פסוק א:סגרת ומסגרת. כתרגומו: אחידא בדשין דפרזלא, ומתקפא בעברין דנחש:
פסוק ה:במשוך. בתקיעה אחרונה, בהאריך התוקע את הקול:
פסוק ט:והחלוץ. בני ראובן ובני גד היו עוברים לפניהם, לפי שהיו בני גד גבורים ומכים בזרוע חזקה, כמו שנאמר (דברים לג כ): וטרף זרוע אף קדקד:
פסוק יג:והמאסף. שבט דן הנוסע אחרון, והוא מאסף את כל המתעכבים האחרונים:
פסוק טו:ביום השביעי. שבת היה:
פסוק יז:והיתה העיר חרם. הקדש, כי היום שבת קדש, וראוי להיות קדש שלל הנשלל בו:
פסוק יח:ועכרתם. לשון מים עכורים:
פסוק כג:ויבואו הנערים המרגלים. כאן היו צריכים זירוז, ונעשו כנערים זריזים, ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העבירה עם רחב הזונה, לכך נקראו שם מלאכים, ולכך נקראו אנשים, מלאכים, נערים:
פסוק כו:בבכורו ייסדנה ובצעירו. בתחלת יסוד שיבנה בה, ימות בנו הבכור, ויקברנו וילך עד שימות הצעיר בגמר המלאכה, היא הצבת הדלתות: