: 'תרח היה אבי אברהם ואבי נחור', והיה אברהם מוקף בחוחים, בין מצדו מנחור, ובין מראשו מתרח. ולא מצד הכנתם, כי: 'עבדו אלהים אחרים'... ועל הענין השני, שהוא שיזדכך מצד שרשו ויחוסו, נגד מה שאמר: 'תרח אבי אברהם', זאת עשיתי: 'וארבה את זרעו', שעל ידי כך נזדקקו השמרים והפסולת בישמעאל, ויצא יצחק זהב נקי. וזהו שאמר: 'ואתן לו את יצחק', שיצחק היה מיוחד לו, פרי קדש הלולים. והנה גם ביצחק היו קצת סיגים, ונזדקקו על ידי עשו, וזהו שאמר: 'ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו', ובזה שאב עשו כל הזוהמא.

כעין זה כתבו גם האלשיך הקדוש בהרחבה וה"מצודת דוד".

ג. מה היתה המטרה של לקיחת אברהם מעבר הנהר?

על השאלה השלישית מה היתה המטרה המטרה של לקיחת אברהם מעבר הנהר, נאמרו שני הסברים:

1. הסבר ה"מצודת דוד"

כתב ה"מצודת דוד":

ואקח - בחסדי נטיתי לבו מדרך אביו ואחיו ואקח אותו מביניהם, שלא יהיה נמשך אחר דעתם הכוזב.

לפי ה"מצודת דוד" לקיחת ד' את אברהם היתה כדי להפרידו מאביו ומאחיו, שהיו עובדים עבודה זרה.

2. הסבר המלבי"ם

הסבר אחר כתב המלבי"ם:

אמר להם: הנה אבותיכם לא היו ראויים אל הענין האלקי, לא מצד מקומם, כי 'בעבר הנהר ישבו אבותיכם', והמקום המוצלח אל שיעשו ענבים ופרי קדש הלולים הוא רק הארץ הקדושה... ואקח - מבאר ראשונה ההשתדלות שעשה להכינם אל הענין האלקי מצד מקומם, נגד מה שאמר: 'בעבר הנהר ישבו', שכמו שבעל הגן כאשר יראה נטע נעמן נטוע במקום רזה ובית אבנים יחזה, אז יקחהו ממקומו, וישתלהו בקרן בן שמן, כן לקחתי את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען, מקום הראוי להשגחה ונבואה, וגם בהליכתו בכל הארץ נתנסה ונצרף בכור הנסיונות ונבחן.

לפי המלבי"ם לקיחת ד' את אברהם היתה לא רק כדי להפרידו מאביו ומאחיו, שהיו עובדים עבודה זרה, כפי שכתב ה"מצודת דוד", אלא גם כדי להביאו אל ארץ כנען, הארץ הקדושה, שבה שורה השכינה.

כעין זה כתב מורנו ורבנו, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל (תשמ"ג- תשנ"ג), הרב אברהם שפירא, בביאורו להגדה "היושבת בגנים":

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו - לכאורה צריך בירור: היכן מוזכר ענין זה [של "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו"] בפסוק ביהושע? וצריך לומר שזה מה שכתוב: 'ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען', ששם הוא מקום עבודת ד' (עיין ברמב"ן בראשית כו, ה, שהאבות שמרו את התורה כולה... רק בארץ ישראל). בכך התקרב אברהם לעיקר מעלת עבודת ד', ובכך גם זכה לבחירה בזרעו, להיות לעם ד', הזוכה לנחלת ארץ ישראל. וכפי שמבואר ב'כוזרי' (ב, טז), שלא יתכן היה לאברהם שידבק בענין האלקי ושיכרות עמו ברית אלא לאחר שהיה בארץ הזאת... נמצא שלקיחת אברהם אבינו לארץ ישראל היא יסוד הבחירה בעם ישראל להתקרב לעבודת ד'.

ד. מדוע נאמר: "ואולך אותו בכל ארץ כנען"?

על השאלה הרביעית, מדוע נאמר: "ואולך אותו בכל ארץ כנען", נאמרו שתי תשובות:

1. הסבר הרלב"ג, האברבנאל וה"מצודת דוד"

כתב הרלב"ג:

והנה זכר להם זה הנביא מה שאמר שהפליא חסדו ד' יתעלה לנו, והוא כי מתחילה היו כל אבותינו עובדי ע"ג, והיה מושבם בעבר הנהר, וד' יתברך לקח משם אברהם אבינו והביאו לארץ כנען, להיות הארץ ההיא נבחרת, כדי שיהיה זרעו יותר שלם. והנה זכר כי הוליך אותו בכל ארץ כנען, כי במקומות רבים מהנה היה, ובכולם באה אליו הנבואה, להורות על שלמות הארץ ההיא למי שהיה מוכן אל השלמות.

כלומר: המלים הללו באו ללמד על מעלתה של הארץ, שהיא כולה קדושה וראויה לנבואה, כמו שרואים שאברהם זכה בה לנבואה במקומות רבים: בשכם (בראשית יב, ו-ז), בין בית אל ובין העי (שם יג, ג-יז), בחברון (שם יג-יח), בארץ פלשתים (שם כא, יב-יג) ובירושלים (שם כב, ב-יח).

כעין זה כתב האברבנאל:

הנה יהושע במה שאמר בזה זכר מהחסדים הגדולים אשר עשה הא-ל יתברך לעמו. והראשון מהם הוא שהבדיל אבותיהם מהטועים, ולמדם באמונות אמתיות, וזהו אמרו: 'בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגו', ויעבדו אלהים אחרים' וגו', ואם היותם מעובדי ע"ז, הנה הא-ל יתברך לקח את אביכם את אברהם מאותו מקום, והוליכו בכל ארץ כנען, וזהו להיות ארץ כנען מוכנת לשלימות ולדבקות האלקי, ולכן הוליכו בכל ארץ כנען, ובכל מקום ששם באהו הנבואה.

כנראה שזוהי גם כוונת ה"מצודת דוד".

2. הסבר האלשיך הקדוש

הסבר אחר כתב האלשיך הקדוש:

וכל כך נתקדש בקיחה ההיא, כי הנה 'ואולך אותו בכל ארץ כנען', כדי שעל ידי קדושתו וזכותו כל מקום אשר התהלך היה נוח ליכבש לפני בניו. והוא מאמרם ז"ל (בבא בתרא ק ע"א) על הפסוק 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה' (בראשית יג, יז), שעל ידי התהלכו בארץ היה נוח ליכבש לפני בניו.

כלומר: מלים אלו באו ללמד שד' הוליך את אברהם אבינו בכל הארץ, כדי שהיא תהיה נוחה להיכבש לבני ישראל בזמן יהושע. וזה חלק מהחסד שד' עשה עם בני ישראל, שהקדים להכין לנו את כיבוש הארץ, וכמו שנאמר בהמשך הפרק, בפסוק י"ג:

ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה, וערים אשר לא בניתם, ותשבו בהם, כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אֹכְלים.

ה. מדוע לא נזכר ישמעאל בשמו?

על השאלה החמישית, מדוע לא נאמר בפירוש: "ואתן לו את ישמעאל" בדומה לנאמר על יצחק: "ואתן לו את עשו", אלא נאמר במקום זה: "וארבה את זרעו", כתב הרד"ק:

ואתן לו את יצחק - ולא זכר את ישמעאל, כי בן אמה היה.

כלומר: כיון שישמעאל הוא בן הגר, האמה, הוא אינו מתיחס כלל אחרי אברהם.

וכן כתב הרלב"ג:

והנה זכר שנתן לו את יצחק, ולא הזכיר שאר הבנים, כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע.

וכן כתב האלשיך הקדוש באריכות:

כי ישמעאל לא ניתן לאברהם, כי אם להגר, כי 'בנך הבא מהנכרית או מהשפחה קרוי בנה' (קידושין סח ע"ב), וכמאמר שרה: 'גרש האמה הזאת ואת בנה' (בראשית כא, י). וגם שאברהם עלה על דעתו, כי גם שלא היה בן משרה, בנו יקרא, להיות קודם מתן תורה, כי על כן נאמר: 'וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו' (שם, יא), הרי הסירו מלבו הוא יתברך, באומרו: 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע' (שם, יב), מה שאין כן בישמעאל, שיקרא על שם אמו. אמנם בעשו שהיה מיצחק ורבקה, יקרא בן ליצחק בצד מה.

עוד כתב הרד"ק:

ואתן לו את יצחק - ולא זכר את ישמעאל, כי בן אמה היה, ועוד שאמר לו: 'גרש את האמה הזאת ואת בנה'.

כלומר: כיון שאברהם נצטוה לגרש את ישמעאל ברור שהוא אינו מתיחס אחריו.

ו. מדוע נזכרה ירושת עשו את הר שעיר?

על השאלה השביעית, מדוע נאמר: "ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו", והרי הנאום סוקר את תולדות עם ישראל, נאמרו שלוש תשובות:

1. הסבר האלשיך וה"מצודת דוד"

כתב ה"מצודת דוד":

ואתן לעשו וכו' - רצונו לומר: מיד נתתי לו חלקו, ושלא ישתעבד במצרים להיות נחשב מזרע יצחק, להתקיים בו: 'כי גר יהיה זרעך וכו' ודור רביעי ישובו הנה' (בראשית טו, יג-טז). ויעקב וכו' - להיות הם נחשבים לזרע, ועליהם יאמר: 'כי גר יהיה זרעך', ובהם יתקיים: 'ודור רביעי ישובו הנה'.

כלומר: יהושע הזכיר שעשו ירש את הר שעיר, כדי ללמדנו שעשו אינו הזרע הנבחר שעליו אמר ד' לאברהם:

ידֹע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אֹתם ארבע מאות שנה... ודור רביעי ישובו הנה.

כעין זה כתב כבר האלשיך הקדוש כאן והריטב"א בפירושו להגדה של פסח, וכבר כתב כן הרמב"ם בפירוש המשניות. המשנה במסכת נדרים (פ"ג מ"ט) אומרת:

שאיני נהנה לזרע אברהם - אסור בישראל, ומותר באומות העולם.

כתב שם הרמב"ם בפירוש המשניות:

מפורש בתורה, שזרע אברהם סתם, אינו אלא זרע יעקב בלבד, והוא מה שאמר לו ד': 'ידע תדע כי גר יהיה זרעך' (בראשית טו, יג), ולא נתקיים זה אלא בזרע יעקב.

(ועיין גם ב"גור אריה" למהר"ל בראשית א, א, ד"ה "לפי", ובחידושי הגרי"ז לתורה בפרשת תולדות, ובספר "המועדים בהלכה" פסח ספ"ז).

דיון בדברי המפרשים

יש לשאול: מדוע הוצרך יהושע ללמדנו שארץ ישראל ניתנה לזרעו של יעקב מהירידה למצרים? והרי ד' הבטיח את הארץ ליעקב אבינו בפירוש, ופעמיים:

  1. ביציאתו לחרן נאמר:
    והנה ד' נצב עליו ויאמר: אני ד' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, הארץ אשר אתה שֹכֵב עליה - לך אתננה ולזרעך.
    (בראשית כח, יג)
  2. אחר כך, בחזרתו מחרן נאמר:
    ויאמר לו אלקים:... ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ.
    (בראשית לה, יא-יב)

נראה שאכן דברים אלו של יהושע לא באו להוכיח שארץ ישראל מגיעה גם לנו, אלא שארץ מגיעה רק לנו, כיון שרק אנחנו ממשיכים את אברהם ויצחק, ואילו עשו אינו ממשיך אותם.

נסביר את הדברים יותר: ד' אמר לאברהם בפירוש שיצחק לבדו הוא יורשו הרוחני של אברהם, הממשיך את בריתו. כאשר אמר אברהם אל ד': "לו ישמעאל יחיה לפניך" אמר לו ד':

אבל שרה אשתך יֹלֶדֶת לך בן, וקראת את שמו יצחק, וַהֲקִמֹתי את בריתי אִתו, לברית עולם, לזרעו אחריו. ולישמעאל שמעתיך, הנה ברכתי אתו, והפריתי אתו, והרביתי אֹתו במאֹד מאֹד, שנים עשר נשיאִם יוליד, ונתתיו לגוי גדול. ואת בריתי אקים את יצחק.
(בראשית יז, יח-כא)

וכאשר אמרה שרה לאברהם: "גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק", נאמר: "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו". אבל ד' אמר לו: "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בְּקֹלה, כי ביצחק יקרא לך זרע. וגם את בן האמה לגוי אשימנו, כי זרעך הוא" (שם כא, י-יג), אבל אין אמירה כזאת של ד' לאברהם וליצחק ביחס ליעקב!

אמנם ד' אמר ליעקב שזרעו יירש את הארץ, אבל היינו יכולים לחשוב שאולי גם עשו ממשיך את אברהם ויצחק, כיון שהוא בנו של יצחק מקברה, כמו יעקב, ומגיע לו חלק בארץ. לכן הוצרכנו ללמוד שיעקב הוא היורש היחידי של אברהם ויצחק מירידת זרעו לגלות מצרים.

למדנו מכאן שיש שתי צורות אמירה אלוקיות: אמירה מפורשת בדיבור לעבדיו הנביאים, ואמירה נסתרת בדרך ההנהגה האלקית את עם ישראל בתהליך ההיסטורי.

2. הסבר האברבנאל

הסבר אחר כתב האברבנאל:

וזכר חסד שלישי, והוא אמרו: 'ואתן לעשו את הר שעיר וגו' ויעקב ובניו ירדו מצרימה', רוצה לומר שלעשו נתן את הר שעיר לרשת אותו, ולא נתעסק הא-ל יתברך ללמדו תורה ומצוות, ולא למוד ודרך ארץ, אבל יעקב הוריד מצרימה, כדי שמשם ילמדו האמונות, והוא אמרו: 'ואשלח את משה ואת אהרן, ואגוף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו'. רוצה לומר: כאשר ראיתם שעשיתי בקרבו, ואחר הוצאתי אתכם, וכל זה היה מהחסד כשהורידם למצרים למה שקנו מהשלמות מעמידתם ויציאתם משם, כמו שאמר: 'בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה' (שמות ג, יב).

כלומר: ירושת עשו את הר שעיר מול ירידת יעקב ובניו למצרים באה לבטא את החסד שעשה ד' עִם עַם ישראל בלמדו אותם את אמונתו.

3. הסבר מהר"י קרא וה"כלי יקר"

הסבר אחר כתב מהר"י קרא:

ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו - כדי שיפנה מפני יעקב אחיו, כמו שמפורש בענין: 'ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו' (בראשית לו, ו).

כעין זה כתב ה"כלי יקר":

לי נראה פשוטו של מקרא 'ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו' כדי לדחותו מעל ארץ הקודש אל הר שעיר הטמא, אשר שעירים ירקדו שם.

כלומר: מלים אלו מבטאות את החסד שעשה ד' עִם עַם ישראל בתתו לעשו חלק במקום אחר, כדי שלא יהיה לו שום צורך ושום רצון לטעון טענה כלשהי לבעלותו על ארץ ישראל, והן מהוות הקדמה למה שנאמר בפסוק י"ג: "ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה, וערים אשר לא בניתם, ותשבו בהם, כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אֹכְלים".

סיכום

  1. בשלושה פסוקים אלו הזכיר ד' את החסדים שהוא עשה עם בני ישראל מאברהם אבינו ועד ירידתם למצרים, והם מתחלקים לשני חלקים:
    1. הבחירה בעם ישראל.
    2. הכנת ארץ ישראל שתהיה קלה להיכבש לפני לבני ישראל.
  2. הזכרת נחור, ישמעאל ועשו באה לבטא את הבחירה בעם ישראל, ואת זיכוכו מהסיגים שהיו בתרח, והמשיכו בנסתר באברהם ויצחק.
  3. תיאור לקיחת אברהם אבינו מעבר הנהר לארץ ישראל בא לבטא את הפרדתו של אברהם מאביו ומאחיו שהיו עובדים עבודה זרה, וכן שד' קידש את אברהם בהביאו אותו אל ארץ כנען, שבה שורה השכינה.
  4. תיאור הולכת אברהם בכל ארץ ישראל בא לבטא את מעלתה של ארץ ישראל כארץ השכינה והנבואה, וכדי ללמדנו שד' הכין לנו את הארץ כבר בימי אברהם, בצוותו עליו ללכת בה לארכה ולרחבה, כדי שיהיה לנו קל לכובשה.
  5. אי הזכרת שמו של ישמעאל באה לבטא את העובדה שישמעאל אינו מתיחס כלל אחרי אברהם, אלא אחרי הגר, וממילא אין לו שום טענה על ארץ ישראל.
  6. ירושת עשו את הר שעיר באה לבטא את העובדה שעם ישראל לבדו הוא זרעו של אברהם, ולא עשו. ממילא גם אין לעשו שום טענה על ארץ ישראל.
  7. ירושת עשו את הר שעיר מול ירידת יעקב ובניו למצרים באה לבטא גם את החסד שעשה ד' עִם עַם ישראל בלמדו אותם את אמונתו, דבר המדגיש את הבחירה בעם ישראל.
  8. ירושת עשו את הר שעיר באה לבטא גם את החסד שעשה ד' עִם עַם ישראל בתתו לעשו חלק במקום אחר, כדי שלא יהיה לו שום צורך ושום רצון לטעון טענה כלשהי לבעלותו על ארץ ישראל.

סיום

יהי רצון שדברי ד' בפי יהושע נביאו יהיו חרוטים על לבנו, ונזכור כל הזמן את חסדי ד' עלינו, ואת בחירת ד' בנו מכל העמים, ואת שייכותה של ארץ ישראל לנו, ורק לנו, ובמהרה יתקיים בנו גם הפסוק "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה" (עובדיה א, כא), שנרמז גם הוא בדברי יהושע: 

"ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו", כמו שכתב ה"כלי יקר": "ואמר: 'לרשת אותו', דמספיק שיאמר: 'ואתן לעשו את הר שעיר ירושה'. אפשר שרמז העתיד, שיעלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשו, וירשוהו", במהרה בימינו, אמן.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך