פסוק ג:וילך שפי. תניא, א"ר יוחנן, בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר וילך שפי .
(סוטה י׳ א׳)
פסוק ה:וישם ה׳ דבר בפי בלעם. תניא, ר׳ אליעזר אומר, מלאך, ר׳ יונתן אמר חכה נתן לתוך פיו .
(סנהדרין ק"ה ב׳)
פסוק ח:לא זעם ה׳. מלמד שכל אותן הימים לא זעם .
(ברכות ז׳ א׳)
פסוק ט:ובגוים לא יתחשב. אמר ליה ההוא צדוקי לרבי אבינא, כתיב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, מאי רבותייכו, אתון נמי איתערביתו בהדן, דכתיב (ישעיהו מ׳:י״ז) כל הגוים כאין נגדו, אמר ליה, מדידכו אסהידו עלן, דכתיב ובגרים לא יתחשב .
(סנהדרין ל"ט ב׳)
פסוק י:מי מנה וגו'. דרש ר׳ אבהו, מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טפה שהצדיק נוצר ממנה, ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע, אמר, מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה, מיד נסמית עינו, דכתיב נאום הגבר שתום העין .
(נדה ל"א א')
פסוק י:מות ישרים. זה אברהם יצחק ויעקב .
(ע"ז כ"ה א׳)
פסוק י:ותהי אחריתי כמהו. תני, אף אותו רשע נתן סימן בעצמו, אמר, תמות נפשי מות ישרים, אם תמות נפשי מות ישרים – תהא אחריתי כמוהו, ואם לאו הנני הולך לעמי .
(סנהדרין ק"ה א׳)
פסוק יט:לא איש אל וגו׳. ת"ר, שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין, הכלב והדקל והאשה, ויש אומרים, אף החזיר, וי"א אף הנחש, ואי ממצעין כאי תקנתיה, אמר רב פפא, נפתח באל ונפסוק באל , אי נמי נפתח בלא ונפסוק בלא .
(פסחים קי"א א׳)
פסוק יט:לא איש אל וגו'. רבנן אמרי, לא איש הוא שעשה דבריו של אל כמו שאינן, כמ"ש (פ׳ תשא) למה ה׳ יחרה אפך בעמך, ובן אדם ויתנחם, לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם כמ"ש (שם) וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו .
(ירושלמי תענית פ"ב ה"א)
פסוק כב:אל מוציאם ממצרים. מכאן דמוציא דאפיק משמע .
(ברכות ל"ח א׳)
פסוק כג:כי לא נחש ביעקב. תניא, אמר רבי, כל המנחש לו נחש, שנאמר כי לא נחש ביעקב , והא בלמ"ד אל"ף כתיב, אלא משום מדה כנגד מדה .
(נדרים ל"ב א׳)
פסוק כג:כעת יאמר ליעקב וגו׳. תנא אהבה בריה דר' זירא, כל אדם שאינו כנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין לכנס לתוכה, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל [שם שם]
פסוק כג:כעת יאמר ליעקב ונו׳. א"ר חנינא בריה דר׳ אבהו, כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע עומד, מאי טעמא, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל .
(ירושלמי שבת פ"ו ה"ט)
פסוק כד:ודם חללים ישתה. תנא דבי ר׳ ישמעאל, ודם חללים ישתה, פרט לדם קלוח שאינו מכשיר את הזרעים .
(חולין ל"ו א')
פסוק כד:ודם חללים ישתה. דם הירוק טהור משום כתם ומשום משקה, ואע"פ דדם משקה הוא – דם חללים בעינן כדכתיב ודם חללים ישתה .
(נדה י"ט ב׳)
פסוק כד:ודם חללים ישתה. תניא, דם מגפתו של זב מטמא טומאת משקין, דכתיב ודם חללים ישתה, מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא .
(שם נ"ה ב׳)
פסוק כט:שבעה מזבחות וגו׳. כתיב (מלכים ב ב׳:כ״ד) ותבקענה מהם ארבעים ושנים ילדים , א"ר חנינא, בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל מ"ב ילדים .
(סוטה מ"ז א׳)
פסוק כט:שבעה מזבחות וגו׳. אמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שהרי בשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנה שלמה שכתוב ביה (מלכים א ג׳:ד׳) אלף עולות יעלה .
(שם שם)