פסוק טו:שְׂכָרוֹ (דברים כד, טו). כְּגוֹן שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהַחֲמוֹר אַחֲרָיו. מָכְרוּ לוֹ אֲלֻמָּה שֶׁל עָמִיר נְתָנָהּ עַל כְּתֵפוֹ, וְהָיָה הַחֲמוֹר בָּא בַּדֶּרֶךְ אַחֲרָיו מְקַוֶּה לֶאֱכֹל אוֹתָהּ אֲלֻמָּה. מֶה עָשָׂה לוֹ אֲדוֹנָיו? בָּא וְהֶעֱמִידוֹ בְּבֵיתוֹ וְקָשַׁר אֶת הָאֲלֻמָּה לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ. אָמְרוּ לוֹ: רָשָׁע, כָּל הַדֶּרֶךְ הוּא רָץ בִּשְׁבִילָהּ וְלֹא נְתַתָּה לְפָנָיו. כָּךְ שָׂכִיר, עָמֵל וּמִצְטַעֵר כָּל הַיּוֹם, מְקַוֶּה לִשְׂכָרוֹ וּמוֹצִיאוֹ רֵיקָם, וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ. (דברים, כד, כו). וְכָאן (שמות כב, כו)