פסוק י:מי מנה עפר יעקב. אסמכתא מכאן לשום המילה בחול ובעפר. ומה שאנחנו אומרים ברוך הבא לפי שתיבת הב"א עולה שמונה ומברכינן התינוק הנימול לשמונה:
פסוק י:ומספר את רובע ישראל. ומספר רובע מי מנה. וי"ל רובע לשון רביעה כלומר זרע הראוי לצאת מהם. וי"ל רובע לשון רביעית שראה ישראל שוכבים בארבע דגלים אמר אפי' הרביעית אינני יכול לספור:
פסוק י:תמות נפשי מות ישרים. מכאן יש להוכיח מן התורה שישראל יש להם חלק לעולם הבא ובגן עדן שהרי ברוח הקדש היה מדבר ואם אין תועל' למתים מה לי מות ישרים מה לי מות רשעים:
פסוק י:תמות נפשי מות ישרים. ידע בעצמו שהוא נטרד התחיל לבקש על עצמו משל לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך והיה המלך צופהו הרגיש הלה והשליך מידו הסכין והיה משפשף בה וממלא האבוס שלפניה אמר תצא נפשי שבאתי לשחטה וזנחתיה כך אמר בלעם תמות נפשי שבאתי לקלל ישראל ואני אברך: בתחלה כתיב וכל שרי מואב אתו. ולבסוף כתי' ושרי מואב. כיון שראו שהיה מברך ישראל הלכו להם מקצתם:
פסוק י:ויבא אלהים אל בלעם. פירשנוהו לעיל בספר ויקרא:
פסוק י:וכה תדבר. אמר לו עליהם אמרתי כה יהיה זרעך ואני אקיים:
פסוק י:ויודע דעת עליון. שיודע לכוין שעה שהקב"ה כועס בה. וכל אותם השנים לא כעס הקב"ה. כדכתיב בהפטרה דבלק. עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. והפי' הוא שכל אותם השנים לא כעס הקב"ה על ישראל: מחזה שדי יחזה לאביזי"און:
פסוק יט:לא איש ויכזב ובן אדם ויתנחם. קשה והא כתי' בפרשת בראשית כי נחמתי כי עשיתים וכן וינחם ה' כי עשה את האדם וכן וינחם ה' על הרעה. ואומר הרב"ש כי ג' מיני נחמה הם פעמים שאדם עושה טובה או רעה ומתחרט ויש לאל ידו לעשותה זהו כזב שכוזב ופעמים שסובר שיוכל לעשותה ואין לאל ידו ובעל כרחו מתנחם מחמת אונס ועל שתיהם הוא אומר לא איש אל ויכזב אלא מקיים דברו ואף לא בן אדם ויתנחם משום שאין יכולת בידו כי הכל בידו ולא קצרה ידו. ויש נחמה שלישית שאינו בא מחמת העדר כגון אם ידבר הקב"ה על גוי ועל ממלכה להרע כמ"ש על נינוה. ודאי ע"מ כן הוא או' אם יעמדו במרדם ואם יעשו תשובה ישוב מחרון אפו להטיב להם וזהו שאמ' ההוא אמ' ולא יעשה ודבר ולא יקימנה בניחותא וכן להפך ודברו אמת יתברך וישתבח שמו. וכן כתיב רגע אדבר על גוי לנתוש ולנתוץ וכו' ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי עליו ורגע אדבר על גוי לבנות ולנטוע ועשה רעה בעיני ונחמתי על הטובה ונחמה זו אינה תלויה כלל בבורא כי הקב"ה אינו מתנחם כלל שהכל יודעים דאדעתא דהכי נדר. ונחמתי דכתיב בספר בראשית הכי קאמר אעשה עצמי כאלו נחמתי מעשייתם אמנם אין הבורא מתנחם כי אדעתא דהכי שיחטאו בגופם ובמאודם לא יצרם להעמידם. י"מ ההוא אמר ולא יעשה בתמי' ההוא אמר ולא יעשה הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים הקב"ה אמר ולא יעשה:
פסוק כ:הנה ברך לקחתי. כלומ' קבלתי ברכה מאת הקב"ה עליהם ולא אשיבנה הברכה מהם ובדין הוא שברכם הקב"ה לפי שלא הביט און ביעקב וכו' כלומ' שאין בהם שום דופי לכך כתיב ותרועת מלך בו לשון רעות וחבה בנוהג שבעולם שאין אדם מטפל עם גנב ולסטיס וזהו שאין בו שום דופי עמו ודבר גדול הוא זה שחזק הוא המוציאו ממצרים כי אל לשון חוזק הוא כמו ואת אלי הארץ לקח:
פסוק כב:כתועפות ראם לו. כפלי כפלים כחו כפול משל ראם כמו וכפלת דמתרגמי' ותעיף וכמו תועפות. ואע"ג שראם נחשב כאין נגד הקב"ה צריך לדמות משלו למה שאדם רואה ולשבר האוזן כמו כאריה ישאג:
פסוק כג:כי לא נחש ביעקב. לשון נסיון כמו נחשתי דמתרגמינן נסיתי כלומר אין לנסות אם יקללם כי בודאי לא יקללם. וא"ת אין הקב"ה חפץ לקללם וזה נודע בודאי אבל ע"י כשפים וקסמים יכול אדם להרע להם לכך אמר ולא קסם מועיל בישראל שהקב"ה שומרם:
פסוק כג:כעת יאמר ליעקב. כעת הבא כמו כעת חיה יאמר ליעקב. כמו על יעקב כמו אמרי לי אחי הוא:
פסוק כג:מה פעל אל. כלומר כך יעשה הקב"ה נסים וגבורות לישראל כדי שיאמרו הכל כמה פעולות פעל הקב"ה עם אלו כמו מה רבו מעשיך ה'. ולכך חציו קמ"ץ וחציו פת"ח שהוא פועל עבר ולא שם דבר:
פסוק כד:הן עם כלביא. לא כמו שדמית להשפילם אלא יתגברו כארי וכלביא: