מדוע החרים יהושע את יריחו?

הקדמה

ביום השביעי להקפת יריחו - לפני נפילת חומתה ציווה יהושע את העם: "והיתה העיר חרם, היא וכל אשר בה לד'" (ו, יז).

כשמתבוננים בחרם רואים שהוא כולל חמישה מרכיבים:

1. הקדשת המתכות: "וכל כסף וזהב וכלֵי נחֹשת וברזל קֹדש הוא לד', אוצר ד' יבוא" (שם, יט).
2. הריגת האנשים: "ויחרימו את כל אשר בעיר, מאיש ועד אשה, מנער ועד זקן... לפי חרב" (שם, כא).
3. הריגת בעלי החיים: "ויחרימו את כל אשר בעיר... ועד שור ושה וחמור לפי חרב" (שם).
4. שריפת העיר ושללה: "והעיר שרפו באש, וכל אשר בה" (שם, כד).
5. איסור בנייתה: "וישבע יהושע בעת ההיא לאמר: ארור האיש לפני ד' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, בבכֹרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה" (שם, כו).

נשאלת השאלה: מדוע החרים יהושע את יריחו?

נאמרו על כך טעמים רבים בדברי חז"ל ובמפרשים, ומתוכם ניתן ללמוד לקחים רבים לדורות.

את הטעמים שבדברי חז"ל ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: האחת מצד הקדושה, והשנייה מצד ביעור הע"ז שהיתה בה.

א. מצד הקדושה

המפרשים כתבו שלושה טעמים להחרמת יריחו מצד הקדושה:

1. רש"י כתב על הפסוק "והיתה העיר חרם" - "הֶקְדֵש, כי היום שבת קֹדש, וראוי להיות קֹדש שלל הנשלל בו".

2. רד"ק הביא את טעמו של רש"י, וכן הביא טעם נוסף: "אמר יהושע: יריחו - כיבושה תחילה לארץ ישראל. נוציאנה תרומה, כאשה הזאת שמפרשת חלתה מתחילת עיסתה". שני הטעמים הללו מקורם בדברי חז"ל.

יש לשאול: מדוע אמרו חז"ל שעשו את יריחו דווקא כחלה, ולא כתרומה, או כבכורים? והרי הדבר הראשון שמפרישים הוא בכורים, ואחר כך תרומה גדולה, ואילו בחלה מתחייבים רק כאשר עושים עסה!

כתב המהרז"ו שם, שבחלה התחייבו מיד בכניסתם לארץ, ואילו בתרומה ובבכורים התחייבו רק אחרי ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה.

3. המלבי"ם כתב:

ויען שהכבוש יהיה בנס על ידי ד', ראוי ששללה יהיה הקדש לד' הכובש". מקור דבריו הוא באברבנאל שכתב: "דעתי שהמלאך צוהו בשם ד': 'של נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עומד עליו קֹדש הוא', וחרם וקֹדש אחד הוא, ולכן אמר שחרם יהיה. וראוי היה שיהיה כן, כי אם היה לד' הישועה, איך ישראל ישללו בה שלל? אשר הוריש ד' יתברך בנס ופלא מבלי יד אדם, לא היה מהראוי שישלול אדם שלל.

לפי שלושת הפירושים הללו החרים יהושע את יריחו בגלל הקדושה: או קדושה הנובעת מחמת היום - שבת קדש, או קדושה הנובעת מחמת המקום - היות יריחו העיר הראשונה, או מחמת הנס.

יסודם של שלושת הפירושים הרואים בחרם משמעות של קדושה הוא כנראה הפסוק בספר ויקרא "כל חרם קֹדש קדשים הוא לד'" (ויקרא כז, כח). אולם, יש לשאול על כל שלושת הפירושים שאין הם מסבירים את כל פרטי החרם, אלא רק את המרכיב הראשון - הקדשת המתכות - אם מצד שהן התקדשו בקדושת השבת, אם מצד שהן התקדשו בקדושת הראשית, ואם מצד שהן התקדשו מכוח הנס. אך טעמים אלו אינם מסבירים את ארבעת המרכיבים האחרים - הריגת האנשים, הריגת בעלי החיים, שריפת העיר ושללה ואיסור בנייתה. שהרי מצד קדושתה של יריחו היה ראוי שכל אשר בה יבוא לאוצר ד', כמו המתכות!

אמנם את הריגת האנשים אפשר להסביר שהיא נעשתה לא בגלל החרם המיוחד שנהג ביריחו, אלא מפני שכך הדין בכל ערי ארץ כנען, כאמור בתורה: "רק מערי העמים האלה אשר ד' אלקיך נֹתן לך נחלה לא תְחַיֶה כל נשמה" (דברים כ, טז). אך שלושת המרכיבים הנוספים - הריגת בעלי החיים, שריפת העיר ושללה ואיסור בנייתה אינם מוסברים עדיין.

מכח שאלה זו ביארו חז"ל והמפרשים טעמים אחרים.

ב. ביעור העבודה זרה שהיתה בעיר

במדרש תנחומא (נשא כח) אמרו חז"ל: "אמר רבי ברכיה הכהן ברבי: כעיר הנידחת עשאה, ועיר הנידחת אסורה בהנאה, שנאמר: 'ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל, לד' אלקיך' (דברים יג, יז)".

יש לציין שהמדרש הביא רק את הפסוק המתייחס לשריפת עיר הנידחת, אבל נראה שכוונתו להסביר לא רק ענין זה, אלא את כל ארבעת עניני ההשמדה שנהגו ביריחו, שכן בעיר הנידחת נאמרו כל ארבעת הענינים הללו:

1. הריגת האנשים: "הכה תכה את יֹשבי העיר ההִוא לפי חרב" (שם, טז).
2. הריגת בעלי החיים: "החרם אֹתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה, לפי חרב" (שם).
3. שריפת העיר ושללה: "ואת כל שללה תקבֹץ אל תוך רחֹבה, ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל, לד' אלקיך" (שם, יז).
4. איסור בנייתה: "והיתה תל עולם, לא תבנה עוד" (שם).

על פי זה מובן יותר מדוע אמר רבי ברכיה שיהושע נהג ביריחו כדין עיר הנידחת, שכן כל ארבעת הענינים הנזכרים בעיר הנידחת נהגו ביריחו!

יש להדגיש שאין הכוונה שיריחו היתה עיר הנידחת. שהרי עיר הנידחת היא עיר שתושביה בני ישראל (דברים יג, יג-טו), ולא עיר שתושביה גויים. אלא הכוונה היא שכשם שלגבי עיר שתושביה הישראלים עבדו עבודה זרה ציוותה התורה להשמיד את כל אשר בה, כך נהג יהושע לגבי יריחו, לריבוי העבודה זרה שהיה בה. ואכן רבי ברכיה אמר: "כעיר הנידחת עשאה", ולא אמר: "עיר הנידחת היא".

סיכום

נאמרו ארבעה טעמים מדוע החרים יהושע את יריחו:

א. שלושה טעמים מצד קדושתה של יריחו, שמסבירים את הקדשת המתכות:

1. מפני שיריחו נכבשה בשבת, ושבת היא קדש, הקדיש יהושע את יריחו.
2. מפני שיריחו נכבשה ראשונה, עשאה יהושע כחלה, שניתנת לכהן.
3. מפני שיריחו נכבשה בדרך נס, אין ראוי להנות ממנה, אלא להקדישה לד'.

ב. טעם נוסף שמסביר את ארבעת המרכיבים הנוספים בחרם: הריגת האנשים, הריגת בעלי החיים, שריפת העיר ושללה, ואיסור בנייתה של יריחו: מפני שביריחו היה ריבוי עבודה זרה עשאוה כעיר הנידחת, שלא יהנו משללה.

סיום

יהושע, המנהיג הגדול של עם ישראל, רצה לחנך את עם ישראל לזכור שד' עושה לנו נסים, ועלינו לתלות את כל בטחוננו בו, ולקיים את כל המצוות.

במיוחד רצה יהושע לחזק מצוות מסוימות:

שמירת השבת, ששקולה ככל התורה, והיה חשש שבני ישראל יזלזלו בה, מפני שכעת נלחמו בשבת.

הפרשת חלה, שנתחייבו בה כבר עכשיו בכניסתם לארץ, עוד לפני שאר המצוות התלויות בארץ, שהתחייבו בהן רק כעבור ארבע עשרה שנה.

התרחקות מעבודה זרה, שהיא היפך כל התורה.

[ועיין בהרחבה במאמרי זה בספרי "הדר הנביאים"]