פסוק א:כי יקח איש אשה. גם הוא חשובה כשרה. [ס״א כשדה]:
פסוק א:חן בעיניו. שהיא הפך תולדתו:
פסוק א:ומצא בה. ולא יוכל לגלות כי אין לו עדים והטעם או מצא בה כמו ומכה אביו ואמו:
פסוק ב:ויצאה. שלא תשוב שם. ונודע הדבר שיצאה מהיותה בביתו:
פסוק ב:והיתה. בעול' לאיש:
פסוק ב:אחר. גם אחרון שמות התאר:
פסוק ג:כריתות. משנכרת' בעילת' לעולם:
פסוק ד:הטמאה. כנגד בעל ראשון והנה טעמו טמא' היא לו בעבו' שידע' איש אחר ודגשות הטי״ת בחסרון תי״ו התפעל וכן הכבד את הנגע:
פסוק ד:ולא תחטיא. צווי לישראל:
פסוק ה:אשה חדשה. י״א בתולה ולדעת רבים חדשה כנגדו כי יוכל להשיב אשה גרושה אם לא נטמאה ועל כן חדשה:
פסוק ה:נקי יהיה לביתו. שלא יהיה עליו עול מלכות:
פסוק ה:למ״ד לכל דבר. נוסף כמו והשלישי לאבשלום:
פסוק ו:לא יחבול רחים ורכב. אמרו המכחישים כי נדבקה זאת הפרשה עם ושמח את אשתו כי רמז למשכב כי אסור שימנע מן המשכב וזה הבל וריק והביאו ראיה תטחן לאחר אשתי וכבר פירשתיו והאמת שהוא כמשמעו שאסור לאדם שיחבול רחים ותחסר מלת חובל כמו ויאמר ליוסף אשר ילדה אותה ללוי ורבים כן כי טעמם ויאמר לו האומר ילדה לו היולדת:
פסוק ו:רחים. שם שנים ולא יתכן להיותם נפרדים:
פסוק ו:ורכב. היא ההוה במים וי״א העץ שהוא על הרחים וי״א כי רחים התחתונ' ורכב העליונה:
פסוק ו:כי נפש הוא חובל. כי בו מחית נפשות והסומכים על הסמך הפרשיות איננה טענה כי כל מצו' עומדת בפני עצמה והסמיכות כדרך דרש וזאת הפרש' דבקה כי הזכיר שלא יגזול ענבים לתת אל כליו וחרמש בקמה ולקחת אשה והיתה לו גם לאחר ויצא מרשותו והלוקח אשה שישמח בה לא יהיה עשוק שיצא בצבא וחביל' הרחים עושק וגם גונב נפש וכן נגע הצרעת שלא ישמרו משפטיה תזיק הקרובים וכן לא תעשוק העני בעבוטו והשכיר והבנים הקטנים שלא ימותו בעון אביהם והטיית משפט גר יתום וחבול בגד אלמנה ושכחה בשדה כי היא לעני וכן לא תעולל וכן פן יוסיף ונקלה וחסימת השור עשק כי יגע ולא יאכל והממאן ליבם כדמות עשק והמחזקת במבושים עושקת אבן ואבן איפה ואיפה עשק ממש גם עמלק עשק לישראל:
פסוק ז:מאחיו. והוסיף מבני ישראל כי אדום נקרא אח:
פסוק ח:הכהנים הלוים. שהם מבני לוי:
פסוק ט:למרים. הנה ראיה על דרש אל תקרי מצורע אלא מוציא שם רע:
פסוק י:ה״א מאומה. נוסף כה״א לילה:
פסוק י:לעבוט. לקחת משכונו:
פסוק יג:תהיה צדקה. פירוש שתשקול חבירך במאזני צדק עמך שישכב בעבוטו ועל דעת המעתיקים כי יש הפרש במקומות בין צדק לצדקה:
פסוק יג:וטעם העבוט כבר פירשתיו בפרש' ואלה המשפטים ושם פירשתיו בשמלתו:
פסוק טו:ביומו תתן שכרו שלא תבוא עליו השמש מצות לא תעשה לחזוק:
פסוק טו:הוא נושא את נפשו. להתפרנס ממנו על כן השכיר את עצמו:
פסוק טז:ותועי רוח שאלו איך אמר הכתוב לא יומתו אבות ובמקום אחר אומר פוקד עון אבות ושאלתם תהו כי לא יומתו אבות על בנים מצוה על ישראל ופוקד עון אבות על בנים הוא הפוקד וכבר פירשתיו במקומו:
פסוק יח:וזכרת כי עבד היית. בעבור כן זכר הגר שלא תטה משפטו ויש מאלה המשפטים שכבר הזכירם לאבות גם יזכירם שנית לבנים:
פסוק יט:למען יברכך. כי נתת משלך במחשבה והשם יתן לך משלו באמת:
פסוק כ:כי תחבוט. כמו חובט חטים והוא פעל יחבט קצח בנין נפעל וכן כל אותיות אחעה״ר כאשר יבנה מהם בנין נפעל ואלה הם לא יאצר ולא יחסן. ולא יהרג. יעבד בו. יראה כל זכורך כי כן המשפט:
פסוק כ:לא תפאר. לא תחפש הפארות והם הסעיפים וכן ותעש בדים ותשלח פארות. גם הוא כתוב באל״ף. ואם נקרא בוי״ו וכן נאדות היין:
פסוק כב:וזכרת. דבק עם לגר:
