פסוק א:ויאסוף יהושע כו'. אחר אשר הוא קבצם לדבר דבריו אליהם התנבא נבואה מאת ה' ויאסוף אותם שנית להשמיע' את דבריו יתב' ראוי לשים לב דרך כלל מה צור' אל כל הסיפור הזה ומי לא ידע כי בא אברה' במאמרו ית' מעבר הנהר אל הארץ ושהרבה ה' את זרעו ושנתן לו את יצחק ואל יצחק יעקב ועשו האמורי' בפרשה ושנתן לעשו את הר שעיר כמאמר התורה כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ושיעק' ובניו ירדו מצרימה וכל יתר הסיפו' גם הו' מפור' בתורת ה'. שנית אומרו בעבר הנה' ישבו אבותיכם כי הלא אם ישב אברהם שם לא ישב יצחק. ג' אומרו מעולם שמשמעו מאז הי' העולם ומי נתן את האבו' מאז בעב' הנהר. ד' אומרו תרח אבי אברהם ואבי נחור מי לא ידע שהיה אבי אברהם ואבי נחו ומה צורך אומרו זה אל הענין. ה' למה לא אמר ואבי הרן כי אבי' של שרה היה ולמה לא החשיבו להזכירו גם הו'. ו' אומרו ויעבדו אלהים אחרים כי איך יכלול בזה את אברהם ומה גם לאומר שבן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. ז' אומרו ואקח את אביכם את אברהם כי אומרו את אביכם הוא מיותר. ח' אומרו ואולך אותו בכל ארץ כנען מה ענין הולכה זו. ט' אומרו וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק שיראה שקודם לידת יצחק הרבה את זרע והלא לא היה לו כי אם ישמעאל לבדו ומה גם כי בו לא יקרא לו זרע. י' כי כאשר ביצחק אמר ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו כך היה לו לומר ואתן לאברהם את ישמעאל ואת יצחק. י"א מה צורך להודיענו שנתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו. י"ב אומרו ויעקב ובניו ירדו מצרים מי לא ידע בכל אלה ומה צורך לאומרו אצל הסיפור. י"ג אומרו ואשלח את משה ואת אהרן כי אין לזה גיזרה כי אם היה אומר ויוציאו את ישראל היה לצורך אומרו ששלחם אך אינו אומר אלא שהוא ית' הוציאם כאומרו ואחר הוצאתי אתכם ואוציא את אבותיכם כו':
פסוק ב:אמנם הנה אין ספק כי אומרו פה ישבו אבותיכם הן הם אבותיכם הנאמרים באמת לפנים באו והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר וכן הוא אומר סמוך לו בחרו לכם את מי תעבדון אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלהי האמורי וא"כ איפה לא על אבותינו הקדושים ידבר חלילה אך תהיה הכונה לומר אל תאמרו נא בית ישראל כי לא כמו זר יחשב לכם עבוד אלהים אחרים כי הלא תרח ואביו ואבי אביו עבדו אלהים אחרים ותחזרו אל שורשכ' כי הנה דעו לכם כי הנה יש אבות בבחינת העולם והשתלשלותו שהוא בחינות צאת מחלציו והמשך קיום המין והמשכת עולם ויש בבחינת נחשות' והן אמת כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם אשר הם מעולם כלומר אבות שהיו מבחינת עולם וטבעו והשתלשלותו אך אמנם לא זו הדרך האמתי כי אין הדבר תלוי בקורב הטבעית כי הלא הנה תרח היה אבי אברהם ואבי נחור ועם היות ששני אלה יוצאי חלצי תרח היו לא חשבתים לאחדי' כי הלא ויעבדו תרח ונחור אלהים אחרים ואקח את אביכם את אברהם ואותו לבדו קראתי אביכם ולא את תרח הנה כי לא ייחסתי אב לבני' על בחינת טבע ההולד' כי אם על הכשרין מפאת הנפש ומאת אברהם התחלתי לקרא לכם אב ולהיות כי הרן לא תפס לא באלהים אחרים ולא באלהי אברהם כמ"ש ז"ל שאמר מאן דנצח דידיה אנא על כן לא הזכיר רק את נחור כי הוא לבדו נמשך אחר תרח ויעבדו הוא ואביו אלהים אחרים.
פסוק ג:ואקח את אביכם אשר לא עבד' ומאומרו ואקח ירמוז כי נתן בו אחיזה לקחת אותו כי לא מתייחס לאלהים קדושים לקיחה בנפש טמאה אך הו כי קדשו בנפש קדושה להתייחס בו לקיחה ואין ספק כי לא גרע מכל גר צדק שארז"ל כי כקטן שנולד דמי שהו' כי בהתגיירו נותנים בי נפש קדושה מחודש' והו' כנולד באמת ומה גם עתה אברהם שמילדותו היה קדוש כי מאז נפש קדושה ניתנה בו.
פסוק ג:ואמר את אביכם את אברהם לומר כי שתי קיחו' היו בו זו למעלה מזו א' באמור אליו לך לך מארצך כו' שעדיין היה שמו אברם וא' בשקראו שמו אברהם שהוא בברית מילה כי אז אמר לו התהלך לפני והיה תמים וכמו שכתוב אצלנו במקומו כי אז נתעלית קדושתו כי מתחלה היה נופל בהנבאו וכאשר נקרא אברהם ונשתלם במילה נתראה אליו ה' והוא יושב פתח האהל ולא ניפל כבתחלה וזה ענין הכתובים דעו איפ' כי לא בהולד' טבעית הדב' תלוי כי הלא בטבע אברהם ונחו' אב אחד לכל' ואקח את אביכם וקו לקו העליתיו אל הקדושה יותר כי קראתיו אח"כ אברהם וזהו את אביכם את אברהם ופי' כל מדריג' בפני עצמ' מה שאמרתי ואקח את אביכם הוא מעבר הנהר שהוא ענין לך לך מארצך וכו' וכל כך התקדש בקיח' ההיא כי הנה ואולך אותו בכל ארץ כנען כדי שע"י קדושתו וזכותו כל מקום אשר התהלך היה נוח ליכבש לפני בניו והוא מאמרם ז"ל על פסוק קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה שע"י התהלכו בארץ היה נוח ליכבש לפני בניו.
פסוק ג:ומה שאמרתי את אברהם שהיא קיח' שנית ליקרא אברהם הלא הוא כי וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק והוא ענין מאמרם ז"ל למה לא נמול אברהם עד מאה שנה וטוב טוב היה קוד' לידת ישמעאל והשיבו כדי שיצא יצחק מטפה קדושה וימול אחר לידת ישמעאל ולא בן מאה שנה ואמרו קנמון אני מעמיד בעולם משבוטל יצרו משבוטלה תאותו משנצרר דמו כו', וביארנו במקומה מה זו חשובה כדי שיצא יצחק מטפה קדושה היאך ממה שלא נימול קוד' לידת ישמעאל נמשך צאת יצחק מטפה קדושה אך הו' כי הנה עם היות כי האבו' שלמי' וקדושי' מאד היו לא פסקה זוהמת נחש עד הותכה מעט מעט ותפסק בהר סיני כנודע ומפורש אצלנו בביאו' התירה בי"ד והנה רצה ית' כי מה שהיה עתידה הזוהמא להנתך באלף דור לקבל אח"כ התורה כד"א דבר צוה לאלף דור וארז"ל זו תור' רצה ית' כי היתוך תתק"פ דור יותך בששה דורות מאברהם עד מתן תורה ועל כן מה עשה סיבב ית' שיקח את הגר המצרית ושיוליד ממנה קודם שימול למען המצרית תשאב כח זרע אברהם מפאת הזוהמא וערלת אברהם גם היא תמשיך אליה בחינתה ויצא ישמעאל באופן תהיה בחינת זרע שמפאת הקדושה שמור ללידת יצחק כי שרה מפאת עצמה תשאר בחינת קדושה כיוצא בה והברית מילה גם הוא ימשיך מהבחינה עצמה באופן יצא יצחק מטפה קדושה מה שאין כן אם היה נמול קודם לידת ישמעאל שיצא תערובת ב' הבחינות וכן ביצחק ולא ישתלם יצחק כאשר היה וזהו אומרו כדי שיצא יצחק מטפה קדושה וכן עוד הוסיף יתברך עד ביטל יצרו שהו' עד היות בו ק' שנה להוסיף קדושה וזה יאמר וארבה את זרעו ואתן כו' לומר מה שאמרתי שהוספתי בו קיחה שקראתיו אברהם הי' כי וארבה באיכות את זרעו היוצא ממנו ע"י קריאת אברהם שהוא ע"י המילה שנתקדשו חמשה איברים נתרבה באיכות טיפת זרעו להיותה טפה קדושה שע"י כן ואתן לו את יצחק כוונת הענין לומר כי אין הדבר תלוי בטבע ההולדה להדמות לקודמים לאברהם כי הלא אברם הוא אברהם כי קדוש היה מפאת הנפש ועוד קדשתיו אז יותר ואתן לו את יצחק קדוש מן הבטן.
פסוק ד:ואח"כ ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו והוא כי ישמעאל לא ניתן לאברהם כי אם להגר כי בנך הבא מהנכריה או מהשפחה קרוי בנה וכמאמר שרה גרש האמה הזאת ואת בנה וגם שאברהם עלה על דעתו כי גם שלא היה בן משרה בנו יקרא להיות קודם מתן תורה כי על כן נאמר וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו הרי הסירו מלבו הוא ית' באומרו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע מש"כ בישמעאל שיקרא על שם אמו אמנם בעשו שהיה מיצחק ורבקה יקרא בן ליצחק בצד מה.
פסוק ד:וזהו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו כי גם זה בנו מצד מה יקרא והענין יהיה מה שכתוב אצלנו במקומו כי צאת עשיו ברחם אחד ובפעם אחד עם יעקב והיותו גם הוא מרבקה הוא שלמות ליעקב כי הלא ראוי ליצחק לעשות כאברהם לקחת שפחה כהגר להטיל בה זוהמא תחלה ואח"כ יצא יעקב לא היה אפשר כי נתקדש בעולה תמימה ומשמנה ימים נרצה ע"י מילה לקרבן לה' ואיככה אחרת כהגר יקח לו זולת בת זוגו על כן מה עשה הו' ית' הביא את עשיו בן יצחק ויעקב בכרס אחד בבת אחת בבטן רבקה וכל אחד מבחינתו זו נפש קדושה וזה לא וכל אחת שאבה הבחינה שלה עשו בן יצחק שאב בבטן רבקה בחינה שלו שבזרע יצחק ויעקב שאב בחינת הקדושה וכמאמר רז"ל בפסיקתא כי איך יצא עשו בן יצחק אדמוני כ"א בהיותו בבטן רבקה שתה כל דם נדות אמו והוא מאמרנו זה כי הדם נדות הוא נמשך מצד אחר והוא שאב את הכל וע"ד זה הו' מה ששאב מבחינת הזרע ויבוננו בזה מאמרי רז"ל רבים ונכבדים כלל הדברים כי בבחינת תועלת יעקב בהיות עשו בן יצחק עמו שם לשתשאר בחינת הקדושה שלמה וגדולה ליעקב והיא הנאה רבה וגדולה ליצחק להוציא את יעקב זך להוציא ממנו מטה שלמה על כן גם שניהם בנים ליצחק יקראו נוסף על שגם עשו מרבקה היה כמדובר ואין זה רק מהבחינה הנז' כי לפי האמת אין נקרא זרע לאברהם וליצחק כ"א ביעקב וכמאמר ז"ל כי ביצחק ולא כל יצחק והראיה כי הנה ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים ולמה זה נטל ירושתו מיד וזה ירד למצרים להשתעבד הוא ובניו אך אין זה רק על כי ביעקב ובניו בלבד מתקיים זרע אברהם ויצחק ולא בעשו לבד על כן מקרא שכתוב כי גר יהיה זרעך כו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהוא לרשת נחלת הארץ אינו כי אם ביעקב בלבד אך עשו בן יצחק הבלתי נקרא זרעך לא פורע חוב אביו ולא נוחל נחלתו רק על היותו בן מחלצי יצחק ומרבקה אשתו לא יצא קרא מלינתן לו מקום ירושה מאז הוא שעיר וזהו ואתן לעשו כו' ויעקב ובניו ירדו מצרים:
פסוק ה:ואשלח את משה כו'. ראוי לשים לב כי אינו אומר מה שעשו משה ואהרן בשליחות ההוא רק מה שהוא יתב' עשה כאו' ואגוף וכו'. ב' או' כאשר עשיתי בקרבו כי הוא משולל הבנה שיורה כי ב' נגיפות נגפו א' חוצה לו וא' בקרבו ואמר כי נגפו בחוץ כאשר נגפו בקרבו והוא דבר בלתי מובן. ג' אומרו ואחר הוצאתי אתכם כי אם הוצאה זו הוא ממצרים איך חוזר מיד ואומר ואוציא את אבותיכם ממצרים. ד' כי בראשונה אומר הוצאתי אתכם ובשנייה אמר ואוציא את אבותיכם. ה' או' ותבאו הימה וירדפו מצרים אחרי אבותיכם שנראה שהם בלי אבותם באו הימה ואח"כ את אבותם ולא לבניהם רדפו מצרים. ו' אומרו הימה שהל"ל ימה. ז' או' ויצעקו כו' ולא אמר ותצעקו. ח' אומרו וישם מאפל ביניכם לנוכח אחר אומרו ויצעקו שלא לנוכח. ט' אומרו ויבא עליו את הים כי עליהם היה ראוי לומר וכן באומרו ויכסהו הל"ל ויכסם כי רבים היו. י' אומרו ותראנה עיניכם כו' כי מה שיכות היה להם לראות ברעתם שמוסיף ואומר ותראנה עיניכם וגם אומרו ותראו היה די וידוע הוא כי בעיניהם ראו. י"א כי גם כל שאר הדברים הנאמרים ראו ולמה לא נזכרה בהם ראייתם. י"ב אומרו ותשבו במדבר ימים רבים כי הלא זו צרה היתה ואיך מזכירו בתוך ההטבות. י"ג אומרו ואשמידם אחר אומרו שנתנם בידם וירשו את ארצם. י"ד אומרו בבלק וילחם בישראל ולא מצינו שנלחם כלל. ט"ו אומרו ולא אביתי לשמוע לבלעם וכלל אומרו ואציל אתכם מידו הוא. ט"ז אומרו ותעברו אל הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם כו' מניח עיקר נס כריתת מי הירדן ונס הבלעת שבעה חומות יריחו ומספר מה שנלחמו בעלי יריחו ואדרבה לא בקרב ולא במלחמה כבשוה. י"ז אומרו ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם שנראה שעל הנזכר הוא חוזר ומסיים ואומר שני מלכי האמורי כו' יורה שחוזר אליהם. י"ח כי אחר שהזכירם למעלה ואחריהם ענין בלעם והעבר' הירדן וענין יריחו ומלחמת בעליה שכל זה היה אחר שני מלכי האמורי למה חוזר ומזכירם אחר כל הדברים האלו. י"ט אומרו ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה למה מניח טוב הארץ שהיא זבת חלב ודבש ומספר מה שלא יגע בה' כ' אומרו כרמים כו' שמהראוי היה להטיל וי"ו ולומר וכרמים כו':
פסוק ה:אך הנה ארז"ל בש"ר כי המכות היו ג' ע"י משה וג' ע"י אהרן וג' ע"י הב"ה ית' וית' שמו כמדובר שם באר היטב ונבא אל הענין אומ' הוא ית' אל יעלה על רוחכם שמבלתי היותי אוהב אתכם שלחתי את משה ואהרן ולא עשיתי הכל על ידי עצמי בהוציאי אתכם ממצרים כי הנה דעו איפה כי גם שואשלח את משה ואת אהרן שהוא להכות את מצרים כנודע עכ"ז על ידם נגפתי את מצרים אני במכות שנעשו על ידם כאשר אותם שעשיתי ע"י עצמי הם השלשה מכות וזהו ואשלח כו' ואגוף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו וידוע כי השש מכות שנגף ע"י משה ואהרן נשלמו במכת החשך ואמר כי ואחר הוצאתי אתכם.
פסוק ה:ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל על פסיק רבבה כצמח השדה נתתיך כו' כי בדור שיצאו ממצרים היו הנשים יולדות בשדה כד"א תחת התפוח עוררתיך כו' והיתה הארץ נבקעת ונבלעים שם והב"ה מגדלם שם בדבש וחלב והוא ית' מתראה להם כמראה בחור צח ואדום וקרוב לזמן הגאולה נפתחה הארץ והיו יוצאים והולכים עדרים עדרים וכל אחד מכיר את אביו הה"ד ותבאי בעדי עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרים ואותם התינוקות הם אשר הכירו את הקב"ה על הים ואמרו זה אלי ואנוהו שראו במראה שנראה להם במחילות העפר והן הם אשר נכנסו לארץ עם יהושע שלא הגיע אחד מהם לעשרים שנה בצאתם ממצרים כי כולם היו ילדים והם עיקר הדור אשר נכנסו לארץ.
פסוק ה:ונבא אל ענין הכתובים אמר ואשלח את משה ואהרן ואגוף על ידן את מצרים כאשר עשיתי בנגפי אותם בעצמי ולפי שאין אומרו כאשר עשיתי אלא לדמות המכות שע"י הב"ה לאשר ע"י משה ואהרן על כן אומרו ואחר הוצאתי אתכם אינו חוזר אלא למה שנגף אותם ע"י משה ואהרן שהוא אחר מכת החשך ואמר ואחר שואגוף את מצרים ע"י משה ואהרן הוצאתי אתכם שהוא מן המחילות עפר שהייתם בם כמו שכתבנו שהדור שלפניו הם הילדים שבאו בעדרי עדרים ואתם ידבר לנוכח.
פסוק ו:ואחרי כן ואוציא את אבותיכם ממצרים אשר היו מעשרים שנה ומעלה שילדיהם טפלים להם וזהו שכשמדבר על עצמם אינו אומר ממצרים וכשאמר ואוציא את אבותיכם אומר ממצרים.
פסוק ו:ותבאו הימה הנה ידוע כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה וא"כ הראוי יאמר ימה כמו לים אך הוא ע"ד אומרם ז"ל ישובו רשעים לשאולה שיתרון הה"א או הלמ"ד הוא להפליג עד אמבטי התחתונה שבשאול וע"ד זה יתכן באומרו פה הימה שבא ה"א בסוף תיבה וה"א בראשה לרמוז עד מעמקי ים כנודע מאשר סיפרו רז"ל ועל הדור שלפניו שהם הזכאים הילדים אשר גדלם ה' ואשר הכירוהו על הים אמר ותבאו הימה כו' בזכותכם כבאים ולא כמצטערים ויורדים באתם הימה ולא בזכות אבתיכם כנודע כי הם היו האומרים זה אלי ואנוהו ומה גם כי האבות המה המרו על ים בים סוף באופן שהביאם אל הפלגת הימה היתה בזכותכם אך מה שהוצרך הוא ית' כדי לקרב לבם לאביהם שבשמים לתת בלב המצריים לרדוף אחרי ישראל לא עליכם היה רק על אבתיכם וזהו וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב כו'.
פסוק ז:ויצעקו כו' ואז בזכותכם הגנתי על הכל כי שמתי מאפל כו' והוא מאמר הכתוב ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את וכו' והוא כי אמר אלהים אם טרם יכנסו ישראל ליה קרבים מחנה מצרים ולוחמים ומכים בישראל אין כוונתו ית' בא אל הפועל על כן מה עשה שם הענן והחשך שהוא מאפל בין שני המחנות וכ"כ היה המאפל עד כי ויאר את הלילה שחשך טבעי של לילה היה נראה אור בערך המאפל ההוא שביניהם וע"י כן לא קרב מחנה אל מחנה כל הלילה עד שלא נשאר גם אחד מישראל שלא נכנס וזהו וישם מאפל ביניכם ולא אמר בין אבותיכם כי אם ביניכם לומר כי זכות הבנים עשתה לשים הוא יתב' המאפל ההוא ואח"כ ויבא עליו את הים והוא כי שני סוגים היו הרודפים אחרי ישראל א' המצריים כדבר שנאמר וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים כל סוס רכב וכו' שני השר והוא פסוק שאחריו ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע וארז"ל נוסעים לא נאמר אלא נוסע אלא שרו של מצרים מצרים שמו וראו אותו נוסע אחריהם והנה על מה שראו ישראל כל חיל פרעה ברכבו ובפרשיו לא נפלה חיתיתם על ישראל עד שראו את השר כי אז וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' וכמאמרנו בביאור התורה כי צעקו אל השם הגדול הזה ברוך הוא המיוחד להפיל את השר תחלה כד"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום כו' וזהו ויצעקו בני ישראל אל ה' ולפי זה השני סוגים נאמרים פה כי אחר אומרו וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב כו' שהוא הסיג הראשון אשר לא צעקו ישראל עליו כמדובר אמר ויצעקו אל ה' שהוא על השני כי לא צעקו אלא על השר כמפורש בתורה כאמור.
פסוק ז:ואח"כ אמר על הסוג הא' שאמרתי וירדפו מצרים שהם העם מה עשה הוא ית' על זה וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ועל הסוג השני שהוא השר שעליו אמרתי ויצעקו אל ה' על אותו השר מה עשה הוא יתב' ויבא עליו את הים ויכסהו והוא בשום לב כי הל"ל ויבא עליו את מי הים כי הים הוא קרקע הים כד"א כמים לים מכסים אך אין זה כי אם מאמר ז"ל בספר הזוהר כי אומרו וירא ישראל את מצרים שהוא השר מת על שפת הים אינו מדבר על הים הלז שבארץ כי הלא השר רוחני הוא ולא ימות ע"י מה שיכסוהו במים רבים כבני האדם החומרים אך הוא על הים העליון כי השכינה הכניעתו עד דכא ויסר חיותו ממנו והיה ניכר לאשר אין עיני בשר למו במקום המתואר למעלה שפת הים העליון וזהו היתרון אשר השפיע הוא ית' על עיני בני ישראל שהשיגה ראותם לראות הנעשה לשר רוחני מה שאין עין אדם יכולה לראות וזהו שמשבחם יתב' באומרו וירא ישראל את היד וכו' וירא ישראל את מצרים מת שהוא השר והוא ג"כ מה שכתוב אצלנו על פסוק אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים שהוא השר שמצרים שמו כמדובר וזאת תהיה כונת הכתוב הלזה ויבא עליו שהוא על אשר צעקו עליו את ה' שהוא השר את הים ובאיזה אני אומר אותו אשר כח בו לכסותו משא"כ ים הטבעי התחתון כי אין השר נכסה במים תחתונים אלו ובכלל הדבר יובן כי אין הים האמור בים התחתון כי הוא הקרקע שתחת המים. ועוד הגדלתי והוספתי לכם במה שותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים כי איככה יוכלו ויראו עיני בשר בשפטים שעושה הוא יתברך בשר רוח כי וזהו ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים והוא מאמר ית' וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים עד המיתו וגם ראוהו אח"כ כי וירא ישראל את מצרים מת כמדובר נוסף על השגחתי האמורה לטובה כי הנה במדבר שהוא מקום נחש שרף ועקרב וצמאון נתתי לכם בו יישוב כי הנה ותשבו במדבר ימים רבים.
פסוק ז:ויתכן בכונת הכתובים ויתיישבו כמה הערות בסידרן והלכתן והוא כי אמר בכלל טובת גדולות שהטבתי אתכם הכירו כי דבר גדול היה בעשותי על ידי עצמי כי ואגוף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו ואחר הוצאתי אתכם ע"י עצמי כמדובר למעלה וכן ואוציא את אבותיכם ממצרים ע"י עצמי אם היות שכל היסודות וברואי מעלה ומטה שלי ותחת ידי כי הנה רדפו אחריכם מצריים וגם השר כי ויצעקו אל ה' שהיה על ראותם מצרים נוסע הוא השר והנה ראיתם כי וישם מאפל באויר שלא יראו אתכם המצריים בלי ילחמו בכם ביבשת הרי ראיתם כחי ביסוד האויר וכן ביסוד המים לא על המצריים כי אם גם על השר כי ויבא עליו את הים שהוא על השר כמפורש ואינכם צריכים מי שיעיד לכם שליטה זו על שר רוחני כי הנה ותראינה עיניכם כמדובר הרי יסוד האויר ויסוד המים וגם יסוד האש כי הנה ותשבו במדבר מקום נחש ושרף שמתייחסים לאש כמאמרם ז"ל בגמרא אף על פי שבטלו ארבע מיתות ב"ד דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שרפה מכישו נחש כו' הרי שנשיכת נחש ושרף מתייחסת לאש ובזה יאמר ותשבו במדבר ימים רבים ביישוב ולא יכלו לכם כחות האש הקבועים שם.
פסוק ח:ולא בלבד מנחשים טבעיים כאלו כי אם גם מנחשים של קסמי בלעם בן בעור שהם כחות מתייחסים לנחשים כמפורש בס' הזוהר לא בלבד הצלתי אתכם מידם כי אם גם על יד בעליהם ברכתי אותם וז"א ואביא אתכם כו' ויקם בלק כו' ולבא אל הענין נזכירה מאמרנו בביאור התורה והוא כי ב' בחינות היו בישראל שיתייראו מהם שונאיהם א' טבעי שהוא על כי הן רבים היו ב' על היותם בני ישראל בייחוד ה' אתם ולוחם מלחמותם על דרך נס והנה בלק למה שהיה מנסיכי סיחון בתחלה ועיניו ראו את כל אשר עשה ישראל לאמורי שלא כדרך טבע על כן לא שת לבו אל בחינת הרבוי רק אל בחינת היותם ישראל אך מה שויגר מואב אשר לא ראו את מעשה ה' באמורי שלא כדרך טבע כי לא שם היה כבלק לא היתה מוראם העיקרי רק מפאת העם מאד כי רב הוא עם היות כי בצד מה על שמע אוז' ויקץ מואב גם על היותם בני ישראל אך על זה לא היה מאד על כן מואב לתקן הרבוי נתחבר עם מדין לשיהיו גם הם רבים אך ובלק בן צפור למה שהוא לא היה חושש רק על היותם ישראל נוצחים שלא בטבע והוא היה מלך למואב בעת ההיא אשר בשורה זו היתה לו על ידי בלעם בילדותו נזכר עתה בגדלו וישלח אחריו שגם הוא ינצח שלא בטבע.
פסוק ח:ובזה נבא אל ענין כתובים אלו על פי דרכנו אשר כתבנו והוא שאומר ראו כי גם נחשים אשר למעלה מהטבעיים שבמדבר הכנעתי בשבילכם עד שאדרבא בהשתלשלותם ברכתי אתכם והוא כי הנה ואביא אתכם אל ארץ האמורי וילחמו אתכם ואתן אותם בידכם בפקדי את שרם ותרשו את ארצם ואח"כ הנשארים ששמו עצמם במערות נחלי ארנון ואשמידם מפניכם וע"י כן ויקם בלק שראה את כל אשר עשיתי לאמורי כי שם היה מנסיכי סיחון אז מה עשה לו כמואב שעשו עיקר להלחם בעם שלא על בחינת היותם בני ישראל כי אם על מציאות היותם עם רב כי אם בלק וילחם בישראל כי כל מגמתו לא שם רק על בחינת בני ישראל וזהו וילחם בישראל ועל כן לא עשה כמואב שעשו עיקר מרבוי העם והלכו להתחבר עם מדין כי אם וישלח ויקרא לבלעם שגם ענינו שלא בטבע מעין בני ישראל ואמר ולא אביתי לשמוע כלומר עם היות שהיתה אשמת דבר בישראל לשומעו הנה כי ראיתם כי שליטתי על שלשת היסודות להכות על כן אין צ"ל לאנשים כי אם גם לשר של מעלה כאשר ראו עיניכם על שרו של מצרים בים סוף וגם יסוד העפר ראיתם כי עם היותו היותר כבד ועכור מכל היסודות ולפי עכירותו היה נראה היות השגחתי יותר רחוקה ממנו עכ"ז ראיתם כי עם היותו היותר כבד ועכור מכל היסודות ולפי עכרותו כי עם היות ליריחו ז' חומות עבות בצורות ועליונות לא הוצרכתם לנחוץ ולהאביד ולהרוס אותן כי אם לפני נבלעו ונכנעו והיו כלא היו ולא נתייחסתם לכובשים כי אם לבאים אל יריחו כמשוללת חומה ועיכוב וזהו ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו לומר כי כאשר ההעברה את הירדן לא עכבו המים כך הביאה אל יריחו לא עכבו החומות כי אם שם העברה כי נכרת יסוד המים כך נכרת ביריחו יסוד העפר הרי ד' היסודות וכל הטובות האלו שעשיתי על ידי עצמי לא מבלי היות לי אפילו קטני ארץ שהייתי יכול לעשות על ידן כי הלא אחרי בואכם אל יריחו נתקבצו עליכם כמה מלכים המתייחסים לבעלי יריחו וזהו וילחמו בכם בעלי יריחו ואתן אותם בידכ' ע"י כי ואשלח את הצרעה ותגרש אותם באופן שכך הייתי יכול לעשות ע"י בריותי ועכ"ז עשיתי הכל ע"י עצמי ולא עוד כי אם אפילו בלא צרעה כי אם נופלים מאליהם כי הנה שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך נפלו חללים לפניך כלומר ואם כן דעו איפה כי הפלגתי להיטיב אתכם:
פסוק יג:ואתן לכם כו'. פן תאמרו למה זה נתת לנו ארצות גוים ועמל לאומים ולא חשת פן יאמרו הגוים לסטים אתם שכבשתם נחלת גוים ולקחתם לכם ולא נתת לנו ארץ אשר לא ניחלו ולא עמלו בה לאמור לזה אני אומר ואתן לכם כי משמעות הוי"ו היא מתנה שניה כמ"ש ז"ל על ויתן לך האלהים יתן ויחזור ויתן כך פה ואתן כי נתתיה לזולת וחזרתי ונתתי לכם כלומר כי שלי היא אני נתתיה להם ושבתי ונתתיה לכם והיא מאמר ר' יצחק ואל יקשה בעיניכם, כי טוב טוב היה להיות אתם ראשונים ויוסר פתחון פה מהגוים המונין את ישראל לזה אני אומר אשר לא יגעת בה וערים אשר לא בניתם ותשבו בם לומר כי על כן חפצתי לתת אותה לאחרים תחלה למען תבא לכם מתנתי שלא ביגיעה שהם יגעו ואתם עמלם תירשו ולבל תאמרו הן אמת כי יצדק זה בבתים אך לא באוכלים כי הלא תזרעו התבואות לז"א כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אוכלים כלומר ואם לא יצדק בתבואות יצדק באלו:
פסוק יד:ועתה יראו כו'. ראוי לשום לב אל או' ועתה שיורה ועתה שהטיב לכם יראו אותי נמצא שהוא חלף הטובה וכן לא יעשה רק על גדולתו ית' וכי אין זולתו. ב' מה ענין שני תנאים אלו תמים ואמת מזולתם ג' או' והסירו כו' שיורה שאשר אמר עבדו את ה' ויראו אותו יצדק גם בלי הסיר אלהי הנכר. ועוד יקשה שיורה שעדין היו בהם עובדי ע"ג. ד' או' אח"כ פעם שנית ועבדו את ה' ומהראוי היה יתחיל ויאמר הסירו כו' ויראו את ה' ועבדו אותו בתמים ובאמת. ה' או' ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו כו' האם בידם הוא עתה ואיה קבלת ושבועת הר סיני ובערבות מואב אשר ישנו ואשר איננו והברכה וקללה האמורות בהר גריזים והר עיבל מפי הכהנים לפני ארון הברית במעמד כל השבטים וא"כ איככה יוכלו עתה חלילה לעזוב את עבודת ה' וללכת לעבוד אלהים אחרים. ו' למה הזכיר להם שרי מינים אלו יותר מכל הבלי הגוים מ"ה. ז' או' ואנכי וביתי נעבד את ה' נראה שבא לתת טעם אל היותם יכולים לבחור להם כלו' שלא יחוש הוא ית' על הפרדם מאחריו אחר שהוא וביתו יעבדו את ה' והלא ברור מילל הוא ית' פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה כו' ואם על איש או אשה הוא חושש ומכביד עליו עבטיט מה יעשה על כל ישראל זולת יהושע וביתו. ח' כי הלא יהושע עצמו אמר להם בסמוך והיה כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב כו' כן יביא ה' עליכם את כל הדבר הרע כו' בעברכם את ברות ה' אלהיכם אשר צוה אתכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים כו' וחרה אף ה' בכם ואבדתם מהרה כו' וא"כ איפה איך יאמר עתה שיבחרו להם היום את מי יעבדו כאלו יש לאל ידם ולא יענשו וגם מה ענין ואני וביתי נעבוד את ה' היעלה על לב שהיה מייעץ אותם יעבדו את ה' כאו' ועתה יראו את ה' ועבדו אותו והוא וביתו לא יעשו כן. ט' או' חלילה לנו כו' נראה שעל שהפליא לעשות את כל הטובה הנזכר לא ועזבוהו ולא טוב הדבר שיורה שאלמלא רבוי הטובה הזאת היה אפשר יעזבו את ה' לעבוד אלהים אחרים. י' אומרו ויאמר יהושע לא תוכלו לעבוד את ה' כו' כי האם גרים היו שינסה אותם תחלה. יא או' כי אלהים קדושים הוא מה המה הטענות האלה ומי לא ידע בהם. יב כי הלא יותר ירע להם אם יעזבו את ה' לעבוד אלהי נכר. יג מה הוסיפו בתשובה השנית לא כי כו'. יד מה הוסיפו בשלישית שאמרו את ה' אלהינו נעבוד:
פסוק יד:אך אחשבה כי ישראל כלם צדיקים היו כי אם שהיו עדין ביד ישראל פסילי אלהי כסף ואלהי זהב מאשר עבדו תרח ואבותיו בעבר הנהר וכן מארץ מצרים והיו חפצים ליהנות מהכסף והזהב כי החמדה לא הניחתם לקיים מצות הסרתם על כי אחר שקנו ישראל אותם אין להם ביטול ואסורים בהנאה וע"כ אחר שהקדים להם הוא ית' כל הטיבות אשר סיפר עד כה ושהיו בדרך השגחה ולא בטבע לרמוז להם כי ע"כ יתנו לב כי גם ה' יצליחם עתה מבלי יתהנו מהאיסו' ואחר הקדימו הטובות טרם יזכיר להם יסירו את אלהי הנכר הקדי' ואמר ואת' יראו את ה' שהו' במצות לא תעש' ועבדו אותו במצות עשה כי מכל הטובו' והנסי' והפורקן עם שהיה אפשר לימשך לירא אותו במל"ת פן ירע להם כאשר עשה לאויבי ישראל אשר הזכיר וכן לעובדו במצות עשה למען ייטיב עוד לנו כאשר הטיב עד כה אמר לא יאות לעשות כן כי אם מה שאמרתי יראו את ה' הוא בתמים שהוא בתם לבב לא לבל ירע לכם וכן אשר אמרתי ועבדו במצות עשה יהיה באמת למה שהוא אמת לא לתקות שכר כי אם כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ואחר עשותכם כך ימשך כי והסירו כו' כי כסף לא תחשובו וזהב לא תחפצו בו נגד ה' כי הלא תכירו כי בכלל עבוד את ה' הוא להסירם לבלתי ההנות מהם וזהו והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם מעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה' כלומר שתכירו כי עשות כן בעצם הוא עבוד את ה' וזהו ועבדו את ה' כלומר ועבדו את ה' בזה כי זה הוא בכלל העבוד'.
