מדוע נאמרו בפרקנו דיני שמירת המקדש ודיני מתנות כהונה ולויה
בתחילת פרק י"ח מצווה ד' את משה על דיני שמירת המקדש, ואחר כך על דיני מתנות כהונה ולויה. נשאלת השאלה: מדוע מופיעים ציוויים אלה דווקא כאן?
בסוף פרק י"ז טענו בני ישראל: "כל הקרב הקרב אל משכן ד' ימות, האם תמנו לגוע"? ולכן ד' עונה שאהרן ובניו צריכים לשמור שבני ישראל לא יקרבו למזבח ולמשכן ולא ימותו, ומתוך שהכהנים עובדים במקדש, ושומרים שבני ישראל לא יתקרבו למשכן ולא ימותו, הם זוכים בקדשים.
אבל רש"י הוסיף בפסוק ח':
ואני הנה נתתי לך - בשמחה. לשון שמחה הוא זה, כמו: 'הנה הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בלבו' (שמות ד, יד). משל למלך שנתן שדה לאוהבו, ולא חתם, ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך: כל מי שירצה יבוא ויערער לנגדך. הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן, לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם. ולכך נסמכה פרשה זו לכאן.
נמצאנו למדים מכאן יסוד גדול, שנוגע לתחומים רבים בחיים: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ד' היא תקום" (משלי יט, כא). לא רק למרות רבוי המחשבות בלב איש, עצת ד' תקום, אלא לפעמים דווקא מתוך רבוי המחשבות תקום עצת ד', עוד יותר מהר, ובצורה יותר ברורה: מתוך שקרח ערער על אהרן, קיבל אהרן את מתנות הכהונה בברית מלח!
ענין זה מתקשר למה שהתבאר במקום אחר, שמתוך הערעור של קרח על דברי משה ושליחותו על ידי ד', התבררה עוד יותר אמיתות נבואתו של משה!
יסוד זה מופיע גם במקומות נוספים בתנ"ך:
1. אחי יוסף ניסו למנוע את התגשמות חלומו של יוסף, שבו הוא ראה שהאחים משתחוים לו, ולכן מכרוהו למצרים (בראשית לז, כ-לו). אבל במעשה זה עצמו הם גרמו לקיום חלומו של יוסף והשתחוואתם לו (רש"י שם, כ).
אמנם אחי יוסף היו צדיקים, ובארנו את עומק כוונתם במאמרנו בפרשת וישב, אך מכל מקום התורה מלמדת אותנו יסוד זה גם בפרשת מכירת יוסף.
2. יואב ואביתר רצו למנוע את המלכת שלמה, ולכן המליכו את אדניהו (מלכים א א, ה-ט ורש"י שם בפסוק ז). אך במעשה זה עצמו הם קירבו את המלכת שלמה, ואת הכרזתו המפורשת של דוד ששלמה ימלוך אחריו (שם, כט-מח).
גם בימינו נעשים מעשים רבים שענינם למנוע ח"ו את הבטחות ד' לאבותינו על שלטון עם ישראל על ארץ ישראל כולה. בין אם מעשים אלו נעשים בכוונה נגד רצון ד', ובין אם הם נעשים שלא בכוונה נגד רצון ד', אנו בטוחים ש"ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ד' העליונה אשר דבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו" (אגרות הראי"ה, איגרת שע"ח). נקווה שכל המעשים הללו רק יזרזו את התגשמות דברי ד' על גאולתנו ועל שלטוננו בכל ארץ ישראל, ובהחזרת השכינה לציון במהרה בימינו.