מדוע לא כבשו בני יהודה את ירושלים?
הקדמה
נאמר בסוף הפרק:
ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יוכלו [קרי: יכלו] בני יהודה להורישם, וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה.
יש לשאול מספר שאלות על פסוק זה.
- מדוע לא יכלו בני יהודה להוריש את היבוסי יושבי ירושלים? האם הם ח"ו חטאו ולכן הם לא היו ראויים שד' יעזור להם?
- מדוע האריך הנביא וכתב: "ואת היבוסי יֹושבי ירושלם"? מדוע לא כתב רק: "ואת יֹושבי ירושלם"? או: "ואת ירושלם"?
- מדוע יש קרי וכתיב בפסוק?
- מה פירוש: "וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה"? האם הכוונה עד ימינו?!
- האם ירושלים היתה בנחלת שבט יהודה? והרי בסוף פרק י"ח היא כתובה כאחת מערי שבט בנימין!
המפרשים ענו על כל השאלות.
א. תשובת הרד"ק לשאלה הראשונה על פי הפשט
הרד"ק האריך בהסבר הפסוק, ונראה את דבריו בהמשך, אבל תחילה נקדים את תשובתו הקצרה על פי הפשט על השאלה הראשונה:
לפי הפשט היה המבצר חזק, ולא היה כח לבני יהודה להורישם.
אבל קשה: מדוע ד' לא עזר להם? כתב על כך הרד"ק:
אולי היתה סבה מאת ד' שלא תלכד המצודה ההיא...
ועוד נשוב לדבריו בעזרת ד' בהמשך.
ב. תשובת רש"י לשתי השאלות הראשונות
רש"י ענה בפירוש על שתי השאלות הראשונות.
על השאלה הראשונה - מדוע לא יכלו בני יהודה להוריש את היבוסי יושבי ירושלים - כתב רש"י:
לא יכלו בני יהודה להורישם - שנינו בספרי: רבי יהושע בן קרחה אומר: יכולין היו אלא שלא היו רשאין, מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך. ויבוסי זה לא על שם האומה היה, אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס, ובני אותו מחוז מפלשתים היו, וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז.
לפי רש"י בני יהודה לא הורישו את היבוסי יושבי ירושלים לא מפני שלא יכלו, אלא מפני שהיה אסור להם בגלל שבועת אברהם לאבימלך, ועוד נרחיב בהסבר השבועה בהמשך.
על השאלה השניה - מדוע כתוב: "ואת היבוסי יושבי ירושלים" - ענה רש"י:
ויבוסי זה לא על שם האומה היה, אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס, ובני אותו מחוז מפלשתים היו, וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז.
כלומר: אין הכוונה לכל ירושלים, אלא מחוז שהיה בירושלים, כלומר שכונה, והיא היתה בפני עצמה, ובה היה עם אחר.
כאמור, יש להעמיק יותר בדברי רש"י, ועוד נשוב אליהם בהמשך בעזרת ד'.
ג. תשובת הרד"ק לשתי שאלות נוספות
הרד"ק גם הוא כתב כדברי רש"י, ועוד הרחיב בהם, ונראה את דבריו בהמשך, וגם ענה על שתי השאלות הבאות.
1. תשובת הרד"ק לשאלה השלישית
על השאלה השלישית - מדוע יש קרי וכתיב בפסוק - כתב הרד"ק:
לא יכלו בני יהודה להורישם - כתיב: 'יוכלו', כי אף בזמן העתיד לא יוכלו, עד שיבא דוד. וקרי: 'יכלו', כי לא יכלו אז להורישם בעת כבוש הארץ.
כלומר: הקרי הוא כפשוטו, והכתיב מרמז שבני יהודה לא יוכלו לכבוש את ירושלים גם בעתיד, עד שיבא דוד, בעוד כארבע מאות שנה!
2. תשובת הרד"ק לשאלה הרביעית
על השאלה הרביעית - מה פירוש: "וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה" - כתב הרד"ק:
ומה שאמר 'עד היום הזה' - יהושע כתב כן, כי הוא כתב ספרו לפי הקבלה, ובימיו לא הורישום מירושלם, ואף בימי דוד מצאנו שהיו שם.
כלומר: הביטוי "עד היום הזה" מתיחס לזמן כתיבת הספר.
ד. תשובת ה"מצודת דוד" לשאלה החמישית
על השאלה החמישית - האם ירושלים היתה בנחלת שבט יהודה או בנחלת שבט בנימין - כתב ה"מצודת דוד":
לא יכלו בני יהודה להורישם - כי גם להם חלק מה בירושלים, עם בני בנימין, כמו שאמרו רז"ל: 'רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה' וכו'.
כלומר: ירושלים היתה גם בנחלת שבט יהודה וגם בנחלת שבט בנימין, וחז"ל אמרו שחלק מהר הבית היה בנחלת בנימין, וחלק היה בנחלת יהודה!
כך אמרו במסכת מגילה (כו ע"א):
תניא: מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית, הלשכות והעזרות.
ומה היה בחלקו של בנימין - אולם והיכל ובית קדשי הקדשים.
ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין, ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה, שנאמר: 'חֹפֵף עליו כל היום' (דברים לג, יב), לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה". מפורש בגמרא שחלק מהר הבית היה בנחלת בנימין, וחלק היה בנחלת יהודה!
והר הבית הוא הרי גורן ארונה, שקנה דוד מארונה היבוסי בסוף ימיו (שמ"ב סוף פכ"ד), אחרי שכבר כבש את רוב "היבוסי ישב ירושלים", שלושים ושלש שנים לפני כן (שמ"ב ה, ו-ז).
עוד אמרו חז"ל שאפילו במזבח עצמו חלק היה בנחלת בנימין, וחלק היה בנחלת יהודה!
כך אמרו במסכת זבחים (נג ע"ב):
קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד. מאי טעמא? אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף [רש"י: בנימין, דכתיב ביה: 'זאב יטרף' (בראשית מט, כז)], דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין.
נמצאנו למדים ש"היבוסי ישב ירושלים" היה גם בנחלת בנימין, וגם בנחלת יהודה.
ה. הרחבת הרד"ק לשתי השאלות הראשונות
הרד"ק, כאמור, כתב כדברי רש"י, והרחיב בהם.
כך כתב הרד"ק:
ואמרו רז"ל: יכולין היו, אלא שלא היו רשאים, מפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך. והיבוסי הזה לא היה היבוסי משבעה גויים, אלא אדם אחד שהיה שמו יבוס, והיה מפלשתים, מזרע אבימלך, ונקרא המקום על שמו יבוס. ואנשי המשפחה ההיא יושבי ירושלם היה שמם יבוסי, מתיחסים אל יבוס. וכן ארונה היבוסי שהיה מלך המקום ההוא. ומבצר המקום הזה הוא ציון, שהיא בירושלם, ועד דוד לא היה נכבש המקום הזה.
ולדעת רז"ל לא כבשוהו מפני השבועה. ודוד הסיר העורים והפסחים, שהיו צלמי נחשת והיה כתוב בהם דבר השבועה, ואחר כך כבש המגדל ההוא, ואחר כך קנה דוד את עיר היבוסי לישראל בממכר זהב בכתב לאחוזת עולם, שנאמר: 'ויתן דוד לארנן במקום' וגו' (דבהי"א כא, כה).
ועוד אמרו כי השבועה היתה: 'לי ולניני ולנכדי' (בראשית כא, כג), וכשכבשו בני יהודה את ירושלם היה נכד אבימלך חי עדיין, ולא יכלו לכבוש המצודה עדיין מפני השבועה, ובימי דוד לא היה עוד הנכד חי. ועוד נכתב כזה עוד בספר שמואל.
כלומר: בני יהודה לא הורישו את היבוסי יושבי ירושלים מפני שהיה אסור להם להרע לעם שישב בירושלים, בגלל השבועה שנשבע אברהם לאבימלך שלא להרע לו ולבנו ולנכדו. יש לציין ש"נין" בלשון התנ"ך הוא בן, כמו שתרגם אונקלוס שם בבראשית (כא, כג): "דלא תשקר בי ובברי ובבר ברי", וכן כתב במלון אבן שושן בערך "נין", ולא כמו השימוש בלשון ימינו שמשמעות "נין" היא בן הנכד (מלון אבן שושן שם), ובימי יהושע עדיין היה נכדו קיים.
כעין זה כתב גם רש"י בפירושו לספר שופטים (א, כא): "מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו".
ו. דיונים בדברי רש"י ורד"ק
1. האם אבימלך היה יבוסי?!
רש"י ורד"ק כתבו שהיבוסי היה מבני אבימלך היו.
יש לשאול: והרי אבימלך היה פלשתי, וכאן מדובר על היבוסי!
כתב על כך "דעת סופרים" בספר שופטים (א, כא):
היבוסי, אחד משבעת עמי כנען, נמצא בודאי גם במקומות אחרים בארץ. חלק ממנו ישב בירושלים, שנכבשה עתה ונשרפה, אבל מקום מושב היבוסי השאירו, משום שאף כי היה משבעת האומות, התיחס גם על משפחת אבימלך, והם באו לישראל בטענה לשמור את הברית שכרת אברהם עם אבימלך. בני ישראל, קיבלו טענה זו ולא נגעו בהם.
כלומר: אכן הם היו יבוסים, אבל היה להם קשר משפחתי גם לאבימלך מלך פלשתים.
ועוד הוסיף שם בהערה:
מה שכתבתי שהם היו עם מעורב של פלשתים וכנענים מסתבר, שלא היו נקראים יבוסים בארץ שישב בה היבוסי, אם אין קשר אתם.
כלומר: כיון שאבימלך היה פלשתי, וכאן מדובר על היבוסי לא יתכן שהם היו רק פלשתים בלי קשר ליבוסים.
2. כיצד יתכן שנכדו של אבימלך חי עד ימי דוד?
הרד"ק כתב:
וכשכבשו בני יהודה את ירושלם היה נכד אבימלך חי עדיין, ולא יכלו לכבוש המצודה עדיין מפני השבועה, ובימי דוד לא היה עוד הנכד חי.
כאמור, כעין זה כתב גם רש"י בפירושו לספר שופטים (א, כא):
מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי, ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה, עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו.
יש לשאול: הרי משבועת אברהם לאבימלך עד ימי יהושע, עברו כארבע מאות וחמישים שנה! שכן כתב רש"י בחומש בראשית (טו, יג) ובחומש שמות (יב, מ) שמהולדת יצחק ועד יציאת מצרים עברו ארבע מאות שנה. אחריהן היו בני ישראל במדבר ארבעים שנה (שמות טז, לה), וכעת אנחנו כבר אחרי שבע שנות הכיבוש, כמו שאמר כלב (לעיל יד, י ורש"י ורד"ק שם). אם כן כיצד יתכן שנכדו של אבימלך היה עדיין בחיים? והרי תוחלת החיים בדורות ההם היתה פחות ממאתים שנה, והיא הלכה וירדה במהלך הדורות: אברהם חי מאה שבעים וחמש שנה (בראשית כה, ז), יצחק חי יותר, מאה ושמונים שנה (שם לה, כח), יעקב חי מאה ארבעים ושבע שנה (שם מז, כח), לוי חי מאה שלושים ושבע שנה (שמות ו, טז), והוא האריך ימים יותר מכל השבטים (רש"י שם), קהת חי מאה שלושים ושלש שנה (ו, יח), עמרם חי מאה שלושים ושבע שנה (ו, כ), אהרן חי מאה עשרים ושלש שנה (במדבר לג, לט), משה חי מאה ועשרים שנה (דברים לד, ז), יהושע חי מאה ועשר שנים (יהושע כד, כט), וכיצד יתכן שהנכד של אבימלך חי עד ימי יהושע - כארבע מאות וחמישים שנה! ואולי עד ימי דוד - עוד כארבע מאות שנה!
נראה לענות על כך על פי מה שכתב הרד"ק על פי הפשט:
ולפי הפשט היה המבצר חזק, ולא היה כח לבני יהודה להורישם. אולי היתה סבה מאת ד' שלא תלכד המצודה ההיא עד מלוך דוד מלך ישראל, כדי שתקרא על שמו, לפי שהיה ראש ממלכת ישראל.
מה שכתב הרד"ק על פי הפשט מתאים גם למדרש חז"ל, בהסבר אריכות ימיו של נכדו של אבימלך: ד' רצה שדוד יהיה מי שיזכה לכבוש את ירושלים!
בפירושו לספר שמואל (ב ה, ו) האריך הרד"ק בענין זה:
וילך המלך ואנשיו - ובדברי הימים (א יא, ד): 'וילך דויד וכל ישראל', כי כל ישראל היו עתה אנשיו. וכיון שמלך על כל ישראל הלך אל ירושלם ללכוד מצודת ציון, לפי שהיתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל, ולא ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל. ועד היום לא נתקיימה מלכות בישראל, כי שאול לא קמה מלכותו.
לפי זה נראה לומר שד' האריך את ימיו של נכדו של אבימלך באופן חריג, כדי שבני ישראל לא יכבשו את יבוס עד ימי דוד, כדי שירושלים עיר המלוכה תיכבש רק על ידי דוד, שמלך על כל ישראל.
3. היכן מצאו חז"ל רמז למדרש שהביאו?
יש לשאול: היכן מצאו חז"ל רמז למדרש שהביאו?
א. הסבר המפרשים
כתבו ה"כלי יקר" והרי"ף שנדפס עם האברבנאל בפרקנו שדרשת חז"ל נובעת מהקרי והכתיב. כלומר: על פי הפשט היה צריך להיות כתוב: "לא יכלו", ומדוע כתוב: "לא יוכלו". לרמוז שגם בעתיד לא יוכלו, וכמו שכתב הרד"ק. אבל מדוע לא יוכלו גם בעתיד? בגלל השבועה! (וכן כתב הרד"ל בפירושו לפרקי דרבי אליעזר פל"ו אות פו).
ב. הסבר "נפלאות מתורת ד' יתברך"
הסבר אחר כתב בספר "נפלאות מתורת ד' יתברך" (פרק סא) שנראה שחז"ל למדו זאת בגזרה שוה "הֵנָה", "הֵנָה", הכתובה גם בשבועת אברהם לאבימלך, וגם בתיאור הגעת דוד לכבוש את ירושלים.
כך נאמר בפרשת וירא (בראשית כא, כב-כג):
ויהי בעת ההוא, ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר: אלקים עמך בכל אשר אתה עֹשֶׂה. ועתה השבעה לי באלקים הֵנָה, אם תשקר לי ולניני ולנכדי. כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי, ועם הארץ אשר גרתה בה.
ובספר שמואל ב (ה, ו) נאמר:
וילך המלך ואנשיו ירושלם, אל היבסי יושב הארץ, ויאמר לדוד לאמר: לא תבוא הֵנָה, כי אם הסירך העורים והפסחים, לאמר: לא יבוא דוד הֵנָה.
מדוע נאמר פעמיים: "לא תבוא הנה", "לאמר: לא יבא דוד הנה"? אלא לרמוז שבגלל ה"הנה" שאמר אבימלך לאברהם אבינו - דוד לא היה רשאי, לפי טענתם, לכבוש את העיר.
נראה להוסיף על דבריו שכן מצאנו את המלה "הנה" בצורה חריגה ביחס לירושלים גם בספר שופטים. בפרשת פילגש בגבעה נאמר:
ולא אבה האיש ללון, ויקם וילך ויבא עד נכח יבוס, היא ירושלם, ועמו צמד חמורים חבושים, ופילגשו עמו. הם עם יבוס, והיום רד מאד, ויאמר הנער אל אדניו: לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת, ונלין בה. ויאמר אליו אדניו: לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל הֵנָה, ועברנו עד גבעה.
(יט, י-יב)
שאל שם הרד"ק:
אמר 'הנה' על הערים, אף על פי שלא זכר אלא עיר!
כלומר: כיון שמדובר על עיר אחת, היה צריך לומר: "לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל היא"!
ענה הרד"ק:
רוצה לומר: לא בזו, ולא באחרת, אשר לא מבני ישראל הנה.
כלומר: אמנם מדובר כאן על עיר אחת, אבל האדון אומר שלא נלון גם בעיר אחרת.
יש לשאול: מדוע לא הסביר הרד"ק שהכוונה היא על התושבים של העיר?
התשובה היא שאז היה צריך לומר: "לא נסור אל עיר נכרי, אשר לא מבני ישראל המה", ומדוע כתוב "הנה"?
דברי הרד"ק יכולים להיאמר על פי הפשט, אבל הם אינם מרווחים, ואילו לפי הדרש המלה "הנה" באה לרמוז לנו: מדוע העיר היא "עיר יבוסי אשר לא מבני ישראל"? בגלל ה"הנה" שאמר אבימלך לאברהם אבינו!
נראה שחז"ל למדו בגזרה שוה זו שהסיבה שבגללה לא יכלו בני יהודה ובנימין לכבוש את יבוס היתה שבועת אברהם לאבימלך, והמשמעות היא שד' האריך את ימיו של נכדו של אבימלך באופן חריג, כדי שבני ישראל לא יכבשו את יבוס עד ימי דוד.
יהי רצון שנזכה לראות את בית המקדש השלישי בתפארתו, בנחלת יהודה ובנימין.
[ועיין באריכות במאמרים "מתי כבשו בני ישראל את ירושלים?" ו"מדוע לא כבשו בני ישראל את היבוסי עד ימי דוד המלך?" בספרי "הדר העולם" עמ' 108-155]