פסוק ג:וסבתם את העיר וכו' והנה מפסוק זה יראה כי אנשי המלחמה שהם החלוץ גד וראובן וחצי שבט המנשי בלבד יסובו את העיר ואחריהם שבע' שופרות היובלים לפני הארון ואחרי כן ביום השביעי יעשו כן ז"פ ושאח"כ יתקעו בשופרות ואז יריעו כל העם וגומר והלא יקש' כי לא נעשה כך כ"א ויאמר אל המון העם וסובו ואחריה' החלוץ לפני ארון ה' והמאסף הוא דן אחריו ועוד ראוי לשים לב אומר ויאמר אל העם מי היו האומרים אם הם הכהנים הנזכר' למה לא דבר להם יהושע. ועוד שהרי בפסוק שאחריו הוא אומר ויהי כאמור יהושע אל העם יורה כי הוא בעצמו אמר ואיך נאמר ויאמרו ל"ר ועוד מה ענין השכמת יהושע בבקר ביום השני מה שלא עשה כן בראשון ומה צורך ההשכמה ועוד למה חוזר ומספ' מה שעשו ביום השני ולא קיצר ואמר ויעשו כן ביום השני ועוד שאפי' לא הי' צריך להזכיר מה שעשו ביום השני כ"א לומר דרך כלל ויעשו כן ששת ימים.
פסוק ג:אמנם הנה הוא ית' צוה וסובו את העיר החלוץ לפני ארון ה' וז' שופרות היובלים לפני הארון ויהיה הענין לקיי' מאמר משה ועבר לכם כל חליץ לפני ה' ונכבש' הארץ לפני ה' למען הסיר מלבם כי החלוץ עושי' המלחמה כ"א השי"ת ויכירו החלוץ כי ה' איש מלחמה ולא בחרב ולא בחנית יהושיע ה' כ"א ע"י הארון אשר שם האלהים וזה מאמרו ית' וסבות' את העיר כל אנשי המלחמה
פסוק ד:וז' שופרות היובלים לפני הארון שאח' החלוץ ואין ספק כי כאשר נאמר לו כן דבר להם אות באו' ולא הוצרך הכתוב להודיע שדב' כ"א מה שלא פירש בדבריו ית' שהוא שהיו כהנים נושאי הארון.
פסוק ו:וזהו ויקרא יהושע כו' שאו את ארון הברית ויתכן למד זה מאש' צוה ית' ישאו כהנים ז' שופרו' היובלים דן ק"ו שמכל שכן שנשיאת הארון יהי' ע"י כהנים וע"כ הזכיר עם זה ענין השופרו' יובלום שיהי' ע"י הכהנים על שממנו למד ואין ספק שלדב' אל העם אינו משמי' קול אל כל המחנה י"ב מיל על י"ב מיל ע"כ משמיע' ע"י שלוחי' בכל שבט ושבט ועל השלוחי' הוא אומר ויאמרו אל העם והוא כי יהושע תפס לשונו ית' וסבת' העיר כל אנשי המלחמה והנה לשון זה סובל לשני פירושי' או כל יוצאי צבא למלחמה שהם מבן ך' שנה ומעלה או האלו בלבד שהם ראובן וגד וחצי שבט מנשה ואשר שמעו מפי יהושע להגי' לעם כל אנשי המלחמה חשבו הפי' הראשון ויאמרו אל העם הם כל יוצאי צבא עברו וסובו את העיר והחלו' יעבור לפני ארון ה' כי ידעו מאמר משה ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' אך לא כן הית' הכונה כ"א הפי' הב' שמאמרו ית' וסבות' את העיר כל אנשי המלחמה על החלו' בלב' נאמר והעם כאשר שמעו מהשלוחי' כן עשו ויסובו לפני החלו' כל העם.
פסוק ח:וש"ת למה בראות יהושע כי היחלו המון העם לעבור לא מיח' ועיכב שלא יסבבו רק החלו' בלב' לז"א ויהי כאמור יהושע אל העם כי לא הספי' להשלי' מאמרו כי ויהי כאמור בכף הדמיון מיד ז' הכהנים נושאי' ז' שופרו' היובלים תקעו מיד בשופרו' וארון ה' הולך אחריהם אשר אין ספק כי יהושע הי' סמוך לארון ה' והחלוץ כבר עבר לפני הכהנים תוקעי השופרוח ואיככ' יוכל יהושע ירוץ ולעבור לפני הארון ותוקעי השופרות והחלוץ להשיג את העם ההולכי' ומסבבים בראש כלם להחזיר' ע"כ הניח' ביום ההוא ולא מיחה בהם ולא דבר רק להזהירם שלא יריעו עד שיאמר לה' בל יריעו מעתה והוא לא נצטוה רק במשוך בקרן היובל תקיעה אחר כל הקפו' ע"כ הלין את כללו' העם במחנה וזהו וילונו במחנה ואז נזדרז ביום השני וישכם בבקר בטרם צאת העם ממקומם לעכב המון לבלתי סבב רק החלוץ לפני שופרות היובלים שלפני הארון וזהו וישכם יהושע בבקר וישאו הכהנים כו' והחלוץ הולך לפניהם אך לא המון העם כאשר ביום הראשון ועל כן נזכר יום השני בפני עצמו לספר סדר ההיקף על כי נשתנה מהראשון ועל כן חזר ואמר ויסובו את העיר ביום השני פעם אחת וגם לא אמר פעם שנית על כי לא היה כן ביום הראשון ואחת הוא בדרך הזה וגם אמר כה עשו ששת ימים שהוא כה כיום השני ולא כיום הראשון כי לא שבו לעשות כיום ההוא ואמר רק ביום ההוא סבבו את העיר שבע פעמים שהוא מיותר וגם אמרו רק מה בא למעט אך יתכן שהיה נראה כי הקיפו הקפה אחת להשלי' שבע בכל יום. ועוד שבע אחרו' חובת היו' ההוא לז"א רק ביום ההוא סבבו את העיר שבע פעמים שנמצא בין הכל י"ג הקפות:
פסוק יח:ורק אתם כו' הנה פסו' זה יראה משולל הבנה כי הל"ל השמרו ולא שמרו וגם מה מיעט הרק. ועוד אומרו פן תחרימו כי לא היו המה המחרימים אלא יהושע וגם תחרימו הוא עתיד וכבר החרים יהושע ומהראוי יאמר שמרו מן החרם פן תקחו מן החרם. ועוד אומרו ולקחתם מן החרם הרי באומר שמרו מן החרם נאמר שלא יקחו ממנו. ועוד אמרו ועכרתם אותו למה נאמר הרי בכלל אומרו ושמתם את מחנה ישר' לחרם הוא. כי הוא יותר מעכירות זה:
פסוק יח:אמנם הנה אמרו רז"ל שעל שנכבשה הארץ בשבת הקדיש כל שללה תהיה קדש לה' או שהיה כאשה שמפרשת תלתה מראשית עיסתה כך הראשית יהיה קדש והנה היה מקום לומר כי הלא טוב היה לבלתי הקדיש כי הוא תת מכשול לפני העם פן יקחו מן החרם ויכשלו לז"א ורק שמרו לומר מה שהקדשתי הוא טוב רק ע"י מה שתעשו משמרת למשמרתי דרך משל שלא בלבד תקבלו עליכם לבלתי קחת וההנות כי אפילו ליקרב אל שום דבר משללה וכיוצא מדרך סייג וזהו שמרו מן החרם ולא השמרו מן החרם כי לא היה במשמע עשות סייג ומשמר' כי אם השמר מלקחת אך באומרו הוא מה שיעשו מה שישמרו שיעשו סייג וישמרוהו וזה טוב לכם לא בלבד על הפע' הזאת שאני החרמתי והקדשתי כי אם פן אם לא תעשו כן עתה פן יקרה שתחרימו אתם עצמכם דבר ותמעלו בי ולקחתם מן החרם על כן צריך כי מעת' תעשו משמר' להקדשי שיהיה משמרת גם למה שתחרימו אתם מה שאין כך אם לא תשמרו עתה כי תתעתדו ליכשל גם במה שתחרימו אתם ודעו כי אם תמעלו לקחת מהחרם הלז כי ושמת' את מחנה ישראל לחרם ולא אל הלוקח בעצמו בלבד כאשר היה בעכן וענין החרם שתהיה כל המחנה נזופים מה' כי תסתלק שכינ' מהם שהו' מציאות החר' וע"י סילוק הקדושה גם תכנס הטומאה במחנה וזהו ועכרתם אותו כמים זכים ונרפש המעין וזהו ושמתם וכו' ועכרתם וכו':
פסוק כ:וירע העם כו' ראוי לשים לב כי למעלה נאמר ויהי בפעם השביעית תקעו הכהנים בשופרות ויאמר יהושע אל כל העם הריעו כי נתן ה' לכם את העיר נרא' שאח' קול השופרות צוה להריע ואיך עתה מהפך ואומר וירע העם ואחר כך ויתקעו בשופרות. ועוד כי אחר אומרו וירע העם איך חוזר ואומר ויהי כשמוע העם כו' ויריעו לא כן היה כי טרם השופרות הריעו. וגם נשית לב אל אומרו בתחלה וירע לשון יחיד ולא נאמר גדולה ואח"כ אומר ויריעו לשון רבים ונאמר תרוע' גדולה:
פסוק כ:אך הנה למעלה צוה יהושע ואמר היה במשוך בקרן היובל בשמעכ' את קול השופר יריעו כל העם תרוע' גדולה ונפלה חומת העיר תחתיה שהוא כי אחר תקיעות כללות השופרות בשופר א' יתקעו ואז יריעו תרועה גדולה ונפלה חומת העיר ואח"כ סיפר הכתוב איך בפעם השביעית תקעו העם בשופרות טרם ימשיך בקרן היובל בשופר אחד לבדו ואז אמר יהושע טוב הוא שטרם משוך השופר לבדו להפיל החומ' ידעו מהחרם שאם לא אודיע' רק בעת הכנסם לעיר לא ישימו לב בעצם ויקחו מן החרם על כן הקדים וטרם ימשוך בקרן היובל הוא השופר הא' לבדו בעוד שהיו תוקעי' כללות השופרות אמר להם הריעו ושמחה כי נתן לכם ה' את העיר ומעתה אני מודיעכם כי והיתה העיר חרם ושמרו מן החרם וכו' ואין זו התרועה האמורה למעלה במשוך בקרן היובל כי על כן לא נאמר גדולה כאמור למעלה וגם לא נאמר ונפלה העיר תחתיה כי אם כי נתן ה' לכם את הארץ וגם לא היה במשוך בקרן היובל כי לא היתה הכונה רק מציאות תרועת שמחה כי נתן ה' להם את הארץ כלומר ודי לכם זה ולא תקפידו על שלא תקחו שלל כי קדש הוא לה' והמשיך סיפור ענין החרם וסיפר הכתוב כי כן עשו כי וירע העם בפה וגם בשופרות וזהו ויתקעו בשופרות כי תקעו העם בשופרות ואין אלו השופרות האמורים למעלה כי שם הם השבעה כהנים ופה הם העם כי עשו שני מיני תרועה בפה ובכלי' ועדיין התרוע' הגדולה האמורה למעלה במשוך בקרן היובל להפיל החומה לא נעשתה כי עדיין לא משך קרן היובל האמו' למעלה אך ויהי כשמוע העם את קול השופר אז ויריעו העם תרועה גדולה כאשר נצטוו מאז ואז ותפול החומה תחתיה ואמר כי לא היה שמצד א' נפלה ולא מצד האחר ונכנסו כל העם במקום הפרוץ וגם לא היה שבמקום אחד נפל עד היסוד ובעבר אחר לא היה כל כך באופן יצטרכו כלם ליכנס במקום שנפלה החומה לגמרי כי אם שמכל עבריה נפלה עד היסוד בה באופן שויעל העם העירה איש נגדו שכל איש נכנס נגד פנו עצמו במקום שנמצא בו מבלי יצטרך להטו' מצד האחר לבא העירה והוא מה שנאמר למעלה ועלו העם איש נגדו:
פסוק כב:ולשנים האנשים וגומר בפסוק זה קורא אותם אנשים ובשאחריו קורא אותם נערים. ויתכן כי יהושע קראם אנשים כי כן היו חשובים ככל אנשים שבמקרא וצוה להם יוציאו אותה ואת כל אשר לה שהו' אביה ואמה ומשפחתה ונכסיה והם הוסיפו על הציווי והוא כל משפחותיה על כן קראם נערים בסיפור מה שהוסיפו ועכ"ז הסכים אחר כך יהושע עמהם להיות כי גם הכל היו תוך ביתה וזהו שחזר ואמר ואת רחב כו' החיה יהושע כלומר עם היות יותר על מאמרו כמדובר:
פסוק כב:ויהי ה' את יהושע כו' הודיע כי יותר מזיק לאדם חטא אחד מכל אויבים בשר ודם כי הלא ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל האר' באופן שנמוגו כל האויבים שבכל הארץ ויראו ממנו ומי היפך הענין הלא הוא חטא א' כי וימעלו בני ישראל כו' עם היות חטא של איש א' היה סיבה שנפלו בעי כאשר יספר: