פסוק ה:כי יקח איש אשה חדשה, שזכה לנשמה חדשה שאינה מגולגלת, לא יצא בצבא כמו ויצבאו על מדין שהיא מלחמת היצר, כדי שלא תתרעם לומר לזה הוצאתני, ולא יעבור עליו לכל דבר שלא יעבור עליו אפילו הרהורי דברים, נקי יהיה לביתו שנה, שהיא שנ"ה יום שהיא שנת הלבנה לשמחה, לפיכך כשבאה ועברה עליה שמחה, לפי שבביאתה מלמעלה כמה עדונין וכמה רוחין הביאה עמה, לזה נקייה תהיה שנה, זהו ושמח את אשתו אשר לקח, לא אמר ושמח אשתו אלא את והבן. עוד כי יקח איש אשה חדשה בגימ' זה תורה, לומר שמי שלומד תורה פטור ממסים וארנוניות, כמו שאמר התנא כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכדאיתא נמי פ"ק דב"ב גבי רב חנן בר רב חסדא. עוד כי יקח איש אשה חדשה, שאם חדש מעשיו בגלגול שלישי לא יתגלגל עוד, נקי יהיה לביתו זה גלגול שני בגוף שני שנתנקה על ידו, שנה אחת זה ראשון שנשתנה אחר שהיתה אחת לאמה, ושמח את אשתו זה שלישי, לזה לא יחבול לא ישחית בשלישי, כמו מחבלים כרמים, פירוש משחיתים, כי בהשחתתו בשלישי ישחית ראשון השני, לזה לא יחבול ריחים שהוא הראשון ורכב הוא השני, כי שניהם הם ממושכנים לשלישי, כי נפש הוא חובל, משחית נפשו הוא יעשנה, לזה לא יחבול סמוך לפרשת כי יקח איש אשה ולא עשאו פרשה בפני עצמה:
פסוק ז:כי ימצא איש גונב נפש וגו', בא במשנה תורה לרמז מכירתו של יוסף, קללות שבתורת כהנים כנגד חורבן בית ראשון, ושבמשנה תורה כנגד בית שני, עשרה הרוגי מלכות היו בבית שני, ואמר כי ימצא שאחר כמה שנים נמצאו, שאין לשון ימצא נאמר אלא במי שנאבד ואחר כך נמצא, ולזה גנב כתיב וקרינא גונב שכבר גנב. אלא שעתה נתעורר ונתחדש ואמר נפש רמז על יוסף שהוא נפשו של יעקב שנאמר ונפשו קשורה בנפשו, עוד אמר נפש ולא אמר איש לפי שלא היתה לו תאומה, מאחיו שבני הגבירה בגדו בו, מבני ישראל שהוא בן היחס והמעלה והשררה, ומת הגנב ההוא, יש אומר שנתחלפו עשרה הרוגי מלכות באחרים, לזה אמר ההוא, כי מספיק שיאמר ומת הגנב למה אמר ההוא, אלא רמז למ"ש. ובערת הרע, שלא נמחה עון זה עד עתה. שמא תאמר שעול הוא בחוקה, כי זה היה סיבה כדי שירד יעקב למצרים כדי לקיים גזרת של בין הבתרים של ועבדום וענו אותם, לזה אמר הזהר מלהרהר כ"ש מלדבר, כי המוציא שם רע על חבירו לוקה בצרעת כ"ש כנגד המקום, זכור ממה שאירע למרים שלא דברה אלא באחיה ובפניו ולהנאתו של משה ולשבחו של מקום ולבנינו של עולם ולא תלה לה המקום עד שיבאו לארץ או לקדש שישבו שם ימים רבים, לזה אמר בדרך בצאתכם ממצרים, לומר שאע"פ שבה תלוי גאולתם, שאי אפשר להם בלא מים, והבאר בזכותה עכ"ז לא תלה לה, אם כן כ"ש וק"ו המדבר נגד המקום עאכ"ו:
פסוק ח:עוד השמר בנגע הצרעת, ארז"ל אזהרה שלא יקוץ בהרתו, לזה סמכו לפסוק כי ימצא לומר שאחר כמה שנים נפקד עונם, לזה לא יחשוב זה שבחתיכתו הצרעת ינצל, ואמר ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים, לוים מה להם בנגעים, טהרת הנגעים אינה אלא ע"י הכהן, אלא הלוים הם מורים הוראות שנאמר יורו משפטיך ליעקב וגו', לומר שאם הכהן עם הארץ יאמרו לו אמור טמא וה"א טמא טהור וה"א טהור, לזה צויתים כתיב ללוים, ולא תאמר אם אלך אולי יסגיר או יחליט אקבל ממנו והוא עם הארץ ת"ל תשמרו, ושמא לא יקבל ת"ל לעשות לומר שיעשוהו בעל כרחו ויקבל עליו דין שמים באהבה, ויזכור מה שאירע למרים על שקבלה דין שמים מאהבה ולא בעטה ביסורין, לומר שמה שעשתה לא עשתה ברשע, ועכ"ז קבלה מאהבה, מה היה לה שנתעכבו כל ישראל והשכינה בשבילה, לזה אמר זכור את אשר עשה ה' למרים, ולא יבעט בייסורין, והקב"ה לא יקפח שכרו, עוד מכאן ילמוד אדם שאל יקוץ בתוכחתו של מקום אלא יקבלנה בסבר פנים יפות, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, כמו שאמרו בגמרא נגעים ובנים הוא מזבח כפרה, לומר כמו המזבח הוא כפרה על כל ישראל כן זה, וכה"א והוא מחולל מפשעינו וגו', א"כ איזה יסורין שבאים על האדם ישמח בהם, כי ודאי למירוק הם באים, כי אמר בגמרא כי רבא בשהיה יושב ארבעים יום בלא יסורין היה אומר אוי לי שאכלתי עולמי בחיי, ואם אינם למירוק אולי כדי לנסותו אם יבעט בייסורין שנאמר ה' צדיק יבחן, כשמכה ומקשקש היוצר על הכדים והקדרות איני מכה על השבורות אלא על השלימות שיכולות לקבל ההכאה:
פסוק י:כי תשה ברעך. למה אמר משאת מאומה, לומר אפילו שזה החוב יהיה כמה אלף זהובים אם תחשוב בעין שכלך אין לך עליו אלא דבר מועט, למה לפי שאני המצאתיו לך כדי שתלווהו ועשיתיך שלוחי, לא אתן לך לבא אל ביתו, ותחשוב כמה יש לי עליך ואיני לוקח ממך משכון, משאת מאומה תחשוב כמו שאני נתתיו לך במתנה כן תחשוב אתה, משאת כמו וישא משאת מאת פניו, לא תבא אל ביתו לעבט, חסר, אפילו שתקח פחות שבכלים אין לך רשות ליכנס לביתו, מדרך רחמנות, שהתורה חסה על בשתו של לזה, כשמחפשים כליו ובפרט כשכליו, מקורעים ומלוכלכים, בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו היל"ל ואשר אתה נושה בו יוציא ואמר והאיש למה, אלא ארז"ל זה שליח ב"ד שאפילו שליח ב"ד אין לו רשות ליכנס למשכנו, וכאלו אמר בחוץ תעמוד והאיש ג"כ שהוא שליח ב"ד יעמוד בחוץ, אשר אתה נושה בו יוציא אליך, ארז"ל מה דרכו להוציא פחות שבכלים, את העבוט, מלא, לומר אפילו שהוציא פחות יהיה בעיניך כאילו הוציא דבר חשוב ותזהר בו, כי אע"פ שהוא פחות לו הוא חשוב. עוד כי תשה ברעך, אומר על יצר הרע, כי תשה אם ניסת לך האדם ונעשה רעך שכן דרכו לירד ולהסית ולעלות ולקטרג ולוקח רשות ונוטל נשמה, וכן תרגם ארי תרשי בחברך, לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, לא תקח חובך שהיא נשמתו אלא בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה וגו', והאיש שהוא הקב"ה יוציא אליך הנשמה חוץ מן הגוף, שנאמר כי לא יראני האדם וחי, כשהוא חי אינו רואה אבל בשעת מיתתו רואה, ונוטלה מלאך המות, מאחר שניסת ונשמע לו מצא בעל חוב לגבות חובו, אבל נשמת הצדיק עליה נאמר וכבודי ותהלתי, ר"ל שהיא מהללת אותי, לאחר לא אתן, אלא היא אומרת להקב"ה משכני אחריך נרוצה, היא וכל הצדיקים שבאים לקראתה, לזה נרוצה בלשון רבים, משכני אחריך נרוצה ר"ת אמן, שאומרת הנשמה אתה אומן שלי וממאנת מלכת עם מלאך המות:
פסוק יב:ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו. ארז"ל לא תשכב ועבוטו אצלך, השב תשיב לו את העבוט וגו', אז"ל כסות לילה מחזירו בלילה ונוטלו ביום וכלים של יום שעושה בהם מלאכה נוטלם בלילה ומחזירם ביום, א"כ לא תשכב, אין לך שכיבה כלומר אין לך נחת רוח כל עוד שהוא אצלך, שאתה צריך בכל פעם להחזירו וליטלו א"כ מה תועלת בו, השב תשיב, הואיל אין ב"ד מחליטין אותו בידך, וברכך כשיראה מחזיר של יום ביום ושל לילה בלילה ואינו בידך אלא שומר עליו ודאי שיברכך כמה ברכות, ולא עוד אלא בכל עת שאתה מחזירו יחשוב לך הקב"ה שאתה נותנו לו בצדקה, לפי שבעל חוב קונה את המשכון שנאמר וצדקה תהיה לך אם אינו קונה למה הוא צדקה, מכאן שבעל חוב קונה את המשכון, כך העלו בגמרא, א"כ לא יקשה עליך החזרה כי בכל עת אתה עושה צדקה:
פסוק יב:עוד רמז כאן סוד הגלגול, השב פעם אחת, תשיב פעם שני, כבא השמש פעם שלישית. ושכב בשלמתו לא אמר בעבוטו אלא בשלמתו בגוף שנשלם בו, משא"כ בגוף ראשון שנקרא עני, וזו היא צדקה שעושה הקב"ה עם בריותיו להצילם מיום הדין, תהיה צדקה לפני ה', ר"ת תציל. לא תעשוק שכר שכיר נסמך לפרשה של מעלה כי תשה, לומר שלא תאמר כאשר עשו לי כן אעשה, אני נתתי לו בהלואת הן ולא די שלא נתן לי שום דבר אלא שאני צריך להחזיר המשכוי כבוא השמש ואין מחליטין אותו בידי, כן אני אעשה שלא אתן שכר השכיר עד שאצערם, לזה אמר לא תעשוק שכיר עני ואביון, אתה עשיר ויש לך אבל אלו הם עניים כמו שאומר ואליו הוא נושא את נפשו למות, עלה בכבש ונתלה באילן, שמא תאמר תינח עניים שאר ישראל מנין, ת"ל מאחיך, שמא תאמר גרים מנין ת"ל או מגרך זה גר צדק, בארצך לרבות שכר כלים ושכר בהמה, ופירוש בשעריך כל דבר שיש לו שיעור וקצבה, כגון תופרי כלים וכל העושים כלים בשכר ביום שהשלימו מלאכתם ואמר לבעלים הביא שכר וטול כליך, אם לא נתן לו באותו היום עובר על ביומו תתן שכרו, כן אז"ל. ביומו תתן שכרו, אומר הקב"ה לאדם בכל יום ויום עשה בו מצוה שזהו שכרו, שלזה נתן שס"ה ימים כנגד שס"ה גידים ואם חסר גיד אחד נעשה פגום והוא בעל מום, ולא תבא עליו השמש, ביום המיתה מתקרבים כל הימים להעיד כל יום מה שעשה בו, שנאמר ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרבו ימי דוד למות, ויום שלא נעשה בו מצוה יהיה חושך, כ"ש אם ח"ו נעשה בו שום עבירה, זהו ולא תבא עליו השמש שבאה שמשו והוא חשוך:
פסוק טו:עוד ביומו תתן שכרו. אומרים להקב"ה בראת יום בראת פרנסתו תן לו שכרו אותו יום כפי הראוי לאותו יום, כי יש יום שצריך הוצאה ופזור כגון ערבי שבתות וימים טובים, ואם ח"ו יהיה חולה שצריך פזור כפי אותו יום תן שכרו והפסדו, ואם כדי לנקותו ולכפר עון כמו שאז"ל הושיט ידו לכיס בחשבו שיש בו מעות ולא מצא זהו כפרת עונות, כן כאן אם לא נתנה לו בבקר תן לו בערב, ולא יחשיך עולם בעדו, ולא ילין אותה לילה בלא אכילה, ואליו הוא נושא את נפשו שלא תעלה נפשו אותה הלילה ותזעק לפני ה' למה נברא אותו יום בלא פרנסה, והיה בך חטא, יהיה חסרון באותו יום לומר שאין בו השפעה:
פסוק טו:עוד ביומו תתן שכרו ולא תבוא, רמז על יום של תשעה באב שלא יהיה בו שכר, אלא תבא עליו השמש, כמו שאמר איוב היום ההוא יהי חושך וגו':
פסוק טו:ודע כי יש שס"ה ימים ויש שס"ה גידים, וכל יום יש לו מלאך ויום תשעה באב הוא כנגד גיד הנשה ושולט בו סמאל וכל האוכל בתשעה באב כאילו אוכל גיד הנשה, לזה החמירו בו בכל מיני הנאה, תב"א תשעה באב:
פסוק טו:מצאתי כתוב שהימים שעושה בהם עבירה אינן נחשבים מחייו, וחוזר ובא בגלגול להשלימן, שנאמר את מספר ימיך אמלא, לא אמר אמלא ימיך אלא מספר ימיך, לזה יש קטנים מתים אחר כ' ימים ללידתן ואחר ל' וכו', עושה הקב"ה שליחות הרבה בשליחות אחת, זה הקטן בא להשלים ימיו כמו שאמרנו, וגם כן כדי למרק עון אביו, וגם כן כדי לתת לו לאביו שכר, כדאיתא פ"ק דחגיגה ת"ר מעשה ב"ר יוחנן בן ברוקא ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין כו' טף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם כו') כיון באומרו טף למה הם באים, מאחר שאין להם חיים וסופם למות כשהן קטנים, ואמר כדי ליתן שכר למביאיהם לאבותם ולאמותם כדי שיזכו במילתן, לזה אמר מרגלית טובה היתה תחת ידיכם. שהייתי תמיה למה הם באים הואיל וסופם למות, ועתה נחה דעתי, ובקשתם לאבדה ממנו:
פסוק טו:עוד מצאתי כתוב ולא תבא עליו, שאם לא תתן לו תבא בגלגול עליו, ופירוש עליו בשבילו כדי להחזיר לו חובו, ולזה ראוי לומר לחולה קודם שימות אם יש לו לשום אדם חוב עליו או אם יש לו על שום אדם, כדי שלא יתגלגלו, ע"כ:
פסוק טו:ובזוהר ז"ל כתיב לא תלין פעולת שכיר וכתיב ולא תבא עליו השמש, לזה סמך ואמר לא יומתו אבות על בנים, לומר כמה הוא עונש העושק שכר שכיר שעל הבן האב אינו מת, והוא מת על הלנת שכר שכיר. והתחיל לא יומתו אבות על בנים ולא התחיל לא יומתו בנים, לומר כמו שהאבות הם גדולים כן הבנים שאינם מתים על האבות הם גדולים, כי כשהם קטנים מתים בעון אביהם, זהו איש בחטאו, אז"ל משנעשה איש, ואמר לא יומתו אבות בלשון רבים ולא אמר לא יומת האב על הבן, כבר ידעת כי גלגול ראשון נקרא אב ושני ושלישי נקראים בנים, אם נתקנו יותר מן הראשון, ופעמים השנים הראשונים הם יותר מתוקנים יותר מן השלישי נקראים השנים אבות:
פסוק יז:לא תטה משפט גר יתום וגו' וזכרת כי עבד היית וגו', יאמר אם אתה רואה שאמרו מלאכי השרת כשהגליתי אתכם ממצרים מה נשתנו אלו מאלו אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית וכו', ואתם הייתם יתומים שמת אביכם ומת יוסף אחיכם ואתם גרים, ועכ"ז לא שמעתי מהם אלא ויפדך ה' אלהיך משם, כדי לפדותך הטיתי, אבל אתה לא תעשה כן ותטה משפט גר יתום וגו' ולא תחבול, לא תלמוד ממה שלקחתי אתכם לעבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים שלקחתי אתכם לעבדים על שהוצאתי אתכם, אתה לא תעשה כן אלא וזכרת כי עבד היית איזה יותר טוב היותך עבד למצרים או עבד להקב"ה, ואמר קודם וזכרת למאי דסליק מיניה שהוא על לא תחבול, ואח"כ אמר והפודך היא טענה על לא תטה משפט גר:
פסוק יט:כי תקצור קצירך בשדך, אמר קצירך בשדך ולא אמר קציר בשדה, לא תאמר כמה טרחתי עד שבא לעידן קצירה וכמה עשיתי גדרים וסייגים ושמתי שומרים ואחר כל הצער אניח עומר בשדה, לזה אמר כי תקצר כתיב, תקצר לשונך מלומר כן, אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אילו לא היה הקב"ה שנתן לך כח לחרוש ולזרוע והוריד לך גשמים וכי היה בא לכלל קצירה, עתה שבא לכלל קצירה אתה אומר שהוא קצירך ואתה אומר שהוא שדך, לא תאמר שדך אלא ושכחת עומר בשדה לא בשדך לא תשוב לקחתו אלא לגר יהיה, לא מיבעיא ליתום ולאלמנה, ואפילו שיהיה כדברך שאתה עמלת בו וגדלתו תניחהו למען יברכך ה' בכל מעשה ידך, לזה אמר כאן בכל מעשה ידך ולא אמר כן בחביטת הזית ובבצירת הכרם, כי אינו טורח בזית ובכרם כמו שהוא טורח בשדה שחרש וזרע וקצר ועמר, וכן כי תחבוט זיתך לא תחשוב שהוא שלך, וכן כרמך לא תחשוב שהוא שלך, שאם תחשוב כן לגר ליתום ולאלמנה יהיה, לזה לא אמר יהיה, וארז"ל לא תשוב לקחתו למען יברכך, אע"פ שבאה לידו שלא במתכוון ק"ו לעושה במתכוון, מכאן לנפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הוא מתברך עליה. ואמר לא תפאר אחריך, לא תתפאר על העניים, כמו שכתב בחיי ז"ל על פסוק רב אדם יקרא איש חסדו וגו':
פסוק כ:עוד לא תפאר אחריך, לא תתן פארך לבאים אחריך כלומר ליורשך, אתה תלך בלא פאר שתניח להם שיעשו אחריך, אלא תעשה כדי שילך לפניך צדקך ולא לאחריך, וכן לא תעולל אחריך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, לא אמר כמו שאמר לא תטה משפט וזכרת כי עבד היית במצרים אלא בארץ מצרים, לומר שהיתה ארץ גנות ופרדסים ושמתי בלבן שלא יכלו כל תפארת האילן שהן הפירות ויניחום כדי שאתם תלקטום, כן עשו גם אתם:
פסוק כ:עוד אמר קצירך שדך זיתך כרמך, לומר תרצה שיקראו על שמך ויהיו שלך, אם תעשה מה שאמרתי לך שלא תשוב ולא תפאר ולא תעולל, על דרך מה שאמרו ז"ל בגמרא, כתיב ולקחתי דגני, וכתיב ואספת דגנך, לא קשיא כאן בזמן שעושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום, וזכרת כי עבד היית ולא היה לך לא שדות ולא כרמים, ובזה לא תשוב לבא, שאם לא עשה פן ישוב ויחזור לבא בגלגול ויהיה מחזר על השדות ועל הכרמים, וגם כן תגרום שתתבזה ולא יהיה לך פאר, וח"ו תניח בנים קטנים, זהו לא תעולל, ויהיו יתומים, ואשתו אלמנה, לזה אמר בשלשתם לגר, שלא ישוב אחר שהיה בעל הבית להיותו גר, ליתום ולאלמנה יהיה וזכרת כי עבד היית וחזרת ובאת בגלגול, בחז"ל ובכל מקום התירוש שהוא הכרם מזכירו קודם הזית שנאמר ואספת דגנך תירושך ויצהרך, ואומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך, וכאן הזכיר הזית קודם שאמר כי תחבוט זיתך, ואח"כ אמר כי תבצור כרמך, אלא כמ"ש. גר כנגד הקציר ויתום נגד הזית, נוטריקון זה יתום, לזה אמר לא תפאר, לא יהיה לך תפארת לומר ראו בני פלוני מחזרים ליקח לקט שכחה ופאה, והגפן הוא רמז לאשה שנאמר אשתך כגפן פוריה, שתהיה אלמנה, לזה הניחה בסוף כי האלמנה אולי תנשא, אבל היתומים עד שיגדלו, לזה הקדימם:
