תנ"ך על הפרק - דברים כד - חזקוני

תנ"ך על הפרק

דברים כד

177 / 929
היום

הפרק

מִצְוֹת רַבּוֹת נוֹסָפוֹת

כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֛ישׁ אִשָּׁ֖ה וּבְעָלָ֑הּ וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א תִמְצָא־חֵ֣ן בְּעֵינָ֗יו כִּי־מָ֤צָא בָהּ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּיתֽוֹ׃וְיָצְאָ֖ה מִבֵּית֑וֹ וְהָלְכָ֖ה וְהָיְתָ֥ה לְאִישׁ־אַחֵֽר׃וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲר֔וֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃לֹא־יוּכַ֣ל בַּעְלָ֣הּ הָרִאשׁ֣וֹן אֲשֶֽׁר־שִׁ֠לְּחָהּ לָשׁ֨וּב לְקַחְתָּ֜הּ לִהְי֧וֹת ל֣וֹ לְאִשָּׁ֗ה אַחֲרֵי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻטַּמָּ֔אָה כִּֽי־תוֹעֵבָ֥ה הִ֖וא לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תַחֲטִיא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃לֹא־יַחֲבֹ֥ל רֵחַ֖יִם וָרָ֑כֶב כִּי־נֶ֖פֶשׁ ה֥וּא חֹבֵֽל׃כִּי־יִמָּצֵ֣א אִ֗ישׁ גֹּנֵ֨ב נֶ֤פֶשׁ מֵאֶחָיו֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִתְעַמֶּר־בּ֖וֹ וּמְכָר֑וֹ וּמֵת֙ הַגַּנָּ֣ב הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע־הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַעֲשׂ֑וֹת כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יוֹר֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַעֲשֽׂוֹת׃זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃כִּֽי־תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה לֹא־תָבֹ֥א אֶל־בֵּית֖וֹ לַעֲבֹ֥ט עֲבֹטֽוֹ׃בַּח֖וּץ תַּעֲמֹ֑ד וְהָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ נֹשֶׁ֣ה ב֔וֹ יוֹצִ֥יא אֵלֶ֛יךָ אֶֽת־הַעֲב֖וֹט הַחֽוּצָה׃וְאִם־אִ֥ישׁ עָנִ֖י ה֑וּא לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב בַּעֲבֹטֽוֹ׃הָשֵׁב֩ תָּשִׁ֨יב ל֤וֹ אֶֽת־הַעֲבוֹט֙ כְּבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְשָׁכַ֥ב בְּשַׂלְמָת֖וֹ וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ וּלְךָ֙ תִּהְיֶ֣ה צְדָקָ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן מֵאַחֶ֕יךָ א֧וֹ מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשׁ֑וֹ וְלֹֽא־יִקְרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥יש בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ׃לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּ֖ט גֵּ֣ר יָת֑וֹם וְלֹ֣א תַחֲבֹ֔ל בֶּ֖גֶד אַלְמָנָֽה׃וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מִשָּׁ֑ם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתּ֔וֹ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃כִּ֤י תַחְבֹּט֙ זֵֽיתְךָ֔ לֹ֥א תְפָאֵ֖ר אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃כִּ֤י תִבְצֹר֙ כַּרְמְךָ֔ לֹ֥א תְעוֹלֵ֖ל אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא היה לו לאחרון בה אלא הויה בעלמא שנתארסה לו לא יוכל בעלה הראשון לשוב ולקחתה שהרי כתיב והיתה אבל אם לאחר שגרשה זנתה מותר לבעלה לשוב לקחתה כדמוכח בסוטה פרק היה מביא ומה אני מקיים אשר הטמאה לרבות אשה המזנה תחת בעלה שאסורה לו. [ושלחה מביתו לשון שלוח]. אחרי אשר הטמאה בשכבת זרע של בועל. הטמאה המ״‎ם בקמץ. ולא יעבר עליו קול כרוז לענשו ממון. לכל דבר הלמ״‎ד דלכל יתירה היא. נקי יהיה לביתו ההיא דפרשת שופטים מיירי בשאירס אשה ולא לקחה והלך למלחמה שהולך לביתו הואיל והיה עם אחיו במלחמה ואח״‎כ חזר אינה היא המדה שיהיה שהוי בביתו מכל דבר ואחיו יהיו בצרת פחד המלחמה דין הוא שיתקן דרכים להולכים במלחמה ויספיק להם מים ומזון אבל הכא מיירי כגון שארס אשה ולקחה בנשואין שלא יצא במלחמה ולא יתקן להם דרכים ולא יספיק להם מים ומזון ולהכי איצטרכי קראי לרבות ביתו וכרמו כעין אשתו. לא יחבל רחים חסר תיבה אחת והוא כאילו כתוב לא יחבול החובל ד״‎א אדסליק מיניה קאי אחר שנתן לו רשות להשאר בביתו יהא נזהר שלא יחבל רחים ורכב של יוצאי צבא כי נפשם הוא חובל כי מה יעשו זולתם במלחמה. רחים ורכב לא זו ולא זו בלבד אלא כל דבר שהוא כלי אמנתו. [לא יחבל רחים ורכב שאסור למשכן את אשתו]. רחים אינם נכתבים אלא בלשון רבים דוגמא שמים מים חיים פנים מלקחים מעים [כי נפש הוא חבל חיי נפש]. כי ימצא איש גנב נפש למה נאמר לפי שנאמר להלן וגונב איש וגו׳‎ שומע אני אפילו בן שמונה במשמע ת״‎ל מאחיו אינו חייב עד שיגנוב בן קיימא. מאחיו מבני ישראל הוסיף עוד מבני ישראל להוציא אדום שנקרא אח, עונש שמענו אזהרה מנין ת״‎ל לא תגנב. השמר בנגע הצרעת שלא תהדר פני גדול לפטור מלשלחו חוץ לשלש מחנות שהרי זכור את אשר עשה ה׳‎ אלוקיך למרים שהיתה אחות למלך וכהן גדול ואעפ״‎כ נסגרה חוץ למחנה שבעת ימים. כי תשה ברעך כבר נאמרה מצוה זו אם כסף תלוה את עמי ונשנית כאן בשביל בחוץ תעמוד וגו׳‎ וללמד על בעל חוב שדינו בזבורית. משאת מאומה לרבות שכר שכיר והקפת חנות. משאת אל״‎ף כתיב ולא קרי. לא תבא אל ביתו שמא יש בו דבר של צניעות. [בחוץ תעמד והאיש, יוציא ע״‎י שליח בי״‎ד]. יוציא אליך מכאן לבעל חוב שדינו בזבורית שהרי דרכו של ב״‎ה להוציא פחות שבכלים. העבוט החוצה לאו דוקא דבר המטלטל דה״‎ה דמצי להעמידו על פחות שבקרקעותיו. ואם איש לרבות עשיר אם כן למה נאמר עני לומר לך ממהר אני להפרע על ידי עני יותר מע״‎י עשיר. ולך תהיה צדקה שמחזירו לו כל שלושים יום ואחר שלושים יום מוכרו בב״‎ד ואם יותיר יחזיר לו. לא תעשק שכיר כבר נאמר בפרשת קדושים ואהדריה בשביל או מגרך. ביומו תתן שכרו אחר גמר המלאכה אם הוא שכיר יום משלם לו כל הלילה ואם של לילה משלם לו כל היום וכן אמרו רבותינו שהרי כאן הוא אומר ולא תבוא עליו השמש ובמקום אחר הוא אומר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר. כי עני הוא אם הוא עני. ואליו הוא נשא את נפשו מתאוה את נפשו כמו אליך ה׳‎ נפשי אשא. ובנים לא יומתו על אבות בב״‎ד, כדכתיב ואת בני המכים לא המית ככתוב בתורת משה, אבל הקב״‎ה פוקד עון אבות על בנים כשהם אוחזים מעשים רעים של אבותם. ולא תחבל בגד אלמנה אפילו עשירה ואפילו להחזיר לה לפי שהיא יחידה פן יבא הדבר לידי עבירה. וזכרת כי עבד היית כשתזכור בעצמך שהיית עבד כבר וצריך לאחרים תרחם על גר יתום ואלמנה ולא תטה משפט. לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ולא תהיה חסר בכך כלום. לא תפאר לשון פארות. [לא תפאר ענינו לקיחת הפאר, ההפך מפארך חבוש התקן הפאר]. כי תבצר כרמך חז״‎ק, זה קשה אמאי שנאו. וא״‎ת שנאו בשביל אחריך הא ליתא דהא קים לן אפי׳‎ לפניו מוזהר על עוללות. לא תעולל פרש״‎י איזו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף כו׳‎ כתף פסיגין זה על גב זה פי׳‎ כמין אשכלות קטנות יוצאות מצדיה וזו יחידה שאין לה כתפות חוברות לה ואין נמצאות רק מעט, נטף אלו התלויות בשדרה ויורדות פירוש שהגרגרים רצופים ונוטפים למטה ושל זו מפוזרים ואינם תכופים זה לזה.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך