א וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃ ב וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃ ג וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃ ד וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃ ה וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃ ו וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃ ז וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃ ח מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃ ט כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃ י מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃ יא וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃ יב וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃ יג וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק לך־(לְכָה־)נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃ יד וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃ טו וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃ טז וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃ יז וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃ יח וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃ יט לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃ כ הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃ כא לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃ כב אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃ כג כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃ כד הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃ כה וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרֲכֶֽנּוּ׃ כו וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃ כז וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃ כח וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃ כט וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃ ל וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

תולדות יצחק

יצחק בן יוסף קארו

פסוק ט:
כי מראש צורים אראנו נראה שאלו הג' ברכות שבירך בלעם לישראל הם כנגד ג' אבות כמו שרמז לו בג' פעמים שנראה לאתון כנגד אברהם אמר כי מראש צורים אראנו פירוש אני מעיין בשרשי האומה הזאת ואני רואה ששרשיהם חזקים כצורים יגבעות והוא אברהם יצחק ויעקב והאמהות שאברהם נקרא צור שנאמר הביטו אל צור חוצבתם שהוא אברהם ואל מקבת בור נוקרתם והיא שרה וזהו שפירש אחריו והביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ולפי שאברהם היו לו בנים בלתי הגונים זולתי יצחק וא"כ אם נעיין לרוב בניו אין לישראל זכות מצד אברהם לז"א הן עם לבדד ישכון כלומר אברהם ועמו לא תמנה אותם עם בני קטורה אלא כאלו הוא לבדד הרי שלא תמנה לאברהם עם בניו אבל נמנה אותו עם בני בניו והוא יצחק ומצד בן בנו עשו שהוא גוי גמור אין לישראל זכות מאברהם שהרי בן בנו פסול לז"א ובגוים לא יתחשב אברהם ועמו ישראל אבל תדע לך עם מי תמנה לאברהם עם בן בנו יעקב ובזה יהיה לישראל זכות מאברהם וז"ש מי מנה עפר יעקב תמנה לאברהם עם יעקב ואז יהיה לישראל זכות ויהיו רבים כעפר ואפילו רובע ישראל שהוא דגל אחד שד' דגלים לכל אחד ג' שבטים שהוא רביעית כל השבטים ולא לבד יהיה זכות לישראל מצד אברהם לעולם הזה אלא גם לעולם הנשמות תמות נפשי מות ישרים וגם לעולם התחיה שהוא אחרית העולמות יהיה אחריתי כמוהו הרי הברכה הראשונה כנגד אברהם והוא כנגד המראה הראשונה שאמר בה ותלך בשדה. והברכה הב' היא לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם יש אומרים לפי שהמתנדבים על ד' דרכים. א' שמתנדבים לתת ובשעה שמתנדבים ברבים אין כוונתם לתת אלא להראות לעם שהם נדיבים וכנגד זה אמר לא איש אל ויכזב ולז"א איש שמראה עצמו איש. השנית שמתנדבים ורצונם בעת ההיא לתת אבל אח"כ מתחרטים וכנגד זה אמר ובן אדם ויתנחם שיש להם לפרוע ומצד פחיתות מתחרטים ולז"א ובן אדם. הג' שמתנדבים ברצון טוב ואינם מתחרטים אבל עשה לו רעה האיש ההוא ואינו רוצה לתת לו לז"א ההוא אמר ולא יעשה אעפ"י שהאחר עשה לו רעה ולז"א בכאן לשון עשיה. הד' יש מתנדבים ורצונם לתת ואינם מתחרטים ולא עשה לו רעה אלא שאז היה להם ממון ואח"כ אין להם ואין בכאן חסרון אלא שבעת הקיום אינם יכולים לז"א ודבר ולא יקימנה. אבל לפי דעתי עם הדרך שאמרתי יהיה הכוונה אחרת והוא שזאת הברכה השנית היא כנגד יצחק והוא לפי שבעקידת יצחק נראה שהקב"ה שאמר לאברהם והעלהו שם לעולה ואח"כ אמר אל תשלח ידך אל הנער הוא אחד משני דברים האחד שהקב"ה היה שוחק עם אברהם כשצוה לו והעלהו שם לעולה ודרך שחוק אמר לו כן או שלא צוה לו אלא דרך האמת ואח"כ התנחם לז"א לראשונה לא איש אל שידבר דרך שחוק כנגד השנית אמר ובן אדם ויתנחם וא"כ נשארה קושיא למה צוה בראשונה דרך אכזריות והעלהו שם לעולה ואח"כ צוה דרך רחמנות שלא ישלח ידו אליו לזה השיב שהקב"ה שמדבר רעה אם יש תשובה או לסבות אחרות אינו עושה מה שגזר כמו הרשע שאומר לו הקב"ה שישוב בתשובה ולא ימות אע"פ שנגזר עליו מיתה אבל אם דבר טובה לעולם מקיים אותו הקב"ה אף ע"פ שישוב וירשיע וכן בעקידה הרע שאמר הקב"ה חזר בו אבל הטובה שאמר אל תשלח ידך זה נשאר קיים וז"ש ההוא אמר אמירה הוא לשון רכה מלשון את ה' האמרת והוא הטובה שהקב"ה גזר ולזה אמר ההוא לשון תמיהא וכי ההוא אמר ולא יעשה אבל אם דבר שהוא לשון קושי כמו ידבר עמים לא יקימנה ולפי שזאת הברכה כנגד יצחק אמר בה כן ורצה לכלול בדבריו ג"כ שמאחר שצוה לו הברכה הראשונה שהיא כנגד אברהם לא יתחרט ממנה וז"ש בסמוך הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה ורצה לומר שבזכות יצחק יברך אותנו. ולפי שיש שתי עניינים למנוע זה הא' עשו בנו הב' שאחר שנעקד והושם תחתיו איל נראה מזה שחייב מיתה שלכן צוה הקב"ה הקרבנות שאם חייב שחיטה או מיתה אחרת יביא שור או כשב במקומו לזה השיב לראשונה לא תעשה חשבון מעשו שהוא בעל עבירות אלא מיעקב בנו שלא הביט עון ועבירה ביעקב ולא ראה עמל בישראל ולכן ה' אלהיו עמו ואם האיל רוצה הקב"ה לשופר מלכות שממליכין לשי"ת בו וגם הוא שופר של גאולה שנא' ביום ההוא יתקע בשופר גדול וז"ש ותרועת מלך בו. וכנגד הראשונה שהוא יעקב ולא עשו אמר הקב"ה הוציא לישראל ממצרים לא לעשו שהוא רשע ולא רצה הקב"ה שיהיה בחברתו אלא אל מוציאם ממצרים ועוד שעשו הם מנחשים וקוסמים לפי שאינם חלק ה' וז"ש כי לא נחש ביעקב וגו' ולמה אין צריכים ניחושים לומר להם עתידות לפי שבעת שצריכים ישראל עתידות הקב"ה אומר להם עתידות בנביא או באורים ותומים כי הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו וגו' תמים תהיה כלומר לא יהיה לך חסרון מידיעת עתידות אלא שלימות מצד הנביאים שהזכיר בסמוך נביא מקרבך וגו'. וכנגד השנית שהוא שופר של מלכות ונצחון לאויבים אמר הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. הברכה הג' היא כנגד יעקב שכולו שלם ולכן התחיל מה טובו אוהליך יעקב. ויש להקשות למה האריך בזאת הברכה יותר מהשתי ברכות הראשונות ונ"ל בזה ענין חשוב והוא שרצה לברך לכל י"ב שבטים או להזכיר מעלתם אמר כנחלים נטיו כנגד ראובן שלפי שאמר בו פחז כמים אמר כנחלים נטיו שהנחל שנוטה לכאן ולכאן לרוחב הנהר אינו הולך בפחז כגנות עלי נהר כנגד שמעון שאמר לו אחלקם ביעקב והדרך ממעט פריה ורביה וגנות עלי נהר עושות פירות רבות. וכנגד לוי כאהלים נטע ה' שמריחים ריח טוב כקטורת שלוי מקטיר שנאמר ישימו קטורה באפך. וכנגד יהודה שגבר באחיו כארזים עלי מים שהוא הגבוה מכל האילנות. וכנגד יששכר שהוא בעל תורה יזל מים מדליו ואז"ל התורה באה מן הדלים וזרעו של זבולון שהיא הצדקה שנותן ליששכר היא על מים רבים שהיא התורה שביששכר. וכנגד בנימין וירום מאגג שהוא שאול שהרג לאגג. ותנשא מלכותו הוא דן שנא' בו נחש עלי דרך דן גור אריה. אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו כנגד יוסף שנא' בו וקרני ראם קרניו יאכל גוים צריו וגו' הוא נפתלי שנא' בו נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה וכיון שיורש הכל לכן יאכל גוים צריו. כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו הוא גד שנא' בו ברוך מרחיב גד כלביא שכן מברכיך ברוך הוא אשר שנאמר ברוך מבנים אשר זהו דעתי בפרשה זו שהיו בה קושיות רבות וכבר הותרו כולם: