עכסה בת כלב
פעמיים חוזר הכתוב על הסיפור של כלב עכסה ועתניאל, פעם ראשונה ביהושע (פרק טו טז), פעם שניה בשופטים (פרק א). אות הוא כי יש חשיבות גדולה לדברים. מה נלמד לדורות מסיפור זה?
תחילתו של הסיפור בהצגת משימת הכיבוש בפני בני שבט יהודה. עתניאל בן קנז אחד הגבורים נחלץ למשימה. האם רק בגלל שקוה לזכות בעכסה בתו של מנהיג השבט?
נראה כי המציאות קצת יותר מורכבת. פעמים רבות אדם מחליט החלטות מחמת מניעים שונים. חלק מהמניעים אידאליסטים וחלק פחות. נראה כי עתניאל הלך לכבוש את קרית ספר כי רצה לכבוש את חלק השבט שעדיין לא נכבש. יחד עם זאת הצטרפה להחלטתו ההבטחה על אודות עכסה.
נראה כי יש כאן לימוד לדורות. קשה לדרוש ממנהיג שיהיו כל כוונותיו אך ורק לשם שמים.
לעתים מתערבים בשיקוליו, שיקולים אישיים המניעים אותו לפעול למען האומה ואין בכך רע. לעתים שיקולים אישיים המעוררים את האדם לפעול, מעוררים בקרבו אף שיקולים גדולים ואידיאליסטים שלפני כן לא היה האדם ער להם! בבחינת קיסמים קטנים המדליקים את האש בעצים גדולים.
נראה כי המשך הסיפור מעיד על כך. לאחר נישואיהם של עתניאל ועכסה התברר כי אין להם ממה להתפרנס. עכסה מסיתה את עתניאל לבקש מכלב נחלה טובה יותר, וכנראה עתניאל מרגיש לא בנוח לבקש תוספת לנחלה שקבל. הוא מסרב לבקש מכלב. עכסה אינה מוותרת ומבקשת בעצמה מאביה בעצמה נחלה משובחת יותר שיש בה מעינות מים.
אף שעתניאל כבש את קרית ספר למען עכסה, מכל מקום עתה הוא מרגיש שהוא כולו פועל למען כלל ישראל.
יתירא מזאת עכשיו הוא מרגיש שאין הדבר ראוי שידאג למען "פרט בישראל" בודאי לא לטובתו האישית. לעומתו טוענת עכסה אם אתה מקדיש את כל כולך לכלל ישראל מה יהיה עם הפרנסה של משפחתנו?
יש חיסרון בעמדתו של עתניאל! צריך אדם לחיות למען כלל ישראל אך מוטל עליו לדאוג גם לעתידו האישי.
בפרשה זו של עתניאל כלב ועכסה המתרחשת סמוך לכניסה לארץ, באה לידי ביטוי השאלה מהו האיזון הראוי בין צרכי הכלל לצרכי הפרט? מה המשקל שצריך אדם לתת למסירותו לכלל ישראל לעומת הדאגה למעמדו הכלכלי האישי. דווקא עתה כשנכנסים לארץ ומתעוררת בכל עוזה התביעה מהפרט להתמסר לצרכי הכלל, ראוי לברר סוגיה חשובה זו!
על כן חוזר עליה הכתוב פעמיים פעם ביהושע ופעם בשופטים.
כלב לא היה רגיש, ולא שם לב לפרטים אלו. לעתניאל לא היה נוח לעסוק בכך. עכסה לא התבישה ולימדה אותנו לימוד זה.
אף מעכסה יש לנו ללמוד. לעתים אומר האדם בלבו אין זה נאה לבקש ולדרוש יש להסתפק במועט. חיה במה שיש לך ואל תבקש מותרות. עכסה מלמדת אותנו שמותר ואף ראוי לדרוש! על כן חוזר הכתוב על כך פעמיים.
חז"ל מביאים פתגם עממי על ענין זה: "מנא הא מילתא דאמרי אינשי: שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מטייפי [הולך הברווז ועיניו מטיילות לצדדים] (רש"י: שפיל ואזיל - כלומר מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו)
אמר ליה דכתיב והטיב ה' לאדני וזכרת [את] אמתך (בבא קמא צב ב) רש"י: "באביגיל כתיב שהיתה מתנבאה שימות נבל בעלה ובתוך דבריה מרמזת לדוד שיזכור את יפיה וישאנה".
יש כאן הדרכה של חז"ל שלא להיות ענותן יתר על המידה. מה שראוי לך, תבע אותו. כך דרכו הישרה של עולם.
לא זו בלבד אלא שיש לנו ללמוד כי אף שכבודה של האשה בת מלך פנימה, מכל מקום אם הבעל אינו דואג לצד הכלכלי צריכה היא להיות "אשת חיל", בבחינת "זממה שדה ותקחהו"!
חז"ל דרשו כי המשימה שהטיל כלב על בני שבטו היתה להחזיר את ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה: "... אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה בתו לאשה"]. קרית ספר היא הקריה של ספר התורה שנשכחו ממנו אותן הלכות. הלכידה של עתניאל בן קנז היא הפלפול שמכוחו הצליח עתניאל לשחזר אותן הלכות שנאבדו.
לשם כך יסד עתניאל ישיבה באיזור ערד. הוא בקש מאת הקדוש ברוך הוא שיזמין לו תלמידים הגונים, שנאמר (דברי הימים א ד י): ויקרא יעבץ לאלהים וגו'.
לפני שנחלץ עתניאל [הוא יעבץ ] להקים עולה של תורה הוא נשא תפילה לה' ואמר: "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל" (דברי הימים א פרק ד י). פירשו חז"ל: 'אם ברך תברכני': בתורה. 'והרבית את גבולי': בתלמידים. "'היתה ידך עמדי': שלא ישתכח תלמודי מלבי. 'ועשה מרעתי': שיזדמנו לי ריעים כמותי. 'לבלתי עצבי': שלא ישגבני יצר הרע מלשנות.
רש"י: "והתלמידים שבהם [בבני יתרו], הניחוה [את דושנה של יריחו] והלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ במדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה. וישב את העם - עם התלמידים היושבים לפניו.
ואכן הקב"ה זימן לו תלמידים טובים וצדיקים, ביניהם בני יתרו – בני קיני. הם הצטרפו אליו לנגב ערד. על כך מסופר בתחילת שופטים: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם" (שופטים א טז).
גם לפי הדרש של חז"ל כלב הבטיח את עכסה בתו, למי שיצליח לברר את אותן הלכות שנשכחו.
אף כאן יש לשאול וכי אשה יפה היא הגורם לתלמיד חכם ללמוד תורה? האין מוטל עליו ללמוד תורה לשמה?
נראה כי אף שהמעלה העליונה היא ללמוד תורה לשמה מכל מקום גם לימוד תורה שמתחיל מרצון להשיג אשה יש לו ערך רב. אחד מגדולי חכמי ישראל זכה ללמוד תורה רק בזכותה של אשתו. "ר' עקיבא רועהו של בן כלבא שבוע, ראתה אותו בתו [רחל] דהוה צניע ומעלי.
אמרה לו: אם אתקדש לך תלך ללמוד בבית המדרש? אמר לה כן. התקדשה לו בצנעה ושלחה אותו לבית המדרש.
שמע אביה, הוציאה מביתו והדירה הנאה מנכסיו. הלך ר' עקיבא וישב שתים עשרה שנים בבית המדרש. כאשר חזר לביתו הביא אתו שנים עשר אלף תלמידים..." (כתובות סב ב).
אף ריש לקיש מגדולי האמוראים התחיל דרכו בעולם התורה על ידי אשה:
"רבי יוחנן היה שוחה בירדן ראה אותו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו. אמר לו: חילך לאורייתא. אמר לו: יפיך לנשים. אמר ליה אם חוזר אתה בך ובא ללמוד תורה אתן לך את אחותי שהיא יפה ממני. קבל על עצמו ללמוד תורה. רצה לחזור לקחת את בגדיו ולא היה יכול. לימדו מקרא וגמרא ועשה אותו לאדם גדול..." (בבא מציעא פד א).
ואכן לימדונו רבותינו: "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ ב).
ביאר הרמב"ם (הקדמה לפירוש המשנה פרק חלק) שכך דרכו של עולם אין הילד יכול ללמוד תורה רק לשמה. על כן יש לשכנע אותו על ידי אמצעים שונים שכדאי לו ללמוד תורה. בסוף הוא יעלה למדרגה העליונה של לימוד תורה לשמה .