פסוק טו:ואם רע בעיניכם הרואו' כסף וזהב אשר עמה' לעבוד בזה את ה' מחמת החמד' א"כ בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם כלומר כי אחר שממ' שלא תסירום עתה תבאו מעט מעט לעבד' בהמשך הזמן אם כן בחרו לכם היום כלומר כי מזו אין ספק שתעשו כן באחרונה כי מעברכם לא תחמוד כסף וזהב אשר עמהם תבאו לעובדם כמאמר התורה פן יהיה למוקש בקרבך א"כ עשו כן מעתה כלו' אל יעלה על רוחכ' כי מבלי הסירכם אות' מחמת חמדה תקראו עובדי ה' ביתר המצו' כי אם לע"עג תחשבו כמדובר באופן שואני וביתי בלבד נעבוד את ה'.
פסוק טז:אז ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה' לעבוד אלהים אחרים כלומר כי גם שלא נסיר את אלילי הכסף וזהב לא נתעתד בהמשך זמן לעזוב את ה' ע"י כך וזה מטעמים רבים א' שהם אלהים אחרי' שהם אחרי' לקוראיהם וזהו חלילה וכו' לעבוד אלהים אחרים ועוד כי מארצות אלילים אלו העלנו ה' ולא עמדו אלו לעובדים אותם.
פסוק יז:וזהו כי ה' כו' הוא המעלה אותנו ממצרים וכן בכל העמים אשר עברנו בקרבם כלומר ואיך נעבוד את אשר לא עמדו לפני אלהינו ועל או' אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם על כן אמרו המעלה אותנו ואת אבותינו כלו' כי איכה נעזוב אלהים אשר העלו את אבתינו בעד אשר לא הועילו לנו ומפני שעדין היה אפשר לומר אילי לא נעזוב את ה' אך נבחר לנו אמצעי על כי אינו כבודו ית' לפעול ממנו בעולם גשמי גם זה אינו חלילה כי הנה ראינו כי כלי אמצעי משגיח ומטיב לנו כי ה' למה שהוא אלהינו עם כל קדושתו הוא המעלה אותנו בעצמו ואשר עשה לעיננו את האותות וישמרנו בעצמו ולא בלבד הטפל בנו שאנו גוי קדוש כי אם גם ויגרש ה' בעצמו את כל העמים אם כן גם אנחנו ודאי נעבוד את ה' ואין פחד שנעזבהו לעבוד אלהים אחרים בהמשך זמן אם לא נסיר אלהי הכסף וסיים ואמר ה' הוא אלהינו עם שהוא בכלל האמור ואם הוא מוסיף הל"ל כי הוא אלהינו אך הוא להחזיק טעם אומרם אלהים אחרים למעלה והוא במ"ש ז"ל בתתם טעם למה נקראו אלהים אחרים שה' אחרים לקוראיהם וזה יאמר חלילה לנו מעזוב את ה' לעבוד אלהים אחרים כלומר אחרים לקוראיהם הפך מדתו יתב' כי הוא המעלה כו' הכל בעצמו שהוא הוראה כי הוא אלהינו שלנו מה שאין כן האלהים אחרים שאינן של קוראיהם כי לכל הם אחרים.
פסוק יט:ויאמר יהושע אל העם אם לא תסירו אלהי הנכר' לא תוכלו לעבוד את ה' כי על כל פנים בהמשך הזמן תעזבו את ה' ותהיו עדי אובד כי הלא אלהים קדושים הוא והוא שונא טומאת ע"ג ועל כן לא ינקה כי אל קנוא הוא לא ישא לפשעכם אשר תקיימו את אלהי הנכר עמכם כי העושים כן בהיותם יודעים חומר העון שאז הוא נקרא פשע וזהו לפשעכם או אם תסכלוהו והוא בחטאת וזהו ולחטאתכם וע"י שהוא אל קנא ולא ישא כשיפקוד ימשך כי תעזבו את ה' כי תבעטו בייסורין ותעזבוהו ומהעזיבה ימשך כי ועבדתם אלהי נכר ואז ושב והרע לכם וכלה אתכם באופן כי צדקתי באמרי כי תתעתדו לעזוב את ה' ולעבוד אלהים אחרים אם לא תסירו את אלהי הנכר אשר אתכם.
פסוק כא:אז ויאמר העם לא כי את ה' נעבוד כלומר לא כאשר דברנו כי גם שלא נסיר את אלהי הנכר לא נעזוב את ה' בעד אלהי נכר כי אם שאת ה' נעבוד לגמרי שהוא בהסיר את כל אלהי הנכר אז נחרץ יהושע ויאמר עדי' אתם בכם כלומר אלו על אלי לכן ועתה מיד הסירו את אלהי הנכר כי זה היה כל המכוון כמדובר והטו לבבכם אל ה' והוא כי הנה ידענו כי לבב בשני בית"ין הוא יצה"ט ויצה"ר ואמר כי ע"י הסרת טומאת אלהי נכר מביניהם הטו השני יצרים אל ה' כי לא יהיו זה לעבוד את ה' וזה אל הפכו כי אם גם הי"צהר אל ה' וזהו והטו לבבכם אל ה' אין צ"ל בהשפיעו רחמים כי אם גם בהתנהגו בדין וזהו אלהי ישראל אז הוסיפו ואמרו את ה' אלהינו נעבוד שהוא בין יתנהג עמנו ברחמים בין יתנהג בדין, ועוד שנית כי נעבוד איתו ובקולו נשמע שהוא כי לא ע"מ לקבל פרס כי לא נחפוץ כי אם שכר מצוה מצוה ששכר עבודתנו תהיה מה שתאמר לנו לעשות עוד מצוה על המצוה שאנו עובדים ועושים וזהו נעבוד כלומר ובעבודה שנעבוד בקולו נשמע למשמיענו לעבוד עוד עבודה ומצוה אחרת והוא ענין עושי דברו לשמוע בקול דברו:
פסוק כה:ויכרת יהושע כו'. ראוי לשים לב מה צורך היה הברית הלז וגם מה הוא החק ומה הוא המשפט. ועוד מה המה הדברים האלה אשר כתב יהושע בספר תורת אלהים כי אם הם הנאמרי' בסמוך לא כתבם רק בספר הזה ולא בספר התורה:
פסוק כה:אך יאמר ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא ושמא תאמר המבלי כריתת ברית עד כה על זה חדש להם הברית הלז לז"א וישם לו חק ומשפט לומר כי עתה שם לו לברית הנז' חק ומשפט שהוא בין בדרך חק בין בדרך משפט כלו' בין אם יתנהג עמהם לפי ראות עיניהם שלא כמעשיהם ד"מ בייסורין בהחשיב הם את עצמם לצדיקים או הפכו ועבדוהו בדרך חק כי כאשר את החק אין מבין טעמו ועושהו בסמוך עליו ית' כי הוא יודע סודו ונאמן הוא ית' כי בו ייטב לנו כך היתה כריתת הברית בין אם לא יעשה לנו כמעשינו כי נסמוך עליו כאשר בחק כי הוא יודע כל תעלומות וכל דרכיו האמת והצדק לטוב לנו ובין אם יתנהג גם למרא' עיננו במשפט לפי מעשינו ועל ב' הדברים אמר לחק ולמשפט ועל הא' אמ' לחק ועל הב' אמ' למשפט והו' מה שכתבנו כי הם בעצמ' קבלו באופן זה ואמר כי ע"י כן שיש תוספת בברי' זה בפירוש ועל כל הבריתות הכתובות בתורה על כן ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים כי במקום שנתון ספר תורת אלהים שם עם הספר שם זכרון זה ובית בספר במקום עם כמשפטה במקומות אין מספר למען יהי' לאות מפורסם על כן ויקח אבן גדולה ויקימה שם:
פסוק כט:ויהי אחרי הדברים כו'. הנה בראש הספר כתבנו כי היה מאמרו ית' כי משה הגיע לגדר יתואר לעבד ה' אך לא יהושע אמר כי הענין ההוא היה טרם העשו' כל הדברים הנאמרי' בספר הזה על ידו אך עתה אחרי העשות כל הנסים והפורקן וכל מלחמות ה' וחילוק הארץ וכל יתר הדברים הנאמרים ואשר הדריך והוכיח את ישראל וכרת ברית חדשה בינם לבין קונם קנה תואר חדש הלא הוא ליקרא עבד ה' וזהו ויהי אחרי הדברים האלה כלומר הויה חדשה נהיתה אחרי הדברים האלה והיא כי וימת יהושע עבד ה' מה שתואר זה לא היה לו מאז:
פסוק לב:ואת עצמות כו'. הלא יראה כי אין מקום לסיפור זה פה וכן אומרו שנקבר במקום שקנה יעקב צריך לדעת למה הודיענו שנקבר במקום ההוא וגם למה בחרו לקוברו שם וכן מה ענין או' ויהיו לבני יוסף לנחלה. אך הנה לתקן אשר עיתו השבטים אמר להם משכם גנבתם אותי שם תחזירוני כמ"ש ז"ל ואמר כי עוד הוסיפו לקוברו במקום של כל השבטים כי היה בחלקת השדה אשר קנה יעקב במאה קשיטה כי נמצא מקום זה נחלק לכל בניו בשוה כי קנין כספו היה כשאר כל עזבונו כי מה שנתן שכם אחד על אחיו לא היתה החלקה ההיא כי אם אשר לקח בחרבו ובקשתו לא קנין כספו ויהיו עתה אותה המאה קשיטה לבני יוסף לנחלה לבדם מאת השבטים למען הפיס דעתו כי אם גנבו את גופו עתה משלהם נתנו לו מקום מנוחתו וגם כי נמצאו נהנים עשרים כסף בגניבתו ומוותרים לו מאה קשיטה שהוא הוראת חרטה והשבה מה ועל כן הובא זה פה בסוף ספר הנחלות לומר כמה שהחלקה ההיא שהיה מן הדין ליחלק בכל השבטים בשוה לא נחלק כי נתנוהו ליוסף כאלו היו המאה קשיטה לבניו נחלה מאביהם ומעין זה כאשר נקבר יוסף במקום ניתן לו מזולתו כך אלעזר בן אהרן נקבר במקום שנתן לו פנחס בנו והוא כמאמרם ז"ל מנין היה לו לפנחס מה שלא היה לאלעזר אביו אלא מלמד שנשא אשה ומתה וירש אותה:
פסוק לב:תם ונשלם ספר יהושע
